*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן*בפרשתנו (כג, ה) נאמר, "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ".
מבואר בתורת החסידות, ש"חמור" מסמל את "חומר" הגוף, שמעלים ומסתיר על אור הנשמה, שמתגעגעת לאלוקות ורוחניות והגוף "רובץ תחת משאו", כלומר, הוא מתעצל לבצע את תפקידו בקיום התורה והמצוות, שנועדו לזכך אותו ולעשות אותו 'כלי' לאלוקות.
יכול האדם לחשוב שצריכים 'לשבור' את הגוף על-ידי תעניות וכדומה, כדי שלא יפריע לקיום התורה והמצוות. באה התורה ומצווה אותנו "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ", עליך לטפל בגופך ולזכך אותו ולא 'לשבור' אותו! ורק בדרך הזו, ישכון אור הקדושה על גופנו.
וכאשר נזכך את ה'חומר' של הגוף וה'חומריות' של העולם, תשרה הקדושה בגופנו ובעולם ויבוא המשיח שעליו נאמר (זכריה ט, ט) "עָנִי וְרֹכֵב עַל *חֲמוֹר"*.
כלומר, לעתיד ה'חומר' יהיה כל-כך מזוכך, עד שיגלה את האלוקות ששורה בתוכו. ולכן, מלך המשיח יופיע *ויתגלה* דווקא על ה'חמור'.
מקור: ע"פ לקוטי שיחות חל"א ע' 19 ואילך