*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן*פרשת יציאת מצרים מסתיימת במצוות תפילין, שאותה קיימו בשלמות רק בבואם לארץ-ישראל (להבנת העניין בשלמות נא לעיין במקור).
יציאת מצרים היא השורש לכל הגאולות וְהַבִּיאָה אל הארץ היא המטרה והתכלית של יציאת מצרים. ומזה מובן, שבפרשתנו מרומזת גם הביאה לארץ בגאולה העתידית.
וכשם שמצוות תפילין התקיימה בשלמות רק לאחר ביאתם לארץ, כך הוא בכל המצוות, ששלמותם תהיה רק בגאולה העתידית, כשעם ישראל כולו ישוב אַרְצָה.
כלומר, בזמן הגלות, לא רק שחסרות לנו המצוות שנהוגות רק ב'זמן הבית', אלא גם המצוות שאנו מקיימים היום חסרה בהן שלמות.
ביאור הדברים: 'מצווה' היא מלשון 'צוותא' וחיבור, כי מטרתה היא לחבר את מקיים המצווה, לבורא, מְצַוֶּה הַמִּצְוָה.
בגלות אנו משולים לבנים שגלו מעל שולחן אביהם ורק בגאולה, כשנהיה סמוכים על שולחנו של הבורא, נוכל להתחבר אליו בשלמות על-ידי קיום המצוות.
מקור: ע"פ ספר השיחות תשנ"א ח"א ע' 271 ואילך