גדולי ישראל - רבי אברהם הלוי בינג  

תאריך לידה 1752 ה'תקי"ב האימפריה הרומית הקדושה פרנקפורט, האימפריה הרומית הקדושה
תאריך פטירה 26 בפברואר 1841 (בגיל 89 בערך) ה' באדר ה'תר"א ממלכת בוואריה וירצבורג, ממלכת בוואריה
מדינה גרמניה
תקופת הפעילות ? – 1841
השתייכות יהדות אורתודוקסית בגרמניה.
תחומי עיסוק פסיקה, הוראה, דיינות.
רבותיו הרב אברהם אביש מליסא, הרב נתן אדלר, הרב פנחס הלוי איש הורוביץ.
תלמידיו הרב יעקב אטלינגר, הרב אליעזר ברגמן, חכם יצחק ברנייס, הרב נתן אדלר (השני), הרב יצחק דב הלוי במברגר, הרב יהוסף שוורץ.
בני דורו החת"ם סופר
חיבוריו זיכרון אברהם, זכור לאברהם, שלמת אברהם.

הרב אברהם הלוי בינג ידוע גם בתור מורנו רבי אברהם סג"ל בינגא (ה'תקי"ב, 1752, פרנקפורט – ה' באדר ה'תר"א, 26 בפברואר 1841, הכברג-וירצבורג). היה מגדולי רבני יהדות גרמניה במאות ה-18 וה-19, רבה של מדינת וירצבורג בחבל פרנקוניה שבממלכת בוואריה. מרא דאתרא, אב"ד, פוסק וראש ישיבה. מתנגד נחרץ למשכילים הקיצונים ולרפורמים. על תלמידיו נמנו רוב רבני נסיכויות גרמניה באזור מזרח הריין במאה ה-19. ומהם אף שימשו ברבנות ברחבי אירופה, ומראשי היישוב הישן בארץ ישראל.

קורות חייו
נעוריו ותחילת דרכו
נולד בפרנקפורט דמיין בשנת תקי"ב 1752 לרבי אנוש הלוי סג"ל בינג. עוד בנעוריו נחשב כעילוי מבריק וזכה להערכה רבה מרבני עירו. בתחילה למד תורה מפי רבה של העיר רבי אברהם אביש מליסא, אולם את עיקר לימודו עשה בצילו של המקובל רבי נתן אדלר, בו ראה את רבו המובהק. גם שם תפס רבי אברהם מקום של כבוד ונחשב בקרב לומדי הישיבה ומדפיסי ספרי רבו, כ"אחד המיוחד מתלמידי רבנו".

על כס הרבנות
אופנבך - בשנת תקכ"ט (1769) בגיל 17 התמנה לרב בית המדרש (Klaus-Rabbiner) בעיר אופנבך הצמודה לפרנקפורט, שם לימד תורה במשך תשע שנים, ונשא ונתן בהלכה עם חכמי פרנקפורט.
פרנקפורט – בהערכתם הגדולה של רבני קהילת פרנקפורט אליו, השיבה אותו הקהילה בחזרה אל עיר הולדתו בשנת תקל"ח (1778), ומינתה אותו לר"מ בישיבה ודיין בבית דינו של בעל ה"הפלאה" רבי פנחס הלוי איש הורוביץ, וזאת בגיל 26 בלבד. אז החלו להסתופף סביבו ראשוני תלמידיו ושמו התפרסם ברחבי העולם התורני. באותה תקופה המשיך לקבל תורה בבית רבו רבי נתן אדלר ואז התיידד עם החת"ם סופר שהיה צעיר ממנו בכעשר שנים. חברות זו נשארה עד סוף ימיהם, והחת"ם סופר מביאו הרבה בתשובותיו ובחידושיו ובמכתביהם הם מכנים זה את זה "חברי". אם כי, החת"ם סופר ראה בו את אחד מרבותיו.
מדינת וירצבורג – בחבל פרנקוניה שבממלכת בוואריה.
באמצע המאה ה-16 ציווה הקיסר פרדיננד הראשון על גירוש יהודי העיר וירצבורג. מרגע החלת הצו, נאסר על היהודים להתגורר בתחומי העיר, אם כי הותר להם להתגורר בפרבריה. אולם, לסוחרים היהודים ניתן אישור להיכנס לתוככי העיר תחת תנאים מגבילים; הכניסה הותרה רק בשעות היום, לצורכי מסחר בלבד, תמורת תשלום "מכס גוף", כשעל הנכנסים לשאת על בגדיהם טלאי צהוב עגול במקום בולט, המורה על זהותם.בעשור השני של המאה ה-18 הוכרה הקהילה היהודית של מדינת וירצבורג ופרנקוניה על ידי השלטונות, ובאישורם נוסדה לשכת הרבנות ובית הדין של המדינה, שבראשותם הועמד רב ראשי שמקום מושבו היה בעיר היידינגספלד, הסמוכה לעיר הבירה וירצבורג.

בשנת תקנ"ו (1796), נבחר הרב בינג לשמש כרב הראשי ואב"ד של המדינה, שמנתה למעלה ממאה יישובים וקהילות. בתקופה ההיא דנו בתי הדין הרבניים שברחבי האימפריה הרומית הקדושה בכל הסוגיות המשפטיות בתוככי הקהילה היהודית כולל דיני ממונות. ידיו של הרב ובית דינו היו מלאות עבודה, ופסיקותיו עשו להן שם גם בקרב הקהילייה המשפטית הכללית והשלטונות, שאף שיגרו אליו מכתבי הערכה על טיב פסקיו. כעבור שלוש שנים ממינויו כאב"ד, העניק בית המשפט העליון של המדינה הכרה רשמית לכל פסיקותיו של בית הדין בהיידינגספלד למפרע, ומכאן ולהבא.
תקופת וירצבורג.
בשנת 1803 בוטל שלטון הכמורה, והעיר סופחה לממלכת בוואריה. ב-1805 התמנה הנסיך הבוחר מקסימיליאן יוסף ה-1 (אנ') למלך בוואריה. כחלק מרוחות הקידמה קיבל ספק הצבא של המלך, משה הירש, היתר ישיבה בעיר. בעידודו של דיקן אוניברסיטת וירצבורג, שתמך בשוויון זכויות ליהודים, קבע המלך מדיניות פרו-יהודית, ואט אט, לראשונה מאז ימי הביניים, התחדש היישוב היהודי בווירצבורג. ב-1808 כבר מנתה הקהילה מספר רב של יהודי חסות ויהודי חצר, ובהדרגה ניתן היתר לכלל היהודים להתגורר בעיר.
בעקבות חידוש היישוב היהודי בעיר, הגיש הרב בינג בחודש יולי 1811 בקשה אל הנסיך הגדול, שנהיה מלך בוואריה, להעביר את מושב רבנות מדינת ווירצבורג מהיידינגספלד לעיר הבירה וירצבורג. ב-23 בספטמבר 1813 (כ"ח באלול ה'תקע"ג), הוא פנה בשנית למלך וכשלושה שבועות לאחר מכן, ב-14 באוקטובר (כ' בתשרי ה'תקע"ד) בעיצומו של חג הסוכות, הוענק לו היתר הישיבה בעיר. כעבור כעשרה חודשים בי"ז באב (3 בספטמבר 1814) עבר להתגורר בעיר והעביר את לשכת הרבנות הראשית אליה.
תחת הנהגתו שגשגה הקהילה, ונפתחו בה ישיבה, תלמוד תורה, בית כנסת, וב-1828 כבר היו בעיר עוד שני בתי מדרש ושבעה בתי כנסת בבתים פרטיים.

משפחתו
זמן נישואיו לוטה בערפל, הוא נישא ככל הנראה בתקופת אופנבאך, לחוה אווה לבית מאנדעל מפרנקפורט. ממנה נולדו לו שלושה ילדים:

הרב יששכר בער – נולד בפרנקפורט, משורר ומתרגם. כתב את התרגום הגרמני-אשכנזי למוסף של יום הכיפורים במחזור רדלהיים (תק"ס – 1800), וסייע לרב וולף היידנהיים בעריכתו. את הערותיו שם חתם בכינוי; בב"א. בשנת תקפ"א (1821), פרסם בווירצבורג את הספר "דודאי יששכר", המכיל שירים, מזמורים וביאור אשכנזי לשיר השירים.
ר' ברוך בנדט – נולד בפרנקפורט, היה סוחר בעיר מרקטהיידנפלד, שבפרנקוניה התיכונה. בנו ר׳ שלמה היה סוחר עורות מצליח בווירצבורג.
שני בניו נישאו לשתי אחיות. מסופר; כי בשובו מחתונתו של הבן הצעיר, נפל הרב בינג מן הכרכרה וידו נמחצה. על כך הגיב הוא בהומור: "זוהי סטירת לחי מרבי יהודה החסיד" - שהורה בצוואתו; ששני אחים לא יישאו שתי אחיות.
רגינה – נולדה בהיידינגספלד בשנת 1796, אולם לאחר שלקתה במחלה קשה שריתקה אותה למיטתה למשך כחמש שנים, נפטרה בעודה בת 22 בבית החולים בווירצבורג בשנת 1818.
לא ידוע מתי התאלמן מרעייתו הראשונה, אך בווירצבורג כבר חי עם הרבנית חנה, שהייתה אהודה מאוד על בנות הקהילה ונשות תלמידי בעלה. היא נפטרה בי"ז בכסלו ה'תרט"ו (8 בדצמבר 1854), ונקברה לא הרחק מבעלה, בבית העלמין בהוכברג פרבר וירצבורג, ועל מצבתה נחקקו תוארי כבוד רבים.

אחרית ימיו
בשנת תקצ"ו (1836) זימנה ממשלת בוואריה לעיר וירצבורג רבנים ואנשי ציבור מרוב קהילות פרנקוניה התחתית על מנת לדון בשאלת האמנציפציה של היהודים. עקב מצבו הבריאותי הרופף נבצר מהרב בינג להשתתף באספה והוא ביקש את הרב יצחק דב במברגר למלא את מקומו ואף הנחה אותו מניסיונו בדרכי המאבק מול פורקי העול למיניהם.