פתגם היום מספר ''היום יום..''  

יום שני כא כסלו ה'תש"ג

שיעורים:
חומש: וישב, שני עם פירש"י.
תהלים: קד-קה.
תניא: הקדמת המלקט ... בעלה וגו'.

מען זאל זיך אויסלערנען משניות בעל פה כל חד לפום שיעורי' דילי', און געהן אין גאס און חזר'ן משניות, דערמיט וועט מען זוכה זיין צו מקבל זיין פני המשיח.
חסידים דארפען לערנען חסידות: סתם חסידים - יום שני, יום חמישי ויום השבת, תמימים - שעה אחת בכל יום.

__תרגום___

יש לשנן משניות בעל-פה כל חד לפום שיעורי' דילי' , ולחזור עליהם בעת ההליכה ברחוב - בכך נזכה לקבל פני המשיח.
חסידים חייבים בלימוד החסידות: חסידים סתם - יום שני, יום חמישי ויום השבת, תמימים - שעה אחת בכל יום.

יום שלישי כב כסלו ה'תש"ג

שיעורים:
חומש: וישב, שלישי עם פירש"י.
תהלים: קו-קז.
תניא: אך ביודעיי ... את ה' וגו' אכי"ר.

מתקנות כ"ק אדמו"ר שליט"א: לאמר בכל בקר אחר התפלה - וגם בשויו"ט , ר"ה ויה"כ - תהלים כפי שנחלק לימי החדש, ואחר אמירה בעשרה - ק"י .
בחדש של כט יום אומרים ביום כט השעור דשני הימים.

שבת שלום ומבורך

(המשך). ביאור ג' הפסוקים - לכו נרננה - ע"פ מדה ממוצעת, מדת כל אדם: ביום רביעי, כשאדם מתחיל לחשוב מנין יקח לצרכי השבת, הן במשמעותם הפשוטה, והן באיזה תוכן ימולא השבת על-ידו - שהרי כל יהודי הוא בשבת אדם אחר לגמרי - נקלעים למצב רוח של "מרה שחורה", ועל כך העצה: "לכו נרננה" בטחון. כשמגיע יום חמישי, השבת קרובה יותר ועדיין עומדים חסרי-כול, כשהמצב בו שרויים אינו "מרנין" - ברור שיש לעשות משהו; אזי, כשיושבים בליל שישי ולומדים חסידות – או אז מורגש בנפשו ביום שישי ש"כי אל גדול גו' ומלך גדול גו'". ומתוך תכנים אלו - עושה יהודי את השבת
במנחה אין אומרים תחנון.

אאמו"ר הי' מדליק נרות חנוכה בין מנחה למעריב, ולא הי' מדייק בפתח שיהי' מדרום לצפון או ממזרח למערב. "הנרות הללו" - אחר הדלקת כל הנרות. והיה יושב בסמוך להנרות חצי שעה - לבד מועש"ק שלא הי' מתעכב חצי שעה - מדייק שידלקו הנרות חמישים מינוט לכל הפחות.
מנחה, נר חנוכה, נר שבת.

יום התוועדות. טל ומטר. נר חנוכה אחר הבדלה וקודם אמירת ויתן לך. בבית הכנסת נר חנוכה קודם הבדלה.
ביום שבת קדש שמברכים החדש, השכם בבקר יתקבצו אנ"ש לבית הכנסת להגיד כל התהלים. אחר האמירה ילמדו כשעה מאמר של חסידות שיהיה מובן לכל, ואחר כך תפלה. מועד התוועדות כפי הזמן שיגבילו מתאים לתנאי המקום, מקום דירתם להצלחה בגשמיות וברוחנית.
אחר אמירת כל התהילים בשבת מברכים יאמרו קדיש יתום. ואם יש חיוב - יארצייט או אבל - אומרים קדיש יתום אחר כל ספר וספר.

יום שני כח כסלו, ד חנוכה ה'תש"ג

שיעורים:
חומש: מקץ, שני עם פירש"י.
תהלים: קלה-קלט.
תניא: כי השכל ... ויראה וענפי'.

הנהוג אצל הצ"צ , כי באחד מלילי חנוכה היו עושים כעין פארבריינגען עם בני הבית, והיו באים גם כלותיו, ונקרא "לאטקעס אווענט" . וכן היה אצל רבינו הזקן ואדמו"ר האמצעי. בין הספורים שהיו הרביים מספרים בסעודה זו, היו ספורים אשר בכל חנוכה היו משוחחים אודותם, אף שכבר דברו מזה בשנה העברה.
אאמו"ר היה נותן דמי חנוכה בליל נר הרביעי או החמישי.

יום שלישי כט כסלו, ה דחנוכה ה'תש"ג

שיעורים:
חומש: מקץ, שלישי עם פירש"י.
תהלים: קמ-קנ.
תניא: פרק ד. ועוד יש ... ־ח־ לא תעשה.

די עבירות פון די אידען זיינען געווען: דאס חבר'ן זיך מיט די יונים, לערנען זייער קולטור, חילול שבת ומועד, עסען טריפות, ניט היטן די אידישע טהרה. די שטראף-צרה איז געווען דער גייסטיגער חורבן פון בית המקדש, הריגה און שקלאפעריי אין גלות. דורך תשובה און מסירת נפש איז געקומען די גרויסע ג-טליכע וואונדער-ישועה, דער נס חנוכה.

___תרגום___

חטאי היהודים ה(בזמן היונים) היו: ההתידדות עם היוונים, הלימוד תרבותם, חילול שבת ומועד, האכילת טריפות ואי שמירת הטהרה היהודית. מכת-העונש היתה בחורבנו הרוחני של בית המקדש, הריגה ושעבוד בגלות. על-ידי תשובה ומסירות נפש באה ישועת הפלא האלוקית הגדולה - נס חנוכה.

חנוכה שמח ושבת שלום

מלחמת היוונים היתה "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" וכמאמר (ב"ר פט"ז) "כתבו כו' שאין לכם חלק באלוקי ישראל". כל המלחמה היתה נגד אלוקות: שילמדו תורה, שיקיימו מצוות המשפטים והעדות, רק שלא להזכיר שהיא תורת ה' ושהמצוות הם חוקי רצונו ית'; שלא להזכיר בתורה ובמצוות ענין האלוקות.

שבת ד טבת ה'תש"ג

שיעורים:
חומש: מקץ, שביעי עם פירש"י.
תהלים: כג-כח.
תניא: פרק ה. ולתוספת ... בפע"ח.

נשיאי חב"ד נהגו 'להעביר' פרשה או שתים ביום חמישי בערב, אור ליום שישי; ביום שישי אחר חצות היו שוב מתחילים להעביר את כל הסדרה מתחילתה עם ההפטורה; שבת בבוקר לפני התפילה נהגו שוב להעביר משביעי. כשחלו שתי הפטורות: את הפטורות הסדרה היו אומרים ביום שישי, והאחרת (של שבת-ראש-חודש, "מחר חודש" וכו') - בשבת.
החלומות הטובים בעניני תורה שמודיעים בחלום, באים על פי הרוב ע"י שקידה גדולה בתורה ביום. דכאשר עוסק בתורה בשקידה גדולה, או עוסק בעבודה שבלב ביגיעה עצומה, הנה כאשר בלילה נשמתו עולה למעלה ושואבת לה חיים מחיי דלעילא כמבואר בזהר - הנה אז מודיעים לו חידושי תורה בגליא שבתורה או בפנימיות התורה, איש איש כפי שקידת עבודתו בעבודת היום.

בביאת המשיח יראו את מעלתן של הודאה ותמימות, שהכל מאמינים באמונה טהורה בהקב"ה, בתורתו ומצוותיו. תלמוד - הבנה, ההבנה הנעלית ביותר הינה מוגבלת; אך הודאה - אמונה - הוא רגש בלתי מוגבל. מלך המשיח יוכיח ויבאר את ה"מעשה גדול" של התמימות - עבודה לבבית-רצינית.

כתיב דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם, כי כל ענין ידיעה והשגה אפילו בענינים היותר עמוקים, צריך לבוא בעבודה, היינו פעולת דבר בבירור וזיכוך המדות והתקשרות פנימית הנקרא בלשון החסידות עבודה.

שבת יא טבת ה'תש"ג

שיעורים:
חומש: ויגש, שביעי עם פירש"י.
תהלים: ס-סה.
תניא: פרק ח. ועוד זאת ... שעסקו בהן.

חיי האדם תלויים באויר שמסביבו. בלי אויר אי אפשר, ולפי סוג האויר שנושמים - כך הם החיים. כאשר חיים באויר של תורה ומצוות - אלו חיים בריאים; כאשר חיים באויר של כפירה - הרי אלו חיים בלתי-בריאים עם נטיה מתמדת לחלות במחלות מדבקות. הרפואה הכללית-בסיסית הראשונה לכך היא לטהר את האויר. המשימה של טיהור האויר רובצת על יודעי ספר ויודעי תורה. טהרת האויר היא על-ידי אותיות התורה. כשנמצאים בחנות, הולכים ברחוב, נוסעים ברכבת - ואומרים אותיות של תורה, מטהרים בכך את האויר. על כל אחד מיודעי ספר ויודעי תורה לזכור כלשהו בעל-פה: חומש, תהלים, משניות, תניא - כך שבכל הזדמנות ובכל מקום יוכל לחשוב ולומר האותיות הקדושות שבתורה.

יום ראשון יב טבת ה'תש"ג

שיעורים:
חומש: ויחי, פרשה ראשונה עם פירש"י.
תהלים: סו-סח.
תניא: פרק ט. והנה מקום ... ־26־ שבמוחין.

בשנת תרמ"ח נבחר אאמו"ר לגבאי דחברה קדישא. וכפי המנהג, הובילו אותו בשמח"ת בלוית עם רב לביהכ"נ . אמר אז המאמר אין הקב"ה בא בטרוניא. וסיום דבריו: גם האנשים בעלי מוחין הנמצאים עתה צריכים להניח שכלם ולא לילך אחרי הטעם ודעת, כי יכולים להטות ע"פ שכלם כו' עד כי ח"ו מרה תהיה באחרונה כו'. וזהו העיקר בזמן הזה בעקבות דמשיחא, שלא לילך אחר השכל וטו"ד , כי אם לקיים התורה והמצות בתמימות ואמונה פשוטה באלקי ישראל.

יום רביעי טו טבת ה'תש"ג

שיעורים:
חומש: ויחי, רביעי עם פירש"י.
תהלים: עז-עח.
תניא: פרק י. והנה ... ־טו־ כמו השנאה.

תו"א ד"ה אוסרי סעיף המתחיל והנה זהו, צ"ל : "והעלאת ניצוצות שנפלו אפילו הבהמות יתעלו כמו שהיה בתחילת".
הסכת ושמע ישראל, העת הזאת היא מועד הגאולה על ידי משיח צדקנו, והיסורים הבאים עלינו הם חבלי משיח, ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה. אל תאמינו לנביאי השקר המבטיחים לכם ישועות ונחמות אחרי כלות המלחמה, זכרו דבר ה' ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ד' יסור לבו. שובה ישראל עד ד' אלקיך, והכן עצמך ובני ביתך לקבל פני משיח צדקנו הבא בקרוב ממש.

יום חמישי טז טבת ה'תש"ג

שיעורים:
חומש: ויחי, חמישי עם פירש"י.
תהלים: עט-פב.
תניא: וצדיק שאינו ... ־30־ הכא וכו'.

דער צ"צ האט געזאגט ר' הענדל'ן אויף יחידות: זוהר איז מרומם דעם נפש, מדרש איז מעורר דאס הארץ, און תהלים מיט טרערען וואשט אויס די כלי.

___תרגום__

ה"צמח צדק" אמר לר' הענדל ביחידות: "זוהר" מרומם הנפש, מדרש מעורר הלב, ותהלים בדמעות - מדיח את הכלי.

שבת יח טבת ה'תש"ג

שיעורים:
חומש: ויחי, שביעי עם פירש"י.
תהלים: פח-פט.
תניא: פרק יא. וזה לעומת ... שריא.

גם העולה לתורה אומר חזק חו"נ .
באמירת ויהי נועם במוצש"ק כופלים פסוק אורך ימים גו', אבל לא בתפלת שחרית.

בהיות הצ"צ ילד ולמד את הכתוב ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, תירגם לו מורו - ע"פ פי' בעה"ט - יעקב אבינו האט געלעבט די זיבעצעהן בעסטע יאהרען אין מצרים. כשבא הביתה מהחדר שאל את זקנו אדמו"ר הזקן: היתכן שיעקב אבינו, בחיר האבות, יהיו מבחר שנות חייו יז שנה שגר בארץ מצרים ערות הארץ.
ויענהו אדמוה"ז : כתיב ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה, ואיתא במדרש מובא ברש"י - א"ר נחמיה להתקין לו בית תלמוד, שתהא שם תורה ושיהיו השבטים הוגים בתורה. להורות לפניו גשנה, אז מען לערענט תורה ווערט מען נעהנטער צום אויבערשטען ב"ה , און אויך אין מצרים איז געווען ויחי געלעבט.

(כ"ק אדמו"ר שליט"א פגע בנושא דליים מלאים מים. ויאמר : כשרואים מים - על כך אומר הבעש"ט: כשרואים מים יש לאמר שהבעש"ט אומר שזהו סימן ברכה.

הכרזת אאמו"ר באחת ההתוועדויות: כשם שהנחת תפילין בכל יום היא מצוה מדאורייתא על כל יהודי, מבלי הבדל אם הוא גדול בתורה, או איש פשוט - כך חוב גמור על כל יהודי להקדיש כחצי שעה מחשבה בכל יום אודות חנוך בניו, ולעשות ככל שבכוחו, ויותר מכפי כוחותיו, לדאוג ולפעול על בניו שילכו בדרך שבה מדריכים אותם.

תו"א ד"ה מי שם פה סעיף המתחיל והנמשל יובן: "כי יש בחינת מעלה" צ"ל צריך להיות "וכן יש מעלה".
באנחות לבד לא נושע. האנחה היא רק כפת המנעול לפתוח את הלב ולפקוח את העינים שלא לשבת בחבוק ידים, רק לסדר עבודה ופועל, איש איש באשר יוכל לפעול ולעשות בתעמולה לחיזוק התורה הרבצת התורה ושמירת המצות, זה בכתבו וזה בנאומו וזה בכספו.

הסתלקות אדמו"ר הזקן בכפר פיענע במוצאי ש"ק פ' שמות תקע"ג. ומנוחתו כבוד בעיר האדיץ.
אאזמו''ר שאל את ה"צמח צדק": מה "רצה" הסבא ב'דרכי החסידות', ומה "רצה" בחסידות? ויענהו ה"צמח צדק": "דרכי החסידות" הן - שהחסידים כולם יהיו כמשפחה אחת, ע"פ תורה באהבה. "חסידות" היא חיות; - להזרים חיות ולהאיר את הכול, כולל את ה'לא-טוב'; להכיר את מצב הרע בנפשו כדי לתקנו.

מברכים ר"ח שבט, אמירת כל התהלים בהשכמה, יום התוועדות.
משיחות אאמו"ר : יציאת מצרים היא היציאה ממיצרים וגבולים; והחסידות היא - כדי לצאת מהמיצרים והגבולים של העולם.
אך קיים הבדל: יציאת מצרים היא בתנועה של שבירה ועזיבה, לכן ברחו ממצרים; יצי"מ של חסידות היא בירור ותיקון - יציאה ממיצרי וגבולות העולם. להסיר את המיצר והגבול ולחוש את האמת, שהעולם הוא טוב באמיתתו, מפני שזהו רצונו ית'. וזה - על ידי עבודת החסידות.

יום ראשון כו טבת ה'תש"ג

שיעורים:
חומש: וארא, פרשה ראשונה עם פירש"י.
תהלים: קיט, מה...לא שכחתי.
תניא: פרק יד. והנה ... ־38־ לכפור האמת.

בברכת ולמלשינים מפסיקים קצת בין "ותמגר" לתיבת "ותכניע", מתאים להכוונה, אשר "תעקר ותשבר ותמגר" הם נגד ג' קליפות שצריכים העברה לגמרי, "ותכניע" - לנגד קליפת נוגה שצריכה הכנעה ויש בה ברור.

יום שני כז טבת ה'תש"ג

שיעורים:
חומש: וארא, שני עם פירש"י.
תהלים: קכ-קלד.
תניא: משא"כ ... צדיקים כו' ע"ש.

רבינו הזקן אמר: גשמיות של יהודים היא רוחניות. הקב"ה נותן לנו גשמיות כדי שממנה ניצור רוחניות. לעתים, כאשר אין הדבר כן, יש לתת לקב"ה ולו מנחת עני והוא נותן בשפע.

שבת שלום

יום רביעי כט טבת ה'תש"ג

שיעורים:
חומש: וארא, רביעי עם פירש"י.
תהלים: קמ-קנ.
תניא: פרק טו. ובזה ... ־40־ חלל בקרבו.

"אנן פועלי דיממא אנן" . יום הוא אור; עבודתנו היא עבודת האור, להאיר העולם באור תורה. ומלבד כי צריכים לעמוד במעמד ומצב טוב, בעז"ה, בעצמו - להיות בעצמו כפי שצריך - הנה כל העבודה היא לזכות להעמיד תלמידים, אנשים יסודיים, אשר יהיו מסורים בלבם ודעתם אל הכוונה הפנימית. שאינו מספיק לימוד תורה הנגלית וחיבוב הקודש בשמירת המצוות, כי אם צריכים גם עבודה שבלב.

אאמו"ר סיפר: הדרוש "וארא גו' ושמי ד' גו'" המדבר בענין כי לא ידח ממנו נדח (אינו הנדפס ב"תורה אור"), קנה לו שם "דער פרומער וארא" , והיה רגיל רבינו הזקן לחזור אותו אחת לשלש שנים, ובכל פעם ופעם כמעט שהיה אומר אותו כלשונו. ואמר ה"צמח צדק": בכל פעם היה זה אור חדש. והגיב אבא: ה'אור' שווה הוא תמיד, אך 'מאור' הוא בכל פעם כדבר חדש.

יום ראשון ד שבט ה'תש"ג

שיעורים:
חומש: בא, פרשה ראשונה עם פירש"י.
תהלים: כג-כח.
תניא: פרק יז. ובזה ... ־כג־ מצוותיו ותורתו.

מצרים הוא לשון מיצר וגבול. גלות מצרים ברוחניות הוא מה שנפש הבהמית מגבלת ומסתרת על הנפש האלקית, עד שנפה"א מתצמצמת כל כך שנעשה בקטנות והעלם. ויציאת מצרים הוא הסרת המיצר והגבול. והיינו דהשכל שבמוח מאיר בלב במדות טובות בפועל ממש.

יום שני ה שבט ה'תש"ג

שיעורים:
חומש: בא, שני עם פירש"י.
תהלים: כט-לד.
תניא: וזה כל ... הרמ"ז שם.

על אדם להרבות באמירת אותיות התורה (לומר תהילים, לשנן משניות) - מתי והיכן שיכול, בכדי לחזק את קיום העולם, בכדי להציל את עצמו מחיבוט הקבר וכף-הקלע , ולזכות לכל הגילויים הנעלים ביותר.

שבת שלום

שבוע טוב.

שבת י שבט ה'תש"ג

שיעורים:
חומש: בא, שביעי עם פירש"י.
תהלים: נה-נט.
תניא: פרק יט. ולתוספת ... בלב כלל.

"תורה-אור" ד"ה "למען תהיה" סעיף המתחיל אמנם, "לא ישבות יומם מלראות", צ"ל: "לא ישבות יומם ולילה מלרצות".
אמי זקנתי (מרת רבקה נ"ע) בהיותה כבת שמונה עשרה שנה - בשנת תרי"א - חלתה, וציווה הרופא אשר תאכל תיכף בקומה משנתה. אמנם היא לא חפצה לטעום קודם התפלה, והיתה מתפללת בהשכמה, ואחר התפלה היתה אוכלת פת שחרית. כשנודע הדבר לחותנה אדמו"ר ה"צמח צדק", אמר לה: על יהודי להיות בריא ובעל כח. נאמר על המצוות "וחי בהם", שפירושו: וחי - בהם יש להחדיר חיות במצוות. כדי שתתאפשר החדרת החיות במצוות, בהכרח להיות בעל-כח ולהיות בשמחה. וסיים: אל לך לקיים את הבקרים על לב ריקן - עדיפה אכילה כהכנה לתפילה, מאשר תפילה כהכנה לאכילה. ובירכה באריכות ימים (נולדה בשנת תקצ"ג ונפטרה י שבט תרע"ד).
מאמר זה אמר אאמו"ר לאחר יחידות, והוסיף: יש לעשות זאת בשמחה!

ב"ה - יום יום משיח וגאולה
יום חמישי - יא שבט
יום הראשון והמלא בנשיאות הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח

*מינוי משיח כבר היה–משיח הוא ממשיכו של הרבי הקודם*

…" והרי המינוי דדוד מלכא משיחא כבר היה, כמו שכתוב (תהלים פט', כא'): "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו",

צריכה להיות רק קבלת מלכותו על ידי העם, וההתקשרות בין המלך והעם בשלימות הגילוי.

... משיח צדקנו, (הוא) השליח ד"שלח נא ביד תשלח", כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ועל דרך זה ההמשך דממלא מקומו שלאחרי זה."
(משיחות הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח פ' משפטים, פ' חיי שרה ה'תשנ"ב)

להצטרפות לתפוצה - שלחו הודעת וואטסאפ ל - 972. 5007108770
לתכנים ולמגזין: https://www.chabadwest.co.il/

יום ראשון יא שבט ה'תש"ג

שיעורים:
חומש: בשלח, פרשה ראשונה עם פירש"י.
תהלים: ס-סה.
תניא: פרק כ. והנה ... ־כו־ וכאפס ממש.

דער סדר פון טאג הויבט זיך אן מיט מודה אני, און דאס זאגט מען פאר נעגעל וואסער אפילו בידים טמאות, ווארום כל הטומאות שבעולם זיינען ניט מטמא דעם מודה אני פון א אידען. ער קען זיין א חסר בזה או בזה, אבער דער מודה אני בלייבט גאנץ.

___תרגום__

סדר היום מתחיל ב"מודה אני", ואומרים זאת קודם לנטילת ידים, אפילו בידים טמאות - מפני שכל הטומאות שבעולם אין בכוחם לטמא ה"מודה אני" של יהודי, אפשר שחסר בזה או בזה, אך ה"מודה אני" נשאר בשלמותו.

השכל וההתפעלות שני עולמות הם: עולם קר ומיושב, ועולם רותח ומבוהל. וזאת היא עבודת האדם לחברם להיות לאחדים. ואז הבהלה נהפכת לשאיפה, והשכל - למורה דרך בחיים של עבודה ופועל.

יום רביעי יד שבט ה'תש"ג

שיעורים:
חומש: בשלח, רביעי עם פירש"י.
תהלים: עב-עו.
תניא: פרק כ"א. והנה '52' ... נבואתם.

במנחה אין אומרים תחנון.
אצל כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים, הרי שמלבד הענין של התעוררות רחמים על המקושרים - היתה עבודה של הזכרת המקושרים בינו לבין עצמו, ולהתבונן בענין אהבתם והתקשרותם, כמים הפנים, שזה מעורר את כוחותיו הפנימיים של זה שמתבוננים אודותיו, כפי שרואים במוחש שכאשר מביטים בחזקה על אדם, נאלץ הוא להחזיר מבט, כי הבטה פנימית מעוררת עצם הנפש - וכך גם בכח המחשבה.