גדולי ישראל - רבי עובדיה הדאיה  

הרב עובדיה הדאיה, אב"ד בית הדין הגדול לערעורים של הרבנות הראשית, שנת 1959
תאריך לידה דצמבר 1889 תר"ן חלב
תאריך פטירה 8 בפברואר 1969 (בגיל 79) כ' בשבט תשכ"ט ירושלים
מקום קבורה הר המנוחות
מדינה ישראל
מקום פעילות ירושלים
השתייכות ישיבת המקובלים בית אל
תחומי עיסוק קבלה, הלכה
תפקידים נוספים רבה הספרדי של פתח תקווה, חבר בית הדין הרבני הגדול ומועצת הרבנות הראשית, ראש ישיבת המקובלים בית אל

רבותיו רבי שלום בוחבוט, רבי יצחק שרים, רבי יצחק אלפיה, רבי שלום הדאיה
תלמידיו הרב מאיר יהודה גץ, הרב מרדכי אליהו
חיבוריו שו"ת "ישכיל עבדי", "עבד המלך, עבדא דרבנן", שו"ת "דע"ה והשכל", "שלום עבדו"

הרב עובדיה הדאיה (חנוכה תר"ן, סוף דצמבר 1889 – כ' בשבט תשכ"ט, 8 בפברואר 1969), היה דיין ומקובל. שימש ראש ישיבת המקובלים בית אל, כחבר מועצת הרבנות הראשית וכחבר בית הדין הרבני הגדול, רבה הספרדי של פתח תקווה וחתן פרס ישראל לספרות תורנית לשנת תשכ"ח.

תולדות חייו
נולד בחלב שבסוריה, לרב שלום הדאיה ולשרה לבית לבטון. משני צדדיו היה נצר למשפחות רבנים ידועות. סב סבו, הרב חיים מרדכי לבטון, היה הרב של העיר. אביו עלה לזמן קצר לארץ ישראל בשנת תרמ"ז. בשנת תרנ"א יצא האב לאלכסנדריה לצורך ניתוח עיניים ולבסוף עלה עם משפחתו לארץ ישראל בסוף שנת תרנ"ח. התחנך בתלמוד תורה "דורש ציון" ולאחר מכן בישיבות "חסד אברהם" ו"תפארת ירושלים", בהמשך שכר אביו את הרב המקובל שלום בוחבוט שילמדו. למד גם מפיהם של המקובלים רבי יצחק שרים ורבי יצחק אלפייה. בשנת תרס"ז נשא לאישה את צלחה (שולמית) בת הרב עזרא שרים.

בזמן מלחמת העולם הראשונה נמלט לחלב מאימת הגיוס לצבא הטורקי לכארבע שנים. בשנת תרפ"ג, עת הוקמה ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה, התמנה הרב הדאיה לר"מ ללימודי הפשט והסוד שם. היה פעיל גם בישיבת "עוז והדר", ישיבת מקובלים שפעלה במסגרת פורת יוסף ובה התפללו על פי כוונות האר"י, ושם שימש שליח ציבור במשך שנים רבות. בשנת תרפ"ה התמנה להיות חבר בית הדין של העדה הספרדית בירושלים, ובשנת תרצ"ט התמנה להיות דיין בבית הדין בפתח תקווה וכיהן דה פקטו כרב העדה הספרדית במקום. על נייר המכתבים שלו היה רשום "רב ראשי בפתח תקווה".

בשנת תשי"ח שיקם את ישיבת המקובלים בית אל, שאת ספסליה חבש בצעירותו, והעבירה לגג ביתו שבמערב העיר, ובנוסף בנה לצידה ישיבה ללימוד נגלה - "שלום עבדו", על שם אביו. בסוף ימיו תכנן כנראה להעביר את הישיבה חזרה לעיר העתיקה.

בבחירות למועצת הרבנות השלישית בתש"ה התמודד הרב הדאיה, הגיע למקום הרביעי ולא נכנס למועצה. עם פטירת חבר המועצה הרב יוסף הלוי בט"ו אלול תש"ז, נבחר לממלא מקומו. עקב בעיות הביטחון והמצור בירושלים נדחתה כניסתו לתפקיד בחודשים אחדים. בשנת תשי"א נתמנה לחבר בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים. בשנת תשט"ו נבחר שוב למועצה. בשנת תשכ"ד התמודד על כהונת ה"ראשון לציון" מול הרב יצחק נסים, אך לא נבחר.

חיבורו המרכזי הוא שו"ת בשם "ישכיל עבדי" הכולל שמונה כרכים, שבעה נדפסו בחייו והשמיני במלאת עשר שנים לפטירתו. כרך א' בשו"ת זה נושא הסכמות של אביו, הרב יעקב מאיר, הרב אליהו קלצקין, הרב יוסף חיים זוננפלד, הרב קוק והרב איסר זלמן מלצר.

זכה בפרס הרב קוק בספרות רבנית מקורית - על חלקו החמישי של שו"ת 'ישכיל עבדי' בשנת תשי"ט, ובפרס ישראל לספרות תורנית (תשכ"ח), כמו כן זכה באות "איש ירושלים" בשנת 67'.

הרב הדאיה נפטר בכ' בשבט ה'תשכ"ט ונקבר בחלקת הרבנים הספרדים בהר המנוחות.

רחוב על שמו נקרא בנחלאות בירושלים (בשכונת "שבת צדק").

בנו, הרב שלום מרדכי הדאיה, היה ראש ישיבת המקובלים בית אל.

אוסף על שמו שמור בספרייה הלאומית.

עמדותיו
התנגד להתקנת תקנות שנועדו לקרב את ההלכה למקובל בעולם המודרני, כמו הצעתו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג שהבת תירש עם הבנים, בטענה שתקנות מעין אלו עלולות להוביל לדרישה שהרבנים יבטלו את כל התורה.

תמך בהיתר המכירה בשנת שמיטה, וכתב: "והנח להם לישראל שלא להרהר אחרי המכירה, ושלא לפרוש מן הציבור, שרב ככל סומכים על הפוסקים שהנהיגו עניין המכירה בשופי...".

אסר למסור מאדמות ארץ ישראל שנכבשו על ידי צה"ל לגויים, בין היתר בטענה כי זו נתינת חלק לסטרא אחרא.

כתב תשובה התומכת בזכותה של מדינת ישראל לגבות מסים.