האם בגלל מערכת המשפט אי־אפשר היה לירות במי שהתקרב לגדר בעזה?  

המלחמה שנפתחה ב־7 באוקטובר דחקה מסדר היום הלאומי את מה שעמד במרכזו במשך כמעט שנה שלמה: "הרפורמה המשפטית". כשיריב לוין, שר המשפטים שהוביל את המהלך, התראיין לאחרונה בערוץ 14, הוא הסביר ש"הרפורמה לא יכולה להיות נושא שאנו עוסקים בו עכשיו בשעת מלחמה", אך באותה נשימה קשר בינה לבין האירועים הנוכחיים. "הקונספציה של מערכת המשפט", הוא אמר בין היתר, "(הביאה) למצב של קשירת הידיים שלנו… העובדה שאי־אפשר היה לירות במי שמתקרב לגדר, (זה) דבר בלתי נתפס בכלל". במה מדובר?

מטעמו של לוין בחרו שלא להגיב באופן רשמי לפנייה שלנו, אך כפי שאפשר להבין מטיעונים אחרים דומים שעלו בעניין, הכוונה היא לעתירה שהוגשה לבג"ץ ב־2018 בעניין הוראות הפתיחה באש בגבול רצועת עזה. באותה תקופה התרחשו אירועים המוניים ואלימים סמוך לגדר המערכת בהשתתפות עשרות אלפי פלסטינים, והעותרים טענו כי מדיניות הפתיחה באש שצה"ל נוקט כלפיהם - כולל ירי חי במקרים מסוימים - היא אינה חוקית. מתשובת צה"ל לעתירה עלה כי "הוראות הפתיחה באש מאפשרות ירי חי רק לשם התמודדות עם הפרות סדר אלימות אשר מהן נשקפת סכנה ממשית וקרובה לכוחות צה"ל או לאזרחים ישראלים". שלושת השופטים שדנו בעתירה - אסתר חיות, חנן מלצר וניל הנדל - דחו אותה. "הפרות הסדר האלימות אורגנו, תואמו והוכוונו על־ידי חמאס, שהוא ארגון טרור המצוי בעימות מזוין עם ישראל", קבע השופט מלצר. "...חלק לא מבוטל מהמשתתפים והנפגעים היו פעילים בחמאס", ולכן, לדבריו, מאירועים אלה נשקפת סכנה לחיילי צה"ל ולאזרחים. "השימוש בירי בוצע לשם השגת תכלית חוקית - הגנה על אזרחי מדינת ישראל וחיילי צה"ל, כמוצא אחרון…", פסק. יתרה מכך, השופטים אף הדגישו כי מתחם התערבותו של בית המשפט בהחלטות המבוססות על שיקולים מבצעיים הוא מצומצם וצר ביותר, ואף ציינו כי הדבר נכון במיוחד "כאשר הביקורת מתבקשת כלפי יישום מדיניות מבצעית המתרחשת בזמן אמת". לדברי אל"ם (מיל') ד"ר לירון ליבמן, לשעבר בכיר בפרקליטות הצבאית, ממנו ביקשנו להתייחס גם לפן העקרוני של הסוגיה, ולא רק לפסק הדין הקונקרטי, "בסך הכול המדיניות של בג"ץ בכל הקשור לצרכים מבצעיים, מאוד זהירה. ואולי הראיה היא שארגוני זכויות אדם טוענים שבג"ץ אמנם דן בנושאים האלו, אך כמעט תמיד מאמץ את עמדת הצבא".

אז למה בכל זאת התכוון לוין? מטעמו, כאמור, סירבו למסור תגובה רשמית. מהתייחסות של גורמים אחרים לפסק הדין הזה, שחזר לאחרונה לשיח הציבורי, אפשר אולי לזקק טענה שלפיה עצם העובדה שבג"ץ דן בכלל בעתירה מן הסוג הזה, גורמת לצה"ל להיות זהיר יותר. ייתכן שזה המסר שביקש גם לוין להעביר בדבריו, אך ברור שבינו לבין טענות על "העובדה שאי־אפשר היה לירות במי שמתקרב לגדר", המרחק הוא גדול.

בשורה התחתונה: דבריו של לוין לא נכונים. שופטי בג"ץ דחו פה־אחד את העתירות שהוגשו ב־2018 נגד השימוש באש חיה שעשה צה"ל כלפי מפגינים על הגדר, ולא מנעו מהצבא להמשיך לפעול לפי המדיניות שהוצגה על־ידו במהלך הדיון.

תחקיר: אביה שקלאר־חמו