שני חברים - - - מאת אורי אורבך  

לפני כמה שנים הוא אפילו היה בבית כנסת. לא בארץ, בטיול בבלגיה.

בשנת 91 יצא לו אפילו לדבר עם אדם חרדי, חרדי ממש עם זקן ופיאות והכובע הזה, איך קוראים לו שטריימל או קיטל או משהו כזה. החרדי שאל אותו מה השעה והוא ענה תשע ורבע או תשע ועשרים, לא זוכר בדיוק."דווקא היה חרדי נחמד" אומר החבר שלי. החבר הזה אפילו ישב בנעוריו באוטובוס ליד אחד מנטורי קרתא. עד כדי כך!

החבר שלי דווקא בגלל כל המפגשים האלה מכיר טוב טוב את החרדים. הוא יודע שהם אלימים ומסוכנים, שהם רוצים להשתלט על המדינה והחינוך. הוא מכיר אותם, הם הרי רוצים להיכנס לו לצלחת ולהתערב לו בחיים. הוא גם יודע שהתורה מצווה עליהם לכפות את הדת על החילוניים ועל המדינה, ושאם מוותרים להם קצת הם יכולים להרוס את המדינה.

ויש לי חבר אחר שפעם ראה חילוני מקרוב. לא ממש קרוב, לא פה מול פה, אבל במרחק שניים שלושה מטרים לכל היותר.

לפני כמה שנים הוא אפילו עבר בדיזנגוף. לא ברחוב עצמו, אבל ליד.

בשנת 91 יצא לו אפילו לדבר עם אדם חילוני, חילוני ממש. עם משקפים עגולים ועגיל באוזן וכל זה. הוא שאל את החילוני מה השעה והוא ענה תשע ורבע או תשע ועשרים, לא זוכר בדיוק."דווקא היה חילוני נחמד" אומר החבר שלי. החבר הזה אפילו ישב בנעוריו באוטובוס ליד אחד מנוער מרצ. עד כדי כך!

החבר שלי דווקא בגלל כל המפגשים האלה מכיר טוב טוב את החילוניים. הוא יודע שהם שטופי זימה וזוללי טרפות, שהם רוצים להכות בדתיים ולרמוס את זכויותיהם. הוא יודע שהחילוניות שלהם מנסה להעביר את שומרי אמוני ישראל על דתם, ואם נוותר להם קצת, הם יכולים להרוס את היהדות.