החום היה מתיש במדבר סהרה. כשלפתע עצר אותי קצין צבא בעל חזות ערבית. הוא שאל אותי מה אני עושה פה? אמרתי לו שהמדבר זה שטח של כולם. הוא חייך ואמר: לא באזור הזה חביבי, עלה לג'יפ שלי אתה עצור! עליתי בלי לשאול שאלות. הג'יפ נסע וקרטע בחולות המדבר עד שהיגיע לשער של בסיס סודי. הוא ירד ולחץ על כפתור בשער. השער נפתח. הוא הוביל אותי לחדרון קטן שם ישב אדם רוסי. הרוסי אמר לו: טוב שבאת מוסטפא, כבר התחלתי לדאוג לשלומך. מוסטפא: אל תדאג לשלומי ולדמיר, אני תמיד מסתדר ביום ובלילה בעזרת אללה. ולדמיר: ואני מסתדר בעזרת הוודקה שלי תמיד חחח הוא צחק וכמעט נחנק מרוב שיעול שאחזו. כל אותה עת עמדתי כשאני כבול באזיקים בידי. אמרתי להם: מה קורה איתי? מוסטפא: אתה הולך למות בזמן הקרוב כשנעשה את הניסוי על הטיל. אנחנו נחבר אותך אליו ונראה מה יצא? ולדמיר: למה שפשוט לא נירה בו באקדח? ונשאיר אותו לדמם למוות בחולות המדבר אחרי שמסגד אל אקצא יחרב? מוסטפא: שכחת שאני מארגון הטרור לוחמי אללה ושאני שונא שנאת מוות את האל השני ואת עמו. אז הוא מאותו עם ואנחנו נעשה בדיוק על פי דברי. הם לקחו אותי אל הטיל וקשרו אותי באזיקים אליו. הם הלכו לחדר המפקדה ולחצו על כמה כפתורים. לפתע הטיל הרעיש והתאמץ לעלות ואז פתאום נשמעו יריות. מאי מקום היגיחה אישה עם מכונית מרצדס חדישה וצעקה לי: היכנס למכונית! אמרתי לה שאני קשור. היא יצאה מהמכונית וירתה באזיקים. היא דחפה אותי לתוך המכונית ונסענו. אני: מה עם הטיל? הם רצו לפוצץ אותו על מסגד אל אקצא! האישה: אל תדאג לזה. היא זרקה חומר בלתי מזוהה ואמרה: זהו, עכשיו הטיל עקר. שאלתי אותה מי היא אבל היא אמרה לי: ולמה תשאל לשמי? והוא פלאי. ואז נסעתי בזמןאני אוהב את חניתה ותמיד אוהב אותה
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
חבר מתאריך 9.5.05
5780 הודעות
בתגובה להודעה מספר 0
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד