לקראת שבת פרשת 'תזריע' - מדוע דווקא הכהן שהוא איש החסד קובע בנוגע למצורע ומה הדברים הנהוגים בתחילת חודש ניסן הראשון לחודשים והמוכשר לגאולה  

מפרש רש"י: "גזירת הכתוב הוא, שאין טומאת נגעים וטהרתן אלא על פי כהן".

כלומר, בטומאת נגעים יש חידוש מיוחד שלא נמצא כמותו בשאר טומאות – שדווקא הכהן הוא זה שמטמא ומטהר אותו.
כפי שהרמב"ם פוסק בהלכות נגעים (פ"ט ה"ב) "כהן שאינו יודע לראות, החכם רואהו ואומר לו 'אמור טמא!' והכהן אומר טמא".

צריך להבין מה העניין שדווקא הכהן הוא זה שמטמא - בפרט אם הוא לא יודע את ההלכות ובין כך צריך לשאול את החכם?

ההסבר הוא שבטומאת המצורע מצינו חומרא שלא קיימת בשום טומאה: "בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו" (פרשתנו יג, מו) ואסור לו אפילו לשבת אפילו עם טמאים מסוגים אחרים (פירוש רש"י, ע"פ פסחים סז, א).

אומרת התורה: מי יכול לפסוק על יהודי אחר שעליו לצאת מחוץ למחנה, כלומר להישאר מחוץ מחנה הקדושה וכאילו להיפרד מכלל ישראל? דווקא כהן:

כהן הוא איש החסד, כלשון הכתוב (ברכה לג, ח) "תומיך ואוריך לאיש חסידך" והוא זה שנצטווה "לברך את עמו ישראל באהבה" (וכידוע שזה תנאי עיקרי בברכת כהנים שזה צריך להיות באהבה, אחרת זו סכנה לכהן המברך), ולכן דווקא עליו סומכת התורה שיוציא 'פסק' כזה לגזור על יהודי "מחוץ למחנה מושבו".

מכאן הוראה ברורה לכולנו:

עלינו להיות זהירים ביותר אם מדובר חלילה בהוצאתו של אדם מכלל ישראל, אפילו אם הוא במצב "שהוציא את עצמו מן הכלל" ח"ו (כלשון ההגדה של פסח בנוגע לבן רשע, שגם שם התשובה אליו היא שרק אילו היה שם לא היה נגאל - מה שאין כן בגאולה האמיתית והשלמה שנזכה לפעול בקרוב)!

מכיוון שאפילו פסיקתו של החכם הגדול ביותר, הבקי בכל התורה כולה אינה מספיקה; רק איש חסד, שבליבו בוערת האהבה לכל אדם מישראל – יכול לחרוץ פסק-דין שכזה אם זה המצב...

על ענייני חודש ניסן נרחיב בתגובות ושנזכה לאחדות מלאה (שהיא היפך האחידות) ועל ידי כך לפעול את הניצחון המלא והמושלם על כל אוייב ומתנקם, מתוך גאולה אמיתית ושלמה בגלוי ובאופן מיידי!

***

שרשור שכזה נפתח בימי שישי רבים באישור המנהלים, מטרתו העיקרית היא להיכנס לשבת בנחיתה רכה ועם כמה נקודות בסיסיות מהפרשה והזמן בו נמצאים - כל אלו שיכולים להוסיף בעניין הקשור לכך, מוזמנים בשמחה לעשות זאת ולהוסיף לכולנו באחדות הנכונה לקראת שבת קודש שתחל לפני שקיעת החמה.