חופש התנועה? המשטרה מגנה על משהו אחר'': הביקורת בביהמ''ש על מעצר אחד ממנהיגי המחאה  

במשך למעלה מחצי שנה הפכתי והפכתי בשאלה, מה היה קורה אם היה מתרחש הנס ומערכות המודיעין הישראליות שכשלו באופן מוחלט בטבח שבת שמחת תורה, היו מתריעות בזמן על מתקפת הטרור של החמאס, האם יכול היה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להורות על התקפת מנע, על מבצע רחב היקף למיגור החמאס?

שאלה זו ניקרה ומנקרת בראשי בעקבות האווירה הנוראה ששלטה בשיח הגרדומים ברחוב הישראלי עד ליום הטבח, שיח השנאה של חלק הארי מהצמרת הביטחונית בעבר, וכן של מהפוליטיקאים הכושלים והמובסים אשר סרבו לקבל את הכרעת הבוחר הדמוקרטית?

האם אותם בכירי זרועות הביטחון, אשר ימים אחדים טרם הטבח, הזהירו את המפקדים הנוכחים בשב"כ, במוסד, בצה"ל שלא לאפשר לראש הממשלה שום מבצע צבאי מבלי לבחון שאכן יש בו צורך והוא אינו נועד לשמר את כוחו, לשמר את שרידותו הפוליטית, לשמר את חילוצו מאימת הדין והמשפט.

שיח הגרדומים הנורא אשר התרחש במלא כיעורו עד ליום הטבח והיה ככל הנראה מהזרזים לביצוע טבח שבת שמחת תורה, ייחקר בוודאי על ידי וועדת החקירה הממלכתית שקום תקום, אלא שהבוקר, לאחר מתקפת איראן על מדינת ישראל, הבנתי שאינני זקוק להמתנה עד מסקנות וועדת החקירה הממלכתית.

הבוקר, לאחר לילה ארוך, היסטורי, לילה בו מדינת ישראל הותקפה על ידי ראש הנחש המאיים להשמידה מעל פני האדמה, איראן, לילה בו שוגרו 185 כטבמי"ם, 110 טילי קרקע קרקע, 36 טילי שיוט לעבר אתרים אסטרטגיים במדינה, לילה בו מערכות ההגנה הישראליות הוכיחו את כוחן.

לילה בו הציר החשוב שבנו בנימין נתניהו ודונלד טראמפ, הציר הישראלי, האמריקני הסוני הוכיח עצמו, לילה בו איראן נחשפה במלא עליבותה כנמר של נייר, כמו ידידתה ובת בריתה, רוסיה שהתגלתה במלחמתה מול אוקראינה כאריה חסר שיניים.

עוד בלילה הזה, טרם נדמו הדי היירוטים, טרם התפוגג הפחד, טרם העזו אזרחי ישראל לעצום עין אל מול המתקפה, החלו הפוחדים מאימת ניצחון האומה הישראלית לפעול במלא עוזם, החלו החוששים מהשבת ההרתעה מול מבקשי רעתה של ישראל, לדבר במונחים של עצירה, בלימה, הכלה, ספיגה, מונחים המוכרים מחודשים עברו.

עוד בלילה הזה, כשעם שלם שטוף זיעה מהלא נודע, נשמעו התבטאויות בלתי נתפסות מתועמלנים המתחזים לעיתונאים חסרי חוליות, מפוליטיקאים שסחורתם שנאה, עליבות נפש סחי ומיאוס, בהם מובילים במחאות המשנות נושאיהן לפי מספר המוחים.

אחד מאושר: "בלי לירות כדור אחד, איראן מורידה את ישראל על הברכיים, אחלה ביבי."

שני: "לכו לישון, חצי עולם מיירט את ההתקפה האיראנית, מחר בבוקר ממשיכים ביירוט הכי חשוב, ירוט ממשלת החורבן."

שלישית: "שלא יהיו אי הבנות נתניהו רוצה קונפליקט צבאי עם איראן, מלחמה בעזה והתלקחות בגדה," רשימת שונאי עצמם ועמם מתמשכת, עד כי הציטוט הנפוץ היום בתקשורת הערבית הוא של נדב ארגמן, ראש השב"כ לשעבר:                     "נתניהו גורר את ישראל להשמדה, אם לא יעזוב את תפקידו זה הסוף שלנו."

רביעית: יום אחרי המתקפה האיראנית , פוליטיקאית שעתידה מאחוריה קובעת:           "המלחמה נועדה לשרת את נתניהו."

עם רוח רעה שכזו, רוח תבוסתנות והחלשת המורל, רוח דכדוך וכישלון, בדיוק אותה רוח נוראה שנשבה לפני טבח שבת שמחת תורה, אמור ראש ממשלת ישראל הנושא בתפקיד המורכב והמאתגר בעולם לקבל החלטות, האם להגיב למתקפה על ישראל, איך להגיב, כמה להגיב, במה להגיב.

המיואשים הולכים ומתמעטים, הולכים ומתכנסים אל תוך עצמם והם מעטים עד כדי מבוכה, אל מול מנמיכי רוח האומה, מדכאי רוח הניצחון ומתעבי רוח הגבורה, עומד עם שלם, עם של גיבורים, חף ממחלות שנאה, חף מחרמות אדם, חף משיח גרדומים, חף משנאה עצמית, עם התובע ממנהיגיו הצבאיים והמדיניים ניצחון, ניצחון מול החמאס, מול החיזבאללה, מול איראן, ניצחון והכרעה.

אינני זקוק למסקנות ועדת החקירה, הבוקר הבנתי את מה שלא יכולתי להאמין שאכן יכול היה להתרחש, התועמלנים ומנמיכי רוח האומה, מאמינים שתגובה באיראן או מלחמה בעזה נועדו לשמר את שלטונו, שרידותו והימלטות ממשפטו של ראש הממשלה. רפואה שלימה.