פסילתו של פייגלין מן הנימוק שיש בעבירתו קלון מעוררת גיחוך קל כאשר מבינים שזהו בעצם מין מעגלגלון: "מעגל קלון" שכזה, המצדיק את עצמו מתוך עצמו. בדומה ל"פרפטום מובילה" (מכונה דמיונית האמורה כביכול לייצר את האנרגיה לעצמה), כך גם החברה שלנו מחליטה לעצמה מהו קלון (על פי הערכים הרווחים בקרב האליטות שלה), ואחר כך מצטדקת: "נו שוין, הוא התנהג בצורה שיש עימה קלון, האם נותרה לנו ברירה?"...בא פייגלין וזועק: "אל תתנו להם רובים, אל תתנו להם רובים"... בתגובה נוזפים בו האינטיליגנטים: "אל תפריע לנו במעשי הקודש שלנו, אנחנו עושים שלום, יש במעשיך קלון, תתבייש לך"... יפה. עוברות שנים ארוכות, שנים בהם הרובים הללו גובים קורבנות על גבי קורבנות ללא סוף, ומהי המסקנה?... האם יבואו סוף סוף האינטיליגנטים על ארבע, יודו בטעותם ויבקשו סליחה ומחילה?... מה פתאום? הם לא יתנו לעובדות לבלבל אותם. ביהירות האופיינית להם, כאילו מאום לא השתנה, הם ממשיכים ואומרים: בוש לך, התנהגת בצורה נקלה, לפיכך באופן דמוקרטי החלטנו לבעוט אותך החוצה מן המשחק הדמוקרטי...
כאן עדיין לא תם תיאטרון האבסורד. כל החגיגה הלעגנית כלפי ועדת הבחירות על שהעזה לחשוב לבד בניגוד לדעתו של כבוד היו"ר שלה, גם היא על פניה מגוחכת מבסיסה. חברי הועדה (כך לפחות על פי הפסטיבל התקשורתי), "העליבו" נורא את כבוד היו"ר המסכן שלהם, בכך שבעזות מצח העזו לחלוק על דעתו המלומדה... התקשורת התייחסה אל חברי הועדה כאל אספסוף נבער מדעת, ובשם הדמוקרטיה נזפה בהם על כך שההינו שלא לנהות כעדר אחר מנהיגם הדגול והנערץ...
כך אפשר להמשיך ולהתבדח על השמאל הישראלי בלא סוף, כמובן. האם נביא המתריע בשער על הכנסת סוס טרויאני, הוא בעל הקלון?... האם הסתת הציבור הערבי כנגד מדינתו יש בה מקום לגאווה יתרה?... אין זאת אלא שהערכים המתווים את דרכם של האליטות (שופטי ישראל, לענייננו), אינם רציונאלים, אלא ממשיכים לנבוע מאותה "קונספציית שלום" של אוסלו, על פיה: אין מנוס, חייבים להיות נחמדים אל האויב באשר הוא, זו הדרך היחידה להגיע לפיוס...
חברים, בל נהיה תמימים: לא שלטון החוק ולא דין הצדק הם הסיבה האמיתית העומדת מאחורי פסיקתו של בית המשפט בנוגע לפסילת המפלגות הערביות. השופטים הנכבדים חששו (בצדק) משערוריה בינלאומית, ומאינתיפאדה של ערביי ישראל. הם הבינו שמדובר בתפוח אדמה כה לוהט, יותר מארועי ועדת אור, מפתיחת מנהרת הכותל, או מעליית שרון להר הבית.
כך, באיצטלת שלטון החוק, מתנהלת מדינת ישראל למעשה תחת שלטון של הפחדה ואימה. השד הערבי יצא מהבקבוק, וכבר לא ניתן להחזירו. ערביי ישראל (או "הפלסטינים תושבי ישראל", כפי שהם אוהבים לכנות את עצמם), רשאים לתמוך ולעודד את הקמים עלינו להשמידנו בצורה בוטה ככל שיחפצו, ולנו אסור להציב להם גבולות, פן "יעלבו"...
כאשר איש אינו מעלה על דעתו להתוות גבולות ברורים לכניעה לאלימות ולהסתה, אין מקום לתמוה בראותנו את הגבולות הללו (ועימם גבולות האבסורד) נפרצים יום אחר יום, בזה אחר זה, אל מול עינינו הכלות...
כמעט ושכחנו, אבל מי שמעוניין בהמשך המשחק על פיו יכול הציבור הערבי ישראלי להיות בעת ובעונה אחת גם ציבור של אזרחים נאמנים, וגם תומכי ה"התנגדות" (המאבק האלים) של אחיהם, זה הם. זהו אינטרס שלהם, לא שלנו... לכן, קריעת המסיכה וחשיפת פרצופם האמיתי, דהיינו: בחירת צד מוצהר בסכסוך (תמיכה בפלסטינים) ויציאתם לאינתיפאדה גלויה, תהפוך אותם רשמית לבלתי לגיטימיים ולכן בסה"כ תפעל כנגדם. כך, ללא משחקי כבוד ונאמנות, רק יקל עלינו בהתמודדות עימם.
אלא שהשמאל, הנמצא בפאניקה מהחרפת האלימות הצפויה, במאמציו הפאתטיים לדחות את הקץ נאלץ שוב ושוב לשחק לידיהם ולמתוח את הגבולות עוד ועוד, עד בלי די. בכך הוא דווקא מעודד אותם להגביר את האלימות, שהרי הנה ההסתה הוכיחה עצמה כיעילה ומוצלחת, ואף הניבה פירות (אפילו בית המשפט העליון נכנע לה, ואף התנדב להעניק לכניעה הזו גושפנקא משפטית רציונאלית כביכול)...
חברים, הגיעה העת לאמר בגלוי: השמאל מפעיל "טרור רוחני": כופה עלינו את תפיסתו באמצעים מתוחכמים. הנה לקט מאמרים המתייחסים ל"טרור הרוחני" הזה:
יואב יצחק: האם התקשורת אובייקטיבית?
http://www.a7.org/newspaper.php?id=1104
דניאל גולן: האם האליטות אובייקטיביות?
http://www.a7.org/article.php3?id=1120
רון בריימן: האם רק אלו חטאי התקשורת?
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2309235,00.html
אהוד יערי: האם הטרור הרוחני תומך בפיזי?
http://news.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=1&id=299062
הגיע הזמן לדיון ציבורי אחד מסודר, מוגדר וברור, ולנסות להגיע לידי מסקנה ברורה בשאלות הבאות:
1. האם התקשורת שמאלנית?
2. האם התקשורת אשמה?
חברה מודרנית איננה יכולה להרשות לעצמה להפקיר שאלות כה הרות גורל לרמה של שיחות סלון מזדמנות, אלא להציב אותן פומבית, בגלוי ובגאון, על סדר היום הציבורי הרשמי.
הידע נמצא, האנשים נמצאים, כל שנותר הוא רק לאחד אותם למאמץ עיקרי אחד, משותף ומרוכז. לכך יש שני מישורים עיקריים: במישור האקדמי יש לנסות לדרבן את המדע להתחיל לערוך מחקרים גם בשאלות הללו (הבעיה היא, שעד שהמחקרים הללו יניבו את פירותיהם, שרון כבר יסיים את הקדנציה הרביעית שלו)...
במישור התקשורתי: יש ללחוץ על התקשורת בישראל להעמיד את השאלות הללו לדיון על סדר היום הציבורי. מאחר שאנו כבר יוצאים מהנחה ש"התקשורת שמאלנית", אל לנו לקבל בהפתעה גמורה גישה שלילית (או אפילו סתם התעלמות) מכל זרועות "התקשורת הלאומית" (זו הקובעת את סדר היום הלאומי: ערוץ 1, ערוץ 2, רשת ב´, ג"לצ, ידיעות, מעריב).
אבל, אף אחד לא אמר שרק "זכות התחינה" עומדת לנו. ברשות הימין ישנם כמה אמצעי תקשורת מכובדים, ואין הוא חייב להמתין "לתקשורת הלאומית" כדי שתואיל בטובה לערוך את חשבון הנפש הזה. ערוץ 7, למשל, יכול לזמן פאנל של מומחים, אנשי מדע, רוח ותקשורת, ולהתחיל ללבן ולעסוק בשאלות הללו ביוזמתו. אם יעלו מן הדיון הזה נקודות מרתקות, לא תוכל גם התקשורת הלאומית להתעלם מהם (שתיקה כמוה כהודאה).
(ביננו לבין עצמנו אנחנו כבר יכולים להודות: ברגע בו תועלנה השאלות הללו לדיון רשמי, לא יהיה מנוס מקונצזוס מוחלט: א) "התקשורת הלאומית", כגוף, כמערכת, יש לה מגמות. אחת מהן היא גישה שמאלנית מובהקת! ב) יש לתקשורת כח, לא סתם כח אלא כח ציבורי אדיר, ולכן היא אשמה, ועוד איך אשמה)...
חשבון הנפש הזה מן הראוי לו, שיתרחש מתי שהוא בחיי החברה הישראלית המודרנית.
לפני סיום לא נשכח לציין שאת השיא שוברת התקשורת הישראלית בנסיון בוטה להטות את תוצאות הבחירות.
הנה התקשורת חוקרת:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2366053,00.html
כל כך הרבה שאלות פתוחות, ורק שאלה אחת, קטנה ותמה נותרה סגורה: שאלת העיתוי. למה עכשיו?... למה דווקא עכשיו?... הגיעה העת לחשבון נפש לאומי ולהודאה פומבית: בכל מי שהתקשורת תרצה להתנכל היא תמצא רבב. השאלה היחידה היא רק: במי היא רוצה, ומתי... אם זו דמוקרטיה... אינני יודע דמוקרטיה מהי.
אם אכן ידעה התקשורת כבר מזה זמן רב על מעלליהם של שרון ובניו, ושמרה את המידע הזה ב"מרתפיה האפלים" כדי לשחררה בדיוק בעיתוי הזה, הרי שהיא איננה כלב שמירה כי אם "כלב בן כלב"... וזו איננה מדינה דמוקרטית, זו רפובליקת בננות...
הגיעה העת להסיר את המסיכות ולהודות: זה לא רק שרון, ולא רק מצנע, לא רק ברק, ולא רק דרעי. המערכת השלטונית במדינת ישראל כולה מבסיסה רקובה ומושחתת. לא עשב שוטה, ולא שה בודד, לא הליכוד ולא ש"ס. המערכת, התרבות, הנורמה! תרבות השלטון במדינת ישראל היא תרבות של שחיתות! למסקנה הפומבית הזו לא נוכל להגיע בטרם נפתח את נושא "תרבות השלטון בישראל" לדיון, בגלוי על השולחן.
התקשורת השמאלנית מבצעת מניפולציה במידע הנמצא ברשותה כדי להשפיע על תוצאות הבחירות! נפתח בפנינו "קלון הזדמנויות", אל לנו להחמיצו... זה הזמן לחשבון נפש. ואם לא עכשיו, אימתי?...
מבחן התוצאה.
פ"ש
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
