קבוצות דיון
גילוי מסמכים
נושא #16266
|
מנהל
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
|
דוידזון
חבר מתאריך 3.3.08
137157 הודעות | יום שלישי ח' בתמוז תשס''ט
10:15 30.06.09 |
  
 
|
נאום המחלוקת של אהרן ברק: הגרסה שלו
| |
נאום המחלוקת של פרופ' אהרן ברק, שעורר דיון ציבורי סוער בשבוע שעבר, הוא ה"אני מאמין" של נשיא העליון בדימוס בשאלה כיצד ישראל יכולה לשמור על יהדותה - וגם על זכויות כל אזרחיה. "אני חושב שאנו יכולים להשיג את השניים", הוא אומר, אך לא על ידי שימוש באמצעים לא דמוקרטיים. "הארץ" מביא את דברי ברק, בתרגום לעברית
אי אפשר לדבר על זכויות האדם מבלי לעמוד על שתי נקודות. האחת, מצב זכויות האדם בשטחים התפוסים (occupied territories). למהפיכה החוקתית בישראל אין השפעה ישירה על כך, זאת משום שיישום חוקי היסוד בהקשר לתושבים בשטחים התפוסים הוא בעייתי וטרם התקבלה החלטה סופית בעניין זה. אולם אני סבור שיש לכך השפעה עקיפה. אוכל לדבר בשמי שלי. מוניתי לבית המשפט ב-1978, כלומר אחרי מלחמת ששת הימים. כתבתי במשך עשרים ושמונה שנות שיפוט פסקי דין רבים בעניינים הנוגעים לשטחים התפוסים. אני זוכר כיצד ראיתי שאלות אלה. בשנים הראשונות, תפישתי את הדין ואת זכויות האדם היתה מנקודת המבט של המשפט המינהלי. השאלה היתה מהו היקף הסמכות של המפקד הצבאי שנכנס לנעליו של הריבון. עד כמה שזכויות האדם הגבילו את היקף הסמכות, זו היתה נגזרת מסמכות השלטון. כך, למשל, במעצר מינהלי, השאלה היתה היקף הסמכות של המפקד הצבאי לפי סעיף זה או אחר, ופסק הדין נפתח בדיון על הסמכות המינהלית. זה היה הנרטיב השולט אז. אט אט - ובמקרה שלי תוך לימוד חוזר של הסוגיות הללו, ומתוך הבנה טובה יותר של תפקיד המשפט הבינלאומי בדבר זכויות האדם והמשפט הבינלאומי ההומניטרי - חל שינוי בנקודת המבט: אם בתחילה התמקד הדיבור בסמכות המפקד הצבאי, יותר ויותר עבר מוקד השיחה לשאלות של זכויות האדם באזור. שינוי זה מקביל במידת מה לשינוי שחל בישראל - המעבר משאלות של סמכות לשאלות של זכויות. שינוי זה במבנה המחשבתי על זכויות בישראל השפיע, כך נראה לי, על דרך מחשבתי, ועל פסיקתי בהקשר של השטחים התפוסים. הנרטיב אינו עוד נרטיב של סמכות ותוצאתו, אלא הוא רחב יותר וכולל הן שאלות של סמכות והן שאלות של זכויות התושבים. וכאשר אני אומר תושבים, איני מתכוון רק לתושבים הערבים אלא גם לתושבים היהודים. באחד מפסקי הדין ציינתי כי גם אם אלו הם מפירי חוק, הם אינם מחוץ לחוק (outlaws). זו הדרך בה בחרתי להגן על עמדתנו, ובכך להגיב על פסיקתו של בית הדין הבינלאומי בהאג. כאשר חושבים על זכויות האדם בישראל יש כמובן לחשוב על זכויות האדם באזור התפוס. אתם יודעים טוב ממני מה קורה שם. הפתרון אינו בפסיקתו של בית המשפט העליון, ויש לקוות שהוא יימצא בהקדם האפשרי. הבעיה האחרת היא זכויות האדם של המיעוט הערבי בישראל. איננו יכולים לדבר על זכויות האדם במדינה בלא לדבר עליהן. אני חושב כי אם תשאלו ישראלי אם הוא מצדד בשוויון לערבים, הוא ייאמר שכן, כמובן. ואם תשאלו אותו האם אתה בעד גירוש הערבים, הוא יגיד שכן, כמובן - והוא לא ירגיש שיש סתירה בין אמירות אלה. אני מאמין שיש עוד הרבה הרבה מה לעשות בתחום זה. מצד אחד, ההכרה בכך שזוהי מדינה שערכיה יסודיים ודמוקרטים. אינני מוכן ואינני רוצה לוותר עליהם. אני מאמין בהם. בגללם באתי לכאן, ולא נשארתי בארצות הברית או במקום אחר. אני רואה במדינה מדינה שהיא בעלת ערכים יהודים ודמוקרטים. מצד שני אני מאמין שזוהי מדינת כל אזרחיה. אני סבור שהערבים כאן, ככל אזרחים אחרים, זכאים לשוויון. באחד מפסקי הדין תיארתי זאת באומרי שליהודים יש מפתח מיוחד כדי להיכנס למדינה הזאת. זהו חוק השבות. אבל ברגע שאנו בבית, כאן במדינה, כולנו שווים. יש עוד הרבה מה לעשות כדי להגיע לשוויון זה. עדיין לא בנינו כיאות את היחסים בין יהדותה של המדינה לבין העובדה שזו מדינת כל אזרחיה. יש הרבה מה לעשות, ואני מאמין שניתן לעשות זאת. אני אחד מאלה שלא רואים כאן סתירה מהותית, ואיני חושב ששני הדברים מוציאים אחד את השני. אני חושב שאנו יכולים להשיג את השניים, והדרך לטפל בבעיית האוכלוסייה אינה בהטלת מגבלות מלאכותיות או בלתי דמוקרטיות, תוך הפרת זכויות האדם. במטרה לפתור את הבעיה עלינו למצוא את הדרכים הנכונות לעשות כן, למצוא את הדרכים הנכונות כדי לשמור על יהדותה של המדינה, את ערכיה היהודים והדמוקרטים, וכך שכל ערבי יוכל להרגיש במדינה כאזרח בעל זכויות מלאות. שכן, אם לא נמצא את הדרך לחיות בשלום עם שכנינו ועם המיעוט הערבי בארץ הזאת, לא נמצא דרך לחיות בשלום עם עצמנו". פרופ' ברק נשא את הנאום באירוע לכבוד פרופ' הרמן שוורץ במלאת 25 שנים למפעל המלגות לחינוך משפטי לזכויות אדם במכללת וושינגטון למשפטים שבאוניברסיטה האמריקנית, ובתמיכת הקרן החדשה לישראל. "חוקה שתהא טובה יותר"
בנאום שנשא בשבוע שעבר דן פרופ' אהרן ברק במפעל חוקי היסוד ובצורך לכונן חוקה חדשה בישראל על מנת להמשיך בהתפתחות שחלה בתחום זכויות האדם במדינה. את עשרים וחמש השנים האחרונות לזכויות האדם בישראל חילק לשניים: התקופה הראשונה עמדה בסימן המגילה המפוארת של זכויות אדם הלכתיות שפתחו בתי המשפט בישראל (ובראשם בית המשפט העליון) מאז קום המדינה, אשר הכירו בחופש הביטוי, העיסוק, השוויון ושאר זכויות האדם. בתקופה זו, אמר פרופ' ברק, היוותה ההלכה הפסוקה את המקור העיקרי של זכויות האדם בישראל. בהיות מקורן של זכויות אלה בהלכה הפסוקה, בהתנגשותן עם חוק של הכנסת - יד החוק היתה על העליונה. תקופה זו הסתיימה ב-1992 עם חקיקתם של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק. אז ניתן לחלק מזכויות האדם ההלכתיות מעמד חוקתי, והן מצויות עתה ברמה שמעל לחוק הרגיל. חוק הפוגע בהן הוא חוקתי רק אם הוא מקיים את הדרישות של חוקי היסוד. בהתנגשות בין חוקי היסוד לחוק רגיל שאינו מקיים את הוראות חוקי היסוד - יד הזכות על העליונה. במסגרת המבנה החוקתי החדש הזה, עמד פרופ' ברק בנאומו על מספר שאלות. ראשית, הוא הדגיש את הצורך לפתח תיאוריה פרשנית ראויה לחוקה: אין מפרשים חוקה כפי שמפרשים חוק רגיל. שנית, הוא ציין כי לדעתו בקביעת היקפה של הזכות החוקתית יש להתחשב ברציונל המונח ביסודה ולא בשיקולים שהם חיצוניים לזכות; שלישית, הוא ציין כי עיקר הפסיקה של בית המשפט העליון עסקה בפרשנותה של הזכות לכבוד האדם, ממנה נגזרו חופש הביטוי והשוויון. פרופ' ברק הדגיש כי יש מקום לפתח גם את הזכויות האחרות, ובעיקר את הזכות לחירות; רביעית, ברק ציין כי יש לפתח את רעיון האיזון - איזון בין האינטרס הציבורי לזכות הפרט (רעיון העומד גם במרכז ספרו החדש על המידתיות). במסגרת זו ניתן לאמץ לדעתו את ההלכות השיפוטיות שפותחו לפני השינויים מ-1992, תוך התאמתן למבנה החוקתי החדש. חמישית, אף שהתפתחות זכויות האדם בישראל מרשימה - יש מקום לסיים את מפעל חוקי היסוד ולקבוע חוקה חדשה לישראל - חוקה שתהא טובה יותר מהחוקה הקיימת. מקור: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1096683.html
גדי אייזנקוט הוא לא הרמטכ"ל שלי, כל עוד אלאור לא בבית |
|
 
  
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
 |
|
|
עובדה
גולש אורח
| יום שלישי ח' בתמוז תשס''ט
19:48 30.06.09 |
|
|
9. התקשורת, ככלל, שטחית. אבל 'הארץ' מוטים, ויש הבדל.
בתגובה להודעה מספר 2
| |
לק"י
התרגום 'להשליך לים' הוא המדויק, והארץ העלימו את זה וריככו את זה, כדי להחליש את הביקורת.
ציטוטים מדויקים מן הנאום - באנגלית, כמובן - הופיעו ב-Jerusalem Post, וניתן לקראם כאן: http://www.miftah.org/Display.cfm?DocId=19932&CategoryId=5.
הקטע הרלוונטי הוא: "If you ask an Israeli, 'are you in favor of equality for Arabs,' they will say, 'yes, of course.' If you ask them are they in favor of throwing the into the sea, they say, 'yes, of course.' And it doesn't feel like any contradiction to them. I think that much, much more has to be done in this area."
נכון הדבר שהיתה טעות תרגומית: הוא לא דיבר על 'יהודי' אלא על 'ישראלי' - אך גם אי דיוק זה היה לטובתו, כי הכשל שלו בעצם השימוש הקטגורי ב'ישראלי' מעיד על גזענות ואפליה-חשיבתית (לשיטתו!), שכן גם החסיד הגדול של 'מדינת כל אזרחיה' שהואיל עתה לצאת מן הארון - אחרי שהסתיר את דעותיו שנים ארוכות ורק פסק על פיהן בשיטתיות, ובכך שינה את פניה של המדינה - איננו רואה, בעצם, בערבים, 'שראלים' - שהרי ודאי שלא התכוון אליהם בדבריו, בציטוט לעיל...
ועוד משהו:
השימוש החוזר, המוקפד שלו במונח occupied territories אף הוא בגדר יציאה מן הארון, שכן כל זמן שחשיפת גישה זו יכולה היתה לנטרל את השפעתו המזיקה הוא נמנע מלגלותה, ובכל פסיקותיו השתמש תמיד במונח יש"ע, ורק עתה - כשאין הוא יכול עוד להטות משפט, והפגיעה היחידה בריבונות-עם-ישראל-על-ארץ-ישראל שהוא יכול לגרום היא בנאומים - הוא מבטא את השקפתו הפוסט-ציונית האמיתית.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יקוב
גולש אורח
| אור ליום רביעי ט' בתמוז תשס''ט
22:35 30.06.09 |
|
|
16. ''ההכרה בכך שזוהי מדינה שערכיה יסודיים ודמוקרטים
בתגובה להודעה מספר 0
| |
אינני מוכן ואינני רוצה לוותר עליהם. אני מאמין בהם. בגללם באתי לכאן, ולא נשארתי בארצות הברית או במקום אחר. אני רואה במדינה מדינה שהיא בעלת ערכים יהודים ודמוקרטים. מצד שני אני מאמין שזוהי מדינת כל אזרחיה" אהרון ברק, למה אתה חושב שחשוב למישהו הסיבה שבגללה באת לארץ? זה לא חשוב כלל וכלל הסיבה לבואך ובוודאי שאין בה שום הצדקה לחייב את עם ישראל לקבל את מעשיך הנובעים ממטרותיך הבוגדניות. אתה כמו כולנו, מחוייב למהותה של מדינת ישראל היא "מדינה יהודית" (מגילת העצמאות, אין בכל המגילה דבר וחצי דבר על הדמוקרטיה מהסגנון שאהרון ברק רקח כדי להפוך את המדינה הציונית למדינה חסרת לאום). לזה אתה מחויב וכן אני וכולנו, ולגבי סוג הממשל, זה נושא חשוב ביותר אך משני ביחס למהותה של המדינה. אתה שפעלת ופועל להפיכת מהוותה של המדינה למדניה חסרת לאום, הינך נבל הפועל כנגד המדינה,פעילותך אינה חוקית, ועל כך (במדינה הגיונית הרוצה להתקיים) היית אמור למצוא את עצמך בכלא. זכויות הפרט חשובות ביותר אך זכויות הציבור חשובות יותר, לכן, אין פתרון אחר מאשר לגרש את הערבים לירדן, אחרת הם יגרשו את שארית הפליטה (היהודים שיוותרו לאחר ההשמדה) לים.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות | יום חמישי כ''ד בתמוז תשס''ט
03:24 16.07.09 |
|
|
18. הצדק והדמוקרטיה זה אני!
בתגובה להודעה מספר 0
 |
"הסרט הדוקומנטרי על אהרון ברק לא היה יותר מאשר שיר הילל לשופט בדימוס", "הסרט היה לכל אורכו פיסת טלוויזיה סטרילית לגמרה" -
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3746779,00.htmlזו הביקורת המאד מתונה שיש לאריאנה מלמד ב ynet על הסרט. זה היה סרט שטחי וגרוע. אבל דבר אחד כן ניתן היה ללמוד ממנו, מבלי שהיוצרו (חתנו של ברק) התכוון לכך: השטחיות של ברק עצמו, (לא של הסרט). עומד השופט ברק, מישיר מבט למצלמה (ופניו ממלאים את כל המסך) ואומר בלי למצמץ: "אני שופט לפי החוק, לפי הצדק בלבד. לא לפי אינטרסים או מניעים אישיים". אכן טיפוס צנוע השופט ברק... בספרי אזרחות לכתה ו' כתוב ששופטים שופטים לפי החוק והצדק. אבל אנחנו, אנשים מבוגרים, יודעים שמה שכתוה הוא אידיאל ערטילאי. בפועל פוסקים השופטים על פי השקפת עולמם, המנחה אותם בפירוש החוקים, ולפעמים גם על פי אינטרסים שונים. השופטת המועמדת לבית המשפט העליון בארה"ב, סוניה סוטומאיור (לא מאור גדול, המוזכרת במאמר) הודתה בכך ואמרה ש"כולם יודעים זאת". אין שום אפשרות לנתק את הפסיקה מהשקפת העולם, גם אם השופט הוא באמת התגלמות היושר והיושרה האישית. אבל אהרון ברק לא מבין זאת. הוא לא מבין שקיימות השקפות עולם אחרות, שונות משלו, ולגיטימיות לא פחות. הוא שטחי ואטום מבחינה אינטלקטואלית עד כדי שאינו מסוגל להבחין בדעות של אחרים ולהבינן. לפי השקפתו: מה שהוא חושב זה הצדק המוחלט, זאת ה"דמוקרטיה" ואין משהו אחר. אדם זה שלט ביד רמה במדינה 10 שנים. אדם רודף כוח, השיג לעצמו כוח מולחט. הוא השתלט על תהליך מינוי השופטים (עם כיסוי עלה תאנה דק ששמו "הועדה למינוי שופטים, בה היה לו כוח וטו), ולכן כל (או מרבית) השופטים בעליון קורצו מהשטנץ שלו והיו ליס-מנים. איש לא העז להתווכח איתו, ומינוים של שופטים בעלי דעות אחרות (רות גביזון למשל) הוכשל על ידו. אפילו בארה"ב מבינים היטב את הבעיה של השקפת העולם של השופטים. שם הנשיא ממנה את השופטים (באישור הסנאט), והשופטים הם באמת עצמאיים, ולא מקורבים לאיש, גם לא לנשיא בית המשפט העליון. נשיא דמוקרטי ממנה שופטים בעלי השקפות "ליברליות" (קרי - שמאליות - בארה"ב), ונשיא רפובליקני ממנה שופטים בעלי השקפות שמרניות. כך נוצר איזון עדין בין האידיאולוגיות, ובית המשפט העליון אינו עשוי, שם, מקשה אחת, ולא נשלט על ידי אדם אחד. כוח יתר בידי אדם אחד הוא ההיפך מדמוקרטיה, אבל זה הדבר שהשופט ברק חתר אליו ואף השיג. הכוח של שופטי העליון, שמתנקז למעשה בידיו של נשיא הבית המשפט העליון (בגלל שיטת המינויים) הוא כוח ללא הגבלות. השופטים אינם נתונים לבחירה או לביקורת כלשהיא. כוח מוחלט. ובהשראת ברק הם משתמשים בכוחם ביותר ויותר תחומים של החיים שאין ביניהם ובין שפיטה שום קשר. "הכל שפיט" אמר ברק - "על פי ישק דבר". השקפת עולמו של השופט ברק ("דמוקרטיה זה אני") היא השקפת עולם מעווטת ומסוכנת ביותר. דמוקרטיה היא משחק של ריסונים ואיזונים בין כוחות שונים. את המשחק הזה ניסה, ואף הצליח ברק לקלקל. גם אם השופט ברק בעצמו היה חביב על מחנה פוליטי אחד, שמחא לו כפיים כל הזמן, אנשי השמאל צריכים להבין שלא תמיד מי שיחזיק במשרה ובכוח יהיה "מאנשי שלומנו". אם יוצרים דפוס התנהלות מסוים - יכולים גם אנשים אחרים, פחות חביבים על השמאל, להכנס לנעלי הנשיא של העליון. אני מברך את השופט ברק על שפרש מכס המשפט. אני קורא לשר המשפטים ולכנסת לתקן את המעוות, להחזיר את בית המשפט העליון למידתו הטבעית המכובדת, כמו, למשל, בארה"ב - לא "הכל שפיט" אלא רק דברים עקרוניים, משפטיים. העיקר: לא ייתכן שבית המשפט העליון ימנה בעצמו את שופטיו. יש לבטל לחלוטין את השתתפות השופטים העליונים בועדה למינוי שופטים, או להקטינה למינימום (רק נציג אחד). את התיקונים האלה דחוף לעשות - בשם הדמוקרטיה והחופש.
================
27. אהרון רול: ''משנאי החינם בינינו''-גירסה ב' (110 דפים).
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=15529&omm=27&viewmode=
וכאן:
http://www.israblof.com/?l=he&a=58946
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות | יום שני כ''ח בתמוז תשס''ט
01:32 20.07.09 |
|
|
20. עו''ד אביגדור פלדמן על אהרון ברק.....מעניין מאוד !!
בתגובה להודעה מספר 0
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 20.07.09 בשעה 01:45 בברכה, פילוביץ שחף
 המותג אהרן ברק משתייך ללא ספק לליגה הבכירה ביותר של המותגים, המבצעים את המעבר הנכסף כל כך מן המותג אל המוצר ומתמזגים בו באופן מושלם. "אמקור", זה מקרר, "אלברט איינשטיין", זה מדען, "לאונרדו דה וינצי", אמן, אהרן ברק עין ערך שופט. אלא שכדרכו של כל מותג, ככל שאתה יודע עליו יותר כך הוא הולך ונחלש, הריחוק, המיסתורין, מעמקי הסוד, חיוניים להצלחתו המסחרית, הנה, אני קורא לחרדתי כי הניתוח לאחר המוות של מייקל ג'קסון, מגלה כי הוא היה קירח ולבש פיאה נוכרית, שאפו היה תלוי על בלימה ועוד התגלו תהליכים גופניים שאינם ראויים למאכל אדם. לא שחס וחלילה אהרן ברק הוא מייקל ג'קסון, הוא אפילו לא אורי גלר, שבלע את מייקל כמו שאדם שואב ביצה מקליפתה, לאחר שניקב בה שני חורים, אך ספק אם המוצר "אהרן ברק", צלח בשלום את שתי החשיפות המביכות משהו מן הזמן האחרון. הראשון בסדר כרונולוגי של יציאה לאור הוא הספר "עושה הכובעים", ראיונות ושברי מחשבות של אריאל בנדור וזאב סגל ואחריו הסרט "השופט", של רם לנדס ועמי טיר. רצוי לקרוא ולראות את שניהם, על אף דמיון ניכר, כמעט עד לרמה לשונית של אהרן ברק בשני המדיומים, מה שדי מעורר תמיהה, לאונרדו דה וינצ'י מצייר את המונה ליזה פעמיים? כל כך מוגבל מלאי הרעיונות והדימויים הלשוניים של ברק עד שהם חוזרים על עצמם, משהו כמו שלוש מהלומות הפטיש הפותחות את הסימפוניה השישית של מהלר. אבל מי שמכיר את כתביו עבי הכרס של אהרן ברק בעיקר בנושא שיקול הדעת השיפוטי ואני מכיר מישהי בכפר מל"ל המכירה אותם היטב יודע עד כמה ברק הוא חסיד המוטיב החוזר על עצמו, ורק לשונות רעות במיוחד יגידו הממחזר את עצמו. כאן אנו זונחים את מהלר ותוגותיו וההשוואה הראוייה יותר היא לאמנות הפוגה של יוהן סבסטיאן בך, דהיינו מוטיב קונטרפונקטי אחד ברה מינור: 
החוזר אין סוף פעמים בסדר מורכבות עולה.
מבחינת הנזק למותג אהרן ברק שבלי ספק נכונו לו חיי מדף ארוכים גם לאחר פרישתו מבית המשפט העליון הספר הוא הרבה יותר הרסני. אהרן ברק ושני מדובביו הציתניים, בנדור וסגל ורק אני בדמיון הדביק כל כך שלי, רואה בשלושתם עצור ושני מדובבים היושבים לעת לילה בתא מעצר נאמר בתחנת המשטרה בצומת מסובים הידוע גם בכינוי "כלוב הציפורים", והמדובבים מנסים לחלץ מן העצור הודאה באיזו אשמה דמיונית, שאינה ברורה להם עצמם והרבה פחות לעצור, והשיחה מתגלגלת על גלגלי הלילה הרכים, מתפתלת, עולה לגבהים וצונחת לתהומות וברקע קולות ההביטאט האופיניים של בית המעצר, שיעולים, גניחות, קול המים היורדים בשירותים והקריאות התכופות "סוהר סיגריה". כמה עשרות ואולי מאות שיחות מוקלטות מעין אלה שמעתי בחיי ויום אחד אאסוף אותם לאנתולוגיה מדהימה, שמן הסתם אקרא לה אלף לילה ולילה ואקדיש אותה לשחרזדה של המדובבים מיסטר איקס מבני ברק שדובב את כולם. והקורא המתעניין בז'אנר המחתרתי הזה, מופנה אל פסק הדין המרהיב של השופטת חיות בעניין אלזם עליו השלום, המצטט הרבה משיחות הלילה הללו. השלושה במשטרת מסובים, העצור ושני המדובבים, מגיעים עד מהרה ליסודות המיתולוגיים הנצחיים של מערכת המשפט: "השופט הבן זונה הוא כל יכול, עורכי הדין הם זבל והשופט לא רואה אותם ממטר ואת הנאשמים הוא לא רואה אפילו ממרחק פחות ממטר". בנדור, סגל וברק כל כך שבויים באאורה העצמית שלהם, עד שהם לא מבחינים בכמה התבטאויות מוזרות ומביכות עד מאד החומקות מן החדר הנעול של השופט. ראשית כמו שאומרים העצור ומדובביו אין בספר איזכור אפילו של נאשם אחד, עותר אחד, תובע אחד, נתבע אחד, הכל מתנהל בחלל ריק ממתדיינים. גם בסרט אנו רואים שופטים פוסעים בצעדים חרישיים במסדרונות האבן של בית המשפט העליון, צילומים ממושכים של השופטים היושבים מתחת לקיר הפסיכדאלי של אולם ג, אפילו בשוט אחד בסרט אין אנו רואים את תא הנאשמים. איפה סולימן אל עביד, נאשמי דני כץ, איפה אלפי שנות המאסר שעברו באולם הזה? מי יודע כמה נאשמים ובעלי דין הופיעו בפני אהרן ברק בכל שנות כהונתו בבית המשפט העליון, נאשמים שנשאו אליו עיניים של תקווה ויאוש, בעלי דין השולחים יד אל גרונו של זה, מעבר למילת "הנגד", המפרידה בין שמותיהם, כמו "קרויצפלד נגד פשפיורקה", הנושאים על גבם את הסכסוך הממושך אותו הם גוררים עוד מבית המשפט השלום, כמו נמלה הנושאת על גבה גרגר הכבד פי שבע ממשקלה העצמי . אף אחד מהם לא השאיר איזה חותם על השופט ברק עד שיזכה להיכנס למעבדתו של "עושה הכובעים", איפה הראשים גזוזי השיער, לבני השיער, צבועי השיער בצבע החציל המעיד על מחלה המקננת בגוף. איפה הראשים המורכנים בעייפות אין סופית או מורמים בהתרסה, האם לא להם התאים אהרן ברק כובעים מצוחצחים עם תיתורת, או קמט או קפל, כובעי צילינדר וכובעי יומיום עם מצחייה, אף אחד מהם לא זכה להיכנס לספר, אולי היה ראוי לקרוא לו כובעים ללא ראשים. בכך שונה כל כך הספר מספרים קודמים שנכתבו על ידי שופטים עליונים, למשל ספרו יצחק אולשן "דין ודברים", ממנו שאלו מחברי עושה הכובעים את כותרת המישנה של הספר "דין ודברים עם אהרן ברק" או ספריו המקסימים של שניאור זלמן חשין "שחוק ודמע בבית המשפט", העמוסים מתדיינים טרודים, סמוקי פנים, המפיחים לכל עבר עננה של זיעה חמוצה וריח של כרוב. אולי כך הדבר משום שאהרן ברק לא היה מעולם שופט של בית משפט שלום או מחוזי, למרות שהוא סבור כי למעלה מ-90 אחוז משופטי העליון צריכים לבוא מערכאות דיוניות, כלל שכמובן אינו חל עליו, כך שהשופט ברק לא פגש מימין מתדיין חי. בעלי הדין בבית המשפט העליון הם סילואטות קרטון בתא הנאשמים או בקהל, הם אינם מדברים ואין להם כל חלק בדיון. ומה עם עורכי הדין? גם הם כמעט לא נמצאים בספר. לאחר סריקה קפדנית מצאתי בספר איזכור אחד לעורכי דין. לקראת סיום הספר, בתשובה לשאלת בנדור: "מה אהבת בשיפוט?", משיב כבודו שאהב באופן טבעי את הניתוח המשפטי, את ההתמודדות עם שאלות משפטיות וגם "אני אהבתי עורכי דין חריגים, שהוסיפו פלפל לדיון המשפטי". פלפל לדיון המשפטי? מן הסתם מתכוון אהרן ברק לתבלין הידוע בשמו הלאטיני piper nigrum תבלין שחור שמגיע בדמות כדוריות קטנות שנהוג לטחון אותם לאבקה, שאם איתרע מזלך והיא נכנסת לחוטמך תביא לתגובת עיטוש ממושכת ואפשר גם להשתמש בה להטחה בפניו של שודד או אנס. ומה אירע לכל מאות השעות שהושקעו בהכנת טיעונים, אסמכתאות, פיתוח רעיונות, אלפי דפים שנגנזו בארכיב בית המשפט העליון אי שם בהרי ירושלים, כל זה רק פלפל לדיון המשפטי. ומה עם אותן עמותות ואגודות, עדאלה, הועד נגד עינויים, האגודה לזכויות האזרח, הועד נגד עינויים, שוברים שתיקה, יש דין, בצלם שהביאו לשולחנו של הגדול מכולם עתירות מצוחצחות ומבהיקות שאיפשרו לו לתת את פסקי הדין המופלאים השטים כענני נוצה מן החלונות הגבוהים של בית המשפט העליון אל העולם הרחב, כמו בג"צ הועד נגד עינויים שהוגש על ידי נבחרת עמותות זכויות האזרח בישראל שאינם זוכות לכל איזכור ועליו אומר אהרן ברק כי "הוא פסק דין חשוב מבחינת המסר שהוא מעביר. הייתה לו השלכה בינלאומית אדירה". ובכלל נראה כי השופט ברק אינו חובב את העמותות הטרחניות הללו כאשר הוא נשאל לגבי התנגדותו למינוייה של רוב גביזון הוא משיב "אני לא חושב שנשיא אגודה לזכויות האזרח יכול להיות שופט בבית המשפט העליון. אני לא חושב שנשיא תנועה לאיכות השלטון יכול להיות שופט בבית המשפט העליון", והשואלים הכל כך קשובים אינם שואלים כאן והאם התובעת מספר 1 עדנה ארבל יכולה להיכנס לבית המשפט העליון כמעט מיד לאחר שסיימה את תפקידה והאחראי על התביעה כללית היועץ המשפטי לממשלה כמו אהרן ברק יכול גם הוא והאם מלחמה לטובת זכויות אזרח היא אג'נדה פסולה. והאם בארה"ב לא מונה לבית המשפט העליון טורגוד מארשל עורך הדין הבולט של הארגון למניית אפליית שחורים. בעניין פסק דין העינויים אותו מונה ברק בין 11 פסקי הדין החשובים ביותר שנתן (אין ביניהם אפילו פסק דין פלילי אחד) נכללה בספר אחת ההתבטאויות שבהחלט מתחרה רצינית לתואר ההופס... המשפטי מספר אחד של כל שנות המשפט. כאשר נשאל ברק על ידי סגל מדוע ניתן פסק הדין שאסר עינויים ניתן רק לאחר 5 שנים מיום הגשת העתירה, האם אין בבית המשפט העליון מדיניות מכוונת של המסלול האיטי לתפוחי אדמה לוהטים (הביטוי כמובן שלי ולא של סגל חביב השופטים) השיב הראש והראשון: "ההחלטה לקחה זמן כי היא לא הייתה אקטואלית, משום שהעותר כבר לא עונה", כאשר קראתי את המשפט הזה היה נדמה לי שנכנס לי גרגר אבטיח לעין. וקראתי שוב "ההחלטה לא הייתה אקטואלית כי העותר כבר לא עונה", מי בכלל היה העותר שם, העתירה הגוגשה ה בשמם של כל העצורים הפלסטינאיים חסרי השם והקול, שטולטלו, נקשרו בתנוחת בננה, שק מסריח הונח על ראש, נמנעה מהם שינה עד למאה שעות, אנשים בבגדים צואים שעונו בשיטות שונות ומשונות והמשיכו להיות מעונים עד שניתן פסק הדין ויש אומרים שגם אחר כך אבל זה כבר לא שייך לאהרן ברק. כובעים הוא עושה אהרן ברק או ארונות מתים? התבטאויות נוספות הטוענות לכתר הבכורה נוגעות אחת לשטחים ואחת למינויי שופטים. ביחס לשטחים אומר אהרן ברק כי מכח המשפט הבינלאומי זוכות זכויות האדם בשטחים להגנה טובה יותר מאשר אצלנו בישראל, האומנם? זכויות האדם בשטחים משגשגות יותר מאשר בישראל וברק נותן לדוגמה כי בשטחים יש חופש נישואין ובישראל לא ואתה חושב על כל העתירות לאיחוד משפחות שנידחו, על המעצרים המינהליים, על איסורי התנועה, על משפחות שנקרעו לגזרים ואתה מבין שלדעתו של ברק מעבר לחומה אותו חוצה כדור הרגל של קבוצת החיילים בפרסומת לסלולוארי זה או אחר, עומדת קבוצת כדורגל מאושרת לבושה במדי מנצסטר יונייטד השולחת את הכדור בבעיטת אדירים חזרה אל החיילים שאין להם זכות נישואין. וביחס לשאלה הכמעט חצופה "איך אתה חי עם השליטה שלנו בעם אחר", משיב ברק "אני לא רוצה להביע דעה פוליטית", זו דעה פוליטית? "בחיאת ראבק יא ברק ", כמו שאומרים בתא המעצר ההוא בצומת מסובים, זה כאילו שאלת שופט עיראקי נשוא פנים מה דעתו על שימוש בגז חרדל כנגד כורדים במחוז חלאבג'ה, "סליחה", אומר השופט העיראקי ומסלסל בשפמו "אני לא רוצה להביע דעה פוליטית" בעניין למינויי שופטים אומר ברק "ביחס לאליקים רובינשטיין הוא השופט הדתי הטוב ביותר שאפשר היה להביא", וביחס לשופט סלים גובראן "הבאנו את השופט הערבי הטוב ביותר שיכולנו להביא", ורק האוזן המאומנת כראוי בפוגות של באך ובשלמות המתמטית שלהם מבחין כי מעבר לפינה מהדהד הקונטרפונק ברה מז'ור החבוי במשפט זה לאמור סלים גובראן הוא הערבי הכי טוב בין כל השופטים ואליקים רובינשטיין הוא הדתי הכי טוב בין השופטים, או אולי התכוון המלחין הגאון למשהו אחר. הסרט "השופט", (האם רק לי מזכיר השם את סדרת "הבורר"), משלים את הספר אם כי לא בא במקומו. ברק ומראיינו חתנו רם לנדס חוזרים על המנטרות המופיעות בספר כי השופט הוא דמות מטריקס, חסר מקום, השקפת עולם, יציר רשתות מחשבה בעל כושר תבוני עליון לבצע איזונים מורכבים במיוחד, השקפה שהספר של המדובבים בנדור וסגל, איך שהוא מפריך אותה, כאשר אתה שואל את עצמך האם היית קונה פסק דין משומש ממי שסבור כי העתירה נגד עינויים עסקה בעותר אחד שלאחר שחילצו מלשונו המתלעלעת הודאה באשמה כזו או אחרת הפסיקו לענות אותו, ואני נזכר שאחד העותרים שם היה גם חריזאת שמת תוך כדי טלטול בחקירה , כך שגם לגביו העתירה לא הייתה דחופה במיוחד, הרי שיש בו הצצה לאהרן ברק אחד, עייף, שחומות ההגנה שלו פחות יציבות, כאשר הוא אומר ביום פרישתו לא הסכים להארכת כהונתו כי "מלאה הכוס, מלאה הכוס", וכמעט דמעה בוקעת בעיניו ואתה שואל את עצמך לכמה מנגנוני הגנה והתנתקות צריך שופט שנהרות של סבל ויגון זרמו דרכו והוא אינו מזכיר אפילו מתדיין אחד. ולבסוף מילה אחת אישית. אהרן ברק מרבה להזכיר בספר ובסרט את השואה, כאירוע שעיצב את השקפת עולמו. גם לאבי קראו אהרן והוא שוחרר על ידי חייל כושי ממחנה ההשמדה בוכנוואלד וכמו שברק מספר בסרט שראה לראשונה פרה, כשיצא בן 5 מן מהשק שהוברח מן הגטו לכפר מחוץ לעיר גם אבא שלי ראה אז בפעם הראשונה אדם שחור. בראדום שם נולד לא היו אנשים שחורים. כששוחרר המחנה הוא שקל 35 ק"ג ויצא מצריף המוזלמנים על כתפי אחיו הצעיר שמואל. אבי היה כורך ספרים, הוא יצא כל בוקר לעבודה בשעה רבע לחמש בבוקר וחזר בחמש אחרי הצהריים. הוא קרא עיתון מעריב על כסא הנוח במרפסת בדירה בדמי מפתח שהייתה בחלקה משותפת לנו ולגברת קרויצפלד עד שנרדם על הכיסא והיינו מסייעים לו להיכנס למיטה. אבי מעולם לא חשב ולא אמר שהשואה עיצבה את השקפת עולמו.
מקור - Sent: Sunday, July 19, 2009 11:38 AM:
http://rotter.net/User_files/forum/gil2/4a639c7a250c6ca4.doc
תזכורת:
מי שהיה נשיא בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה "זכה" להיתקל
במצב אישי מיוחד מאוד כאשר טיפל בתיקו של אבא אבן והחליט לסגרו - שלא בצדק! 
29. עו''ד יוסף דר: ''אהרן ברק - אנטומיה של שחיתות"
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5240&forum=gil&omm=29&viewmode=threaded
24. הקונספירציה האמיתית=איך יתכן שתהליך אוסלו עדיין מתקדם?
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=15332&forum=gil&omm=24&viewmode=threaded ===========
גם ב''עליונים'' וגם בתחתונים..עו"ד יוסף דר על פרשת נעמי לויצקי
http://rotter.net/forum/gil/15982.shtml
204. ראיתי אותם: ''העורכת תרצה יובל סיפרה לי, שאחת הסייעניות נפקה ילדות קטנות על-מנת לספק את צרכיו של דן בן-אמוץ..."
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5403&forum=gil&viewmode=all&keywords=תרצה יובל#204
11. שר המשפטים פרידמן: שופטי העליון אינם מאמינים בדמוקרטיה
http://rotter.net/forum/gil/8107.shtml#11
וכאן:
http://www.israblof.com/?l=he&a=58943
================
27. אהרון רול: ''משנאי החינם בינינו''-גירסה ב' (110 דפים).
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=15529&omm=27&viewmode=
וכאן:
http://www.israblof.com/?l=he&a=58946
הגייס החמישי: מי תורם לקרן החדשה לישראל?!
http://rotter.net/forum/gil/16323.shtml
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות | יום רביעי א' באב תשס''ט
06:49 22.07.09 |
|
|
21. ''אהרן ברק שופט על הנייר''
בתגובה להודעה מספר 0
|
אהרן ברק שופט על הנייר"
פורסם ב 15 ביולי 2009 08:04 במדור שופטים 
http://www.notes.co.il/dar/58486.asp רם לנדס, חתנו של אהרן ברק, עשה עבודת טלוויזיה מרשימה בסרט "השופט" ששודר אמש בערוץ השני.
הקריינות של רם לנדס - לעילא.
מוסיקת הרקע – משובחת.
אין ספק: תדמיתו האישית והציבורית של ברק עברה כאן שידרוג רציני.
אבל למה רם לנדס בחר לקרוא לסרט בשם "השופט"?
הרי אהרן ברק לא באמת היה שופט.
כלומר, הוא כן היה שופט כמובן, וההיסטוריה מן הסתם תשפוט אותו כגדול השופטים שקמו לנו מאז הנביא שמעיהו.
אבל – חייבים להודות – האיש מעולם לא עסק בשפיטה ממש.
כי תפקידו הקלאסי של שופט הוא לשמוע עדים על הדוכן ולהחליט למי מהם להאמין, מי מהם משקר ומי אמת בלבבו.
וגדול השופטים שלנו - מעולם לא עבר את התהליך חותך הגורלות והמייסר הזה.
אהרן ברק היה מודע לנכותו החלקית הזו – עד שאפילו ביקש לצאת לזמן מה ממגדל השן של בית המשפט העליון ולשמש שופט שלום
כדי לטעום מעט מן הדבר הזה – אך מבוקשו לא ניתן לו.
וכך לא נותר לברק אלא לחתוך את גורלנו מתוך ערימות של נייר.
אבל אחת התובנות המרתקות של הסרט נמצאת דווקא בתחילתו.
אומר אהרן ברק:
"אני רץ למרחקים ארוכים. מבקרי רצים למרחקים קצרים, ולא היה לי זמן ולא היה לי כוח ולא היה לי חשק לעצור
ולהשיב להם"
תרצו, במשפט הקצר הזה מתמצה כוחו של נשיא בית המשפט העליון. אהרן ברק החליט שהוא מעל הביקורת, וניצל זאת עד תום – הן במרחקים
הארוכים והן בעניינים שהם מהיום למחר – לרבות בענייניו האישיים.
וכך, כל קולות הביקורת שהביא רם לנדס לסרטו כדי לייצר את האובייקטיביות והאיזון המתחייבים – נעלמו להם ונבלעו אל תוך אישיותו הגדולה
מן החיים של ברק.
כי ככה זה כשהבעל של הבת שלך עושה עליך סרט אובייקטיבי.
תזכורת:
רם לנדס/חתנו של אהרון ברק מתפטר מעורך ומתמנה למנכ''ל - 19.5.2005
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5667&forum=gil&viewmode=all&keywords=רם לנדס#178
דיקטטורה של איש אחד:אהרון ברק , עכשיו בערוץ 2
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=16305&forum=gil&viewmode=all&keywords=רם לנדס
נאום המחלוקת של אהרן ברק: הגרסה שלו
http://rotter.net/forum/gil/16266.shtml
18. הצדק והדמוקרטיה זה אני!
http://rotter.net/forum/gil/16266.shtml#18
עו''ד אביגדור פלדמן על אהרון ברק.....מעניין מאוד !!
http://rotter.net/forum/gil/16266.shtml#20
פרשיות אהוד ברק
http://www.israblof.com/?l=he&c=2299
שוחד בבית המשפט העליון: אהרון ברק חשוד...@
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5240&forum=gil&omm=0
גם ב''עליונים'' וגם בתחתונים..עו"ד יוסף דר על פרשת נעמי לויצקי
http://rotter.net/forum/gil/15982.shtml
204. ראיתי אותם: ''העורכת תרצה יובל סיפרה לי, שאחת הסייעניות נפקה ילדות קטנות על-מנת לספק את צרכיו של דן בן-אמוץ..."
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5403&forum=gil&viewmode=all&keywords=תרצה יובל#204
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
גירסת הדפסה
