לא סקופ אך חדשה: האמת על פעולת המנע של ד''ר גולדשטיין  

בבדיקה שטחית אפשר לגלות שמעשי הרצח והטרור רק התגברו בעקבות החתימה.

*

מצבת המשטרה

למרות ההדרדרות המתמשכת ברמת הבטחון האישי של מתיישבי יש"ע, לא מצאה ממשלת מדינת ישראל
לנכון, להגדיל את כוחות המשטרה. בדו"ח שמגר נאמר: 'על אף ריבוי המשימות שהוטלו על כתפיה, מרבית
השוטרים המקומיים התפטרו, ומ 1,300 שוטרים שהיו בשטחי יש"ע בשנת 67 נותרה המשטרה עד 93 עם
500 שוטרים, ועד אמצע 93 עם 750 שוטרים, דהיינו 0.4 שוטר לאלף תושבים']21]
בתוך הקו הירוק משרתים כ 20,000 שוטרים, פי 40! לרשות הפלסטינית אושרו, לצורך בטחון פנים 30,000
שוטרים - פי 60, בעוד עליהם אין מוטלת החובה להגן בפני התקוממות עממית.
ממילא, העונשים שהוטלו בפועל על משליכי האבנים שנתפסו (עבירה על החוק לאיסור סיכון דרכי תעבורה
שהעונש עליה עד 20 שנות מאסר) היו כה קלים, עד שלמעשה עודדו את המתפרעים הערבים להמשיך
במלחמתם. לפני כבוש יש"ע, קבע הדין המקומי כי גיל האחריות הפלילית המינימלי הוא, ככלל, 9 שנים. אולם
מדינת ישראל החליטה להעלות את גיל העונשין ל 12 שנים,]22] כך שלא ניתן היה להעניש כלל את רוב מיידי
האבנים, שגילם בדרך כלל היה מתחת לגיל 12. צריך לזכור, שרוב הבלוקים הקטלניים הושלכו מבנינים
גבוהים, כך שגם בכוח מועט, ניתן היה להרוג, כמו במקרה של החייל בני מייסנר הי"ד. אבן שנדחפה מגג בנין,
רוצצה את גולגלתו.
מדינת ישראל פתחה אפיק חסכון רווחי למיידי אבנים בשם 'בוא לרגום אתנו'. זורק אבן שנתפס היה מפקיד
בבית המשפט 1000 ש"ח, ואם לא נתפס מיידה אבנים בתוך שנה מהישפטו, היה מקבל את כספו חזרה צמוד
למדד.]23] אין בשום בנק ישראלי תוכנית חסכון טובה מזו.
אפילו במצב המלחמה המתמשכת ביש"ע, לא הותר לכוחות הבטחון (צבא ומשטרה) ולמתיישבי יש"ע להשתמש
בנשק כדי להדוף את התקפות האינטיפאדה העקובות מדם. השימוש בנשק הותר רק אחרי שהצד הערבי פתח
באש יעילה. ז"א אחרי שנפצעת או נהרגת ח"ו. אז, רק אז, מותר היה לירות לעבר אוחזים בנשק, ורק בתנאי
שהם עדיין ממשיכים לירות.
כל מתיישב שהשתמש בנשקו, אפילו לצורך ירי באוויר לשם הרתעה, נשקו הפרטי (שקנה במיטב כספו לצורך
הגנת משפחתו) היה מוחרם, והוא עצמו היה עומד לדין. מאות חיילים הועמדו לדין בעוון שימוש בנשק כנגד
מיידי אבנים ערבים, בעוד שאף פעם לא הועמד לדין, אפילו חייל אחד, שהתרשל במילוי תפקידו בדיכוי
האינטיפאדה.
לשם השוואה נתבונן מה קרה 'בדמוקרטיה הגדולה והותיקה בעולם' בארה"ב, ארץ מפורסמת בחוקיה
הליברליים. בשנת תשנ"ג )1993) נעשו בלוס אנג'לס שבאמריקה מעשי ביזה והרס רכוש, בעקבות זיכוי ארבעה
שוטרים שהואשמו בהכאת אזרח שחור למוות. סוחרי לוס אנג'לס עמדו בפתח חנויותיהם, וכל שחור שהתקרב
לחנות כדי לבזזה היה נורה למוות. במשך יומיים נהרגו באופן זה 48 שחורים. אף יורה לא הועמד לדין, באשר
החוק האמריקאי מתיר לאזרח להגן על רכושו, גם במחיר חייו של השודד.
בישראל, על פי החוק שהונהג ע"י מדינת ישראל ביש"ע היו דנים כל אזרח מגן רכושו שכזה, באשמת רצח
שדינה מאסר עולם. הרי לא התירו לירות אפילו על זורקי אבנים על מכוניות נוסעות, שגרמו למוות בעליל. כל
כוחות הצבא המרובים שהועברו ליש"ע שימשו למטרת אחיזת עיניים בלבד. הרמטכ"ל והאלופים שלצידו
ניסחו פקודות, השמות ללעג וקלס את הדין הבינלאומי, הקובעות באופן קטיגורי: 'כל דין, בינלאומי או לאומי,
אשר אוסר על שימוש בכוח, הנו מוגבל על ידי זכות ההגנה העצמית']24].
חוקי הפקר אלו עודדו המשך ההתקוממות על אש קטנה. די לוהטת כך שתחייב כניעה לטרור, אך לא חמה מדי
כדי לא לעורר התמרמרות מרובה מדי בקרב האזרחים היהודיים של המדינה. בפקודות אלו שלל הצבא
מחייליו כל יכולת הרתעה, ולערביי יש"ע נתנה אפשרות לתקוף באין מפריע.
העיתונאים זאב שיף ואהוד יערי מתארים בספרם 'אינטיפאדה' (הוצ' שוקן מהדורת תש"נ 1990) ע' 165 את
המצב כך:
"מבחינה מבצעית לא הצליח צה"ל לממש את יעדיו במאבקו בהתקוממות. גם מי שמקבל את הטיעון, כי
הפתרון לאינטיפאדה צריך להעשות לבסוף באמצעים מדיניים, אינו יכול להתכחש לעובדה, שהצבא לא הצליח
להגשים את היעדים שקבע לעצמו, ואלה היו מוגבלים לכתחילה. באיגרת חתומה על ידי אלוף פיקוד המרכז,
עמרם מצנע, שקבלו עשרות אלפי חיילים ואנשי כוחות בטחון המשרתים בגדה, נאמר בין השאר: 'מטרתנו
לעצור את ההתפרעויות, להשליט סדר, לקיים אורח חיים תקין, כדי להשאיר בידי ממשלת ישראל ואזרחיה
את מירב האפשרויות לקבל החלטות מדיניות נאותות ובאורח דמוקרטי, באשר לעתיד שטחים אלה'.
שנתיים לאחר שהחלה ההתקוממות, לא הושג אף אחד מחלקיה של המטרה. ההתפרעויות לא נעצרו, בשטחים
אין אורח חיים תקין. בפגישה חגיגית של פורום המטה הכללי ערב יום העצמאות, בהשתתפותו של ראש
הממשלה יצחק שמיר, אמר רבין, כי צה"ל טרם הגיע ליעד שהוטל עליו באינטיפאדה. והיעד, כפי שהגדירו רבין
באותה הזדמנות, היה: להוריד את האלימות עד לרגיעה ולאפשר פעילות המנהל האזרחי."
במקרים רבים, היה הצבא מאפשר לערבים לידות אבנים כנגד יהודים, ומונע מהיהודים להשיב לערבים
כגמולם. מחנה הפליטים דהיישה נמצא בצד הכביש הראשי ירושלים - גוש עציון - חברון. ממנו נזרקו במשך
שנים עשרות אלפי אבנים, בלוקים ובקבוקי תבערה שגרמו לפצועים רבים ולנזקים גדולים לאלפי המכוניות
הנוסעות, מידי יום. בחורף תשנ"א אחרי ששניים מתושבי קרית ארבע נפצעו מידויי אבנים אלו, הפגינו תושבים
מהקריה על הכביש העובר בסמוך למחנה. בזמן ההפגנה יידו פורעי דהיישה מטר אבנים כנגד המפגינים. כוחות
הצבא שלידם, נאמנים לפקודות שקבלו, נסו על נפשם. היהודים המפגינים נכנסו לתוך המחנה, פזרו לכל רוח
את מיידי האבנים, ונפצו זגוגיות של דודי שמש. בהתפרצות זו של היהודים לא נפגע איש מבין יושבי המחנה
הערבים, ונגרם נזק לרכוש בסך 2500 ש"ח, כמחיר שתי שמשות רכב מנופצות. אלוף הפיקוד המרכז עמרם
מצנע ביקר במחנה הפורעים ביקור נמוסין ונחומים, וישב עם זקני המחנה (לוחמי כנופיות הרצח של חסן
סלאמה, קאוקג'י ואל קאסם). בצאתו לתקשורת הישראלית כינה מעשה הגנה מובהק זה 'פוגרום שזקני חברון
לא זוכרים כדוגמתו'. האלוף - עלוב הזה]25] כבר שכח להם את פרעות תרפ"ט. כמובן שכל היהודים
שהשתתפו בהפגנה נעצרו לחקירה והוגשו נגדם כתבי אישום.
השב"כ (שירות הבטחון הכללי) מילא פיו מים, והחשה לנוכח הרציחות האכזריות שהיה מנת חלקם של
סוכניו. הסכים, הסכמה שבשתיקה, לרצח ערבים שוחרי שלום עם ישראל, שסייעו לתושבי יש"ע להאבק כנגד
התפרעות הכנופיות, אשר רצחו במיגזר הערבי הרבה יותר מאשר במתנחלים. ]26]
עם פרוץ ההתקוממות הערבית צרו תושבים ערבים מהכפר קבטיה על ביתו של ערבי שוחר שלום עם ישראל,
מאנשי 'אגודות הכפרים'. משך 4 שעות בהם הסתערו על ביתו, מנע אלוף הפיקוד עמרם מצנע הנ"ל מכוחות
הצבא שחנו בפתח הכפר, מלהדוף את ההתקפה הרצחנית. הוא חשש שכניסה של כוחות צה"ל לכפר תגרום
ל'הרג מיותר' של אותם מאות שצרו על ביתו של סוכן השב"כ במטרה לרצחו נפש. אותו ערבי מסכן הומת
בעינויים קשים, נתלה בכיכר הכפר, וביתו הועלה באש. בתו השתגעה מחמת הסבל שפקד אותה. במשך שנות
האינטיפאדה נרצחו מעל 600 ערבים שוחרי שלום בידי אחיהם, בחשד שסייעו לשלטונות בהסגרת רוצחים
ערביים. שום רוצח ערבי לא נשפט למוות בגין מעשי רצח אלה. ההיפך כולם שוחררו במסגרת הסכמי אוסלו,
והם קבלו משרות בכירות ברשות הפליסטינית. אתם מנהלים זרועות הבטחון מו"מ, אף מתרועעים אתם
ומסבים יחדיו בבתי קפה ובמסעדות.

*

התנהגות מערכת המשפט

יותר מכל, הגדילו עשות לשמירת תבערת האינטיפאדה שלא תכבה, היו רשויות המשפט בישראל: - התביעה
(פרקליטות) הצבאית והאזרחית, ובתי המשפט.]27] הפרקליט הצבאי הראשי - תא"ל אמנון סטרשנוב, הגדיר
במדויק את התפיסה שלו: "ידועה האמרה, לפיה כאשר רועמים התותחים - נאלמות המוזות, אולם כאשר
האבנים מתעופפות והצמיגים בוערים - המשפטנים אינם שותקים. נהפוך הוא, דוקא אז עליהם להשמיע את
קולם ברמה".]28]
הפרקליטות עשתה לעצמה מלאכה קלה מאד, באשר התקשורת ובימ"ש העליון, עודדו מדיניות סלחנית כלפי
הפורעים הערבים. מה קל מאשר להתעלם מסבלותיהם של המתנחלים ה'פוגרומיסטים' ושל חיילי הצבא,
ולהבין לסבלם של לוחמי החופש הפלסטינים? עובדה, שמיד עם שחרורו מהצבא זכה הפצ"ר למשרה מכובדת
מאד ששכרה בצידה - משרת שופט מחוזי בתל-אביב, מענק שחרור חסר תקדים בתולדות הפצ"רים בצה"ל.
האיסורים שכפה הצבא על חייליו, אינם הולמים כלל את החוק הבינלאומי, כי על פי החוק הבינלאומי (אמנות
ג'נבה והאג):
א. מותר לירות, מכל טווח, כדורים פוצעים (כדור צייד) לעבר המון משליך אבנים.
ב. מותר לירות למרכז המסה של זורקי בקת"בים.
ג. מותר לקנוס ילד מגיל 9 ומעלה.]29]
ד. מותר לחייב הורה על כל נזק שגרם בנו, ואפילו הוא מתחת לגיל העונשין. 28
ה. מותר להטיל עונש קולקטיבי על כפר או על סביבה שבקרבתה נעשות עבירות לעין השמש, ובהמון. כמו
למשל זריקת אבנים, או מנסיון לחלץ בכוח עצור מידי המשטרה.]30]
ו. מותר להרוס או לאטום כל בית ממנו נזרקים אבנים.]31]
ז. מותר להרוג אדם שבצע מעשה טרור. ]32]
ח. מותר לקחת בני ערובה ולהרגם במקרה של רצח. ודאי שמותר ליישם חוק זה כנגד אסירים שהורשעו ברצח
אחרי שהשלטונות מודיעים שעל כל חטיפה או רצח של חייל או אזרח, הם יוצאו להורג.]33]
ט. ניתן היה למנוע את התערבותו של בג"צ, כי החוק הקיים ביש"ע הינו החוק מתקופת המנדט, ובתי המשפט
היחידים החייבים לפעול ביש"ע הנם בתי משפט ערביים לדיון בתביעות אזרחיות, וצבאיים לדיון בעבירות
פליליות.]34]
י. אין לנאשם שהורשע בבית דין צבאי זכות ערעור, ודאי לא בפני בג"צ.]35]
ברי שלוא היה הצבא מפעיל רק חלק קטן מהאמצעים החוקיים דלעיל, המותרים על פי החוק הבינלאומי, ניתן
היה להשיג שקט ורגיעה מוחלטת, מיד עם פרוץ האנטיפאדה, ואפילו למנעה לחלוטין. דא עקא שראשי השלטון
הצבאי והמשפטי שמרו על 'רמתו המוסרית הגבוהה של צה"ל שאפיינו אותו מיתר הצבאות שבעולם'.]36]
אליבא דידם, 'שרוליק' הצעיר והקטן הוא לבדו ילמד את כל העולם איך מנהלים מלחמה. לא ילמד מאף אחד
כיצד מנצחים במערכה. לא ההלכה היהודית שהחייתה את עמנו משך אלפי שנים, לא חוקי העמים; לא, רק
שרוליק לבדו.
אז מה אם שיטות הלחימה שלו גורמים להרוגים ונפגעים מיותרים מקרב חייליו ואזרחיו בני עמו? אז מה אם
שיטות אלו הופכות צבא שלם לחבורה מסמורטטת שנערים זבי חוטם שמים אותם ללעג וקלס? אז מה אם כל
היחידות המובחרות שלו אינם מסוגלים לגבור על 300 לוחמי חיזבאללה? ומי הוא הצבא האמריקאי שילמד
ממנו מוסר מלחמה? העיקר ששיטות לחימה 'מתקדמות' אלו מוצאות חן בעיני קבוצות היחוס הנחשבות בעיני
האליטה השלטת: התקשורת הממלכתית, מערכת המשפט ומר"צ.]37] האינטיפאדה אינה נוגעת להם, אנשיהם
הרי אינם מאויימים. לעולם לא תמצאם באוטובוסים. אז מי מתפוצץ? פשוטי עם 'אוכלי חמוצים'? את שרותם
הצבאי עשו בגלי צה"ל ולבניהם משוריין מקום בפרקליטות הצבאית.]38]
האמת חייבת להיאמר: לוא היו נזרקות אבנים על אדם החשוב למשטר כמו נשיא בימ"ש העליון או על הפצ"ר
סטרשנוב בכבודו ובעצמו, היו כללי ההתנהגות של הצבא משתנים לחלוטין. אלא מאי, כאן נפגעים מתנחלים?
זבש"ם! כבר אמר רמטכ"ל ושר נכבד אחד על המתנחלים: 'אם הם לא היו שם, הם לא היו נהרגים'.]39]
מסקנה: קל מאד להיות 'נדיב', 'נאור' ו 'מוסרי' על חשבון אחרים. כמלך שאול בשעתו שריחם על האכזרים,
סופו שהיה אכזר לרחמנים. מחמת שגילו אמפתיה רבה לצד הפלשטינאי ובדרישתו למדינה נוספת משלו,
ההתייחסות שלהם למעשי התקיפה של ערביי יש"ע ולמעשי ההתגוננות של היהודים היתה שווה. בעיניהם שני
הצדדים תוקפניים באותה מידה, ואף יותר מכך - לשיטתם הפליסטינאי נמצא תחת שלטון כיבוש, והוא נלחם
על זכויותיו האזרחיות, ובידיו המסכנות אך אבן; בעוד המתנחל היהודי 'משיחיסט, פאשיסט ומתלהם' הקל
ללחוץ על הדק ה אם16- שבידו. שמו את התוקף ואת המתגונן באותו מישור. חלק ניכר ממאמציהם השקיעו
בהרשעת יהודים שמצאו עוז בנפשם להגן על עצמם.
ב 20.3.88, מספר חודשים אחרי תחילת האינטיפאדה, כותב רע"ן הדין הבינלאומי בשם הפרקליט הצבאי
הראשי - אמנון סטרשנוב: 'דומה כי אין צורך להדגיש את החומרה שבה יש להתייחס למקרים של הפעלת
אמצעי ענישה ואלימות על ידי אזרחים ישראליים כנגד תושבים מקומיים במסגרת פעולות של 'נטילת חוק
לידיים' על ידי ישראלים.'
אותו בימ"ש עליון שבהסתייגות מופגנת, נעתר, אחרי הפצרות מרובות, להחלטת ממשלת רבין ואישר את
גירושם של 400 מחבלי חמאס אל מעבר לגבול, למשך שנה אחת בלבד; כלל לא הסכים לדון ולבדוק את
חוקיות ההחלטה של הממשלה לשחרר 1150 מחבלים ורוצחים בשנת 85 (עיסקת ג'יבריל) שהיוו את הגרעין
המייסד והמנהיג של האינטיפאדה.]40] אח"כ, בשנת תשנ"ג 1993 אישר שוב בימ"ש העליון את המעל הזה,
והתיר להוציא מהכלא לחופשי מעל 10,000 מחבלים ורוצחים שנשפטו בעוון מעשי רצח ונסיונות לרצח
שביצעו.]41]
איך צריכה להגיב משפחה שאחד מבניה נרצח באכזריות בידי פורעים ערביים, שכל אשמתו שנולד יהודי,
כאשר מצד אחד בית המשפט אוסר עליהם להעניש הרוצחים באופן פרטי, מאחר ובמדינת חוק השלטונות הם
המעמידים לדין פלילי ובידם העונש ('שלטון החוק'), ומצד שני מאשר בית המשפט את הוצאתם לחופשי של
אותם אלפי מחבלים שפוטים. לצערנו עלינו לקבוע שאין זה שלטון החוק אלא שלטון הצחוק. הרוצחים שבים
לביתם וששים למראה יגונה של משפחת הנרצח, שהרי 'אל דוולא מענא' ('הממשלה איתנו' - צעקת פורעי חברון
בתרפ"ט כאשר טבחו את הקהילה היהודית שבחברון).
רוצחו של תלמיד הישיבה אהרן גרוס הי"ד ישב בכלא שלוש שנים בלבד בטרם שוחרר לחופשי. כעת עם שובו
לחברון עובד כמדריך תיירים. הוא מביא התיירים לכיכר גרוס - בין בית הדסה לשכונת אברהם אבינו,
ומתפאר באוזניהם 'כאן רצחתי את היהודי'. אוי לאותה חרפה. קול דמי אחיך צועקים. 'ברצח בעצמותי חרפוני
צוררי באמרם אלי כל היום איה א-לוהיך.' (תהילים מב')
מעולם לא תבעה הפרקליטות, ו/או אישר בית המשפט גזר דין של מוות על אחד ממאות רוצחים ערביים,
שהתפארו ברצח נשים וטף יהודיים שכל אשמתם שנולדו יהודים. כמה נבון היה מצדו של אותו בימ"ש עליון
שבישראל, אם מיד בפרוץ האינטיפאדה היה פונה לממשלת ישראל ומסכים לוותר על הפריבילגיה שהעניקה לו
ממשלת בגין, לדון גם בשטח הכבוש שביש"ע. היה מצטנע, בדיוק כפי שעשה בית המשפט העליון שבארה"ב
אחרי כיבוש גרמניה, ומחזיר את סמכות המשפט לבתי הדין הצבאיים, המחוייבים על פי חוקי העמים. במקום
זאת סיפק אליבי להשתמטות ולמדיניות הכסת"חים של צה"ל, העצל בלאו הכי. כמה הפקר וכמה שפך דמים
נורא ומיותר נגרם עקב גאוותם הבלתי מרוסנת של רשויות המשפט בישראל, ובראשם בימ"ש העליון. מהרה
יתקיים בנו 'ואשיבה שופטייך כבראשונה'.

*

התנהגות המתנחלים

למרות מעשי האלימות היומיומיים שפקדו את מתנחלי יש"ע, המשיכו בשגרת חייהם, טפחו מדיניות של
הבלגה, ומעולם לא ניסו באופן מאורגן, למלא בכוחות עצמם את החלל הבטחוני שיצרו מערכות השלטון
בכוונה. החוק הבינלאומי דורש: 'הכובש חייב (עד כמה שהדבר תלוי בו) לדאוג לכך, שלא תשרור אנרכיה
בשטח הכבוש והחיים לא יגיעו לשיתוק מוחלט. אין הכובש יכול לשבת בחיבוק ידיים אם בשטח משתוללות
כנופיות חבלה, אשר הורגות תושבים מקומיים.]42] עד כמה שהדבר מקומם, השלטונות פרשו הבטוי 'תושבים
מקומיים' הזקוקים להגנה דוקא את ערביי יש"ע שמהם ובתוכם צמחו כנופיות הטרור, בעוד שאותם מתנחלים
בודדים שיצאו להגן על עצמם, נחשבו כ'כנופיות חבלה'. לאנשי כנופיות ערביות ניתן מעמד של שבויי מלחמה,
(בניגוד לאמנת ג'נבה) ושוחררו על כן באלפיהם, בלא שריצו מלוא עונשם; בעוד מתנחלים יהודיים שפעלו
להגנת עצמם (שלא כחוק) נמקים בכלא זה שנים רבות.
ערבי שנטל בידו סכין ורימון כדי לטבוח בילדי סוסיא, נתפס בידי אנשי הישוב. על פי דין תורה והחוק
הבינלאומי מותר להרגו.
אבל מדינת ישראל מדינה נאורה... מר יורם שקולניק מתנחל ממעלה חבר, נהג האוטובוס שהסיע משך שנים
אלפי ילדים בין אבנים, בלוקים, בקבוקי תבערה, מחסומים ומטעני חבלה, שחייו היו תלויים לו מנגד עשרות
פעמים, הרג המרצח אחרי שנתפס. נשפט למאסר עולם, ועדיין נתון בכלא הישראלי. וזאת למרות שבמסגרת
הסכמי אוסלו, שוחררו מן הכלא אלפים רבים של רוצחים ערביים.
בפני ועדת שמגר העידו מתנחלים רבים שהעידו על בלהות האינטיפאדה, ומחדלי הצבא. להלן חלק מעדויות
אלו המובאות בדו"ח שמגר.
צבי קצובר - ראש מועצת קרית ארבע (ע' 195 בדו"ח שמגר):
"ולכן האווירה הזאת שדמנו הפקר ושערבי יכול לטבוח בנו, ולירות בנו, ולזרוק עלינו אבנים בחלחול, התופעה
הזאת היא בלתי נסבלת. אז אני אומר זו הקרקע שיוצרת את האווירה הזאת שהפקירו אותנו. וכשבן אדם הוא
מופקר, וכשבן אדם הוא בפינה, הוא אומר אז מה יש לי להפסיד? טוב לי לחיות בבית הסוהר מאשר לחיות
בבית קברות. וככל שהצבא נוצר את נשקו יותר, אני אומר, לא אומר להרוג, אני אומר לפגוע באלה שזורקים
עלינו מהמסגד בלוקים. ככל שהצבא מגלה איפוק יותר, הרחוב הערבי מגלה חוצפה יותר, ואז הוא מעיז ללכת
באמצע הרחוב ולזרוק, ולא לברוח אפילו. יש מצבים שהוא זורק לך בלוק בפנים והוא נשאר מחייך. למה? הוא
יודע שאסור לך לירות. הוא יודע שהצבא קיבל הוראה לנצור את נשקו - ולכן החוצפה גוברת.
ואז לא יפלא הדבר שיבוא איזה יהודי שיגיד 'נמאס לי, אני לא מסוגל לסבול את זה יותר. ואני מעדיף לעשות
איזה מעשה כדי שיעורר את הצבא ואת הממשלה לעשות את מה שהם צריכים לעשות. אני רוצה שהוועדה, אני
מבקש שוועדת החקירה תכנס לעובי הקורה ותבדוק מדוע מפקירים את דמנו. אנחנו מדברים על הצירים
המרכזיים. אנחנו לא מדברים על איזה שכונות או איזה ערים פנימיות, סעיר, שויוך, עידנה - כאלה מקומות
שנפש, רגל יהודי לא דורכת שם. אבל הצירים המרכזיים, הצבא לא מפגין נוכחות, ולדעתי מעשה יאוש של
בודדים צפויים מפני שכמה בן אדם יכול לסבול? וכמה בן אדם יכול לספוג? וכמה בן אדם יכול לחטוף? כדי
שהוא יגיד מה זה? מה זה?"
דברים דומים אמר מר יאיר ליאור, תושב בית חגי]43]:
"כשאני מסתכל על פעולות המדינה, ברי לי שקיימת גישה חיובית למצוקה של יהודים בכל רחבי תבל (ראה
חילוץ יהודי אתיופיה). לעומת זאת לא עושים מאמץ אמיתי להגן על יהודים בארץ ישראל במרחק 40 ק"מ
מירושלים! אני מתרשם שדמנו ממש הפקר, ולאף אחד לא ממש איכפת. נראה לי שכיום גרים בארץ שני עמים:
אלה שבתוך הקו הירוק ואלה שמחוצה לו. אין שום סיבה שבעולם, שיהודי כמוני שנולד כאן וגדל כאן, היה
בצבא, נלחם במלחמה והקים משפחה - שייכנס לסיטואציה של הרגשת השפלה כה גדולה בעת שזורקים עליך
האבן. אפשרי הרי להתמודד עם זריקת אבן - גם בלי להרוג את זורק האבן".
וכן עו"ד עודד בן עמי]44]:
"כעורך דין, שמייצג לא מעט גופים הפועלים ביהודה ושומרון - אני יכול לומר ששלטון החוק במתכונתו
בישראל, לא קיים בשטחים; ולעתים, הרושם הוא, שאינו קיים כלל. בדרכי לאפרת וחזרה לא פעם חטפתי
אבנים. זו עבירה של סיכון נתיב תחבורה שעונשה 20 שנות מאסר. אין אף מקרה שבהם חייל או שוטר יכלו
לעשות שימוש בסמכותם. לוא היה כזה מצב בישראל, היו עוצרים את מיידה האבנים מיד, ומביאים אותו
לדין. מה האפשרות החוקית של אדם שנרגם באבנים לפעול? אם יירה - יחרימו לו קודם כל את נשקו, והוא
ישאר ללא הגנה. מלבד זאת הוא יעבור חקירות במשך זמן ממושך - אם היה צורך לירות או לא. לכן, כל
האנשים מעדיפים לחטוף אבנים, להמשיך לנסוע, ולא לירות.
שאלת הועדה: הגשתם תלונה למשטרה? תשובה: תלונה, פרושו של דבר, לנסוע למשטרת בית לחם, ולחטוף
שוב אבנים. חוץ מזה אין לי שם של נאשם, נגד מי אתלונן? אני טוען שכל המצב החוקי בשטחים - לא ניתן
לשפטו בעיניים ישראליות".
למרות המצב המסוכן והבלתי נסבל שנמשך משך 7 שנים ארוכות, ציבור המתנחלים שמר אמונים לחוקי
מדינת ישראל אשר מנעו ממנו לפעול כנגד שוחרי רעתו. חרק שניים והמשיך לקוות שהממשלה והצבא יתעשתו
וישימו קץ להתנקשויות הרבות. אלוף פיקוד מרכז דני יתום העיד בפני ועדת שמגר: 'רוב הציבור היהודי
ממושמע לחלוטין, גם תחת תנאים קשים מאוד של פיגועים שמתבצעים בו. היו מקרים שבהם בודדים, לפעמים
קבוצות גדולות בציבור היהודי פעלו בניגוד לחוק, זה התאפיין בהפרות סדר, כדבר העיקרי. הפרות סדר כמעט
תמיד, אם לא תמיד, אחרי ארוע שבו נרצחו במעשי טרור יהודים'.]45]
אל"מ מאיר קליפי מח"ט יהודה העיד גם הוא בפני ועדת שמגר: 'זאת אוכלוסיה שברמה העקרונית היא
אוכלוסיה שקולה ואחראית, זה לא כולם לוקחים חלק בהפרות הסדר האלה'.]46]
למרות הבלגתם שמעל לכוח אנוש של מתנחלי יש"ע, כשנשאל האלוף מצנע מהו הדבר המסוכן ביותר
בהתקוממות של הערבים, ענה: "הדבר המטריד ביותר הם אותם תושבים יהודים, העלולים ליטול את החוק
לידיהם, לגרום לפרובוקציות, זה מתכון לאיבוד שליטה".]47] דוק, לא עשרות הרציחות ורבבות האבנים
והבקת"בים, אלא מתי מעט פעולות התגמול, הם ה'מתכון לאיבוד שליטה'. עפר לפיהו!
'נאה דורש - נאה מקיים'... אותו מצנע קיים בלשכתו פגישת עבודה ובה סוכם כי צה"ל ישא באחריות לנקיטת
פעולות משטרה ראשוניות - מעצר, עדויות ראשוניות, רשימת עדים, כנגד מתנחלים.]48]
מדיניות זו של הצבא הביאה למצב השגרתי הבא. מתנחלים שלווים נוסעים עם רכבם וילדיהם אל ביתם.
בדרכם נתקלים במחסום אבנים ובכנופיית משליכי בקבוקי תבערה. חיילים שעומדים בסמוך צופים במחזה
ואינם עושים דבר, שהרי הם אינם נמצאים ב'סכנת חיים'. מחוסר ברירה, יוצא המתנחל המאויים ממכוניתו
ויורה יריה אחת באוויר, כדי להרתיע המתנפלים מלפגוע בו ובילדיו. או אז ניגש אליו מפקד החיילים הנמצא
במקום ועוצר אותו בעוון 'התפרעות וירי בשטח בנוי שלא כדין', ומובילו למעצר למשטרה הקרובה. אלו
החוקים שקבעה מדינת ישראל בשטחי יהודה שומרון ועזה כדי 'לשמור על הסדר'.
שנתיים אחרי פרוץ האינטיפאדה שכבר גבתה מחיר דמים כבד מבין המתנחלים, שנתיים שבהם מוכיח הצבא
והממשלה את אוזלת ידיהם וחוסר רצונם לדכא את ההתקוממות, אחרי שבערים ובכפרים ערביים רבים, שום
שוטר לא מעיז להכנס בלי שתאבטח אותו פלוגת חיילים, נזעקת סגנית הפרקליטה הראשית של מדינת ישראל
הגב' יהודית קרפ, למסע הגנה על החוק והסדר ביש"ע. מבחינתה, שורש הרעה טמון במתנחלים, כמובן. כך היא
כותבת ליועץ המשפטי לממשלה ולשר המשפטים: "ההתפרעויות המאורגנות של ישראלים באיו"ש כלפי כפרים
ערביים, שארעו בחודש האחרון ללא תגובה נראית של אכיפת החוק, מעמידות בסימן שאלה לא רק את
הרלבנטיות של עבודת צוות המעקב, אלא את עצם יכולתה של מדינת ישראל להשליט חוק וסדר בשטחים
שהיא מחזיקה בהם".]49]
גם היועץ המשפטי לממשלה מר מיכאל בן יאיר נחרד מאי אכיפת החוק בשטחי יש"ע (כנגד מתנחלים, כמובן).
במכתבו לראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ואל שר המשטרה ושר המשפטים הוא מתלונן על "פעילותם
של גורמים מסוימים מבין המתישבים היהודים שהחמירה לאחרונה, והיא מדאיגה מאד. יש להדגיש שהמשך
פעילות זו עלול להביא לתגובות נגד]50]ולהדרדרות חמורה של המצב הכללי בשטחים".]51]
שוב, לא מעשי הרצח ההמוניים של הערבים יוצרים את 'ההדרדרות בשטחים' אלא פעולות המחאה, הבלתי
אלימות של המתנחלים. חשוב לזכור שרוב אותן פעולות 'של גורמים מסויימים' נעשו בעצם בהנחיית ממשלת
מדינת ישראל בידי סוכן השב"כ מר אבישי רביב. כך יוצא, שממשלת מדינת ישראל בראשות יצחק רבין יזמה,
ארגנה וממנה פעולות בלתי חוקיות, כולל קבלת אחריות על פעולות של רצח ערבים, ו'הלבישה' אותן על ציבור
המתנחלים כולו. בעזרת סיוע נלהב של התקשורת הממלכתית, נדמו המתנחלים כולם לכנופיית פורעים
אלימים. דרך מעשי האלימות הפומביים שעשה סוכן השב"כ אבישי רביב בהוראת ראש השב"כ יעקב פרי]52]
וממשיך דרכו כרמי גילון,]53] ובהנחיית הממונה עליהם ראש ממשלת מדינת ישראל יצחק רבין, ובידיעת שר
המשפטים - דוד ליבאי,]54] היועץ המשפטי לממשלה - מיכאל בן יאיר, התביעה הכללית בראשות דורית
בייניש]55] ושר המשטרה - משה שחל]56] (שמם יזכר לדראון עולם כעוכרי ישראל, פשוטו כמשמעו); הצליחה
ממשלת מדינת ישראל להציג את המתנחלים כחבורת פוגרומיסטים, שאך טובה תצמח לאנושות אם יסופו מן
העולם. בדרך נפשעת זו חוקקו חוקים ותקנות שמנעו הדברת הטרור, גרמו לרצח של יהודים רבים והפכו את
חיי המתנחלים לגיהינום.

*****

רצח פוליטי בישראל

השלטון בישראל הופתע לחלוטין מפרוץ האינטיפאדה. כך מתארים זאת העתונאים שיף ויערי: "ההפתעה
שספגה ישראל באינטיפאדה חמורה יותר מאשר ההפתעה במלחמת הכפורים. ב 1973 לא הצליחה ישראל
לקרוא מה מתרחש בקהיר ובדמשק - ואילו ב 1987 לא הצליחה ישראל להבחין מה מתרחש בתוך ביתה -
שלה. ב 1973 לא הצליחו המודיעין והמנהיגות לפענח מהלך צבאי אחד של הערבים - ואילו ב 1987 נכשלה
המנהיגות הישראלית, ועמה המערכת המודיעינית כולה, בהבנתו של תהליך ממושך, שהתחולל בחברה החיה
עמנו, בתוכנו ובשליטתנו.]58]
צה"ל לא היה מוכן לכך לא רק באשר להיערכות ולשיטת הפעולה, אלא גם היה חסר ציוד המתאים
להתמודדות זו"]59].
מחדלי השלטון בדיכוי האינטיפאדה, עוררו מרירות עצומה בעם. והוא חיפש לעצמו מנהיגים חדשים שיעזרו לו
להיחלץ מאימת הערבים. משמים זמנו לעם ישראל מנהיג דגול, יחיד בדור - הרב מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד.
אהבת ישראל שבלבו, יראת שמים שבו, למדנותו המופלגת, נחישותו, יושרו הציבורי, ובעיקר אומץ לבו היו
לסמל של מנהיגות אלטרנטיבית, שיש בכוחם להשיט את ספינתו המטלטלת של העם היהודי על מי מנוחות.
דווקא היותו חוץ ממסדי, הכשירוהו בעיני הצבור. באשר הממסד מימין ומשמאל - גם יחד, כשלו בהבנת
המציאות, והביאוהו על פי התהום.
הרב כהנא נבחר לכנסת ה 11 בבחירות תשמ"ד. שלא כשאר הח"כים לא ידעו, הוא ותנועתו, רגע אחד של
מנוחה. עשרות אסיפות עם בכל רחבי הארץ, חוגי בית, כרוזים ברחובות, כרוזים בתאי הדואר האישיים,
מודעות רחוב ופעילות שטח נמרצת הביאו את דבר תנועת 'כך' לכל איש ואיש בישראל. הרב כהנא וחברי
תנועתו נאלצו לעבוד בפרך, כדי לפרוץ את החרם התקשורתי שסגר עליו. המוטו שהנחה את הרב כהנא היה
דבר חז"ל בסנהדרין: 'בעתה אחישנה - רצו אחישנה, לא רצו בעתה', אבל ה'בעתה' טומן בחובו צרות גדולות
ואיומות. לכן הרב היה אומר ללא הרף 'אין זמן'. את עיקר פעילות 'כך' בארץ נטלו על שכמם עשרות פעילי שטח
מסורים לרב ונאמנים לרעיון היהודי, אשר עשו לילות כימים בעבודת שטח מפרכת, כדי להעמיד את עם ישראל
על קרקע המציאות בה הוא נמצא. כמעשה הנביאים ממש. הרב כהנא עצמו הקדיש רוב זמנו ומרצו בכתיבה
תורנית,]60] ובהרצאות ואיסוף כספים למען תנועת 'כך' באמריקה. שם עשה מלאכת קודש בהחדרת תודעה
יהודית ובהסברה בצורך לעלות לארץ ישראל.
אחד מני רבים באמריקה שהושפע עמוקות מהשקפותיו של הרב כהנא, היה ד"ר ברוך גולדשטיין, וכך הוא
מעיד על עצמו בבטאון של ישובי דרום הר חברון - דרומא:
"כשהייתי בארה"ב היתה לי איזו שהיא ציונות בסיסית מהבית, מבית הספר, אך הענינים היו קצת רופפים.
דוקא דרך הכתבים של הרב כהנא, שהכרתי בעיקר כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה, הגעתי למסקנה שארץ
ישראל היא המקום היחיד ליהודים, ושהתורה היא דרך החיים היחידה. כמובן שלמדתי בישיבה, אך לכל אחד
יש שלבים של יותר ופחות אמונה, והרב כהנא השפיע עלי לטובה. הייתי פעיל ב'ליגה להגנה יהודית' שבעצם
מטרותיה היו במישור הרוחני, להגביר את התודעה היהודית בין היהודים שם, ובמישור הגשמי להגן על
היהודי מפני התוקפנות והאכזריות של הגויים שם. זה היה המגע הראשון, ולאחר שבאתי לארץ יצרתי קשר עם
התנועה. לצערי פעלתי פחות ממה שהייתי צריך לפעול, אך יש אילוצים, כמו התפקיד הרפואי שלי".]61]
פעולתו רבת השנים באמריקה, ב'ליגה להגנה יהודית', וכתיבתו השבועית ב'ג'ואיש פרס' העיתון היהודי הנפוץ
ביותר באמריקה ובעולם, הביאה לעלייתם לארץ של מאות ואלפי יהודים. מטבע הדברים, הם המשיכו להיות
נאמנים ל'רעיון היהודי' גם בהיותם בארץ. לקראת הבחירות לכנסת ה12- (נערכו כשנה אחרי פרוץ
האינטיפאדה בשלהי קיץ תשמ"ח) גאתה האהדה לתנועת 'כך'.
להלן תוצאות סקר שעשה עיתון 'חדשות', כחודשיים לפני הבחירות. הסקר בוצע באופן הבא: היו מניחים
'תיבת בחירות' במקום הומה אדם, ומבקשים מהעוברים ושבים לגשת מאחורי הפרגוד ולהניח בתיבה את
בחירתם. האנשים לא היו מזדהים בפניהם. תוצאות הסקר פורסמו ברציפות, מידי יום שישי, בעיתון 'חדשות'.
ניתוח ההצבעה נעשה בידי העיתונאי הוותיק רינו צרור.]62] יתרונו של סקר זה, שאנשים חיוו בו את דעתם
באופן אנונימי לחלוטין, בלי שום חשש שמישהו יודע מה הצביעו, מה שלא קיים בסקרים הטלפוניים שעורכים
כל שאר הסוקרים. מתוך מדגם מייצג של 5516 איש (בסקר רגיל המדגם מקיף 500 איש בלבד) 'הצביעו' עבור
'כך' 10.9% המהווים 13 מנדטים! זאת עוד בטרם החלה תעמולת הבחירות הרשמית, ובטרם ניתן לתנועה
איזשהוא פתחון פה בתקשורת הממלכתית!

בשורה 3 מופיעים הצבעות החיילים - 19.1%! הדברים מובנים לאור העובדה שהחיילים הנמצאים בחזית
הלחימה, הם שחשו על בשרם את עוולות המשטר, ומשלמים בדמם בגלל אטימותם של מערכות השלטון.
פופולריות עצומה זו לא נעלמה מעיני הממסד שבשלטון, והוא חשש מרעידת אדמה פוליטית שתתרחש אחרי
הבחירות בשל התחזקותה העצומה של תנועת 'כך'. האליטה חששה שהצלחת 'כך' בבחירות, תעניק לדמוקרטיה
הישראלית מהות יהודית. כל המפלגות הסתערו על תנועת 'כך', מפלגות הימין מסיבות אלקטוראליות, ומפלגות
השמאל והערבים מסיבות אידיאולוגיות, במגמה לבצע רצח פוליטי. מלחמתם נערכה בכמה מישורים, בו
זמנית:
א. נסיון לרצח של הרב כהנא. כבר עם תחילת פעולתו בארץ, ניסו לדרוס אותו עת הלך לתומו ברחוב הנביאים
בירושלים.]63] משנכשל נסיון זה, שוב לא חזרו עליו כאן בארץ, מחשש להתקוממות גלויה של אוהדי הרב
כהנא.
ב. חרם מוחלט בתקשורת הישראלית. הרב כהנא עלה לארץ בשנת תשל"ב. מעולם לא שדרו ברדיו ובטלויזיה
את דברי הרב. מעולם לא רואיין בעיתונות הישראלית. למרות ששמו של הרב הוזכר אינספור פעמים
בתקשורת, תמיד אמרו דברים בשמו, ומעולם לא אפשרו לו להגיב על ההאשמות החמורות שהטיחו בו.
משהגיש מנכ"ל 'כך' משה ניימן עתירה לבג"צ כנגד חרם זה, פסק בימ"ש שאכן הרב כהנא זכאי לשעות שידור.
ערכה של פסיקה זו כקליפת השום, ככל אותן פסיקות אחרות של הבג"צ בענין העליה להר הבית. מאחר
ולכתחילה הבג"צ לא פסק אותן כצו מחייב. רשות השידור ברשות איש המפד"ל מיכה ינון המשיכה בחרם
התקשורתי בטענה שזו 'גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה'.
ג. רצח אופי. הרב כהנא הוצג כאדם רשע ח"ו ותנועת 'כך' הוצגה כמהדורה יהודית של פלוגות הסער הנאציות
ימ"ש. כהנא ופאשיזם הוצגו כשמות נרדפים ממש.]64] מקורבי הרב הוצגו כעדת בריונים חמומי מוח, עלגי
לשון הניזונים משנאת הבריות.]65]

אוהדי 'כך' נעשו כאותו אילם שבאין לו אפשרות
לומר את דברו בפה, הריהו מדבר בידיים. תנועת 'כך' הושמה בין הפטיש לסדן. מצד אחד נמנעה ממנה הדרך
לביטוי פוליטי - לא אלים, ומצד שני אם היו איזשהו מעשה אלים היו מתנגדיה טוענים 'אמרנו לכם!' למעשה,
חנקו את הרב כהנא למוות.]68]
גם לממשיכי דרכו של הרב, תנועת 'כח' (כהנא חי) בהנהגת בנו בנימין כהנא יבלחט"א ותנועת 'כך' בראשות
ברוך מרזל, לא ניתן 'לרוץ' לכנסת עד היום.]69]
לא קשה להבין ללבו של ד"ר ברוך גולדשטיין הי"ד שעזב קריירה מבטיחה של רופא מצטיין בארה"ב, עלה
לארץ כדי להצטרף ולהגשים כחלוץ את חזון ראשית צמיחת גאולתנו; ולהווכח כי בסופו של דבר, אחרי כל
מסירות הנפש האינסופית של רבו המובהק, של חבריו ושלו, הריהם מכותרים למעשה בעדת זאבים משחרים
לטרף, באין כל דרך להחלץ מן המיצר, וההשארות בתוכו משמעותו מוות המגיע במוקדם או במאוחר.

**********

רצח אופי למתנחלים

ערב שבועות תשמ"ט 7.6.89 עמד סופר החצר של ממשלות השמאל מר עמוס עוז, על בימת הנואמים בכיכר
מלכי ישראל בכנס של 'שלום עכשיו', ונאם בפני עדת מעריציו. כך תאר את המתנחלים: "כת משיחית, אטומה
ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים, שהגיחה מתוך
פינה אפילה של היהדות... מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב... על מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף ".
למחרת 8.6.89 פרסם את הדברים האלה בעיתון 'ידיעות אחרונות', במוסף החגיגי לכבוד חג השבועות. תכלית
דברים אלו היתה להכשיר את הלבבות לקראת הפקרתם של מתנחלי יש"ע. גם להשמדת יהודי אירופה בידי
הצורר הנאצי, קדם 'הכשר לרצח עם',]70] שסיפק מוטיבציה בקרב העם הגרמני לעשות ככל יכולתו למען
'גאולת העולם' המותנה בהשמדת העם היהודי. מרגע שנעשה לעם היהודי רצח אופי, הרי שכל רוצח יהודי
עושה מעשה רב חסד לאנושות כולה.]71]
כבר בשנה זו גוייס מר אבישי רביב כסוכן ה'מחלקה היהודית']72] בשב"כ, והושתל בתנועת 'כך'. לכאורע מינוי
תמים של אדם שתפקידו לדווח למפעיליו, מבעוד מועד, על פעולות טרור שאותה תנועה מתכננת לבצע. הדברים
נראים פחות כשרים אם עוקבים אחרי הרקורד המתמשך של תנועת 'כך' במשך העשור שקדם למינוי, בהם
מעולם לא נתפס, לא הואשם ולא הורשע פעיל אחד של התנועה באיזו שהיא פעולת טרור. לא נתפס גרם אחד
של חומר נפץ, ולא נמצא ולוא נשק אחד בלתי חוקי בידי מי מחברי 'כך'. לא נפצע, ודאי שלא נהרג אפילו אדם
אחד, יהודי או ערבי, מידי אדם שפעל בשם 'כך'. אז בשביל מה להשתיל סוכן מטעם שרותי הבטחון שתפקידם
היחידי לדאוג לבטחון הארץ ויושביה?]73]
כותב שורות אלו, חש מיד עם הכרותו הראשונית את אבישי רביב בתשמ"ט, שמגמותיו אינן טהורות ושהוא
פועל בשירות השב"כ. ניגשתי לרב כהנא הי"ד והתרעתי בפניו שהאדם איננו אמין ואולי כדאי לייעץ לו לעזוב
את התנועה. הרב כהנא, באצילות נפשו, קבע ואמר: "אסור לנו שנחשוד איש ברעהו - זו הרי כל מגמתם של
השירותים. אנחנו פועלים באופן חוקי דמוקרטי וגלוי. אם השתילו בתוכנו סוכנים שלהם זו הוכחה לשפלותם,
אנחנו לא נגרר אחריהם".]74]
בתנועה לא נחשב אלא כאחד הנערים, למרות היותו בוגר צבא, בשל היותו עילג לשון וחסר יכולת ליוזמה
ולחשיבה מקורית. הדביק מודעות וחילק כרוזים.]75] ניכר בראש ה'יבסקציה' (המחלקה היהודית) בשב"כ מר
כרמי גילון שקרא ספרים אודות חתרנות בתנועות טרור כמו ה'פרובוקטורים',]76] ובדמיונו ראה עצמו מן
'זובטוב' מודרני המפעיל ברוב פקחותו את 'אזף' בכדי להפיל בפח את כל המהפכנים החפצים לרצוח את הצאר.
כמובן שהכל 'ישראבלוף'. אף אחד בתנועת 'כך' לא חפץ לרצוח את ה'צאר' הישראלי.]77] בניגוד מוחלט לסוכן
ה'אוכראנה' הצארית אזף שנעשה לימים ראש למהפכנים הסוציאל - רבולוציונרים (ס.ר.) ורק עזר להוציא
לפועל את תכניותיהם הרצחניות של מאות אנשיו, הרי סוכן השב"כ אבישי רביב הקים ארגון בשם 'אי"ל' שהיה
ברור מראש שאף אחד לא יצטרף אליו. הארגון שלו מנה שני אנשים בלבד: הוא בכבודו ובעצמו וסגנו ערן
אוז'לבו - שגם בו דבק רבב.
כבר בשנת תשנ"ב, שנה אחרי הקמת אי"ל, התברר שמר רביב לא מסוגל להביא באמתחתו שום 'סחורה' בעלת
משמעות מודיעינית - בטחונית. מדוע אם כן המשיך השב"כ להפעילו משך ארבע שנים נוספות? - כדי לצוד
שלוש צפורים ביריה אחת.
האחת: מר רביב ביצע פעולות נגד ערבים באזור חברון וקרית ארבע. כך הדביק לכלל מתנחלי חברון והקריה
ארשת פוגרומיסטית ההולמים את תאוריו דלעיל של עמוס עוז. כל מעשה, ואפילו זניח, קיבל ניפוח תקשורתי
אדיר ולחץ את מנהיגי המתנחלים לפינה. השב"כ פגע בנקודה הרגישה ביותר של המתנחלים ותומכיהם.
בהיותם מיעוט נרדף אחוזי חוסר בטחון, ומחמת רצונם האובססיבי למצוא חן בעיני התקשורת, ולהתחבר
ל'כלל ישראל' לשם 'אחדות האומה', הם הזדרזו להתנצל על כל מעשה שיוחס להם.
כך יצר השב"כ שחיקה ביכולת העמידה של המתנחלים. היתה כאן פעילות מתואמת של השרותים החשאיים
עם כלי התקשורת הממלכתיים, כמיטב המסורת הבולשביקית. לדוגמא: בליל חמישי יב' באלול תשנ"ה
)7.9.95) נרצחו שלושה ערבים בחלחול. ביום שישי שלמחרת מתקשר מר רביב לתקשורת הישראלית ומודיע
ש'ארגון אי"ל לוקח על עצמו אחריות לביצוע הרצח'.]78]
כולם יודעים מי זה אי"ל, הרי אבישי מופיע ברבים ולעין השמש כראש הארגון, וראה זה פלא, אף אחד
בתקשורת איננו מבקש לעצור ולחקור את אבישי בעוון רצח שהוא עצמו הודה בו. כל אותה שבת מבלה מר
רביב בנעימים, ביודעו שהפעם יזכה לבונוס מכובד מידי שולחיו בשב"כ. להעמיס על המתנחלים 'רצח שלושה
ערבים חפים מפשע' - לאו מילתא זוטרתא היא! כבר ביום ראשון בישיבת הממשלה מכוון מר יצחק רבין
(הממונה על הפעלת השב"כ) אצבע מאשימה לכיוון המתנחלים: "מי שסבור, כי על ידי פגיעה בפליסטיני על לא
עוול בכפו, יפסיק התהליך המדיני, אינו אלא טועה".]79] כאילו אינו יודע שאי"ל הינו בעצם ארגון שלו, עצמו.
השר יוסי שריד - ה'ראש' הפוליטי של השב"כ, משתמש כדבעי בהודעת אי"ל - סוכנו: 'עד שלא קמה קרית
ארבע וקם הישוב היהודי בחברון, והתקבצו שם מי שהתקבצו, לא תארנו לעצמנו שיהודים, בשם היהדות,
יכולים לרדת כל כך נמוך.]80] מסקנתו ברורה: 'אם כך מתקיימת מצוות ישוב חברון מחדש על ידי יהודים,
אזי מצווה היא לעקור אותם משם'.]81] הודעות רשמיות אלו מהוות אות פתיחה למסע צלב איום כנגד
ההתישבות היהודית ביש"ע בכלל ובחברון בפרט. נשמעו קריאות מתלהמות ופוגעות לגרש את מתיישבי חברון
מביתם. התקשורת לא חסכה מאתנו את שבט לשונו של המטיף הידוע מעופרה - הרב יואל בן נון. לא איש נכבד
מסוגו שימנע עצמו ממרקחת כה דשנה של הלקאת 'המתנחלים הקיצונים'. כך יוצא שהמתנחלים לוקים
בכפליים. גם מופקרים למשיסה בידי רוצחים ערביים, שבעקבות הסכם אוסלו זוכים למקלט בערי יש"ע
הערביות; וגם מוצגים, למרות הבלגתם המופלגת, כאנשי טרור שאך לשפך דמים עיניהם.
הקורא הנכבד ודאי סקרן לדעת את סוף הסיפור. ובכן, רוצחי שלושת הערבים - כנופיית שודדים ערבית
מהאיזור, נתפסו והודו. אז למה 'חשבו' שאלו יהודים מקרית ארבע - כי השודדים היו לבושים מדי צה"ל ודברו
ביניהם עברית. אז למה לא חשדו בחיילי צה"ל? - נו, באמת, בשביל מה הקימו את אי"ל?! מישהו מצפה שהשר
שריד יתנצל על עלילת הדם (כך!) שטפל על תושבי חברון? מה פתאום? הרי 'היו שם גורמים שקיבלו על עצמם
את האחריות']83] - אי"ל מהשב"כ!
הציפור השניה: מטבע הדברים, בהיות המתנחלים כוח החלוץ של 'המחנה הלאומי' כל הגופים הפוליטיים
שמאחוריהם (ליכוד, מפד"ל, צמת ומולדת) נעשו אחראים ישירים, באופן אוטומטי ומלא, לכל מעשה או מחדל
של מי מהמתנחלים. כך חזר השב"כ - ממשיכו הישיר של הש"י,]84] למלא את תכלית הקמתו - גייס קולות
למען מפלגת העבודה ומר"צ. בראשית המדינה נוצל כוחם האבסולוטי כדי לחייב את ערביי ישראל להצביע
עבור מפא"י,]85] וכעת נוצל המנגנון הממלכתי החשאי הזה, בשביל ל'שכנע' את ציבור המצביעים היהודי
להתרחק כמה שיותר מן ה'מחנה הלאומי'. המטרה נשארת - רק השיטות משתנות.]85]
הציפור השלישית: פעילותו הראוותנית של אבישי רביב, איפשרה לראש המחלקה היהודית בשב"כ - כרמי גילון
(אח"כ ראש השב"כ) 'להוכיח' שקיימת סכנה מוחשית מצד 'ארגוני הימין הקיצוני'. כך הצליח לסחוב תקציבי
עתק למחלקתו ולנפח אותה בלי שום פרופורציה לגודל האיום. עבודה קלה ונוחה, משכורת טובה, הרבה כבוד
והעיקר בלי שום סיכון, שלא כמו ב'מחלקה הערבית'. גם ראש השב"כ יעקב פרי יצא נשכר מפעילות אי"ל:
הרבה פירגון מצד חבריו שבמר"צ, וטפיחה על הכתף שהרי הוא מצליח לבלום לחלוטין את 'ארגוני הטרור של
הימין הקצוני'. מעשה רמיה זה פגע אנושות בבטחון אזרחי המדינה. כי עם התפתחות ה'איום' מהצד היהודי,
עבר מרכז הכובד של השב"כ (אנשים ואמצעים) מהמחלקה הערבית אל המחלקה היהודית. ממילא בגלל
'החלפת הדיסקט' בעקבות הסכם אוסלו ראה השב"כ את המחלקה הערבית כמיותרת משהו, אחרי שמשימות
סיכול פעולות הטרור של ערבים מיש"ע, הועברו לסמכותו של גבריאל רגב (ג'בריל רג'וב) ואנשיו מה'בטחון
המסכל' של הרשות הפליסטינית. שהרי לצורך זה נתן להם השב"כ מידע וכספים רבים, ואיפשר להם לחסל
באין מפריע את כל תשתית המודיעים ששתל ביש"ע, בעמל רב בעבר. מי יודע כמה נפשות יקרות מישראל
נטבחו בקו 18, בקפה אפרופו, בצומת בית ליד, בקו 5, בשוק מחנה יהודה, במדרחוב ירושלים... בגלל
התנהגות פושעת ובוגדנית זו.
לא ניתן היה להפעיל את אבישי רביב, באופן שטני שכזה, בלי שיתוף פעולה מלא ורצוף בין הגורמים והאנשים
הבאים:
א. ראש הממשלה יצחק רבין - האחראי על השב"כ מטעם ממשלת ישראל.]86]
ב. שר המשפטים דוד ליבאי - האחראי על התביעה הכללית מטעם הממשלה.
ג. ראש התביעה הכללית דורית בייניש. תפקידה להגיש כתבי אישום, ורק היא רשאית למנוע הגשתם.
בהוראתה נסגרו כל תיקי החקירה נגד אבישי רביב.
ד. היועץ המשפטי לממשלה מיכאל בן יאיר שכל אישום בגין 'הסתה לגזענות' חייב לקבל את אישורו, בטרם
יגיע לערכאות המשפטיות.
ה. שר המשטרה משה שחל - הממונה מטעם הממשלה על חקירות המשטרה, שהיא הגוף הממליץ לפרקליטות
על הגשת כתבי אישום.
ו. ראשי התקשורת הממלכתית (רדיו וטלויזיה) שידעו שאי"ל ורביב חד הם, ובכל זאת לא שאלו, ולוא פעם
אחת, מדוע אינו עומד לדין.
ז. ראש השב"כ יעקב פרי וראש המחלקה היהודית (לימים ראש השב"כ) כרמי גילון.
ח. חבר ועדת השרותים החשאיים מטעם הכנסת יוסי שריד.
ועדת שמגר שחקרה את פעילותו של אבישי רביב, לא שללה אפשרות העמדתו לדין, בגין מעשים פליליים שעשה
- שלטענת השב"כ נעשו ביוזמתו שלא בהוראתם. המלצה ברורה זו, הוסתרה בזדון במשך שנתיים מידיעת
הציבור בידי המעורבים הנ"ל בפרשת הפעלתו של אבישי רביב, תחת המסווה של 'שקולי בטחון'. עד היום
עושים אותם גורמים רמי דרג בממשל כל מאמץ כדי למנוע העמדת רביב לדין, למען לא יאלץ לחשוף בפרהסיה
את התנהגותם הפושעת.

*******

מעשי טרור ורצח של מתפללים ערבים ביהודים במערת המכפלה

נוח למבקרים להתלות בטענת 'מתפללים מוסלמים חפים מפשע'. בדמיונם הם רואים קתדרלה גוטית הדורת
מימדים אפופת שקט ורוגע, בתוכה מאוושים קלות בצעדים מדודים וממלמלים בלחישה מתמשכת שירי תפילה
שקטים עדת נזירים נינוחה, אפופי ניחוח קטורת מסתלסלת ופניהם מפיקים נהרה ושלווה עילאית של רוך
וחסד. מה לעשות 'החלומות שוא ידברון'.
הכי לחינם נערכים כוחות הבטחון בכוחות מתוגברים באלפיהם מידי יום שישי של חודש הרמאדאן בעת צאת
ה'מתפללים המוסלמים' מתוך מסגדיהם? ערימות האבנים שנערמו ברחבת הכותל אחרי שנזרקו לעבר
היהודים, לא מהר הבית נזרקו בידי 'מתפללים מוסלמים חפים מפשע'? ולמה הרגו כוחות הבטחון 18(!)
'מתפללים מוסלמים חפים מפשע' על הר הבית? אין ברירה חייבים לצאת מהאופוריה. הזיות 'המזרח התיכון
החדש' מביאים אל ביתנו אך מוות ושכול. מילא, בעלי החלומות מתפרנסים מזה יפה, אך מדוע, שאנו
הסובלים, ניגרר אחריהם?
להלן קטעים מדו"ח נשיא בימ"ש עליון מאיר שמגר (דו"ח שמגר, ע' 135 ואילך):
"הערבים ראו עצמם, אחרי מלחמת ששת הימים, מנושלים מאחיזתם הבלעדית בכל המערה כולה, אשר אליה
היתה אסורה עד אז לחלוטין כניסתם של מי שאינם מוסלמים, בין כמתפללים בין כמבקרים. יהודים הורשו
לעלות רק עד למדרגה השביעית החיצונית של המדרגות הדרום - מזרחיות. המוסלמים חששו מפני כל כרסום
נוסף במה שנראה בעיניהם כמובן מאליו על פי ההלכה המוסלמית. ביטא זאת בגלוי העד רפעת פהמי אל קרקי
שאמר (בעמ' 1244): 'לפי האמונה שלנו לפי הדת שלנו החארם הוא רק של המוסלמים ולא של היהודים'. "על
כל אלה יש להוסיף פיגועים במתחם המערה ובסביבתה הקרובה, שבוצעו על ידי ערבים במסגרת הסכסוך
הערבי-יהודי ה"כללי", והעלו אף הם את המתיחות במערה פנימה.
ארועים אלה, בין 9.10.68 ל- 16.1.94, כללו פיגועי טרור, דקירות, תקיפות וזריקת 41 בקבוקי תבערה,
חלקם לעבר שער המערה ולעמדות צה"ל במתחם. כתוצאה מהם נהרגו במשך השנים שבעה אזרחים יהודים
וחייל אחד, ונפצעו 67 אזרחים יהודים וחייל אחד.
בין הארועים החמורים נזכיר מקרה של:
זריקת רימון יד אל תוך ההמון שהיה על מדרגות השער המזרחי של המערה, פיגוע שגרם לפציעת 45 יהודים.
התפוצצות מטען חומר נפץ סמוך לבית השימוש שליד המערה, כתוצאה מכך נפצעו שני יהודים וארבעה ערבים.
הותקפו יהודים בדרכם חזרה ממערת המכפלה. ששה מהם נהרגו ועשרים נפצעו.
נדקר חייל בשער המערה.
התפוצץ מטען חבלה בידיו של ערבי סמוך למערה.
נורו יריות על 'עמדת הגנרטור' שבמתחם המערה, חייל אחד נהרג וחייל אחר נפצע.
נדקר למוות תלמיד ישיבת ההסדר בדרכו ב'ציר המתפללים' לעבר המערה.
נדקר יהודי בדרכו למערה.
הותקף יהודי בגרזן בדרכו למערה."
"בערב יום הכפורים תשל"ו פרצו עשרות צעירים ערבים למערת המכפלה, קרעו לגזרים שמונה ספרי תורה,
חיללו תשמישי קדושה יהודיים, וגרמו נזקים לריהוט."
"במהלך תפילות של יום השישי במערת המכפלה, נשא השייך תייסיר תמימי, דרשות שהוקלטו על ידי המינהל
האזרחי. בין היתר אמר: 'ואלו אשר הניפו את דגל וסיסמת המאבק המזויין ואשר הרגו, נרשמים להם הדברים
באותיות של זהב וכמעשים נשגבים במערכה שבין המאמינים והכופרים... במערכה מתמשכת זו שתמשך עד
ליום הדין... והכופרים בעולם יוסיפו לחיות בסכסוך מתמשך מול המאמינים אשר יהרגו בהם בכופרים...'.
בעקבות דברים אלו הוגשה תלונה במשטרה על ידי קצין המינהל האזרחי בחברון נגד השייח' תייסיר
תמימי."]87]
"המערה שימשה בבואה למתיחות ששררה בעיר, בעיקר בתקופת האינטיפאדה. אם בשל עצם התיישבות
היהודים בעיר, אם בשל התנכלויות של יהודים (כגון הפיכת דוכנים), ואם בשל מעשי פיגוע מצד ערבים,
שהסתכמו בתקופה שבין 21.12.90 ל30.11.93- ב361- ארועים בחברון בלבד."
"בשנת 1993 בלבד היו 10 מקרי ירי, 6 מטענים, 2 זריקות רימון, 7 תקיפות, 3 דקירות, 111 בקבוקי
תבערה, סה"כ 139 מקרים.
גם מספר הנפגעים היהודים בחברון עלה מ124- בשנת 1991 ל164- בשנת 1993, מהם ששה הרוגים".

"תמיד היו דבריו - החריפים וחדורי האמת - נאמרים מתוך שלוות נפש מדהימה ממש, שהצליח לקנות לעצמו
ולסגלה בכל דרכיו. מעולם לא צעק, מעולם לא הרים את קולו או איבד את סבלנותו, על אף היותו נתון במתח
רצוף, אינסופי, על אנושי כמעט, שנבע מהיותו בכוננות מתמדת, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, שנה
אחרי שנה, בכוננות להצלת חיים." כך מעיד על ברוך מכרו וידידו הקרוב ד"ר רוני סגל הגר כיום במעלה
חבר.]88]
אך ימים קשים באו על יושבי קרית ארבע וחברון תיכף לחתימת 'הסכם השלום' בין רבין לעראפאת ימ"ש.
הרציחות תכפו והלכו:
קצין צה"ל בדרך השלום בחברון וחייל בעמדה ליד מערת המכפלה.
אפרים איובי איש כפר דרום (נרצח במבואות חברון) וחייל בחלחול.
והרצח המזעזע של מרדכי לפיד - חברו הקרוב שהיה לו כאח, ושלום בנו.
על כל דם הצדיקים הזה שנשפך כיסתה ממשלת רבין באומרה 'אלו קרבנות שלום'. בהיות ברוך אוהב ישראל
ורגיש למצוקותיהם, ספג המהלומות הללו באופן אישי וקשה ביותר. 'בתקופה האחרונה היה נדמה שכל פיגוע
לוקח ממנו עוד נתח משמחת החיים, מכופף את קומתו, והעצבות בעיניו מיאנה להנחם. עמדנו מנגד ולא יכולנו
להושיע', כך מספרת האחות רונית קלר מסוסיא, שעבדה בצמוד לברוך כאחות משך תקופה ארוכה.]89]
חוה לבנון תושבת סוסיא: 'פעם, אחרי רצח יהודי, נכנסתי למרפאה ומצאתי אותו בוכה. אני זוכרת שהוא אמר
לי - אני לא מבין איך יתכן שדם יהודי נשפך ויש ממשלה שלא עושה שום דבר בעניין. הוא היה נסער וכואב.
רק אחרי כמה דקות נפנה לטפל בנו, בחולים שלו.]90]
הרב יועזר אריאל, רב החברא קדישא של עיה"ק חברון מספר (ברוך הגבר ע' 394): "פעם לימדתי את חברי
החברא קדישא שלדעת פוסקים רבים אין חובה לקרוע בעת יציאת נשמה שאינו קרובו, שמא על ידי כך ירתעו
אנשים לבוא לסעוד את החולה השוכב על ערש דווי. ר' ברוך שאל אם מותר ליחיד להחמיר על עצמו, והאם אין
בכך חומרא דאתי לידי קולא אצל אחרים. מתוך ידיעה שר' ברוך תמיד דרש מעצמו ומעולם לא התייהר
במידותיו, ולא נתן לאחרים הרגשה שחסר בהם כאשר אינם נוהגים כמותו. הוריתי שמותר לקרוע, ואכן כך
נהג". (עדות הכותב: אשת המנוח הראתה לי בארון הבגדים חולצות קרועות בצד ימין).
למרות הסבל העצום שעבר האיש הרגיש הזה, לא פסק ממלאכת הקודש שלו ולוא לרגע אחד. 'יום לאחר
רציחתם של מרדכי ושלום לפיד הי"ד היה מתוכנן יום עיון, שדוקטור גולדשטיין היה מארגן לאנשי הסגל
הרפואי של קרית ארבע וישובי האיזור. באותו בוקר פניתי אליו בבקשה לדחות את ההרצאה, מי יכול בעת
כזאת להתרכז ולהקשיב? אך דוקטור גולדשטיין שהיה נראה מאד שבור ומדוכא קרא - לא! דווקא היום אנחנו
חייבים לקיים את ההרצאה כדי ללמוד לקחים. ואני אמרתי לו: אנו עובדי הרפואה חייבים להתעלות על עצמנו
בכל מצב ולהמשיך. הוא ענה - "יישר כוח!"]91]
רצח מורו ורבו בידי ערבי שונא ישראל, האסונות התוכפים והולכים, רצח מרדכי לפיד שהיה לו כאח ושלום
בנו, ההתרעות בדבר מעשה טבח צפוי של הערבים, והניכור של השלטונות ('אויבי השלום' ו 'משת"פים של
החמאס' כינתה אותו ואת חבריו ממשלת רבין), דגרו בתוך נפשו עד שבליל פורים, אחרי צרחות המוות
האיומות של המתפללים המוסלמים במערת המכפלה, הבשיל הדבר בלבו ('אני לא יכול לסבול את זה יותר!')
לעשות מעשה.]92]

********

התרעות בדבר מעשה טבח של מתפללים ערבים ביהודים הבאים להתפלל במערת המכפלה, בפורים תשנ"ד.

מיד אחרי הטבח שעשה ברוך במערת המכפלה, מונתה ועדת חקירה בראשות נשיא בימ"ש העליון השופט מאיר
שמגר, כדי 'לחקור ולקבוע ממצאים ומסקנות באשר לעובדות ולנסיבות הקשורות לטבח האמור'.]93] הועדה
קיימה 31 ישיבות, שמעה 106 עדים ואספה 1,140 מוצגים.
במהלך ישיבות הועדה התברר שמקורות מודיעין של צה"ל והשב"כ דיווחו על התקפה צפויה של ערבים כנגד
יהודים, בתקופת פורים. לא פחות מתשעה קצינים העידו כדברים האלו, ובהם אל"מ משה צין - קצין אג"מ של
פיקוד מרכז,]95] אל"מ אמנון סופרין - קצין מודיעין של פיקוד מרכז,]96] רס"ן דב סטלמן - המפקד של מתחם
מערת המכפלה,]97] סא"ל עמי בורגר - קמב"ץ פיקוד מרכז,]98] רס"ן דן רשף - קצין מודיעין של חטיבת
חברון,]99] אל"מ שלום גולדשטיין - המושל הצבאי של חברון,]100] סגן אילן ביטון - סגן המפקד של מתחם
מערת המכפלה,]101] סגן יצחק חמודות - מפקד פלוגת שריון, בשרות סדיר; היחידה הצבאית ששמרה בפועל
על מתחם המערה]102] ואל"מ יואב גלנט.]103] על פי עדויות אלו, כבר שבועיים וחצי לפני הארוע זרמו
למערכת הבטחון ידיעות ברורות בדבר התקפה גדולה כנגד יהודים. ידיעות אלו תכפו והלכו לקראת פורים,
ורס"ן דב סטלמן אף העיד על דוחות מודיעין המתריעות על טבח מתוכנן ביהודים בדרכם אל מערת המכפלה
בפורים.]104]
שניים מאנשי המודיעין (שב"כ) בקשו למסור מידע מפורט יותר בנושא, בדיון שיתקיים בישיבה סגורה.]105]
מר ישראל בן אהרן שירת בחמ"ל המנווט את פעילותם הבטחונית של כוחות הבטחון. הוא מדווח לועדת שמגר
על ארועים שנרשמו בחמ"ל בשבוע שלפני פורים. ובהם: מבוקש חמוש ברובה אוטומאטי מסוג קלצ'ניקוב
התחמק ממחסום של צה"ל, בדרכו לחברון. לתוך העיר הוחדרה מכונית תופת, ובעיר הסתובבו שלושה רכבים
גנובים, בעלי לוחיות זהוי צהובות, ובתוכן מבוקשים נושאי נשק.]106]
ההתראות מתרבות, והן הולכות ומתמקדות על בוקרו של יום פורים עצמו, בו מתרכזים, מידי שנה, אלפי
יהודים במערת המכפלה. סגן יצחק חמודות האחראי על היחידה הצבאית ששמרה על מתחם המערה, בעדותו
לפני ועדת שמגר אומר שכל ההתראות, הפקודות וההסברים שהופצו ע"י הדרג הבכיר בימים שקדמו לפורים,
התייחסו להתקפה מתוכננת נגד היהודים במשך תפילתם במערת המכפלה בפורים בשעה שבע וחצי
בבוקר.]107]
גם העתונאים יגאל אמיתי ויצחק קינן מדווחים, מפי מקורות מודיעין בכירים, שהחמאס תכנן התקפה גדולה
נגד היהודים במערת המכפלה בעיצומו של יום הפורים.]108] גם סמל קובי יוסף, אשר שמר בפתח מערת
המכפלה, העיד בפני ועדת שמגר, שבימים שלפני פורים הוזהרו לגלות עירנות מיוחדת ולבדוק הנכנסים
בקפידה, כי קיים 'מידע חם' שמחבלים
שמחבלים ערבים ינסו להחדיר מטעני נפץ לתוך אולמות המערה. ביומן של ערבים ינסו להחדיר מטעני נפץ לתוך אולמות המערה.]109] ביומן של

חדר המבצעים של המינהל האזרחי של נפת חברון נרשם ביום חמישי יג'
באדר )24 בפברואר) בשעה תשע וחצי בבוקר, שברחבי חברון מופץ כרוז
מטעם החמאס שביום שישי 25 בפברואר (דהיינו פורים) תתקיים התקפה
גדולה של החמאס בחברון. דבר כרוזים אלו הובא לידיעת התקשורת
הישראלית, ובעיתון 'ידיעות אחרונות' שהודפס בחמישי בלילה (דהיינו שש
שעות לפני האירוע במערה) נכתב: 'מבוקשי עז א-דין אל קאסם הודיעו
לתושבי העיר באמצעות כרוזים, הודעות ברמקולים וכתובות על קירות,
לאגור מזון לקראת עוצר ממושך, בשל כוונתם לבצע פיגוע גדול. ערביי
חברון ובנותיה

, רובם ככולם תומכי חמאס, ומזדהים עם קבוצות פעולה אלימות
וקיצוניות,]112] התייחסו ברצינות רבה להודעות אלו. שוק חברון הוצף במשאיות עמוסות מזון,]113]
והתושבים הערבים חטפו בבהילות את התוצרת החקלאית, עוד בטרם נפרקה מן המשאיות, ,.
שלושה ימים לפני פורים, ביום שני י' באדר 21.2.94, זימנו מפקד איו"ש אלוף שאול מופז ואל"מ מאיר קליפי
מפקד חטיבת חברון, בבהילות - בהתרעה של שעות אחדות, את חברי מועצת קרית ארבע ואת חברי המועצה
האזורית של דרום הר חברון, לישיבה דחופה. הם דיווחו על 'התרעות חמות' וידיעות מבוססות על כך
שהחמאס מתכונן לבצע טבח גדול ביהודים בימים הקרובים, ,. לכן, הם נדרשים להתנהג במשנה
זהירות, ולהמנע מלצאת את הקריה.]118] מעולם לא זומנה ישיבה דחופה ומיוחדת שכזו עם אלוף בצה"ל,
והדבר מעיד על חומרת המצב.]119] לשם השוואה, יצויין שלפני רצח מרדכי לפיד ושלום בנו הי"ד, לא נמסרה
שום התרעה מצד כוחות הבטחון.]120] אישי הציבור בקשו מהקצינים ש'לפחות תטילו עוצר על חברון, עד
יעבור זעם'. אנשי הצבא השיבו להם 'אין שום סיכוי שהדרג המדיני יאשר בקשה שכזאת, זה פוגע באווירת
השלום של הסכם אוסלו'. יצחק בואניש - מנהל מחלקת הבטחון שבקריה מעיד שמיד בתום הישיבה הועברה
הוראת כוננות לצוותי הבטחון והרפואה שבקריה.]121] כך מעידה גם חברת המועצה גב' בלה גונן,]122] ומר
שלמה אדלשטיין אשר שירת באותה תקופה בחמ"ל שבקרית ארבע.]123] בראש המערך הרפואי וצוות החרום
שבקרית ארבע עמד, מאז הקמתו, ד"ר ברוך גולדשטיין. לרשותו הועמדו חדר טראומה לטיפול נמרץ,]124]
צוות אמבולנס,]125] וחובשים.]126] בכירותו של ד"ר גולדשטיין היתה כה מובהקת, עד שגם כאשר נפצעו
חיילים באזור חברון, כתוצאה ממעשי טרור של מחבלים, גם כאשר נוכחו במקום רופאים צבאיים, הוא היה
עומד בראשם, מזעיק ומקבל מסוק לפינוי וקובע מה לעשות.]127]

******

התנהגות המתפללים הערבים במערת המכפלה לפני הטבח

במשך השבוע שחל בו פורים, ניכרה השתלהבות רבה בקרב הערבים, באי מערת המכפלה. חמישה ימים לפני
פורים, במוצאי שבת ט' באדר 19.2.94, באה קבוצה של 120 יהודים מאמריקה להתפלל במערת המכפלה.
למרות שאותו זמן יועד לתפילת יהודים, חדרו לתוך המערה כ 100 ערבים. בזמן שהיהודים התפללו בשקט
צווחו ערביי המערה לעברם בצרחות נוראות 'איטבח אל יהוד' (הרגו ביהודים - כצעקה שנשמעה בעת הטבח
בחברון בתרפ"ט).]128] מר קרל בישופ מצהיר על שלושה מועדים נוספים, בשבוע שלפני פורים, בהם התפלל
במערה ונתקל בצרחות 'איטבח אל יהוד', אף אויים והוכה בידי ערבים.
שבוע לפני פורים, בעיצומו של חודש הרמאדאן, הוסכם בין המושל הצבאי של חברון לבין השיח' של מערת
המכפלה ונציג הוואקף המוסלמי (שיח' עאטף חמורי) שהיהודים יתפללו באולם יצחק בליל פורים עד 20:00
בערב, ולמחרת בבקר יתפללו משעה 7:00 ועד שעה ].9:30129]
בליל פורים, ביום חמישי בשעה שבע ורבע בערב, התקהלו כ 250 ערבים בפרוזדור הסמוך לאולם יצחק, בו
שהו המתפללים היהודים הקוראים במגילת אסתר. הערבים דרשו בתוקף להכנס מיד לאולם יצחק, ופתחו
בצרחות איומות של 'איטבח אל יהוד'.]130] הצרחות היו כה איומות עד שטוראי ניב דרורי העיד שהם עברו
בעד קירות האבן העבים של מתחם המערה, ונשמעו היטב ברחבה החצונית של המתחם.]131] הדברים
מתוארים כך בדו"ח שמגר ע' 235:
'ערב לפני כן היתה במערה מתיחות, שהביאה להתגודדות נזעמת של מתפללים מוסלמים רבים. סיבת המתיחות
היתה נעוצה בהסדר בין המושל הצבאי והוואקף, שלא נשא חן בעיני חלק מן המתפללים המוסלמים. בהסדר
הנ"ל נקבע כי בשל חג הפורים וקריאת המגילה באולם יצחק, תחל תפילת המוסלמים בערב יום השישי באולם
יצחק רק משעה 20:00.
עקב ארוע באבו-דיס, שנסתיים במותם של אחדים מחברי חוליית עז-אל-דין אל קסאם, התלהטו הרוחות
בקרב קהל המתפללים המוסלמים (כמאתיים איש) ומצד המוסלמים פרצו צעקות עויינות ('קסאם', 'איטבח אל
יהוד'), שחייבו הזעקת כוחות צבא ומג"ב. המתפללים היהודים פינו את אולם יצחק בשעה שהוסכם עליה
מראש, התפילה המוסלמית נתקיימה החל משעה 20:00'.
הגב' נחמה מושניק מתארת את שארע ואת תגובתו של ד"ר גולדשטיין כך: "במדרגות המובילות לאוהל יצחק,
נתקלתי בהמון ערבים מחוממים שצעקו 'איטבח אל יהוד'. דפקו על הדלתות, ירקו בפני. באותו רגע יצא ד"ר
ברוך גולדשטיין הי"ד מזועזע מן האולם בקריאה: 'אני לא יכול לסבול את זה יותר'".]132]
ההתפרעות של הערבים לא נפסקה עם צאת היהודים בשעה 20:00 המוסכמת, אלא נמשכה משך שלוש שעות
נוספות.]133] למרות שהיו התנגשויות רבות בין יהודים למוסלמים במערת המכפלה, על רקע דתי, באשר לדעת
המוסלמים: 'לפי האמונה שלנו, לפי הדת שלנו, החארם (מערת המכפלה) הוא רק של המוסלמים ולא של
היהודים']134]; הרי שקריאות לרצח מסוג זה מעולם לא נשמעו במערת המכפלה. כך מעידים פקד פרדי
קוסקס - קצין המבצעים בפלוגת משמר הגבול בחברון,]135] ואל"מ משה גבעתי - מפקד חטיבת חברון.]136]
גם 'מאורעות תרפ"ט' בהם נרצחו שישים וששה יהודים, תוך צעקות 'אטבח אל יהוד', וצעקות 'אל דאוולה
מענא' (הממשלה אתנו), ארעו אחרי שהופצה בחברון השמועה שכמה ערבים נהרגו בירושלים.]137] המושל
הצבאי של חברון - אל"מ שלמה גולדשטיין, העיד בפני הועדה כי גם פורים הקודם חל בימי הרמאדאן, גם אז
נעשו סדורי תפילה דומים, שהיהודים יתפללו באולם יצחק, וההסדר כובד בלא שום תקרית. אז המתינו
הערבים בסבלנות מחוץ למערה, ולא התפרעו.]138]

********

הערכות כוחות הבטחון לקראת ה'התרעה החמה' שקבלו

בשתי הכניסות למערת המכפלה, הוצבו שני גלאי מתכות, דרכם עברו כל הבאים למערה. שני הגלאים היו
מדגמים ישנים ובלתי אמינים.]139] משך יותר משנה בקשו היהודים להחליפם בגלאים אמינים יותר, אך נדחו
בטענת 'חוסר תקציב'.]140] סמל קובי יוסף העיד שהגלאי בשער המזרחי היה מקולקל חודשים רבים לפני
הארוע; והגלאי בשער הראשי, אשר בדרך כלל היה תקין, לא פעל בבוקר יום הפורים.]141] ביומני החמ"ל של
חטמ"ר יהודה ושל חמ"ל איו"ש נרשם שבזמן ההתפרעות של הערבים בליל פורים, פגעו כמה מתפללים
מוסלמים בגלאי שבשער המזרחי, הבלתי תקין זה מכבר.
מיד עם קריאת המואזין בשחר של יום הפורים, בשעה 04:52, הגיעה בבת אחת, קבוצה גדולה מאד של
מתפללים מוסלמים לשער המזרחי של המערה, שבו הגלאי היה מקולקל זה מכבר; עובדה שהערבים כבר עמדו
עליה בבקוריהם הקודמים במערה. הקבוצה מנתה 500 גברים ו 300 נשים.]142]
מאחר והקבוצה נחפזה להכנס דוקא דרך השער המזרחי, הוכנסו ע"י החיילים בפרק זמן קצר מאד - כרבע
שעה.]143] מתוך פרוטוקול הועדה מתברר שלמרות שלא היתה שום מניעה להכנס דרך השער הראשי, וכך
המתפללים המוסלמים היו יכולים לחסוך לעצמם זמן המתנה, בחרו מעטים בלבד לעשות כן.]144] על אף שגם
הגלאי שבשער הראשי לא פעל באותו בוקר, אין הוכחה שעובדה זו נודעה למתפללים המוסלמים. עקב הלחץ
הגדול של המאות הרבות שהצטופפו ודחקו בשער המזרחי, בצעו החיילים בדיקה, אישית או גופנית, רק בכ
10% מן הגברים.]145] לדברי סג"מ רותם רביבי - הקצין האחראי על משמרת הבוקר, נעשה חפוש רק באלה
שנראו לשומרים כחשודים.]146] לא נעשה שום חפוש, אישי או גופני, ב 300 הנשים שנכנסו בבהילות דרך
השער המזרחי - אפילו לא היו חיילות שרק הן היו רשאיות לערוך חפוש כזה.]147] ההנחיות אסרו חפוש על
נשים,]148] למרות שכפי שהצביע מר אילן תור בפני הועדה, הנשים המוסלמיות לובשות בגדים ארוכים -
וניתן להסתיר כל דבר, גם כלי נשק, מתחת לבגדים אלו.]149] לדברי השומר המוסלמי חאג' אחמד
נאסר,]150] ולדברי שנים מהמתפללים מחמד סארי אלג'עברי]151] ומליחה ג'עברי,]152] מאז מלחמת ששת
הימים, לא הגיע מספר כה גדול של מתפללים בשעות הבוקר המוקדמות.
וכך מתאר השופט שמגר, בדו"ח הועדה ע' 229, את מצב הבטחון:
'כתוצאה מן הלקוי במגמ"תים (מגלי מתכות - גלאים) וחרף ההתראה על האפשרות לביצוע פיגוע חבלני של
החמאס, לא עבר אלא חלק מזערי מן המתפללים המוסלמים בגילים הקריטיים (גיל 15 עד 45 לפי הפקודה),
בדיקה גופנית למניעת הכנסת אמל"ח; הנשים לא נבדקו כלל.
החיילים פעלו לפי המקובל או מבלי שהעירו להם לשנות את שיטתם. אולם, למרות זאת לא היה מקום
להתפשר עם המציאות. חיילים מוצבים במקום, בין היתר, לשם בקורת הנכנסים, ואם היתה תקלה במגמ"תים
היתה חובה לתגבר את הכוחות בשערים כדי שתבוצע בדיקה סבירה, היינו בדיקה אישית של כל נכנס; איש לא
הוסמך לוותר על בקורת הנכנסים למערה, בייחוד בתקופה בה היתה התראה על פיגוע אפשרי של החמאס.
היעדר בקורת יעילה של המתפללים המוסלמים שנכנסו למערה היה בגדר ליקוי בסדרי האבטחה'.
מר מרגי - יו"ר המועצה הדתית של קרית ארבע וחברון העיד שבתוככי מתחם המערה היו מחסנים אשר
מפתחותיהם היו בידי הוואקף בלבד, ולחיילי צה"ל לא ניתן להכנס אליהם.]153] מיותר להסביר את הנחיצות
בבקורת של הצבא במחסנים אלו.

*******

האם הבריחו הערבים כלי נשק אל תוך המערה

לאור כל הנ"ל מתברר שהמתפללים המוסלמים התנהגו במכוון באופן שייקל עליהם להבריח נשק, חם וקר, אל
תוך המערה, ביום הפורים. סדרי הבדיקה היו כה רופפים, עד שלא היתה שום מניעה שייעשו כזאת. מר מרדכי
סעייד תושב קרית ארבע עמד בשעה 06:00 ליד ג'יפ צבאי שחנה ברחבת החניה שלפני מערת המכפלה. באותו
זמן שמע בקשר הצבאי שבאולם יצחק נמצא רובה סער מסוג M16- עטוף בכפיה.]154] זה לא היה הרובה של
ד"ר גולדשטיין הי"ד שנשא נשק מסוג גלילון ונמצא עטוף בשמיכה חומה.]155] לא סביר שחייל יחליף בין
רובה סער ארוך קנה מסוג M16- לבין גלילון קצר קנה. גם לא יתכן שתתחלף כפיה שחורה - לבנה בשמיכה
חומה.
הרב שמעון בן ציון שוחח עם קצינים בכירים וזוטרים, והם ספרו לו שבמערה נמצאו שלושה כלי נשק
אוטומטיים, בנוסף לנשקו של ד"ר גולדשטיין: רובה סער מסוג M,16- רובה סער מסוג קלצ'ניקוב, ותת מקלע
מסוג קרל-גוסטב.]156] גם רישומי היומנים של חדרי המבצעים של הצבא מדווחים על רובה סער מסוג 16
M-שנמצא באולם יצחק.]157] כל המתפללים היהודים שבמערה נבדקו, ואף אחד מהם לא נשא נשק מסוג 16
M- ו/או גלילון]158]; כך שהנשק הזה הוברח בודאות לתוך המערה בידי המתפללים המוסלמים]159].

*********

מסקנות

1. שלטונות מדינת ישראל (ממשלה, כנסת ומערכת המשפט) נהגו מדיניות של הפקר במתנחלים.
2. היה בידי השלטונות הנ"ל היכולת להדביר את האינטיפאדה; הן מבחינת החוק הבינלאומי, והן מבחינה
מבצעית, בלי לגרום לאבידות רבות בנפש.
3. תגובות המתנחלים היו מאופקות ביותר, מעבר למצוי בציבור הישראלי.
4. נעשה למתנחלים ולמפלגות ה'מחנה הלאומי' רצח אופי מכוון ושיטתי, בידי ממשלת ישראל, כנסת ישראל
ומערכת המשפט. כלי המשטר המסורים בידיהם נטלו חלק פעיל ברצח אופי זה, ובהם: שב"כ, צבא, משטרה,
היועץ משפטי לממשלה, התביעה הכללית, בתי המשפט והתקשורת הממלכתית.
5. ערביי חברון מזוהים ברובם עם החמאס, ומספר מעשי הרצח ומעשי אלימות כנגד יהודים שיצאו מתוכם,
עולה על הממוצע ביש"ע.
6. היו מקרים רבים של תקיפת יהודים (רצח, דקירות, השלכת רימונים וכו') בידי מתפללים מוסלמים במערת
המכפלה ובסביבתה הקרובה.
7. היו התרעות חמורות בדבר מעשה טבח ערבים ביהודי חברון וקרית ארבע בעיצומו של יום הפורים בשעה
07:30 בבוקר.
8. ערביי חברון היו מודעים לעובדה שאמור להתרחש טבח ביהודים, והכינו עצמם לעוצר ממושך, כנהוג.
9. מתפללים מוסלמים חממו עצמם לקראת הטבח בצעקות 'איטבח אל יהוד' במערת המכפלה, בעת תפילת
היהודים.
10. היו מקרים רבים של תקיפת יהודים (רצח, דקירות, השלכת רימונים וכו') בידי מתפללים מוסלמים
במערת המכפלה ובסביבתה הקרובה.
11. למרות ה'התראה החמה' השלטונות לא נקטו שום פעולות מנע (עוצר וכו').
12. למרות ה'התראה החמה' סדרי השמירה והבדיקה של המתפללים המוסלמים בבוקר יום הפורים, היו
רופפים מן הרגיל.
13. המתפללים המוסלמים הבריחו למערה לפחות שלושה כלי נשק אוטומטיים.
14. פעולתו של המנוח ד"ר ברוך גולדשטיין בפורים תשנ"ד, מנעה טבח גדול ביהודי חברון וקרית ארבע, והיתה
בגדר פעולת הצלה ממש.

************

המלצות

מן הדין ומן הצדק, שהנושאים באשמה, יווכחו באשמתם, יתוודו על חטאתם ברבים, יסיקו בעצמם מסקנות
אישיות, ויתפטרו ממשרותיהם הממלכתיות. אם לא יעשה כזאת אנו ממליצים שייעשו הדברים הבאים:
1. כינון בית משפט חסר פניות. יהיה בלתי תלוי בשלושת המוסדות בעלי הסמכות במשטר הדמוקרטי: רשות
שופטת, רשות מחוקקת ורשות מבצעת. יקרא להלן 'משפט העם היהודי'.
2. משפט העם היהודי יבחן הדברים הבאים:
א. חוקיות ממשלת מדינת ישראל והחלטותיה, ובפרט מתחילת ההתקוממות הערבית.
ב. חוקיות ה'כנסת' והחלטותיה.
ג. חוקיות מערכת המשפט במדינת ישראל והחלטותיהם.
2. בשל שפך דם נקיים הרב שנגרם בידי ובגין מערכות השלטון הנ"ל, יועמדו כל הנוגעים בדבר למשפט פומבי,
כחוק. הריהם מוזהרים בזאת. תנתן להם האפשרות להגן על עצמם כהלכה.
3. כל עוד לא יתבצע סעיף 1, האחריות כולה, בעבר בהווה ולעתיד לשפך דם נקיים בארץ הקדש, על מערכות
השלטון כנ"ל לבדם, ואנו מבקשים מתפללים ומתחננים שלא לטפול אשמה נוראה זאת על עם ישראל.
לבנו תפילה לה' א-לוקי ישראל שימהר ויכלה לעינינו הקוצים, ולא יפגע בכרם ישראל ח"ו.
"והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב, לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש

********

תינוקות הנקראים על שם ברוך הי"ד

ברוך בן אביגדור אסקין. נולד בירושלים, נמול ונקרא בשם, ביום קבורתו של הצדיק.
ברוך צורי בן איל נוקד. נולד בקרית ארבע.
ברוך נחמן בן ישראל רפאלוביץ'. נולד בקרית ארבע.
ברוך מאיר בן אלכסנדר טובול. נולד בקרית ארבע.
ברוך בן שלום שרעבי. נולד בקרית ארבע ונקרא בשמו של הצדיק עוד בחייו.
ברוך ישי בן שלומי עמר. נולד בקרית ארבע.
מר"ב (מרדכי - ברוך) בת מיכאל בן חורין. נולדה בגולן.
יונתן ברוך בן שמואל הרצליך. נולד בכפר תפוח.
אלישיב ברוך בן ירון אדלר. נולד בקרית ארבע.
יוסף ברוך ציון בן שלמה עם - שלם. נולד בחיפה.
הד"ר (ע"ש הדוקטור) בת רונן כהן. נולדה בחברון.

כן ירבו!

בקשת העורך - כל מי שיקרא שם בנו על שמו של הצדיק, מתבקש להודיענו.

*********

]1] דו"ח שמגר, ע' 167.
]2] דו"ח שמגר, ע' 152.
]3] אמנון סטרשנוב, 'צדק תחת אש' הוצ' ידיעות אחרונות מהד' 94, ע' 37.
]4] פרופ' יורם דינשטיין 'דיני מלחמה' הוצ' שוקן, ע' 211. החוק הבינלאומי 'מתיר העברה של השטח הכבוש
מן המדינה הנכבשת אל המדינה הכובשת, בתנאי שההעברה נעשית מן המדינה שהיתה תוקפנית במלחמה, אל
המדינה שהיתה קרבן לתוקפנות'.
]5] סטרשנוב, שם ע' 38.
]6] סטרשנוב, שם ע' 38.
]7] דינשטיין, שם ע' 220
]8] סטרשנוב, שם ע' 189
]9] סטרשנוב, שם ע' 288. רא"ל דן שומרון תוגמל באופן נאות בידי המערכת הפוליטית, עבור השירותים
הפוליטיים שעשה על חשבון הצבא, ומונה עם תום שירותו לנהל את התעשיות הבטחוניות - תע"ש. גם כאן
נכשל וסולק בבושת פנים.
]10] סטרשנוב, שם ע' 148.
]11] שרי צוריאל, שדרנית בטלויזיה הממלכתית, מנחה בערוץ הילדים, באה עם חבריה מ'ברנז'ת האמנים'
לשערי מחנה אנסאר 2 בצאלים, בו כלואי הרוצחים, ושרה לכבודם שירי הלל. לא פוטרה ממשרתה
הממלכתית.
]12] אמנת ג'נבה בדבר הטיפול בשבויי מלחמה סעיף 4 א'.
]13] דינשטיין, שם ע' 96 ואילך.
]14] סטרשנוב, שם ע' 111. אותו סטרשנוב מנמק את השתדלותו למען אותה רוצחת שפלה בטענה, שהיא
היתה אמו של אותו צעיר שנורה ונהרג בעת שתקף את המטיילים. ממתי מתירה המערכת המשפטית נקמה
וגאולת דם?! מדוע קובעת הפרקליטות שמה שאסור לנו היהודים, מותר לערבים? האם אין בטענה השגורה
בפי השמאלנים 'אנחנו לא נרד לרמה שלהם' משום גזענות ברורה?
]15] אותו עונש שקיבל כותב שורות אלו 'בעוון' עריכת הספר 'ברוך הגבר'.
]16] בקרתי אותו בבית החולים במחלקה לטיפול נמרץ ובבית לווינשטיין מספר פעמים. בזכות טיפולה המסור,
למעלה מכוח אנוש, של אמו האוהבת, חזר הצדיק לחיים. כעת שוהה בישיבת 'מרכז הרב' בירושלים.
]17] סטרשנוב, שם ע' 122.
]18] סטרשנוב, שם ע' 136.
]19] סטרשנוב, שם ע' 122. בזכות סיועו להצלחת ההתקוממות הערבית, כבדוהו השלטונות מאד, והוא זכה
למשרה ממשלתית רמת דרג ששכרה בצידה. מינוהו לשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב. משרה ששום
פרקליט צבאי לא זכה לה, מאז הקמת המדינה.
]20] ראשי תיבות הביטוי: "מה שהיינו צריכים להוכיח"
]21] דו"ח שמגר, ע' 198
]22] סטרשנוב, שם ע' 31.
]23] סטרשנוב, שם ע' 32.
]24] דינשטיין, שם ע' 67.
]25] האלוף עמרם מצנע תוגמל בידי מפלגת העבודה בעבור עוינותו המופלגת למתנחלים, ומיד עם שחרורו
מהצבא נעשה מועמד מטעמה לראשות עירית חיפה ה'אדומה'. בחירה מובטחת, כפי שאכן קרה. אותו אלוף -
עלוב, עת שירת כראש המכללה לפיקוד ומטה, ביקש להשתחרר מצה"ל בשל התנגדותו למהלכי הכיתור שנקט
צה"ל כנגד אט"פ (ארגון טרור פלשתינאי) בבירות הנצורה. עם פרוץ האינטיפאדה העניק לו הרמטכ"ל דן
שומרון דרגת אלוף, ומינהו לאלוף פיקוד המרכז. כנראה, כדי שיוכל לגבות ולפקד על המדיניות התבוסתנית של
המטכ"ל.
]26] בשלוש השנים הראשונות לאינטיפאדה נרצחו 360 ערבים בידי בני עמם.
]27] למדנו זאת מדין עגלה ערופה. ירושלמי סוטה פרק ט' הלכה ו' ד"ה 'ידינו לא שפכו': "רבנן דהכא (בארץ
ישראל) פתרין קרייא בהורג ורבנן דתמן (בבל) פתרין קרייא בנהרג. רבנו דהכא פתרין קרייא בהורג, שלא בא
על ידינו ופטרנוהו ולא הרגנוהו, ולא ראינוהו והנחנוהו ועמעמנו על דינו. ורבנן דתמן פתרין קרייא בנהרג, לא
בא על ידינו ופטרנוהו בלא הלוויה, ולא ראינוהו והנחנוהו בלא פרנסה (ונהרג מחמת שנאלץ ללסטם את
הבריות).
]28] סטרשנוב, 'צדק תחת אש' ע' 11. הוא רק שכח לציין שלא הוא היה תחת אש, אלא החיילים שבשטח
והמתנחלים. לכן כל כך קל לו לדבר על 'אכיפת החוק', כי לא הוא יסבול מחוקי הזדון שבדה מלבו. השמאלנים
לועגים לתלמידי הישיבות באומרם עליהם 'נהרגים באוהלה של תורה', מה זה שונה מ'צדק תחת אש'?
]29] סטרשנוב עצמו מציין בספרו ע' 34 'גם במדינות אחרות ניתן להטיל אחריות נזיקית על הורים בגין
העוולות שעשו ילדיהם'. למרות זאת לא נקנסו הורים לילדים משליכי אבנים.
]30] דינשטיין, שם ע' 239 : 'סעיף 50 של התקנות מורה כי אין להטיל עונש כללי (קולקטיבי) - כספי או אחר -
על האוכלוסיה בשטח כבוש עקב מעשים של אנשים פרטיים, שעבורם אין האוכלוסיה יכולה להחשב אחראית
בצוותא חדא למעשים אינדיבידואליים'. האם ידויי אבנים ובקת"בים בהמון במרכז הכפר יכול להחשב
כ'מעשה אינדיבידואלי'? אתמהה!
]31] סטרשנוב, שם ע' 76, ע"פ תקנה )1191).
]32] סטרשנוב, שם ע' 108. 'דומה כי אם היתה ישראל מחליטה להפעיל עונש מוות כנגד תושבי השטחים
שביצעו עבירות טרור חמורות, היתה ההחלטה מתקבלת ע"י ארה"ב בהבנה גדולה יותר מאשר אקט הגירוש'.
]33] דינשטיין, שם ע' 221.
]34] סטרשנוב, שם ע' 38.
]35] סטרשנוב, שם ע' 57.
]36] סטרשנוב, שם ע' 158.
]37] אלכסנדר וויסברג 'קשר השתיקה' הוצ' דרור תשי"ג ע' 436. ברחבי רוסיה הקומוניסטית, ארץ ללא א-ל,
אחרי מלה"ע השניה, שוטטו כנופיות בעזפריזורניע (בני הפקר). הטילו חיתתם גם על הכפרים האמיצים ביותר.
אפילו קציני הג.פ.או. הקשוחים של סטלין העריץ - לא יכלו להם. כי הם קבעו בעצמם את חוקי המוסר שלהם,
באין עליהם שום מסורת מחייבת.
]38] ח"כ יוסי שריד, ראש מר"צ, חבר ועדת המשנה לשרותים חשאיים, עשה את שרותו הצבאי ככתב בגלי
צה"ל ובנו שירת בפרקליטות הצבאית. כעת בתביעה הכללית.
]39] דברי הרמטכ"ל לשעבר ושר בממשלת מדינת ישראל - חיים ברלב, אחרי הטבח במתפללי 'בית הדסה'
בתש"מ. יד ה'! כל אותם מאות החיילים שנטבחו אחרי שהוצבו ב'קו ברלב' באמת לא היו נהרגים 'אם הם לא
היו שם', בהוראת אותו איש. אגב, בניגוד מפורש להמלצת גדול המצביאים בדורנו האלוף אריק שרון. כותב
שורות אלו ראה במו עיניו, כקצין ב'קו הדם' בחווה הסינית במלחמת כפורים, בתוצאה הטרגית של המדיניות
הנואלת של 'קו ברלב'. אלפי הרוגים קדושים הי"ד.
]40] שיף ויערי 'אינטיפאדה', שם ע' 198: "עסקה זו רוקנה כמעט את בתי הכלא מאסירים בטחוניים, ושלחה
בחזרה לתוך השטחים מאות פעילים מאומנים ובעלי הכרה. אין עוד ספק, שמשוחררי העסקה, שכונתה בשם
הצופן 'זמירות חדשות', שיחקו תפקיד מרכזי אינטיפאדה". מסתבר, לפי השם שניתן, שכבר אז בקיץ תשמ"ה
תכנן שר הבטחון דאז, יצחק רבין, את המהלכים שהובילו להסכם "אוסלו".
]41] בימ"ש נימק את אי התערבותו בטענה 'זה הסכם מדיני ואיננו רשאים להתערב'. מעניין איך יגיב אותו
בימ"ש אם תקום ממשלה בישראל, ובהסכם מדיני עם מדינה כמו מיקרונזיה, למשל, יוסכם שיש לפרק את
בימ"ש העליון ולמסור את סמכויותיו לידי מועצת רבנים שליד הרבנות הראשית. האם גם אז יחשה?
]42] פרוטוקול, ע' 1656.

]43] דו"ח שמגר, ע' 195, מוצג 1080
]44] דו"ח שמגר, ע' 196, מוצג 982.
]45] פרוטוקול ע' 58, דו"ח שמגר ע' 194.
]46] פרוטוקול ע' 157, דו"ח שמגר ע' 195.
]47] זאב שיף ואהוד יערי 'אינטיפאדה' הוצ' שוקן מהדורת 1990, ע' 164.
]48] דו"ח שמגר ע' 181.
]49]דו"ח שמגר ע' 180.
]50] כאילו המתנחלים הם שפתחו באלימות.
]51] דו"ח שמגר ע' 189.
]52] המנכ"ל והמייסד של חב' 'סלקום' שקיבלה זכיון בזמן ממשלת רבין.
]53] מנכ"ל החברה ממשלתית 'אבנר' לביטוח חובה לרכב.
]54] הונה את ציבור בוחרי 'העבודה'. משלא זכתה בבחירות, מאס בתפקיד ח"כ, וחזר לעסקיו הפרטיים
כעו"ד. מייצג גם גופים ממלכתיים.
]55] קודמה בעבור שרותיה 'הטובים' למשרת שופט בבימ"ש העליון. אלה שופטיך ישראל. אולי על כגון דא
ניבא הנביא ישעיהו 'ידיכם דמים מלאו'.
]56] משלא זכתה מפלגת 'העבודה' בממשלה, פרש לעסקיו הפרטיים כעו"ד. מייצג גם גופים ממלכתיים.
]57] הגדרת רצח פוליטי: 'הריגה של אישיות פוליטית, בידי אדם המאורגן והנשלח על ידי גוף פוליטי, כדי
להשיג מטרה פוליטית'. (זאב איביינסקי: 'הטרור האישי' הוצ' הקבוץ המאוחד תשל"ז) השמאל מפיץ שמועת
שוא כאילו ההתנקשות ברבין בתשנ"ו היה 'הרצח הפוליטי הראשון'. שקר גס. הרצח הפוליטי הראשון היה
הוראת החיסול שהוציאה הנהגת ארגון 'השומר' - בולשביקים, אנשי העליה השניה, בתרע"ז, כנגד מפקד 'ניל"י'
יוסף לישנסקי הי"ד; כדי לתפוס את השלטון על הישוב בארץ, ולהדיח את אנשי העליה הראשונה מבכורתם
ההיסטורית. שבתי ארליך ומאיר קוזלובסקי לקחוהו בפקודת יוסף נחמני (לימים איש הש"י) למפל התנור
במטולה, ושם ירה בו שבתי (שעפסיל) כדור לעבר חזהו. השמאל גם משכיח מאתנו את רצח יעקב דה האן
שנעשה בידי אברהם תהומי בפקודת ראשי ארגון 'ההגנה' בירושלים, במטרה למגר את האופציה הפוליטית של
העדה החרדית.
ה'סזון הגדול' כנגד האצ"ל בתש"ה, לווה בחטיפה ובהסגרה של למעלה מאלף מלוחמי האצ"ל לידי הבריטים.
עתים הוסגרו החטופים אחרי שעברו עינויים קשים. הנער צבי סגל שנתפס בידי ה'גרביים האפורות' (שם כינוי
לצוותי החטיפה היהודיים) נמצא הרוג על הר הכרמל.
הטבעת האוניה 'אלטלנה' וירי על העולים הפצועים היורדים ממנה, מבלי שאיימו בנשקם על לוחמי הפלמ"ח.
במהלך פעולה זו נהרגו 16 מלוחמי אצ"ל (גם שני לוחמי פלמ"ח נורו ונהרגו. כנראה, בידי חבריהם שירו עליהם
מהחוף). מפקד ה'מבצע' היה יצחק רבין שהרג במו ידיו ארבעה מלוחמי אצ"ל, אף התפאר בזאת, במסיבת יום
העצמאות בהיותו שגריר בוושינגטון: 'דפקנו אותם על החוף, דפקנו אותם בים...'
רצח שלומי אסולין והשלכה לכלא למשך שנים רבות של הרב עוזי משולם, כדי להשתיק את הרב משולם בשל
דרישתו לכונן ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את פרשת העלמותם של מאות (אולי אלפים) מילדי תימן.
פרשה זו מטילה צל כבד על מימסד מפא"י, והוא עשה כל מאמץ להשתיקה משך 45 שנה. בכ"ט באייר ירתה
משטרת ישראל שהיתה באחריותו של שר המשטרה משה שחל בתלמידו של הרב עוזי משולם חייל גולני שלומי
אסולין ז"ל. זה היה רצח בדם קר, באשר נורה בגבו, בלא שהיווה איום על אף אחד. למעשה, גם הדם הזה על
ראשו של רבין, באשר סירב בתוקף 'להכנע לדרישות של הרב משולם להקים ועדת חקירה'. כאילו חטיפתם
ומכירתם של מאות ילדים הינו דבר של מה בכך. והתורה אמרה 'וגונב איש ומכרו - מות יומת'. רק בעקבות
מסירות נפשו של הרב משולם הסכימה הממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית. אותה ועדה עלובה יושבת
כבר למעלה מחמש שנים ועדיין לא הוציאה מסקנות (דו"ח ועדת שמגר פורסם ארבעה חודשים אחרי שפתחה
בעבודתה), כי בראשה שופט שבע ימים בן למעלה משמונים! כנראה שהשלטון מקווה שמעט לפני סיום כתיבת
הדו"ח יתבקש השופט לישיבה של מעלה, ואז תתחיל כל מלאכת הסיכום מהתחלה. עוד חמש שנים...
]58] זאב שיף ואהוד יערי 'אינתיפאדה' הוצ' שוקן מהדורת תש"נ 1990. ע' 32.
]59] שיף ויערי, שם ע' 26. גם היום, 12 שנים אחרי פרוץ האינתיפאדה, עדיין אין בידי הצבא כדור המסוגל
רק לפצוע כמו כדור צייד, שניתן לירותו מכל טווח. כמובן שהיום קשה הרבה יותר לפתוח באש לשם פציעה,
באשר בידי הפלסטינים 40,000 רובים, שקבלו מידי יצחק רבין. ארועי ערב סוכות תשנ"ו בהם נורו למוות 16
מחיילנו, יוכיחו.
]60] ספריו: אור הרעיון - ספר יסוד במחשבת ישראל, ערוך על פי נושאים. מחזיק 560 עמוד, ספר חובה בכל
בית יהודי. פרוש המכבי - על ספר שמות 460 עמ', על ספר דברים 587 עמ', על ספר שמואל 400 עמ', על ספר
ישעיהו 575 עמ'. האתגר - על יעודו של עם ישראל 107 עמ'. לשיכים בעיניכם - על הבעיה הערבית בא"י
והפתרון המוסרי המתבקש 245 עמ'. נכתב בעת שהותו במעצר מינהלי בכלא רמלה. ארבעים שנה - על עתיד
מדינת ישראל 75 עמ'. על האמונה ועל הגאולה - על תקופתנו 120 עמ'. נכתב עת שהה בכלא מעשיהו. מעל
בימת הכנסת - מאות נאומים של הרב בכנסת 640 עמ'. שיחות הרב - שיחות שנתן בישיבתו 'הרעיון היהודי'
בירושלים .
]61] ברוך הגבר, ע' 336.
]62] צילום של אחד מהסקרים בנספח.
]63] עדות בנו של הרב - הרב בנימין זאב כהנא.
]64] השב"כ שכר את שרותיו של העיתונאי יאיר קוטלר, וקיבל מהם מידע וכסף כדי להוציא את ספרו הנאלח
'הייל כהנא'! עטיפת הספר חומה (כצבע פלוגות ה ס.א. הנאציות) ובשער הספר מופיע פוטומונטאז' ובו מראים
את הרב כהנא מצדיע במועל יד נאצי! גסות רוחם איננה יודעת גבולות באשר בתוך הספר עצמו הם מספרים
שהרב כהנא חדר, מתוך סיכון רב, לתנועות נאציות בארה"ב מטעם האף. בי.איי. כדי להדביר אותן.
]65] בקטע הזה לא הוכיחו שום יצירתיות. פשוט העתיקו מה שכתב עיתון 'דבר' כנגד זאב ז'בוטינסקי ונגד
פעילי 'חירות', בימים הראשונים למדינה. על סמך רצח אופי זה, נקל היה ליצחק רבין להתפאר בהטבעת
'אלטלנה' ובטבח העולים שעליה.
]66] השתמשתי בביטוי 'רצח פוליטי' משום שברגע שאין מאפשרים לאישיות צבורית כרב כהנא להביא לידי
מימוש את כוחו הפוליטי בעם ישראל, למעשה אין שום הבדל בין זה לבין מוות. מה היה 'שווה' לנו משה רבינו
אם היו מאפשרים לו לעשות הכל, חוץ מלתת תורה לעם ישראל?
]67] הכנסת חוקקה את 'חוק הגזענות' אשר קבע שכל תנועה אשר יש בה, במפורש או במשתמע, הסתה
לגזענות, איננה רשאית להבחר לכנסת. 'גזענות' הוגדרה בידי הכנסת באופן הבא (חוק 144 א'): "רדיפה,
השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של אוכלוסיה; והכל בשל
צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי - אתני שונה". הכנסת בכוונה הכניסה משפט מסייג האומר שאם
העוינות וכו' אינם נובעים מחמת שונות, אלא בשל מלחמת דמים המוכרזת עלינו, זו איננה גזענות. דא עקא
שבבימ"ש עליון עקפו את חוק הכנסת ופסקו כשרירות לבם הרע. פסק הבג"צ נמצא בידי, וכל הרואה אותו יכול
להעיד ששוליית פושטי עורות מתחיל היה מוציא מתחת ידו פסק דין מתוקן יותר. לא הציגו ולוא עובדה אחת
המוכיחה שתנועת 'כך' גזענית על פי הגדרת הכנסת. אותו בג"צ דחה, באותה שעה ממש, בקשה לפסול תנועות
ערביות המזדהות בגלוי עם אש"פ (מעשה שהיה אז בלתי חוקי), אף מסייעות בפועל ללוחמי האינטיפאדה,
שהרי 'ישראל מדינה דמוקרטית'.
]68] הרב כהנא המשיך לפעול, ביתר מרץ, משך שלוש שנים נוספות. בח"י בחשון נרצח בידי מתנקש מוסלמי,
לעיני עשרות מאוהדיו, בעת שהיה במסע הרצאות בארה"ב. באורח מעורר תמיהה, נמנעו אנשי הבטחון של
המלון מלבדוק את הבאים למלון, כפי שהם נוהגים תמיד. הרוצח מוחמד נוצייר ימ"ש, חבר הקבוצה של השיך
העיוור שהופעלה כמוג'הידין בידי הסי. איי. אי. באפגניסטן (יש קשר הדוק בין שרותי הבטחון של מדינת
ישראל וארה"ב), זוכה מאשמת רצח הרב כהנא ונידון למספר שנות מאסר בעוון ירי לכיוון עובד דואר
אמריקאי, בעת בריחתו. חמש שנים אחרי כן בדיוק, באותו יום בשנה ובאותה שעה )4.11.95), נהרג יצחק
רבין.
]69] ואחרי זה עוד מעיזים לקרוא לדמוקטטורה הקיימת בישראל - דמוקרטיה. חוצפה היא שאותם אנשים
'נאורים' שסלקו בכוח הזרוע את הרב כהנא ואוהדיו הרבים מן הכנסת, מצפים שאוהדי 'כך' בכלל יכבדו את
החוקים שהכנסת מחוקקת, בעוד 'כך' איננה רשאית להשתתף בעיצובם. מעולם לא למדו, ודאי לא הפנימו, את
ערך היסוד של הדמוקרטיה. אמריקה, הראשונה והגדולה בדמוקרטיות בעולם, מתחילה מהקביעה ב'מסיבת
התה של בוסטון' בשנת תקל"ג 1773, לפני מאתיים שנה: 'אין מסים ללא נציגות' .no taxation without
representation על בסיס זה, שלוש שנים אח"כ נוסחה 'הצהרת העצמאות' (לא החוקה האמריקאית שהיא
סמל לדמוקרטיה אמיתית, שנוסחה בעשור שאחרי השגת העצמאות. טענה כנגד אלו שרוצים להעניק ל'הכרזת
המדינה' של מדינת ישראל מה' באיר תש"ח משמעות חוקתית, כחיקוי לאמריקה. אם הם רוצים לחקות את
אמריקה - בבקשה. 'הכרזת עצמאות' לחוד וחוקה לחוד.) ראה: צ'רלז ומרי בירד - תולדות ארצות הברית הוצ'
יחדיו תשכ"ב ע' 107. אלכסיס די טוקוויל - הדמוקרטיה באמריקה הוצ' מוסד ביאליק תש"ל.
]70] כשם ספרו של נורמן כהן 'הכשר לרצח עם' הוצ' עם עובד תשל"ב.
]71] לוסי דוידוביץ' 'המלחמה נגד היהודים' הוצ' זמורה,ביתן,מודן תשמ"ב ע' 39.
]72] כשם ה'יבסקציה' - המחלקה היהודית ב ג.פ.או. של סטלין, הידוע לשמצה.
]73] השיטה הבולשביקית רואה בשלטון חזות הכל. לכן כל מי שמערער על שלטונם של הבולשביקים ומבקר
אותם, בדרכים דמוקרטיות כמובן, נחשב לחתרן שעצם יומרתו להחליף את השלטון הנה עבירה חמורה. מרגע
שעלו הבולשביקים, יוצאי העליה השניה, לשלטון על הישוב, בשלהי מלה"ע הראשונה; כל גורם ציבורי שהווה
יריב בעל משקל לשלטונם האבסולוטי, נחשב כאויב בלתי חוקי שחובה למגרו. זו התובנה שהנחתה את החרמת
ז'בוטינסקי ותנועתו בית"ר. זאת הסיבה להכאות שהוכו נערי בית"ר בשביעי של פסח בתרצ"ה בידי 'פלוגות
הפועל' שארגנה 'רוזה האדומה' - אמו של יצחק רבין. זה המניע ל'סזון הגדול' בתש"ה ולירי חסר האבחנה על
עולי ופצועי 'אלטלנה' כאשר חתרו אל החוף בסירות הצלה, אחרי שהניפו דגל לבן. היורים בפיקוד יצחק רבין,
השתדלו לפגוע ולהרוג את מנחם בגין שהיה על האוניה, מתוך מגמה למנוע ממנו ומתנועתו את האופציה
הפוליטית הדמוקרטית שנפתחה לפניהם עם הקמת המדינה.
]74] בשיחה עם הרב כהנא בשוק מחנה יהודה מחוץ למשרדי 'כך' שברחוב אגריפס.
]75] מאמרו המופיע ב'ברוך הגבר' ע' 486 הנו מיחזור גרוע ולא שוטף של הספד שנשאתי לכבודו של ידידי ד"ר
ברוך גולדשטיין הי"ד בישיבת 'ניר' בקרית ארבע. הדברים הוכנסו, למרות חוסר הסדר שבהם ורמתם הנמוכה,
כדי לקיים מצוותו של הרב דלעיל, וכדי לספק לו אליבי נאות, שלא בידיעתו, בעיני השב"כ. הוא 'גמל' לנו בזה
שגנב עשרות ספרי 'ברוך הגבר', מכרם, ושלשל את תמורתם לכיסו. הסוכן מעיד על שולחיו. כיום הם מגינים
עליו בחרוף נפש כדי שלא תיגלה ערוותם הפושעת.
כותב שורות אלו מבקש בהזדמנות זו, בכל לשון של בקשה, שלא לפגוע באבישי רביב לרעה. עליו להשאר שלם
לחלוטין כדי שנוכל להעמידו לדין.
]76] ד"ר י' רובין 'פרובוקטורים' הוצ' מצפה תרצ"ג.
]77] אפילו במקרה אחד ויחיד שאבישי רביב כן דיווח לכרמי גילון, על רצונו המופגן של יגאל עמיר להתנקש
בחיי יצחק רבין; לא הביאם להניעו מלעשות כדבר הזה. מידע קריטי זה נוצל באופן מרושע להחריד על ידי
ראש השב"כ מר כרמי גילון, ובסבירות גבוהה גם בידיעתו של המרוויח העיקרי - יצחק רבין עצמו, כדי לביים
מעין נסיון התנקשות, במגמה לרכוש הון פוליטי על חשבון יריביו הפוליטיים - בנימין נתניהו ותנועות 'הליכוד'
והמפד"ל. ניתן לראות בנקל שמעשהו של יגאל היה 'אנטי פוליטי' מובהק, באשר עד הפיגוע הוביל מר בנימין
נתניהו בעקביות, בכל הסקרים, ביתרון של כ 10% על פני יריבו יצחק רבין. מיד אחרי ההתנקשות עלה יתרונו
של פרס ל 80% ונתניהו נחשב ל'גוויה פוליטית' (בן כספית, קריסטל, כפיר 'ההתאבדות' הוצ' מעריב תשנ"ו ע'
37). בעקבות הפיגוע יצרו מר שמעון פרס ותומכיו בתנועות השמאל אווירת 'עליהום' כנגד יריביהם הפוליטיים,
בשתוף פעולה מלא ומופגן של התקשורת הממלכתית הישראלית. בפתח בי"ח 'איכילוב', מיד ברגע היוודע דבר
מותו של רבין, עמד מר יוסי שריד ראש מר"צ (מפעילו הפוליטי של כרמי גילון) והכריז: "הם רצחו את רבין
כשם שרצחו את ארלוזורוב". מר שריד חזר בזאת על מעשה דוד בן גוריון בתרצ"ג אחרי רצח ארלוזורוב.
למרות שארלוזורוב - ראש המחלקה המדינית של ההסתדרות הציונית, נרצח בידי קומוניסטים יהודים אנשי
הפ.ק.פ. (שמואל דותן 'אדומים' הוצ' שבנא הסופר תשנ"א ע' 187) טפלו אלמנת ארלוזורוב (מזכיר משהו?), בן
גוריון ומפא"י את עוון הרצח על ז'בוטינסקי ואנשיו, כדי לזכות דרך רצח האופי הזה, בהגמוניה על התנועה
הציונית. העויינות לנתניהו היתה כה מתלהמת ובוטה עד שהאלמנה, לאה רבין, שלחצה בשקיקה ובהתרגשות
גלויה את ידו של גדול הרוצחים בעם היהודי מאז היטלר ימ"ש, סרבה ללחוץ את ידו המושטת ל'שלום בין
היהודים' של נתניהו.
שמעון פרס 'רקד על הדם' של רבין, הקדים את מועד הבחירות, ובעזרת ה' - נכשל.
]78] אמונה אלון 'תיק שמפניה' ללא שם הוצאה לאור תשנ"ו ע' 75.
]79] תיק שמפניה, שם ע' 81.
]80] תיק שמפניה, שם ע' 78.
]81] תיק שמפניה, שם ע' 85.
תיק שמפניה, שם ע' 85.

]83] ש"י - 'שירות הידיעות' של ההגנה, הוקם כדי לאסוף מידע אודות ערביי ישראל. נכשל בחזית זו כשלון
חרוץ. אפילו לא צפה את המרד הערבי הגדול שפרץ בשנת תרצ"ו (יואב גלבר 'שורשי החבצלת' הוצ' משרד
הבטחון תשנ"ב). מזכיר את כשלונו המוחלט של השב"כ בחיזוי האינטיפאדה. רוב הצלחותיו היו במישור
הפנים ישראלי - כנגד האצ"ל והלח"י. הש"י הוא שתכנן, ארגן ופיקד את הרדיפות (סזון) כנגדם. העוינות
למחנה הימין - היתה מובנית בתוכו. אנשים מהש"י נהגו לענות את פעילי האצ"ל עינויים קשים בלא שהיה בכך
צורך מבצעי - מודיעיני, אלא רק כדי להגביר את סבלם. (יעקב שביט 'עונת הצייד -הסזון' הוצ' הדר תשל"ו ע'
108) עם הקמת המדינה שינה הש"י את שמו והפך להיות שב"כ (שירות בטחון כללי). כל מרכיביו האנושיים
והאידיאולוגיים נשארו בתוכו. כדרכו של כל גוף חשאי, זהו גוף 'משפחתי' - סגור ביותר, ואנשים חדשים
מצטרפים לארגון רק דרך המלצות של מכרים אינטימיים המשרתים בגוף זה מכבר. כך הוא משמר את אופיו
לאורך זמן, בניגוד לגופים פתוחים שההצטרפות אליהם נובעת מחמת כישורים ולא מחמת קשרים.
]84] בן גוריון עשה מהלך כפול. מצד אחד הכניס את כל ערביי ישראל למשטר צבאי חמור שריתק אותם
לחלוטין למקומות מושבם, ושלל מהם את זכויות הפרט הבסיסיות ביותר - להתפרנס כדי צורכם. צעד דרקוני
זה נומק בטענה, הצודקת כשלעצמה, שהם לחמו בנו מלחמת השמד וטבחו בנו ללא רחם, ולכן אין לבטוח בהם.
מצד שני העניק להם זכויות פוליטיות מליאות, את זכות הבחירה לכנסת - זכות הניתנת בכל העולם
הדמוקרטי, רק לאזרחים הנאמנים למדינה. וודאי לא ל מיעוט אירידנטי שהתנגד בכל כוחו להקמת המדינה
היהודית, וטוען שנושל מאדמתו. צרוף שתי תקנות אלו נתן כוח בלתי מוגבל בידי ממשלת מדינת ישראל
בראשות מפא"י לכוון בעזרת השב"כ (והמשת"פים שלו במגזר הערבי) את הצבעת הערבים לכיוון מפלגת
השלטון - מפא"י. כל ערביי ישראל שחפצו לשפר את מצבם הכלכלי, ולוא במעט, נאלצו לשתף פעולה עם
השב"כ ולהצביע מפא"י. כך יצא שבמשך כעשרים שנה, כל ערביי ישראל הצביעו למפא"י בלבד.
פוליטיות. במדינת ישראל עשתה מפא"י ההיפך כדי לחזק את כוחה הפוליטי, ולאפשר את המשך
שלטונה המוחלט. ]85] יצחק רבין ראש מפלגת העבודה ומועמדה לראשות הממשלה בבחירות 92 נקט בשיטה
דומה. המהלך מסופר בפרוטרוט בספרו המומלץ של ראש תנועת 'זו ארצנו' מר משה פייגלין 'במקום שאין
אנשים' הוצ' מצודה תשנ"ח ע' 37. לפני בחירות 92 רבין יצר קשר עם עראפאת והבטיח לעראפאת שתמורת
ההוראה שלו לערביי ישראל (המזהים עצמם כפלסטינאים נאמני עראפת החיים בישראל) להצביע עבור מפלגת
העבודה תשלם לו המפלגה עם עלותה לשלטון במטבע פוליטי מפתה ביותר: א. ביטול החוק האוסר מפגשים עם
אנשי ארגון הטרור הפלסטינאי. ב. אוטונומיה מלאה ומיידית לערביי יש"ע, הכוללת 'משטרה חזקה'. ג. התחלת
מימוש תביעת השיבה של הפלסטינאים. בכל מדינה דמוקרטית נורמלית היו מבטלים את תוצאות הבחירות.
הקשורים לעיסקה פלילית זו היו מועמדים לדין בעוון בגידה ושיתוף פעולה עם ארגון טרור רצחני המחוייב על
פי אמנתו להשמדת מדינת ישראל ויושביה, ויושבים בכלא כל ימי חייהם, במקרה הטוב. רק בישראל
הדמוקטטורית הסכם בגידה שכזה איננו מחייב אפילו תחילת חקירה, וודאי לא הגשת כתב אישום. בינתיים
עלה הסכם בחירות בוגדני זה לעם ישראל בחיי 250 קרבנות, מליארדי שקלים, ואיום קיומי ממשי מצד
40,000 נושאי נשק אוטומאטי. גם בבחירות 96 גוייס הציבור הערבי בהמוניו, בעזרת התקשורת הממלכתית,
להצביע עבור שמעון פרס לראשות הממשלה. מפלגות השמאל - העבודה ומר"צ יודעות היטב שאין להם שום
סיכוי להגיע לשלטון, אלא בעזרת הקול הערבי המונה כחמישית מכלל המצביעים. מובן שקולותיהם של
הערבים נקנים במחיר מלא - תמיכה מאסיבית בראשות הפליסטינית, למרות מגמתה המוצהרת והמוכחת
להשמיד את מדינת ישראל ויושביה היהודים.
]86] הודעת ראש השב"כ יעקב פרי בראיון בטלויזיה. כדי לפטור את אבישי רביב מהעמדה לדין בגין מעשיו
הפליליים, היו צריכים את אישורו של יצחק רבין.
]87] נגד השייח' המסית הזה לא הוגש כתב אישום בעוון 'הסתה לגזענות' ו'תמיכה בארגון טרור', כפי שהוגש
כנגד כותב שורות אלו ב'עוון' עריכת הספר 'ברוך הגבר', שהינו ספר זכרון לאדם קדוש ויקר. מידה זו של
הפקרות שלטונית הנה ההתנהגות הנורמטיבית של השלטון כלפי דברי הסתה של שייח'ים מוסלמים. מאות
דרשות הסתה לרצח, שבעקבותיהם יוצאים ה'מתפללים המוסלמים' לטבוח ביהודים, נאמרות בשער בת רבים,
באין פוצה פה ומצפצף.
]88] ברוך הגבר ע' 386, עדות ד"ר רוני סגל.
]89] ברוך הגבר ע' 382, עדות אחות המרפאה רונית קלר.
]90] ברוך הגבר ע' 389, עדות חוה לבנון.
]91] ברוך הגבר ע' 384, עדות אחות מרפאה.
]92] ברוך הגבר ע' 441, עדות נחמה מושניק תושבת בית הדסה בחברון: "במדרגות המובילות ל'אוהל יצחק'
נתקלתי בהמון ערבים מחוממים שצעקו 'איטבח אל יהוד'. דפקו על הדלתות, ירקו בפני. באותו רגע יצא
דוקטור ברוך גולדשטיין הי"ד מזועזע מן האולם בקריאה: 'אני לא יכול לסבול את זה יותר!'".
]93] דו"ח שמגר ע' 9.
]94] דו"ח שמגר ע' 13.
]95] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 69-70.
]96] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 83-84.
]97] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 125.
]98] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 136.
]99] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 198.
]100] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 242.
]101] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 453.
]102] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 926.
]103] פרוטוקול ועדת שמגר ע' ,20102052.
]104] מוצג 1081.
]105] פרוטוקול ועדת שמגר ע' ,84199.
]106] ברוך הגבר ע' 446, מוצג 1137.
]107] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 927 עדות סגן יצחק חמודות: 'כל ההתראות וכל ההסברים שניתנו בדפים
ובפקודות היו להיערך היערכות מיוחדת לתפילת החג של היהודים בשעה שבע וחצי בבוקר'.
]108] עיתון "יום - ליום" 1.4.94 בשער העיתון.
]109] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 518, דו"ח שמגר ע' 28.
]110] דו"ח שמגר ע' ,79223.
]111] 'ידיעות אחרונות' 25.2.94 מוסף שבת ע' 6 . מוצג 680 . ברוך הגבר ע' 448.
]112] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 1537, עדות אלוף דני רוטשילד - מתאם הפעולות בשטחים.
פרוטוקול ועדת שמגר ע' 1368, עדות סרן איל זיו - יועץ לעניני ערבים בחברון.
]113] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 1895, פניה מס' 42. ברוך הגבר ע' 446 'עדות ישראל בן אהרן'.
]114] ברוך הגבר ע' 441 , עדות נחמה מושניק - תושבת בית הדסה.
]115] ברוך הגבר ע' 445 , עדות רותי משה - תושבת קרית ארבע.
]116] הודעת צבי קצובר לועדת שמגר ב 20.4.94 מוצג 678 . ברןך הגבר ע' 437.
]117] ברוך הגבר ע' 438 , עדות הרב שמעון בן ציון - לפני ועדת שמגר.
]118] ברוך הגבר ע' 440 , עדות בלה גונן - חברת מועצת קרית ארבע.
]119] מוצג 678.
]120] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 125, עדות רס"ן דב סטלמן.
]121] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 5, מוצג 217.
]122] הצהרת בלה גונן לועדת שמגר ב 2.1.95.
]123] תמליל הקלטת שיחה של שלמה אדלשטיין עם העיתונאי עמית גורביץ, מוצג 208.
]124] פרוטוקול משפט ברוך הגבר, עדות הרב שמעון בן ציון. ברוך הגבר ע' 440 עדות מיכאל בן חורין.
]125] ברוך הגבר ע' 399, עדות יהושע ספקטור.
]126] ברוך הגבר ע' 404, עדות חנוך זונדל כהנא.
]127] ברוך הגבר ע' 416, עדות עקיבא לונדון - סוסיא.
]128] פניה של קרל בישופ לועדת שמגר מוצג 23, לא הוזמן להעיד בפניה. פנית ראובן מרגוליס לועדה מוצג 68
, ופנית יוסף גוטליב מוצג 1137.
]129] פורים תשנ"ד - הסדרי התפילות במערת המכפלה פרוטוקול ועדת שמגר ע' 218.
]130] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 218.
]131] פרוטוקול ועדת שמגר ע' ,550559.
]132] ברוך הגבר ע' 441, 'עדות נחמה מושניק-בית הדסה, חברון'. למעשה קיים הקדוש ד"ר ברוך גולדשטיין
בעצמו את שירת 'מעוז צור' המושר בחנוכה: "לעת תכין מטבח מצר המנבח".
]133] פניה מס' 42 לועדת שמגר.
]134] דו"ח ועדת שמגר ע' 135, עדות רפעת אל קארקי. פרוטוקול ועדת שמגר ע' 1244.
]135] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 892.
]136] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 1599.
]137] רחבעם זאבי, 'טבח חברון תרפ"ט' ע' 11.
]138] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 266.
]139] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 428.
]140] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 228.
]141] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 203, ג. דו"ח ועדת שמגר ע' 229.
]142] דו"ח ועדת שמגר ע' ,1517.
]143] מוצג 14 - עיקרי הנתונים ולוח זמנים מקורב לאירוע.
]144] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 203.
]145] דו"ח ועדת שמגר ע' 18.
]146] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 509.
]147] דו"ח ועדת שמגר ע' 18.
]148] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 203.
]149] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 758.
]150] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 2235.
]151] מוצג 313.
]152] מוצג 322.
]153] פרוטוקול ועדת שמגר ע' 1715.
]154] פניה של מרדכי סעייד לועדת שמגר מס' 52 מוצג 1137.
]155] דו"ח ועדת שמגר ע' 48.
]156] פניה של הרב שמעון בן ציון מס' 1 מוצג 1137. ברוך הגבר ע' 438.
]157] דווחי יומני המבצעים שם.
]158] דו"ח ועדת שמגר ע' 223.
]159] 'דו"ח ועדת שמגר' - דין וחשבון של ועדת החקירה לעניין הטבח במערת המכפלה בחברון, התשנ"ד.
הוצא לאור בידי ממשלת ישראל בירושלים ה'תשנ"ד 1994.
'פרוטוקולים ועדת שמגר' - הפרוטוקולים של העדויות שהושמעו בפני ועדת החקירה, והמוצגים שהובאו בפניה,
עליהם התבססה הועדה בכתבה את הדין וחשבון. החומר הארכיוני של ועדת שמגר נמצא בארכיון המדינה רח'
מקור חיים 35, ירושלים. חומר זה כולל פרוטוקולים של ישיבות הועדה, ומוצגים שנאספו על ידה. כל
הפרוטוקולים נמצאים במיכל 7648/3.
'ברוך הגבר' - עדויות שהובאו בספר 'ברוך הגבר' מהדורה ראשונה, העורך מיכאל בן חורין. הוצא לאור
בירושלים בפורים ה'תשנ"ה.