בג''ץ חוק הגיוס: נתניהו עשה הכל כדי להרוויח זמן אבל לא 30 יום ולא 30 שנה יספיקו  

שיא נוסף נשבר בכהונתו של ראש הממשלה, ובה בעת גם בכהונתה של היועצת המשפטית לממשלה. לראשונה מקום המדינה, וליתר דיוק לראשונה זה 25 שנה - אז החלו הדיונים המשפטיים בסוגיית הסדר "תורתו אמנותו" - מתייצבת היועצת המשפטית לממשלה לצד העותרים - וטוענת שיש לאכוף את גיוס בני הישיבות; כמו כן קובעת שבמצב זה תקצוב ישיבות של משתמטים לא יהיה חוקי.

האמת היא שדווקא במקרה הזה הממשלה והכנסת דחקו את היועצת והפרקליטות לשם. גם אם אנשיה סבורים שאי השוויון בנטל הוא רעה חולה, הם עשו הכל כדי למצוא פתרון. העקרונות שהובהרו לנתניהו היו פשוטים:

יעדי הגיוס חייבים להיות משמעותיים, בעיקר אחרי ה-7 באוקטובר. בדיונים עם ראש הממשלה הזכיר לו מי שהזכיר שאנשי מילואים שזה עתה שוחררו מחמישה חודשי מילואים כבר קיבלו צו התייצבות לחודש יולי - המחשה שאין מובהקת ממנה לחוסר השוויון.
אי אפשר יותר להסתמך על הרוח הטובה של העמותות שפועלות לגיוס חרדים. נגמר הסיפור הוולנטרי. יש להגדיר מכסות, ומי שלא מתגייס וצריך להתגייס הרי הוא עבריין.

עזבו את הטקסט החופר של מזכיר הממשלה, יוסי פוקס, מאתמול שהאשים את כל העולם ואחותו במריחת הזמן. בפועל מי שהיה שותף לדיונים המרתוניים יודע לספר שאנשי נתניהו עשו הכל כדי להרוויח זמן. משלא הצליחו, לא נותרה לנתניהו ברירה ולבקש את הבקשה הפתטית הזאת מבג"ץ לשלושים יום נוספים. הוא מסביר שם שהיה עסוק במלחמה, ומה עכשיו? היא הסתיימה ולא ידענו? הרי נתניהו אומר שזה עניין של זמן קצר עד שאנחנו ברפיח ועוד לא התחלנו לדבר על הצפון.

נתניהו כלוא יותר מתמיד בין גפני לבן גביר, ולכן לא שלושים יום ולא שלושים שנה יספיקו. כך או אחרת אנחנו כנראה עומדים לפני דרמה גדולה בבג"ץ, שקשה להאריך כרגע את המשמעויות החברתיות שלה.
בינתיים, חשוב להבין אולי מה שלא ברור לכולם - היועצת המשפטית היא לא רק "משיבה" בהליך הזה. היא בפועל הפרשנית המוסמכת לחוק של מדינת ישראל; ולכן היא גם לא אמורה לחכות לבג"ץ. נכון לעכשיו מיום שני כל מלש"ב חרדי שלא מתייצב לצו גיוס, הרי הוא נפקד.

{המשך בקישורית}