''אל תשא שם השם לשווא''  

ראיתי לנכון לדבר על זה אולי בגלל האפילה הקשה שירדה על עם ישראל
בשנים האחרונות, וירידת הדורות בהבנת התפקיד שלנו כעם, ירידה באמונה
הפנימית שלנו, והדרך בה כל אחד מוצא לנכון לדבר בשם איזו אמת
אבסולוטית כאילו היא היא האמת האלוקית.

האיסור בנשיאת שם השם מתחיל בכך שאין לנו אפילו קצה הבנה של מעשי
ההשגחה, ובטח לא את הסיבה שההשגחה מכוונת את הדברים כך ולא אחרת.

האיסור בנשיאת שם השם לא חל רק על שבועה, אלא גם על "דיבור בשמו" כמו
למשל "פעלת נגד התורה, לכן מגיע לך עונש", ואת זה אנחנו מוצאים בשנה
האחרונה, אחרי האירוע הקשה שכולנו עברנו, כאשר מיעוט בישראל התחיל
לדברר את השם ולהדביק סיבות שמיימיות למצבים קשים אליהם מגיעים
יהודים שהשתתפו במעשה ההתנתקות.

אם אוכל להביע את דעתי כאן, אני חושבת שההתנתקות היתה מידה כנגד מידה,
אי אפשר לשכוח את השבר הגדול שהיה כאן בשנת 1994 כשמנהיג בישראל
נרצח. זאת היתה נקודת השבר הראשונה שבה השמאל כולו התאחד כנגד הימין,
אם מישהו חושב שההתנתקות היתה ב-2005 - הוא טועה טעות מרה, ההתנתקות
היתה ב-1994, מה שקרה לאחר קרה כיוון שההשגחה רצתה שזה יקרה, וכל
אירוע קשה נוסף שקורה לישראל הוא לא מקרי - אלא רצון ההשגחה, לא
כעונש, בורא עולם לא מעניש אף פעם, בורא עולם מלא חסד ורוצה לתת שפע
לעם היהודי, אבל כשהעם היהודי סוגר את הכלים שלו לקבל, הוא לא מקבל
את האור - אלא חושך.

הרגשתי צורך לכתוב את זה ממש על קצה המזלג בגלל המעשים החמורים שעושה
המטה למען ארץ ישראל. המעשים האלה הם לדעתי בבחינת כפירה גמורה בקיומו
של בורא עולם. הם מדברים בשמו, מענישים בשמו, ומטים לבבות לסיבות
חיצוניות במקום לעשות בדק בית כל אחד לעצמו.