בבית המשפט העליון בירושלים בג"צ 03/__
בשבתו כבית משפט גבוה לצדקבענין העותרת:
1. התנועה להגינות שלטונית (ע"ר) מס' 9-522-036-58
באמצעות מרדכי איזנברג - יו"ר העמותה, ת.ז. 4-06553224
רח' הרצל 33 בני ברק 51370, טל' 6192918-03 פ' 5701031-03
דואר אלקטרוני: [email protected]
2. מרדכי ציבין, עו"ד
באמצעות ב"כ עו"ד נחמה ציבין
מגדל לוינשטיין, דרך מנחם בגין 23 תל אביב,
טל' 5609090-03 פ' 5609080-03
דואר אלקטרוני: [email protected]
- נ ג ד -
המשיבים:
1. אריאל שרון – ראש ממשלת ישראל
באמצעות מחלקת בג"צים, פרקליטות המדינה ירושלים
צלח א דין 29, ירושלים. טל' 6466590-02 פ' 6466655-02
2. סיעת שינוי בכנסת ה- 16
הכנסת - ירושלים
3. סיעת הליכוד בכנסת ה- 16
הכנסת - ירושלים
4. יוסף (טומי) לפיד – שר המשפטים
משרד המשפטים רח' צלאח א-דין 29 ירושלים
5. יוסף פריצקי – שר התשתיות הלאומיות
משרד התשתיות הלאומיות רח' יפו 216 ירושלים
עתירה למתן צו על תנאי וצווי ביניים
בקשה לקיום דיון דחוף
בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת ליתן:-
א. צו על תנאי
1. צו על תנאי המופנה למשיבים, ביחד ולחוד, והמורה להם ליתן טעם מדוע לא יורה ו/או יצהיר בית המשפט הנכבד:-
1.1 על ביטול מינויו של המשיב מס' 4, ח"כ יוסף (טומי) לפיד כחבר בממשלה וכשר המשפטים או לחילופין על פיטוריו.
1.2 על ביטול מינויו של המשיב מס' 5, ח"כ יוסף פריצקי כחבר בממשלה וכשר התשתיות הלאומיות או לחילופין על פיטוריו.
1.3 על בטלות או ביטול ההסכם הקואליציוני שנחתם בין המשיבות 2 ו-3.
ב. צוי ביניים
2. צו ביניים המופנה אל המשיבים 1, 4 ו- 5 והמורה כי עד למתן פסק דין בעתירה זו לא יכהנו המשיבים 4 ו-5 בתפקידים האמורים ולא יטלו חלק בפעולות הכרוכות בתפקידים אלה או;
3. לחילופין, כי עד למתן פסק דין בעתירה זו:-
3.1 המשיב מס' 4 לא יטול חלק בפעולות הועדה למינוי שופטים והועדה למינוי דיינים.
3.2 האחריות והסמכויות של משרד הדתות ושל שר הדתות בענינים מינהליים הנוגעים לבתי הדין הרבניים והנהלתם לא יעברו למשרד המשפטים כל עוד המשיב מספר 4 מכהן בו כשר.
ג. בקשה לקיום דיון דחוף
4. בית המשפט הנכבד מתבקש להורות על קיום דיון דחוף בעתירה.
ואלו נימוקי העתירה
א. מבוא
1. עתירה זו מוגשת מתוך חרדה עמוקה.
הנה, לנגד עינינו, הופכת ההסתה כנגד חלק מהאוכלוסיה - תופעה אשר איש לא יכול היה להעלות בדעתו, עד לפני מספר שנים, כי תזכה ללגיטימציה ציבורית בישראל – למטבע עובר לסוחר בשוק הפוליטי בישראל, המביא רווחים נאים בקלפי הממומשים מיידית למקום מכובד בממשלה ולהשפעה שלטונית רבה.
הנה לנגד עינינו הופכת ההפליה הגזענית ליעד לגיטימי של מפלגה ישראלית השמה על דגלה כמטרה עיקרית רדיפה וביזוי של חלק מהאוכלוסיה.
והנה לנגד עינינו מאמצת ממשלת ישראל אל ליבה את נושאי דגלה של אותה הפליה גזענית, מצרפת אל שורותיה את נושאי בשורת ההסתה וההפליה ואף תולה, על פי דרישתם, על דלתה את השלט המעורר זכרונות: "לחרדים הכניסה אסורה".
2. הפגיעה הקשה הנובעת מצירופה של "שינוי" לממשלה ולמינוים של המשיבים 4 ו-5 כשרים בה, איננה מצטמצמת לציבור החרדי בלבד.
ההסכם הקואליציוני שנכרת בין "הליכוד" ל"שינוי" והמינויים האמורים חייבים לעורר דאגה עמוקה להשלכות שתהיינה לכך על אמון הציבור במערכות השלטון.
אמון הציבור (ולא רק הציבור החרדי) אינו יכול שלא להפגע חמורות כאשר אל מערכות השלטון מצורפים ונוטלים בהן חלק מהותי מפלגה ואנשים אשר הפרו את הוראות החוק בענינים העומדים באושיות המבנה השלטוני: עסקו במכוון ועל מנת להפיק תועלת אלקטורלית בהסתה גזענית ובהפצת שנאה, פעלו בניגוד מוחלט לערכי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית שאת דגלה הם נושאים (בו זמנית עם דגל ההסתה והשנאה), וקראו להפליה לרעה של הנמנים על חלק מהאוכלוסיה אך ורק בשל אמונתם ואורח חייהם.
אמון הציבור במערכות השלטון לא יוכל בשום אופן להשאר כפי שהיה כאשר מי שפועל כך בפומבי ובאופן עקבי, במשך שנים, זוכה לפרס פוליטי על מעשיו ומקבל לגיטימציה מן העומדים בראש הרשות המבצעת.
3. מינויו של המשיב מס' 4 כשר המשפטים חייב לעורר גם דאגה להשלכות שתהיינה לכך על אמון הציבור במערכות השפיטה -בתי משפט ובתי דין רבניים.
המשיב מס' 4, אשר עמד בראש מערכת ההסתה והשנאה של שינוי יעמוד מעתה בראש המשרד הממשלתי הממונה על אכיפת החוק ועל הטיפול ביוזמות החקיקה.
למשיב מס' 4, העומד בראש מפלגה אשר עשתה שימוש בפניות לבתי המשפט שתכליתן פגיעה בציבור מסוים (ואשר חלקן, תלויות ועומדות בבית המשפט), תהא מעתה, מכוח מעמדו כשר המשפטים השפעה רבה על מינוי שופטים וקידומם ועל תקציבה של מערכת המשפט.
כל זאת כאשר חבר בכיר במפלגתו של המשיב מס' 4 (המשיב מס' 5), אשר מונה יחד עמו כשר בממשלה, קרא בפומבי לפני זמן לא רב שלא למנות שופטים דתיים.
למשיב מס' 4, צפויות להיות מעתה, מכוח מעמדו כשר המשפטים (ועוד יותר בעקבות הפיצול של משרד הדתות שעליו הוסכם), השפעה רבה מאוד על מינוי דיינים וקידומם. כל זאת כאשר המשיב מס' 4 מכריז בפומבי כי יפקח עין על תפקודם של דיינים, (דהיינו: יבחן את תוכן פסיקתם) ויפעל להעמדת דיינים לדין משמעתי אם יראה לו שפסיקתם מבזה את בית המשפט העליון.
וכאן יש להדגיש: אין זה משנה אם בפועל לא יושפעו בתי המשפט ובתי הדין הרבניים ממדיניותם הגזענית של המשיבים 2, 4 ו-5 ומצירופם לממשלה, עצם האפשרות המסתברת שהציבור יחשוב כך (גם אם בטעות) די בה כדי לקרוא להתערבות בג"צ על מנת למנוע את הפגיעה הקשה באמון הציבור.
4. בעתירה זו, להלן, מפורטות דוגמאות רבות וקשות של הסתה גזענית כנגד הציבור החרדי, הפצת שנאה כנגדו ופעולות לפגיעה באורח חייו ואמונתו והפלייתו לרעה.
דוגמאות אלו מהוות אך מקצת מן המקצת של פעולות אלו שעשו שינוי ודובריה ובכללם המשיבים 4 ו-5 אך די בהן כמוסבר להלן כדי להפוך את ההתקשרות בהסכם הקואליציוני בין המשיבות 2 ו-3 ואת מינוי המשיבים 4 ו-5 לשרים בממשלה לבלתי סבירות באופן קיצוני.
בית המשפט הנכבד מתבקש בעתירה זו למנוע את התוצאות הקשות עד מאוד, כמפורט בהמשך, הצפויות להיות לפעולות בלתי סבירות אלו.
ב. הצדדים לעתירה
ב1. העותרים
5. העותרת, מס' 1 "התנועה להגינות שלטונית" הוקמה במטרה עיקרית להטמיע הגינות, יושרה ומנהל תקין ברשויות השלטון המרכזי והמקומי, ובגופים ציבוריים. להגשמת מטרותיה אלה פועלת התנועה גם באמצעות הליכים משפטיים ועתרה בעבר בנושאים ציבוריים מגוונים הן לבג"צ והן לבית המשפט המחוזי.
6. העותר מס' 2 הוא אדם חרדי , עו"ד במקצועו המתגורר ועובד בתל אביב .
ב2. המשיבים
7. המשיב מס' 1 הוא ראש הממשלה והוא הרכיב את הממשלה הנוכחית לאחר הבחירות לכנסת ה-16 שהתקיימו לאחרונה.
8. המשיבות מס' 2 ומס' 3 הינן סיעות אשר התקשרו ביניהן בהסכם קואליציוני. המשיב מס' 4 הינו חבר הכנסת מטעם “שינוי” והוא מונה מטעמה לכהן כשר המשפטים וסגן ראש הממשלה על פי ההסכם הקואליציוני שבנספח א.
9. המשיב מס' 5 הינו חבר הכנסת מטעם “שינוי” והוא מונה מטעמה לכהן כשר התשתיות הלאומיות על פי ההסכם הקואליציוני האמור.
ג. רקע עובדתי
ג1. כללי
10. ביום 26.2.02 נחתם בין המשיבות 2 ו-3 הסכם קואליציוני שהעתקו מצ"ב כנספח א'.
11. בהסכם הקואליציוני האמור נקבע, בין היתר, כי מטעמה של “שינוי” ימונו חמישה שרים לממשלה (וביניהם המשיבים 4 ו-5) וסגן שר אחד. עוד נקבעו בהסכם הקואליציוני הוראות בדבר מינוי שרים מטעם שינוי בועדות שרים ובכלל זה שני חברים בועדת השרים לעניני חקיקה (שאחד מהם שר המשפטים) ושני חברים בועדת השרים לעניני חברה וכלכלה ושני שרים בועדה לבטחון לאומי.
12. בהתאם להסכם הקואליציוני האמור מונה המשיב מס' 4 כשר המשפטים וסגן ראש הממשלה והמשיב מס' 5 מונה כשר התשתיות הלאומיות.
13. המינויים האמורים קיבלו, סמוך לאחר מכן את אישור הכנסת והמשיבים 4 ו-5 נכנסו לתפקידיהם.
ג2. פסילת מפלגות חרדיות על ידי "שינוי"
14. קודם לכן, במהלך המו"מ הקואליציוני חזרו דוברי “שינוי” (ובראשם המשיב מס' 4) בפומבי, מספר רב של פעמים, על עמדתה של מפלגת "שינוי" (שבה היא נוקטת בעקביות מאז מערכת הבחירות של שנת 1999) כי היא לא תהא שותפה לממשלה שבה שותפים "החרדים". לשון אחרת: “שינוי” פסלה, כשותפות לקואליציה שבה היא שותפה, את שיתופן של שתי מפלגות: ש"ס ויהדות התורה.
בשלב מסוים נראה היה כי “שינוי” תהא מוכנה לשיתוף בקואליציה שבה תהא שותפה יהדות התורה (אך לא ש"ס) וזאת על בסיס הנחה שיהדות התורה תהא שותפה "מבחוץ" ללא שר בממשלה. על פי פרסומים בכלי התקשורת הודיעה יהדות התורה כי לא תצטרף לקואליציה הפוסלת את צירופה של ש"ס.
15. על פי פרסומים בכלי התקשורת במהלך המו"מ הקואליציוני ניהלה “שינוי” מו"מ עם המפלגה הדתית לאומית (המפד"ל) בעניני דת ומדינה ובמהלך מו"מ זה, כפי שפורסם, ויתרה “שינוי” על חלק מדרישותיה בעניני דת ומדינה כגון: הנהגת נישואים אזרחיים לכלל אזרחי המדינה ותחבורה ציבורית בשבת.
“שינוי” לא ניהלה מו"מ כלשהו עם המפלגות החרדיות אותן פסלה מראש.
ג3. מאבק עקבי בציבור החרדי תוך שימוש בביטויי הסתה גזעניים
16. פסילת המפלגות החרדיות, כפי שנראה בהמשך היתה חלק מקו ברור שבו נוקטת “שינוי” מאז מערכת הבחירות של 1999 של מאבק בציבור שאותו מייצגות המפלגות האמורות.
מאבק זה נשא אופי ברור של פסילה ורדיפה של חלק מהאוכלוסיה תוך שימוש בביטויי הסתה בוטים, קשים ומבזים ודברי התקפה חריפים כנגד קבוצת "החרדים", לעיתים נעשה הדבר תוך ייחוס במפורש או במרומז, של תכונות והתנהגויות שליליות, מאוסות ודוחות לנמנים על קבוצה זו.
בהמשך הדברים נביא דוגמאות לביטויי הסתה שכאלה.
ביטויים אלה, השקולים לביטויים גזעניים, נעשים לעיתים במסווה של התקפה על העסקנים או הפוליטיקאים החרדים, לעיתים במסווה של מאבק ב"כפיה דתית" ולעיתים ללא מסווה כלשהו. בכל מקרה לקהל היעד שאותו ביקשה “שינוי” להסית ולקבוצה שבה ביקשה לפגוע לא היה כל קושי להבין במה דברים אמורים גם אם נאמרו לפעמים, תוך קריצה, בארשת "עניינית" כביכול. מהתבטאויות רבות של דוברי “שינוי” ניכר כי ענינה של “שינוי” איננו ב"עסקן" או "פוליטיקאי" מסויים דוקא, אלא כל ה"עסקנים" וה"פוליטיקאים" החרדים, כמכלול, פסולים בעיניה.
כך גם באשר לדגל המלחמה ב"כפיה הדתית" הנישא בפי דוברי “שינוי”. בחינת מעשיהם ופעולותיהם של “שינוי” ואנשיה מראה כי לא די להם בפעולות המכוונות למנוע כפיה הנטענת על ידה, של ערכי דת על אנשים חילוניים אלא הם אף פועלים כנגד אורח חייהם של אנשים חרדים, לשם פגיעה באמצעים העומדים לרשותם לקיום אורח חיים זה והפליתם לרעה ולשם פגיעה וביזוי של אמונתם ומנהגיהם.
17. פעילותם הגזענית של “שינוי” ונציגיה לא הצטמצמה אך לביטויי שנאה והסתה אלא גם לפעולות ממשיות, כמפורט בהמשך שתכליתן פגיעה בציבור החרדי ומרכיביו, ברווחתם הכלכלית, באורח חייהם ובאמונתם.
18. במסגרת מאבק זה באנשים חרדים נשמעו קריאות מצד דוברי “שינוי” שענינן פסילת אנשים דתיים ו/או חרדים לתפקידים ציבוריים. כך לדוגמא קרא המשיב מס' 5, במאמר שפרסם במדור "המכתבים למערכת" ב"הארץ" ביום 30.6.02 כנגד מינוים וכהונתם של אנשים דתיים כשופטים.
העתק המאמר האמור מצורף בזה כנספח ב'.
19. בעקבות המאמר האמור הוגשה על ידי העותרת מס' 1 תלונה כנגד המשיב מס' 5 אשר העתק הימנה מצורף בזה כנספח ג'. עד הגשת עתירה זו לא קיבלה העותרת מס' 1 תגובה לגופה של התלונה האמורה .
20. בהמשך הדברים נביא דוגמא נוספת לפסילה על ידי פעיל בכיר מ“שינוי” (אשר פורסמה בביטאונה של "שינוי") של אנשים למשרות ציבוריות אך ורק בשל היותם "אורתודוקסים".
21. ביום 27.2.02 פנתה העותרת מס' 1 אל המשיב מס' 1 ובו ביקשה כי ימנע ממימוש ההסכם הקואליציוני האמור עם “שינוי” וכי בכל מקרה המשיבים 4 ו-5 לא ימונו לשרים בממשלה.
22. כמו כן פנתה העותרת מס' 1 אל המשיבים 5,4 וביקשה מהם להימנע מלקבל על עצמם את התפקידים האמורים תוך הפנייתם למכתב העותרת אל משיב מס' 1 אשר העתקו צורף לפניה אליהם. העתק מן המכתב אל המשיב מס' 1 נשלח גם אל היועץ המשפטי לממשלה.
העתקי המכתבים האמורים מצ"ב כנספח ד'.
עד למועד הגשת עתירה זו לא נתקבלה תשובה לפניות אלו.
ד. הסתה גזענית ופעולות גזעניות על ידי “שינוי” ודובריה
ד1. כללי
23. המאבק בחרדים היה הנושא שבו התמקדה תנועת "שינוי" מאז מערכת הבחירות של שנת 1999. זה היה הנושא שבו פנתה לציבור ועל כנפיו ביקשה להגיע (והגיעה) להישגים אלקטורליים.
24. לאחרונה, לקראת הבחירות האחרונות שינתה אמנם "שינוי" במעט את הקו שלה והחלה לשים דגש נוסף: דאגה למעמד הביניים. אך הדבר נעשה מטעמים תועלתיים-טקטיים: כדי להניע יותר מצביעים להצביע בעדה ולהתמודד עם מה שנראה אז, בעת שהוחלט על "עדכון" הקו המפלגתי, כבלימת עלייתה של "שינוי" בסקרים. ראו על כך מאמר של המשיב מס' 4 ב"עיתון שינוי" (העיתון של מפלגת שינוי) גליון 13 (דצמבר 2001-ינואר 2002) "שינוי כמפלגת מעמד הביניים" שבו בישר המשיב מס' 4 על הקו החדש (אשר יושם לאחר מכן בבחירות 2003). העתק מן המאמר מצ"ב כנספח ה1'
25. יחד עם זאת, היעד המרכזי של "שינוי" היה ונותר מאבק בחרדים (תחת שם הקוד: "מאבק בכפיה הדתית ובסחטנות החרדית"). ראו על כך בפסקה האחרונה בעמוד הראשון למאמר שבו מזהיר המשיב מס' 4 מפני טשטוש המסר המקורי של “שינוי”:-
"...אסור שהחתירה להרחבת האג'נדה תפגע כהוא זה ביעד המרכזי של "שינוי", שהוא המאבק בכפיה הדתית ובסחטנות החרדית, למען חברה מערבית מתוקנת, ליברלית ונאורה. עלינו לזכור כי "תפסת מרובה לא תפסת". אם נטשטש את המסר המקורי שלנו נאבד את תמיכת הגרעין הקשה של ציבור הבוחרים שלנו, שנתן את קולו ל"שינוי" כי הבין שמעבר לבעיה הפלשתינית, הסכנה הגדולה ביותר שמאיימת על עתידה של מדינת ישראל היא השתלטות החרדים. בנושא זה אסור לנו להתפשר ואסור לנו לאבד את המוקד".
(כל ההדגשות אינן במקור פרט אם יצוין אחרת – הח"מ)
רעיון זה, של "הרחבת האג'נדה" העלה המשיב מס' 4 גם במאמר קודם: "מדוע אנחנו לא בפנים" שפורסם בגליון מס' 9 של "עיתון שינוי" (מרס-אפריל 2001) שהעתק הימנו מצורף בזה כנספח ה2.
26. כדי להשיג את מטרתה האלקטוראלית עשתה "שינוי" בתעמולתה כנגד הציבור החרדי שימוש בסממנים גזעניים מובהקים המיועדים ליצור הפחדה ודחיה מפני הציבור שכנגדו מכוונת ההסתה. אנו נציין בהמשך אחדים מן המאפיינים העיקריים החוזרים על עצמם בדברי דובריה של "שינוי":-
26.1 התרעה מפני סכנה של השתלטות חרדית הצפויה בעקבות התרבותם המפחידה של החרדים או הצגת החרדים כמי שהשתלטו כבר או מנסים להשתלט על המדינה, מוקדי הכח ו"אזורי מחיה" חילוניים. ה"השתלטות" החרדית מוצגת כסכנה הגדולה ביותר לעתידה של מדינת ישראל, "מעבר לבעיה הפלסטינית".
26.2 הצגת החרדים כפנאטים חשוכים, נבערים, מושחתים, בטלנים, הרואים בעבודה פחיתות כבוד, משתמטים,טפילים, נצלנים, תאבי בצע אנטי-ציוניים, שונאי המדינה, אויבים לחילונים (המשכילים, העובדים והיצרניים) אויבים ל"קידמה" ול"נאורות", בזים לחילונים ומבזים את זכרם של חללי צה"ל.
26.3 הצגת החרדים כסחטנים, החומסים את קופת המדינה, "מוצצים את לשד עצמותיה", עלוקות-תקציב וביטויים קשים מעין אלה.
26.4 הצגת החרדים כבעלי התנהגות ואורח חיים מעוררי דחיה (כמתואר לעיל וגם: אלימים מכי-נשים, מפלי נשים לרעה ועוד)
26.5 התקפות על האמונה של הציבור החרדי והצגתה באורח נלעג וכגורם להתנהגות ואורח החיים הדוחים של הציבור החרדי.
27. הדוגמאות המובאות להלן הינן אך כטיפה מן הים של דברים חמורים וקשים שנשמעו במהלך ארבע השנים האחרונות מפי דוברי שינוי. בשל הזמן הקצר שחלף מאז חתימת ההסכם הקואליציוני ועד להגשת עתירה זו נאלצנו להסתפק בדוגמאות שעלה בידינו לאתר בתקופה זו ממקורות זמינים (בעיקר: האינטרנט,וכן חומר שנכלל בתגובת העותרת מס' 1 לעתירה אחרת שהעותרת מס' 1 הצטרפה אליה כמשיבה), אך גם כך הדוגמאות המצ"ב מדגימות היטב את האופי הגזעני של תעמולת ופעולות “שינוי” ודובריה כאשר המשיבים 4 ו- 5 נוטלים בכך חלק מרכזי.
28. אחת מתוצאותיו הקשות של קו תעמולה זה היתה הפיכתם ל"לגיטימיים" של ביטויים וטיעונים אשר עד לפני שנים אחדות איש לא העלה בדעתו שיתכנו בשיג ושיח הציבורי בישראל.
29. יתרה מזו הביטויים הקשים של דוברי "שינוי" הפכו, כפי שניתן היה לצפות, לקשים הרבה יותר כשנקלטו אצל קהל היעד שלה דבר שניכר היטב באתרי האינטרנט (כגון: בתגובות לכתבות במהדורות אלקטרוניות של עתונים) כאשר כינוי ה"חרדים" כ"עלוקות" ו"מוצצי דם" (ביטויים בעלי היסטוריה ידועה, למרבה הצער) אינם הקשים שבהם.
30. ברבים מן הפרסומים של "שינוי" ודובריה חוזרת על עצמה ההצהרה: "אנחנו איננו שונאים חרדים, אנחנו איננו נגד הדת היהודית אלא...". הצהרה זו באה כמעט תמיד בשילוב עם ביטויי שנאה והסתה קשים כאשר, לעתים קרובות, בתוך אותו מאמר עצמו, בקרבת מקום, באים דבר והיפוכו.
בכך מנסים "שינוי" ודובריה ליהנות מהטוב שבשני העולמות: מחד גיסא להשיג את כל היתרונות האלקטורליים שיש בהסתה. תופעה ידועה היא מזה שנים רבות, גם במדינות דמוקרטיות-מערביות, שהסתה לשנאה מביאה קולות. מאידך גיסא מנסים "שינוי" ודובריה, הערים לפגמים הכבדים שבמעשיהם, למנוע את המסקנה המתבקשת מכך: כי מדובר במעשים (בלתי חוקיים, כמוסבר להלן) של הסתה גזענית ויצירת מדנים בין חלקי האוכלוסיה. במקביל להנפת דגל השנאה לחרדים מבקשת "שינוי" להניף גם את דגל המפלגה ה"ליברלית" ה"נאורה" וה"דמוקרטית". שני אלה אינם מתיישבים כמובן זה עם זה ומכאן הצורך בהצהרות הסותרות הבאות בפי דובריה.
31. בהצהרותיהם כי "אינם שונאים" כביכול את החרדים מבקשות "שינוי" ודובריה לשדר לקהל היעד שלהם: אין לכם מה לחשוש מקבלת תעמולת הזוועה כנגד החרדים והפנמתה, בכך לא תהפכו, חלילה, לגזענים או שונאי חרדים (גם אם תקבלו כל דבר הסתה שלנו כאמת צרופה) שהרי גם אנו, מפיצי הדברים הללו, איננו שונאים חרדים. כך או כך, ההצהרות על העדר שנאה לחרדים אינן הצהרות כנות ובענין זה לא ההצהרות קובעות אלא תוכנם ומהותם של דבריהם ופעולותיהם של "שינוי" ואנשיה.
32. ההטעיה והמגמתיות של "שינוי" ודובריה איננה נמצאת רק בהצהרות. דברי ההסתה של "שינוי" ודובריה רצופים אמירות לא נכונות, חצאי אמיתות והצגה מגמתית ומטעה של הדברים.
אכן, כמצוטט להלן עבירת ההסתה הגזענית (סעיף 144 ב (ב) לחוק העונשין תשל"ז – 1977 איננה תלויה בשאלה אם דברי ההסתה הם אמת או לא, אך אין ספק שההצגה המטעה של הדברים בתעמולת ההסתה של "שינוי" ודובריה מוסיפה חומרה רבה לדבריהם ולמעשיהם.
לא ניתן במסגרת עתירה זו לפרט את כל הדברים הלא נכונים שבמאמרים ובהתבטאויות המפורטים להן, נתייחס כאן, בתמצית, לשני נושאים.
33. מוטיב מרכזי בתעמולת ההסתה של "שינוי" ודובריה הינו "סחטנות" החרדים. כביכול, ה"חומסים את קופת המדינה". אם נעיין במאמרים המצ"ב נראה כי טענה זו, החוזרת על עצמה אין ספור פעמים בצורות שונות, איננה מלווה כמעט אף פעם בנתונים ובאסמכתאות שניתן יהיה לבחון על פיהם האם החלק היחסי בתקציב שאדם חרדי נהנה ממנו שווה, נופל או עולה על חלקו היחסי של אדם חילוני. (להלן נראה דוגמא אחת שבה יש התייחסות מסוימת ל"נתונים" אך התייחסות זו הינה התייחסות שההטעיה והמגמתיות ניכרות על פניה). "שינוי" ודובריה מרבים בהצהרות ובסיסמאות אך נמנעים מהצגת נתונים וניתוח של ממש ולא בכדי. העותרים טוענים כי אילו נערכה השוואה שכזו התוצאה היתה מראה הפליה ממשית לרעה של הציבור החרדי. כך, לדוגמא, אם היתה נערכת השוואה בין התקציבים לחינוך החילוני (כשהם מחולקים במספר התלמידים) לבין התקציב לתלמיד בחינוך החרדי, התוצאה היתה מראה פער ניכר לרעת החינוך החרדי.
התעלמות "שינוי" ודובריה מסוגיה זו אינה נובעת מחוסר ידיעה אלא מחוסר ענין. מה ש"שינוי" ודובריה רוצים באמת הוא העמקת והעצמת ההפליה לרעה של חרדים וזאת אך ורק בשל היותם חרדים.
34. דוגמא נוספת מצויה בטענות כי החרדים לא עובדים. לטענה זו גירסאות שונות וסותרות בפי דוברי "שינוי": החרדים כולם אינם עובדים, רוב החרדים אינם עובדים, 80% מהחרדים אינם עובדים, 50% מהם אינם עובדים, בעשרות אלפי בתי אב חרדים אין מפרנס וכך הלאה. לכל "הנתונים" האלה לא ניתן ביסוס כלשהו ואין צריך לומר שהם אינם נכונים ולוקים בהגזמה רבה מאד. טענה נוספת (וסותרת) הנשמעת לעתים היא כי ה"חרדים" בעצם כן עובדים אך ב"כלכלה שחורה". טענה זו מתחברת לטענה אחרת הנשמעת לרוב מפי "שינוי" ודובריה: החרדים אינם משלמים מסים. לעתים מלווה טענה זו ב"הסבר": החרדים אינם עובדים ולכן אינם משלמים מסים. לעתים הטענה מוצגת ללא הסבר כלשהו והמסקנה היחידה שיכול הקורא להגיע אליה היא: החרדים משתמטים מתשלום מיסים. גם טענה זו, אין צריך לומר, אינה מלווה בנתון כלשהו ותכליתה האחת ויחידה היא הסתה כנגד ציבור שלם.
ד2. דברי הסתה ופעולות גזעניות של המשיב מס' 4
35. המשיב מס 4, העומד בראש “שינוי” הינו גם הדובר העיקרי שלה והאיש המוביל (וקובע) את הקו האנטי – חרדי הקיצוני של "שינוי".
להלן דוגמאות אחדות מדברי הסתה שהוא חתום עליהם.
36. כבר הבאנו לעיל את הציטוט ממאמר שכתב המשיב מס' 4 שבו כינה את "ההשתלטות החרדית" כסכנה הגדולה ביותר שמאיימת על מדינת ישראל, מעבר לבעיה הפלשתינית.
37. ב"מעריב" מיום 31.5.02 פרסם המשיב מס' 4 מאמר הנושא את הכותרת "כצלם בהיכל" (מצורף בזה כנספח ו) שבו, בין היתר, נאמרו הדברים הבאים:-
"...שרון יכול היה לשים קץ לעיוות המגוחך, החולני המפקיר את גורלנו בידי קבוצה של עסקנים חרדים, שאינם מכירים בציונות. שסולדים מהקידמה, שמתייחסים לדמוקרטיה כאל גזירה, שרואים בסחיטת כספי המדינה מצווה ומקדשים את ההשתמטות מהשרות בצה"ל. איש מאיתנו לא היה מבין עוד כיצד שיעבדנו את ביטחונה של מדינת ישראל, את כלכלתה ואת אורחות חייה לתופעה הביזארית של רבני הגטאות המתכחשים לעולם שבו אנו חיים. היינו נפטרים משליטתם של 22 חברי כנסת – בסך הכל 22 מול 98! – על הממשלה, על הכנסת ועל חלק ניכר של משרדי הממשלה..."
38. ובהמשך:-
"... מנהיגי השמאל והימין מחזיקים איש בגרון רעהו בעוד שהחרדים מחזיקים בהם במקום אחר.
זה היה הזמן הנכון להשתחרר מלפיתה זו המרוקנת את כיסינו. כבר היום מחצית הילדים בכיתות א' הם חרדים או מוסלמים. בעוד שנות דור יהיה מאוחר מדי. קומץ הולך וקטן של ציונים, חילונים וחובשי כיפות, יצטרכו לפרנס המוני חרדים, שהורגלו לחיי בטלה, שמעולם לא למדו מקצוע מועיל ושלא יוכלו לפרנס את עצמם ומשפחותיהם גם אם ירצו. הציבור החילוני, המשכיל, היצרני והיצירתי, המהווה את חוט השדרה של המדינה, לא יהיה מוכן לשאת בעול פרנסתם של מאות-אלפי נצלנים העולים מיליארדים..."
39. באתר האינטרנט של מפלגת שינוי (“שינוי”) ניתן למצוא את מהדורתו האלקטרונית של עיתון המפלגה, "עיתון שינוי" שממנו הבאנו כבר מאמרים של המשיב מס' 4. בסעיפים הבאים נביא דברים מתוך מאמרים נוספים של המשיב מס' 4 שפורסמו בעתון שינוי.
40. בגליון מספר 11 של "עתון שינוי" מיולי-אוגוסט 2001 (נספח ז') תחת הכותרת "מדוע המסר שלילי" מסביר המשיב מס' 4:-
"מצד אחד מדוע אנחנו רק תוקפים? מדוע המסר של "שינוי" שלילי כל כך? מדוע כל הזמן רק נגד החרדים? ומצד שני למה אנחנו לא מעבירים מסר חיובי? למה לא אומרים בעד מה אנחנו?
41. בתוך דברי ההסבר כותב המשיב מס' 4:-
"...מאבקה של "שינוי" נגד השתלטות החרדים על מוקדי הכוח במדינה ועל קופת האוצר איננו מטרה בפני עצמה. הוא פועל יוצא של היעד הראשוני של "שינוי": קיומה של מדינת ישראל כמדינה ליברלית, שוויונית, ציונית ומערבית. זהו ה- Erte d’Nosiar של המפלגה, ישראל כמדינה חופשית, מדינת חוק, החיה בשלום עם שכנותיה.
על האידאל הזה מאיימות שתי סכנות: העוינות הפלסטינית-ערבית-מוסלמית מבחוץ והפונדמנטליזם החרדי מבפנים".
42. יושם לב כאן לשימוש במילה "פונדמנטליזם" ביחס לחרדים. מילה זו, שנעשה בה שימוש בשנים האחרונות, לתיאור תופעת הקנאות הדתית באיסלאם מודבקת כאן לחרדים מתוך מטרה ברורה ליצור גזירה שווה: בין החרדים לבין מוסלמים קנאים, בין תלמידי הישיבות לבין הרוצחים-המתאבדים של החמאס ו"אל קאעידה". כפי שנראה בהמשך המשיב מס' 4 וחבריו אינם מסתפקים ברמזים דקים והדברים מגיעים עד אמירות מפורשות.
43. ובהמשך:-
"...המעמד המיוחד של "שינוי" בזירה הפוליטית נובע מכך, שזיהינו את הכוחות החשוכים המאיימים על קיומה של ישראל כחברה מתוקנת ואלה הם החרדים. (טעות היא לחשוב שאנו מדברים רק על ש"ס. החרדים האשכנזים קיצוניים יותר בעמדותיהם ומסוכנים יותר במעשיהם מהספרדים).
גם אם נשיג שלום בר-קיימא מול הפלסטינים. למדינת ישראל לא תהיה זכות קיום אם היא תיפול לידי החרדים שאינם מעונינים לא בחופש, ולא בליברליות, לא בציונות ולא בחברה מערבית. הם אף אינם מוכנים להגן על המדינה שהקדימה את ביאת המשיח (המופיע לאחרונה בחלומותיו של הרב עובדיה יוסף)".
44. ובהמשך:-
"אם נסתפק רק בהשמעת השאיפות הפוזיטיביות שלנו אנו ניעלם ממפת התקשורת ובסופו של דבר ניעלם גם מהנוף הפוליטי. לא זו בלבד שאנו ניעלם אלא החרדים יעשו במדינה כבתוך שלהם מבלי לפחד מכך שנחשוף אותם, שנגיש נגדם בג"צים, שנתייצב בכלי התקשורת. תהיה זו פשוט נסיגה מהחזית, לתוך מבצרם של יפי נפש, המבכים את מר גורלה של החברה הישראלית, אך אינם יוצאים למאבק נגד אויביה".
במאמר מוסגר נפנה כבר עתה את תשומת הלב להצגת החרדים כאויבי ה"חברה הישראלית" ולחשיבות הרבה שמייחסים שינוי ודובריה לשימוש במערכת המשפט להשגת מטרותיהם (... "שנגיש נגדם בג"צים").
לנושא זה, שהינו בעל חשיבות רבה לעתירה זו נחזור בהמשך.
45. בהמשך מוסיף המשיב מס' 4:-
"אנחנו זוכים ליחס, לתשומת לב, להכרה ולהוקרה רק כאשר אנחנו מנהלים מאבק בלתי מתפשר נגד אויבי הרעיונות שכל אזרח נאור מאמין בהם."
ועוד בהמשך:-
"כאשר אנחנו בודקים היכן המכשול המונע את הגשמת כל האידיאלים שלנו אנו נתקלים תמיד באותה התשובה: החרדים. הם נגד הציונות, הם נגד החינוך הממלכתי, הם נגד גיוס בחורי הישיבה הבטלים מעבודה והם גוזלים את קופת המדינה והם מנסים לפגוע בבית המשפט העליון והם משחיתים את חיינו הציבוריים.
החרדים הם האויב של אותה חברה מערבית מתוקנת שאנחנו מייחלים לה. אז מדוע שלא נאמר זאת, בריש גלי, בקול רם ובנחישות?"
46. בגיליון מספר 12 של "עיתון שינוי" (אוקטובר – נובמבר 2001) במאמר הנושא את הכותרת "האיום הפנאטי מבחוץ ומבפנים" מצ"ב כנספח ח' תחת תמונת הפגיעה במגדלי התאומים (אשר אירעה כזכור חדשיים קודם לכן) עורך המשיב מס' 4 השוואה בין הפנאטיות המוסלמית לפנאטיות היהודית כאשר מן האכסניה שבה מובאים הדברים ומההקשר ברור היטב כלפי מי הם מכוונים.
כבר בכותרת המשנה למאמר נאמר:-
"מנהיגי העולם הפנאטי, בשם אללה, מובילים את העולם לקטסטרופה. ודוקא בשעה זו עולים אצלנו כוחות פנאטיים, שבשם אלוקי ישראל מנסים לדחוק את רגלי הקדמה והנאורות והליברליות ולהרוס אותנו מבפנים".
47. בגוף המאמר, תחת הכותרת "הפנאטיות היהודית" כותב המשיב מס' 4:-
"... דווקא בשעה זו עולים אצלנו כוחות פנאטיים, לאומנים וחרדים, שבשם אלוקי1 ישראל מנסים לדחוק את רגלי הקדמה והנאורות והליברליות שהעניקו לנו מקום כבוד במושבם של העמים התרבותיים. הפנאטיות היא פגע רע אם היא נוצרית, מוסלמית או יהודית. הפנאטיות הנוצרית גרמה לנו סבל במשך אלפיים שנה. הפנאטיות המוסלמית נלחמת בנו כבר מאה שנה ומבקשת עכשיו להחריב את העולם המערבי. הפנאטיות היהודית מאיימת להרוס אותנו מבפנים".
48. ובסוף המאמר:-
"אנחנו נציגי הליברליזם הנאור בחברה הישראלית, נלחם נגד הפנאטיות היהודית המהווה אף היא איום על שלוות חיינו. כמו שאין טרוריסטים טובים וטרוריסטים רעים כך גם אין פנאטים טובים ופנאטים רעים".
49. בגיליון מס' 14 של "עיתון שינוי" (פברואר-מרס 2002) מופיע מאמר של המשיב מספר 4 הנושא את הכותרת: "התקציב הזה הוא סוג של טרור" (העתק המאמר מצ"ב כנספח ט') ובו כותב המשיב מס' 4, בין היתר, את הדברים הבאים:-
"... הטענות שלנו מכוונות נגד הליכוד והעבודה, הנאנסות מרצון כדי לספק את תאוות הבצע הבלתי נדלית של ציבור שרובו אינו עובד, אינו משרת בצה"ל והפך את ייצור הילדים לתעשיה פורחת."
50. ובהמשך:-
"לא מדובר כאן בענינים שוליים אלא בעיקר. המדינה הזאת תשרוד את הטרור, את העוינות הערבית, את הפונדמנטליזם האיסלאמי. אבל ישראל לא תשרוד, לא פיזית ולא רוחנית, אם היא תהפוך לגטו שבו שולטים הבטלנים, אוכלי לחם חסד בעוד שהציבור היצרני והיצירתי ידחק לקרן זוית עד שימאס לו".
51. בגיליון מס' 10 של "עיתון שינוי" (מאי-יוני 2001) מופיע מאמר של המשיב מס' 4 הנושא את הכותרת "הדרכים מובילות אלינו" (מצורף בזה כנספח י'). בתוך המאמר, כותב המשיב מס' 4:-
"...המצביעים בעד "הליכוד" אינם חרדים ואינם רוצים שיזהו אותם עם החרדים ואף יאשימו אותם בכל חטאי החרדים. הברית בין הליכוד והחרדים מועילה במאבק נגד השמאל, אך היא אינה טבעית: ברית בין ציונים לאנטי-ציונים, בין פטריוטים לבין משתמטים, בין אזרחים טובים לבין מוצצי לשד עצמותיה של המדינה..."
52. במאמר מיום 9.1.03 שפורסם בפורום "שינוי" באתר "תפוז" (מצ"ב כנספח יא')כותב המשיב מס' 4 (בסוף המאמר) את הדברים הבאים:-
"...המאבק שלנו מכוון נגד הפוליטיקאים החרדים, שדואגים להשתמטות הצעירים החרדים מהצבא, אינם עובדים, אינם משלמים מסים, אינם מלמדים שום מקצוע ראוי לשמו בזרמי החינוך שלהם ואינם מכירים בציונות".
יושם לב לשימוש (החוזר על עצמו פעמים רבות בהתבטאויותיהם של דוברי שינוי) במילת הקוד "הפוליטיקאים החרדים" כאשר מתוך ההקשר ברור לחלוטין שהכוונה היא לתקוף את הציבור החרדי כולו ולא רק את נציגיו.
המשיב מס' 4 בודאי שאינו מתכוון להאשים את חברי הכנסת החרדים (העוסקים בדיוק באותו עיסוק שבו עוסק המשיב מס' 4 עצמו) בכך ש"אינם עובדים". יש לשער שגם ההאשמה ש"אינם משלמים מסים" אינה מתייחסת ל"פוליטיקאים החרדים". האשמות אלה מופנות בעליל לציבור החרדי המיוצג על ידי ה"פוליטיקאים החרדים".
53. בפרוטוקול ישיבת הועדה המיוחדת של הכנסת לחוק שרות בטחון לגיוס בני הישיבות מיום 26.7.00 (מצורף בזה כנספח יב') בעמ' 14 אומר המשיב מס' 4 (בתשובה לחבר הכנסת מוחמד בראכה שהאשים אותו בגזענות):-
"...אתם והחרדים, שניכם נגד מדינת ישראל ומתאים לכם להיות בני ברית. איחוד של שונאי ישראל" .
54. בגיליון מס' 7 של "עתון שינוי" (נובמבר-דצמבר 2000) מובא מאמר (מצורף בזה כנספח יג') הנושא את הכותרת "תחזית מרכזית – חזית מרכזית", ובו כותב המשיב מס' 4:-
"...ל"שינוי" יש מחויבות מיוחדת להיאבק בכפיה הדתית: נגד שחרור בחורי הישיבה מהשירות בצה"ל, נגד העברת חצי מיליארד ש"ח למשפחות מרובות ילדים, נגד סגירת חנויות המוכרות בשר לא כשר, נגד מונופול הרבנות בעניני אישות, נגד איסור תחבורה ציבורית בשבת, נגד קיום משרד הדתות, ונגד שחיתותן של המועצות הדתיות, נגד "רשת הבטחון" שש"ס העניקה לממשלה תמורת 20 מליון ש"ח ונגד שוד הקופה הציבורית בידי החרדים בכל מקום ובכל הזדמנות".
ובהמשך, בתוך הדברים על "החזית המרכזית" שהוא מציע להקים, אומר המשיב
מס' 4:-
"חזית כזו תעצור את הנחשול החרדי המאיים לפורר את המרקם החברתי של המדינה המודרנית".
55. ב"הארץ" מיום 20.12.02 התפרסמה כתבה מאת ארי שביט, הנושאת את השם: "בורגנים לבנים וגאים" (הכתבה מצורפת בזה כנספח יד') הכתבה עוסקת במשיב מס' 4 ובמפלגתו “שינוי”. בתוך הכתבה מובא ראיון עם המשיב מס' 4 ובו בין היתר:
"...ובממשלה... צריך יהיה לפעול במתינות, להמנע מקיצוניות זו ומקיצוניות זו ולהבין שלישראל נשקפים שני איומים קיומיים: האיום האפוקליפטי והאיום החרדי. ולא, אין זה נכון שהוא שונא אותם. גם "מתעב" הוא ביטוי חריף מדי. אבל נכון שהוא כועס עליהם מאד. ומציע אף לי לכעוס. נכון שהוא מפחד מהם מאוד ומציע אף לי לפחוד שכן הם עלולים לגרום להרס המדינה הזאת שהוא כל כך אוהב. הם עלולים להפוך אותה למעין כולל שכזה, ובכך להמאיס אותה על נכדו יואב. כך שכאשר הוא מתבונן בנכדו הוא דואג. מצד אחד הוא פוחד שהערבים יתנכלו ליואב, מצד שני הוא פוחד שהחרדים יגזלו ממנו. שהרי אם הוא, טומי, מפרנס לבדו את אבא של הרב אייכלר ואם יאיר בנו מפרנס את אחיו של אייכלר, נכדו יואב יתבקש לפרנס שבעים אייכלרים קטנים".
ד3. דברי הסתה גזעניים ופעולות גזעניות של המשיב מס' 5
56. המשיב מס' 5 כיהן כחבר כנסת מטעם “שינוי” בכנסת ה- 15, מכהן כחבר כנסת מטעמה בכנסת ה- 16 ונבחר עתה, כאמור, לכהן כשר מטעם “שינוי”.
57. המשיב מס' 5 הינו גם איש מרכזי ופעיל בעמותת "עם חופשי", ארגון אשר כמו "שינוי" שם לעצמו מטרה להלחם בחרדים.
58. גם על שמו של המשיב מס' 5 רשומות התבטאויות גזעניות מסיתות, קשות ופוגעות בציבור החרדי ואנו נביא כאן רק מקצת מהן.
59. בגיליון מס' 13 של "עיתון שינוי" (דצמבר 2001 – ינואר 2002) מובא מאמר (העתק הימנו מצורף בזה כנספח טו') של המשיב מס' 5 הנושא את הכותרת: "בטלה מול אבטלה", ובו ביטויים קשים עד מאוד. להלן מספר דוגמאות.
59.1 "...בתקציב החדש לשנת 2002 אין חדש. הציבור החרדי הבוחר בחיי בטלה מתוקצב בנדיבות והציבור שרוצה לעבוד ואינו יכול – קשישים, נכים, מוגבלים או מובטלים – מחזר על הפתחים".
59.2 "... אלה שרוצים לעבוד ואינם יכולים כגון: קשישים, נכים מוגבלים, או כאלה שהמקצוע שרכשו אינו בר ביקוש עוד – מחזרים על הפתחים ואלה שיכולים לעבוד ואינם רוצים מתוך בחירה חיים לגמרי לא רע, כי למרות שהם בריאים בנפשם ובגופם וכשרים לכל עבודה הם בוחרים להתעלק על הקופה הציבורית המממנת אותם"
59.3 "... כך אלפי תלמידי ישיבות שבטלתם אומנותם בוחרים להתפלפל על גווילים עבשים ולעסוק באיזוטריה מוחלטת, שאין לה שום רלבנטיות למצב העכשווי, במקום לצאת לפרנסת משפחתם. הממשלה במקום לשלוח אותם לעבוד או ללמוד מקצוע שיאפשר להם לחיות בכבוד, מעדיפה להמשיך ולתקצב "הבטחת הכנסת מינימום לאברכי כוללים" בעשרות מיליוני שקלים..."
59.4 "...במקום לעודד השכלה ורכישת מקצוע מעודדת המדינה עשיית ילדים..."
59.5 "ממשלה זו יכלה, לו היתה רוצה, להיפטר סוף סוף מעלוקות התקציב..."
60. המשיב מס' 5, ביחד עם עמותת "עם חופשי" שהוא איש מרכזי בה עוסקים תקופה ממושכת במאבק כנגד הציבור החרדי. במסגרת מאבק זה הוגשו על ידי "עם חופשי" (בעצמה או ביחד עם אחרים) עתירות שענינן פגיעה בציבור החרדי. אחת מעתירות אלה (שהעותרת מס' 1 הצטרפה אליה כמשיבה) הינה עתירה התלויה ועומדת כיום, בג"צ 4124/00 ארנן יקותיאלי ואח' נגד השר לעניני דתות ואח', שתכליתה שלילת מלגת קיום מינימלית ("הבטחת הכנסה") מאברכי כוללים שאין להם הכנסה אחרת.
61. נספחים נוספים המצורפים בזה מדגימים את המאבק שמנהלת "עם חופשי" (אשר המשיב מס' 5 הינו איש מרכזי בה וכיהן כיו"ר שלה) כנגד מוסדות חרדיים כגון בתי כנסת, מקווה, פעילות כנגד מוקדים תורניים רוחניים של תנועת חב"ד וכנגד דוכן של תנועת חב"ד בקניון וכיו"ב – ראו:
נספח טז1 – קטע מעתון יום ליום מיום 31.12.98
נספח טז2 – קטע מאתר האינטרנט של "נץ" שהודפס ב-25.4.99.
נספח טז3 – קטע מ"צפון העיר" מיום 2.7.97.
נספח טז4 – פסק דין בבג"צ 2467/01 שבו נידונה (ונתקבלה) עתירת עם חופשי כנגד עירית חולון על כך שאינה פועלת לגביית חובות מבתי כנסת בעיר.
ראו בהקשר זה גם שני פסקי דין נוספים שבהם נתקבלו עתירותיה של "עם חופשי":-
בג"צ 6741/99 ארנן יקותיאלי ועמותת עם חופשי נגד שר הפנים שבו נתבקש ביטולן של הנחיות בשיעורי הארנונה שהעניקה עירית ירושלים לאברכים שתורתם אמונתם והמקבלים מלגת קיום כאמור ("הבטחת הכנסה" וכן הנחות שניתנו למשפחות מרובות ילדים.
ובג"צ 4906/98 עמותת עם חופשי נגד משרד הבינוי והשיכון שבו נתבקש ביטולן של הטבות שניתנו לרוכשי דירות בעיר החרדית החדשה אלעד ואשר העותרים טענו לגביהן שהן חריגות.
הזכרנו פסקי דין אלו שבהם נתקבלו עתירותיה של עם חופשי שכן הפרט החשוב לעניננו איננו אם נתקבלו עתירותיה או נדחו אלא המגמה המשתקפת בכל פעולותיה: מאבק בציבור מסוים שהמאפיין אותו הינו אמונתו ואורח חייו ואף עשיית שימוש לצורך זה במערכת בית המשפט.
62. כמו כן עוסקים המשיב מס' 5 ועמותת "עם חופשי" בפעולות לפגיעה באורח החיים של אנשים חרדיים ראו: נספח טז5 – קטע מראיון "במעריב" ("זמן תל-אביב") מיום 9.4.99 עם המשיב מס' 5 שכיהן אז כיו"ר עם חופשי שבו הוא מכריז על מלחמת חורמה בחרדים (של מפלגתו – “שינוי”), הוא מודיע כי השלום עם הערבים יגיע רק לאחר שתתחולל מהפכה בחינוך החרדי והוא מציע לעמוד מחוץ לסמינר בית יעקב ולתת לכל אחת שיוצאת משם עלון ובו כתוב: "למה ההורים שלך לא רוצים שתהיי עורכת דין או רופאה אלא שפחה"
63. ראו עוד:-
נספח טז6 – דבריו של המשיב מס' 5 בכנסת (מתוך "דברי הכנסת" כפי שפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת) שבו הציג הצעת חוק שהגיש שענינה התניית תשלומים מתקציב המדינה במוסדות חינוך חרדיים בשינויים בתכניות הלימודים בהם.
נספח טז7 – קטעים מדבריו של המשיב מס' 5 בכנסת בדיון בהצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (מתוך "דברי הכנסת" כפי שפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת) שבהם הביע התנגדות להטבות למשפחות ברוכות ילדים מפני שהן באות להיטיב עם מגזר מסוים הרואה ב"פרו ורבו" מצווה (לשון אחרת: חרדים). וראו שם (בעמ' 5) את הדין ודברים בין ח"כ יצחק כהן (מש"ס) לבין ח"כ פריצקי:
"ח"כ יצחק כהן (ש"ס): אין שם עניים?
יוסף פריצקי (שינוי): אלה עניים מבחירה . לכו לעבוד, לך תעבוד ואל תתבטל בישיבה".
64. בנספחים נוספים המצורפים בזה מובאות דוגמאות נוספות, (מתוך אין ספור התבטאויות) מלבד אלו שכבר נזכרו לעיל של לשון בוטה ומבזה כלפי הציבור החרדי וערכיו ושל הצגת הציבור החרדי כיעד למאבק.
נספח טז8 - קטע "מעתון ידיעות אחרונות" מיום 27.12.98 שבו מתואר קמפיין שפתחה בו עם חופשי תחת הסיסמה: "להפריד את הדת מהכסף"
נספח טז9 - מודעה שפרסמה "עם חופשי ב"הארץ" ביום 27.12.98 הנושאת את הסיסמה האמורה ובה נאמר עוד:
"למעלה משני מיליארד ש"ח קיבלו השנה הישיבות והאברכים"
ובצד שני:
"והממשלה ממשיכה לירוק בפרצופם של הסטודנטים".
נספח טז10- מודעה דומה של עם חופשי מיום 1.1.99, תחת אותה סיסמה
שבה נאמר עוד:
"השנה נהרגו בלבנון 22 חיילים"
ובצד שני:
"ואף אחד מהמשתמטים החרדים לא נהרג באוהלה של תורה!"
נספח טז11- מודעה נוספת של עם חופשי מאותה סידרה
ותחת אותה סיסמה ובה נאמר עוד:-
"למעלה מ-30,000 קשישים בישראל מחכים למיטה סיעודית-ואין".
ובצד שני:
"... ועמותות חרדיות פיקטיביות יגנבו גם השנה עשרות מיליוני שקלים מהקופה הציבורית".
נספח טז12- עלון של עמותת עם חופשי שבו מוסברת הקמתה:
"לנוכח ההתגברות של מגמת ההתחרדות במדינת ישראל והשפעתה על השלטון, הכלכלה והחברה קמה עמותת עם חופשי..."
נספח טז13- קטע מעתון "מעריב" (כתבה מאת שלמה צזנה) מיום 18.12.97 שבו מתואר כנס בני נוער שארגנה עם חופשי תחת הכותרת: "באנו חושך לגרש". בכתבה זו ניתן למצוא ביטויים כמו "טפילים" ו"ההשתלטות החרדית תהרוס את המדינה".
ראו בהקשר זה גם את נספח טז2 שבו נאמר כי המשיב מס' 5 התנה את הצטרפותו ל"שינוי" בכך שהנושא היחיד בו תעסוק הרשימה יהיה מניעת השתלטות החרדים.
65. בנספח יז המצ"ב מובאת ידיעה מתוך גליון מס' 8 של "עתון שינוי" (ינואר-פברואר 2001) הנושא את הכותרת: פעילות חברי הכנסת של "שינוי" – דצמבר 2000. בתוך הידיעה מובאים פרטים על פעילותו של המשיב מס' 5 ובכלל זה מאבק בהקמת בית ספר חרדי בישוב קדימה, מאבק כנגד העברת 6.8 מליון ש"ח "נוספים" ל"מעיין החינוך התורני", ומניעת חלוקה של חומרי תעמולה חרדיים בסניפי קופות החולים ברחבי הארץ.
ד4. הסתה ופעולות גזעניות אחרות על ידי פעילי שינוי אחרים
66. בגיליון מס' 7 של "עתון שינוי" (נובמבר-דצמבר 2000) מובאת כתבה (מצ"ב כנספח יח) על "פעילות סניף "שינוי" כפר סבא" מאת ד"ר שמעון גולדמן, יו"ר סניף "שינוי" בכפר סבא.
בראש כתבה זו מבוא סיפור שתכליתו הצגת ה"חרדים" כאלימים היורים על חנויות למזון לא כשר:-
"ביום חמישי 24.10.00 נורו יריות על דלת חנות לממכר מזון לא כשר בכפר סבא. בעל החנות, ליאוניד, סיפר שקיבל כבר בעבר איומים מחרדים".
הכותב "מגלה" כי גם הפעם אחראים החרדים:-
"כן, לפי כל הסימנים, ההתקפה החרדית נמשכת גם בתקופת חירום".
67. בגוף הכתבה, מיד לאחר הסיפור המאשים את ה"חרדים" ביריות על חנותו של לאוניד המסכן, ובלי שהסתירה המיידית הברורה תפריע לכותב, נעשה שימוש בקו התעמולה המוכר:
"חשוב להסביר שאנחנו לא נלחמים בדת היהודית.
פעילותנו היא נגד המפלגות החרדיות שחומסות את כספינו ומגבילות את חירותנו . אסור לנו לוותר, אסור שהם יכבשו עוד ועוד משטח המחייה שלנו, במסווה זה או אחר.
לצערי, גם חברי "שינוי" שהם הבסיס החזק והחשוב של המפלגה, התרגלו לעצום עיניים מול תופעות של השתלטות דתית במקום מגוריהם. אין מקום בארץ שאינו ראוי שילחמו עליו. אפילו בערים חילוניות כמו כפר סבא מנצלים החרדים והדתיים את השאננות שלנו ותופסים עוד עמדות. מאז הבחירות האחרונות לסניפי "שינוי" החליטו חברי סניף כפר סבא שמספיק לוותר. לא נעבור לסדר היום על שום מעשה של כפיה או השתלטות דתית".
68. ומה הם מעשי ה"כפיה" או "השתלטות דתית" שאליהם מתייחס הכותב? את זאת ניתן לראות מהמשך הכתבה שבו מובאות דוגמאות מפעילויות סניף כפר סבא של שינוי. להלן חלק מדוגמאות אלה:
-"הפגנות בשכונת דובדבן-הכפר נגד החלטת ראש העירייה למסור את גן-הילדים היחיד בשכונה החילונית לתנועת "אמונה".
- סילוק טורדנים מהכת של חסידי ברסלב באמצעות פניה למשטרה ותלונות על הפרעות לשקט ולתנועה.
- ביטול החלטת מועצת אלפי-מנשה לבנות בית-כנסת ברחוב חילוני.
- החתמת תושבים על תמיכה בהצעות החוק של ח"כים ממפלגת "שינוי"...
- הפגנה גדולה נגד החלטת ראש העירייה לפתוח בשכונה חילונית מעון דתי שישרת אוכלוסייה של שכונה דתית שבה לא מאפשרים לחילונים לקנות דירות. בעקבות מאבק זה מוגשת בימים אלה עתירה לבג"ץ על קיפוח חילונים.
- כנס נגד "מחזירים בתשובה" שבסיומו התגבשה "סיירת חילונית" של בני נוער ומבוגרים, שתפעל בכל פעם ש"מחזירים בתשובה" יופיעו ליד בתי ספר בעיר.
- סגירת ישיבה שנבנתה על שטח חקלאי במושב עין ורד, באמצעות פניות של ח"כ יוסף פריצקי לרשויות החוק ופנייה לעיתונות...."
69. בגליון מס' 12 של "עתון שינוי" (אוקטובר-נובמבר 2001) מופיעה כתבה מאת דליה זומר יו"ר מזכירות סניף "שינוי" בירושלים (העתק מצ"ב כנספח יח2 ) ובו נאמר בין היתר:-
"כמפלגה ציונית וליברלית מתמקדת "שינוי" בירושלים בייצוג התושבים המרגישים מקופחים ומאוימים כתוצאה מהתחרדות העיר והעיריה..."
70. בגוף הכתבה מונה הכותבת את פעולות סניף שינוי בירושלים ובכלל זה קשר עם מקלט לנשים מוכות חרדיות בעיר והגנה על מאוימי "משמרת הצניעות".
והקורא תוהה: מה לו לסניף "מפלגת החילונים ומעמד הביניים" ולענינן של נשים מוכות חרדיות? אם אכן יש ל"שינוי" ענין בנושא הנשים המוכות, מדוע העיסוק בחרדיות דוקא שאינן נמנות, כידוע, על הקבוצות שאותן מתיימרת שינוי לייצג? המסקנה העולה בבירור היא כי לא טובתן של נשים מוכות לנגד עיני "שינוי" אלא המשך קו התעמולה העיקרי שלה שתכליתו להציג את החרדים כאלימים-מכי נשים שכל פעולה נגדם מוצדקת ואת שינוי כמבצעת הפעולות ל"חשיפת" דרכי התנהגותם המגונות של ה"חרדים".
71. בהמשך המאמר מוסיפה הכותבת דברים המשתלבים היטב במערכת ההסתה של שינוי:-
"חברי הסניף רואים עצמם כ"כלבי שמירה" של הציבור החילוני שמתקפת החרדים מאיימת על אופי חייו"
72. בגיליונות "עתון שינוי" המתפרסמים באתר מפלגת שינוי ב"אינטרנט" ניתן למצוא גם קריקטורות שבהן באה לידי ביטוי מלחמתה של שינוי בחרדים.
בנספח יט מצורפות חמש דוגמאות לקריקטורות שכאלה המדברות בעד עצמן ואינן זקוקות לתיאור. כאן נתייחס רק לשניים מהן.
בקריקטורה אחת נראה "שיני" (דמות-תינוק, המסמלת כפי הנראה את "שינוי" והמופיעה בכל הקריקטורות) צופה בטלביזיה כשבמסך מופעים טרוריסטים מוסלמים המרימים את ידיהם ו"שינוי" שואל:
"אני שואל אתכם: למה כל הפנאטים הדתיים בעולם מגדלים זקן?"
בקריקטורה שניה "שיני" מתלונן: הורידו מקצבת הילדים שלי, אין כסף לפוקימונים, הבטיחו לי שיחזירו את הקצבה... אם אחבוש כיפה!!!.".
דומה שאין צורך להסביר מה תכליתן של קריקטורות אלה.
73. דובר בוטה במיוחד של שינוי הינו רוני בריזון. בגליונות "עתון שינוי" שבאתר מפלגת שינוי מופיעים מאמרים רוויי שנאה והסתה הנושאים את שמו (וקודם לכן את שם העט שבו הוא עשה שימוש: "אינג' קדיד לפר"). מפלגת שינוי לא זו בלבד שלא הסתייגה מן האמירות הבוטות של בריזון – לפר אלא אף כללה אותן בעיתונה המפלגתי. לאחרונה אף נבחר בריזון מטעמה של "שינוי" כחבר בכנסת ה-16.
74. בגיליון מס' 8 של "עתון שינוי" (ינואר-פברואר 2001) מופיע מאמר (העתק מצ"ב כנספח כ1) בחתימת אינג' קדיד לפר ובו סקירת ספרו של שחר אילן: "החרדים בע"מ". בראש המאמר מופיעה הפסקה הבאה:-
"500,000 חרדים חיים בתוכנו, הם לועגים למדינת ישראל ולערכיה, מתעבים את שאר האוכלוסיה ומתבדלים ממנה ככל האפשר, משתמטים מרוב החובות האזרחיות-ומקבלים בתמורה יחס מועדף ומיליארדים מכספי הציבור.
מאז שעזבתי את העולם ההוא (גודלתי כחסיד בחצרו של אחד האדמו"רים) לא הפסקתי ללמוד את החרדים לעקוב אחר מעשיהם ולהתענין במעלליהם. אני מכיר- מנסיון אישי – את הלך-הרוח החרדי ואת השקפות "עולם התורה". אני יודע היטב שיחסם המתרפס של החילונים מחד גיסא והציניות של העולם הפוליטי מאידך גיסא מדרבנים את החרדים למצוץ עוד ועוד מלשד המדינה ובאותה עת לבוז לה יותר ויותר. התהליך שאחריו אני עוקב מזה 20 שנה, הוא מדהים. ככל שגדל תאבונם של החרדים, כך גדלה נכונות המדינה להיענות לכל גחמותיהם: וככל שהם נתנו למדינה פחות, כך דרשו וקיבלו ממנה יותר..."
75. בגוף הסקירה הגומרת את ההלל על ספרו של שחר אילן נכללת הפסקה הבאה:
"מי שעוסק במאבק נגד ההשתלטות החרדית או רק עוקב מקרוב אחר מאבק זה מהצד, חייב להציב את ספרו של שחר אילן על מדף הספרים שלו. מבחינת כמות המידע ריכוזו ואיכותו, פשוט אין לספר תחליף. בעצם שמו של הספר צנוע מדי וצריך היה להיות: "האנציקלופדיה המפורטת להשתמטות, טפילות וגזל כספי המדינה".
76. בגיליון מס' 9 של "עתון שינוי" (מרס-אפריל 2001) מופיע מאמר של בריזון ("אינג' קדיד לפר") (מצ"ב כנספח כ2) הנושא את השם: "הנאמנות הכפולה". העילה למאמר הינו דברים המיוחסים לקצין חינוך ראשי תת אלוף אליעזר שטרן כי "חייל לא יהודי צריך להתגייר". בתחילת המאמר מספר הכותב כי תת אלוף שטרן הינו דתי-אורתודוקסי, חובש כיפה. ומוסיף:
"תת אלוף שטרן, בניגוד למה שנאמר עליו אינו גזען. הוא אמנם לא חכם גדול (לשיטתו צריך כנראה לגייר את החרדים כדי שילדיהם ישרתו בצה"ל) אבל קודם כל הוא אורתודוקס, אשר חונך מרגע לידתו לציית להלכה האורתודוקסית, השקפת עולמו היא אותה השקפה אשר ניתנה ל"עם הבחירה" מאלוקיו "הלכה למשה מסיני".
באותה השקפת עולם יהודית, האדם הלא יהודי הוא לא רק נחות הוא כלל איננו אדם! הקודקס ההלכתי העליון, התלמוד, מציין לפחות בשלשה מקומות כי רק יהודים הם "אדם" ואילו "גויים" כלל אינם ראויים להיקרא "אדם" (יבמות סא/א, בבא מציעא קיד/ב כריתות ו/ב) ל"גוי" אין שום מעמד ושום שוויון ביהדות. רכושו של "גוי" הפקר (עפ"י ההלכה, אסור להחזיר אבידה ל"גויים". הרמב"ם אפילו מלמד, בספר ההלכות הגדול שלו, איך לנצל "גוי" ולהרויח מטעויותיו (משנה תורה, הלכות גזילה ואבדה פרק יא ג-ה). לחייו של לא-יהודי אין ערך (למשל אסור "לחלל" שבת כדי להציל חייו של "גוי"). כל מגע חברתי עם לא-יהודים אסור במפורש. אם נגע "גוי" בכוס יין אסור ליהודי לשתות את היין שבה! ההלכה האורתודוקסית מלאה וגדושה בחוקי הפרדה ואפליה כלפי ה"גוים" הנחותים. אבל גם מעבר לכך. לא רק הפרקטיקה ההלכתית, אלא עצם האידאולוגיה..."
77. במאמר מוסגר נפנה את תשומת הלב לכך שנעשה כאן שימוש באותה טכניקה ששימשה דורות רבים של שונאי יהודים: "ציטוטים" מעוותים מהתלמוד ומההלכה היהודית המראים ב"עליל" עד כמה שונאים היהודים את הגויים ופוגעים בהם (דבר המצדיק, כמובן, את שנאת היהודים). סבל רב ידעו יהודים לדורותיהם בשל טענות שכאלה (כשאין מאזין לתשובותיהם) והרבה ספרי תלמוד והלכה יהודיים נשרפו, הוחרמו או צונזרו בשל כך.
עתה, במדינה היהודית, בבטאונה של מפלגה המתמודדת על מקומות בבית הנבחרים הישראלי, ממוחזרות, מפי דובר פעיל שלה, אותן טענות הסתה עתיקות, כשה"ציטוטים" אותם ציטוטים והטענות אותן טענות.
אכן, כהבטחתה, עשתה "שינוי" "מהפכה". מי יכול היה להעלות על הדעת, לפני בוא "שינוי", שלאחר השואה, במדינת ישראל,לאחר 54 שנות עצמאות תשמשנה אותן טענות שוב להסתה נגד יהודים שכל חטאם הוא בכך שהם יהודים שומרי תורה ומצוות.
לא מצאנו טעם לעמוד ולהראות אחת לאחת את חוסר נכונותן של טענות גזעניות אלה (אשר התייחסות מפורטת אליהן היתה מצריכה הבאת חלק מהספרות התורנית הענפה שנכתבה עליהן במהלך הדורות והרחבה רבה של יריעת עתירה זו) שכן לעניננו מספיקה מסקנה אחת: לא במאבק ב"כפיה דתית" או ב"פוליטיקאים חרדים" עסקינן אלא בהסתה נגד אוכלוסיה שלמה והצגתה כיעד ראוי לשנאה ולהפליה.
78. בהמשך המאמר מוסיף הכותב "ראיות" לכך שהאורתודוקסיה רואה בכל מי שאינו יהודי "יצור נחות". והוא מוסיף:-
"תא"ל שטרן ככל חובש כיפה, חונך לחשוב שההבדל בין נפשו של יהודי ונפש הלא-יהודי הוא הבדל איכותי, בעוד שההבדל בין הגוי והבהמה הוא רק הבדל כמותי. הגוי הוא בהמה משוכללת"
79. ועוד בהמשך:-
"... עם השקפת עולם כזו הלך תא"ל שטרן לתפקידו כקצין החינוך הראשי של צבא ההגנה לישראל. כאשר גילה במחנה צה"ל בהמות משוכללות משרתות כחיילים, אמר בדיוק את מה שחונך לומר. מה רוצים ממנו? לכן לא אל תא"ל שטרן עלינו לבוא בטענות אלא על עצמנו. לקחנו אדם אשר נחיתות "הגויים" היא חלק בלתי נפרד ומהותי מעולמו הרוחני ומינינו אותו לקצין בכיר (ועוד בעניני חינוך!) בצבאה של מדינה שוויונית ודמוקרטית. צריך היה להיות ברור שרק ענין של זמן הוא עד שתתנגש השקפת עולמו של תא"ל שטרן, חזיתית, עם האידיאולוגיה של המדינה שבצבאה הוא משרת..."
80. ובהמשך המאמר מגיעה המסקנה:
"איך אנחנו מצפים שינהג אורתודוקס, שהוא גם בעל תפקיד במערכת החילונית הליברלית? איזה שיקול דעת יפעילו חובשי כיפה שהם מנכ"לי משרדים ממשלתיים, פקידים בכירים או מפקדים צבאיים? מהו מנגנון קבלת ההחלטות של מי שמחויב לאורתודוקסיה ופועל בתוך המערכת החילונית? האם יהיה שיקול דעתו על-פי ערכי המדינה או על פי ערכי ההלכה? האם אפשר להפקיד את רשות השידור בידיו של ח"כ גפני? את פרקליטות המדינה בידיו של רביץ? את תקציבי העמותות ההומו-לסביות בידיו של בניזרי? בקיצור: מה אנו מצפים שיקרה כאשר אנו מתעקשים לתת לטבח חרדי לנהל מסעדה לא כשרה?!
ההלכה האורתודוקסית איננה החוק במדינת ישראל. להלכה אין שום מעמד בחוקי המדינה חוץ מדיני האישות. להלכה אין שום אזכור בחוקי היסוד ולא במגילת העצמאות. אין שום סיבה שחיינו כאזרחים חופשיים במדינה דמוקרטית, ייקבעו או יושפעו על-ידי הלכות דתיות".
81. מי שקורא דברים אלו אינו יכול שלא להגיע למסקנה: כי אין להפקיד בידי אורתודוקסים תפקיד במערכת החילונית-ליברלית. אין למנות חובשי כיפה למנכ"לי משרדים ממשלתיים, פקידים בכירים או מפקדים צבאיים וכו'.
אך כאן, שלא במפתיע, בא, מס השפתיים הרגיל לדגל הליברלי-דמוקרטי שגם אותו, במקביל, מניפה "שינוי":-
"אם כן מה עלינו לעשות עם אנשים דוגמת תא"ל שטרן? האם נמנע מהם תפקידים ממלכתיים בגלל הכיפה שעל ראשם? חלילה! הרי בזה נפגע באמונתנו אנו, שאין להפלות שום אדם בגלל אמונותיו. אם נפסול את שטרן (ודומיו) בגלל אמונתו, נעשה לו בדיוק את מה שהוא מנסה לעשות לחייל בן הדת הנוצרית"
דברים יפים הנראים הולמים למפלגה "נאורה" כ"שינוי". אך כדי שקהל היעד לא יטעה לחשוב שאין ל"שינוי" פתרון לסכנה שבהפקדת תפקידים ציבוריים בידי "אורתודוקסים" מוסיף הכותב מיד:-
"לשטרן ולבני אמונתו האורתודוקסים מותר לחשוב מה שהם רוצים. לעשות מותר להם רק מה שחוקי והולם את אופיה הדמוקרטי-ליברלי של המדינה. מה שעלינו לעשות הוא לפקוח עליהם שבעים ושבע עיניים, לשמור שאמונתם לא תיהפך למעשים. אסור לפגוע בזכויותיהם, אבל חובה להגן על המדינה ועל זכויות וחירויות אזרחיה מפני האידיאולוגיה הדתית-אורתודוקסית והמעשים שמבקשים לעשות בנו מאמיניה.
הדברים צריכים להיאמר בצורה הברורה ביותר. מעבר לכל המאבקים והמאמצים והחקיקה והבג"צים, שיש להתמיד בהם. מעבר לסבלנות ולנחישות שיש לגלות במאבק זה על דמותה של המדינה. מעבר לכל אלה עלינו להתייחס, עם כל הצער הכרוך בכך, לכל האורתודוקסים בתפקידים ציבוריים בכירים בבחינת "כבדהו וחשדהו".
כי עד אשר יוכח אחרת, יש להתייחס אליהם – אל כל אחד ואחד מהם – כאל בעלי אזרחות כפולה ונאמנות כפולה: למדינת ישראל ולמדינת ההלכה. וזאת עלינו לזכור: מדינת ההלכה היא מדינה זרה ועוינת".
דהיינו הפתרון נמצא: הכותב מכריז כי אין "לפסול" אורתודוקסים מתפקידים אלא רק לקבוע את הצורך בפיקוח בשבעים ושבע עיניים עליהם. התוצאה הטבעית של גישה זו (אם תיושם) היא כמובן – מה לעשות? – ש"אורתודוקסים" לא ימונו לתפקיד כלשהו, כי מי פתי ימנה לתפקיד ציבורי אדם שיש לפקח עליו בשבעים ושבע עיניים כאשר לא חסרים מועמדים, טובים ונאורים, חילוניים – למהדרין, היכולים למלא את אותו תפקיד ללא צורך בפיקוח כלשהו? ניכר בעליל שמה שבאמת רוצה הכותב הוא לבשר לקוראיו - מצביעי שינוי הפוטנציאליים - ששינוי תפעל לפסילת ה"אורתודוקסים" לכל תפקיד ציבורי ורק כמס שפתיים הוא מקיים דיון סרק ב"פתרונות חלופיים".
שוב אנו עדים לאותה שיטה שכבר הזכרנו: דברי הסתה ושנאה וקריאה להפליה כשבמקביל ניתן מס שפתיים בדמות הצהרה "סובלנית" הפוכה לגמרי לתוכן של הדברים שאך זה עתה נאמרו.
82. לבסוף נפנה את תשומה הלב להאשמה, בסופו של מאמר זה, של ה"אורתודוקסים" בחוסר נאמנות למדינה (תחת הכינוי "אזרחות כפולה" ו"נאמנות כפולה") גם האשמה זו איננה חדשה. יהודים סבלו ממנו דורות רבים וגם היום היא עולה כנגד יהודים בארצות הברית (ראו לדוגמא כתבה ב"הארץ" מיום 5.3.03 הנושאת את הכותרת: האשמות בארה"ב: יהודים יזמו את המלחמה בעיראק לטובת ישראל" (מצ"ב כנספח כא).
83. בגיליון מס' 10 של "עתון שינוי" (מאי יוני 2001) כותב "אינג' קדיד לפר" מאמר על "מנהגי אבלות בימי ספירת העומר" (העתק מצ"ב כנספח כב) בסוף המאמר מגלה הכותב לקוראיו את ה"סוד":-
"קוראות וקוראים יקרים, אני רוצה שהדבר הזה יהיה לכם ברור מאד: כל עדת הדתיים לא מתגלחת, לא מסתפרת, לא לובשת בגדים חדשים ולא נותנת לאף אחד להתחתן במשך חמישים יום-בגלל שלפני אלף ותשע מאות שנה מתו תלמידיו של רבי אחד ממחלת הדיפתריה. ואנא זיכרו, כי חלק ניכר מן המתאבלים הללו לא יעמדו דום אפילו דקה אחת לאות אבל על חיילים שנהרגו, גם למענם, לפני חודש".
כך, במחי עט, משיג הכותב שתי מטרות: שימה ללעג של מנהג הלכתי שנוהגת בו "עדת הדתיים" והצגת "חלק ניכר" משומרי הלכה זו כמבזי זכרם של חללי צה"ל.
84. בגיליון מס' 15 של "עיתון שינוי" (אפריל-מאי 2002, מצ"ב כנספח כג) כותב בריזון – לפר (במה שמוצג כתשובה לעיתונאי חרדי):-
"אנחנו יודעים ואתם יודעים. אתם יודעים היטב כמה רעים דלים וריקים מעשיכם. כמה אין ולא יכול להיות להם צידוק. כמה מעטה וכמה עלובה היא תרומתכם למאמץ הלאומי ועד כמה כפויי טובה אתם ביריקותיכם היום-יומיות לבאר שממנה אתם שותים את המיליארדים. אתם יודעים וכיוון שחסרים אתם את היושרה ואת האומץ לשנות ממעשיכם הרעים ולא נותר לכם מפלט אלא באותה שנאה עתיקה: שלילת האחר כדי להצדיק את עצמכם לעצמכם".
85. קודם לכן, באותו מאמר, מביא הכותב "נתונים" שתכליתם להראות כי הוא "יודע" כמה מקבלים החרדים מהתקציב:-
"באשר לטענתך – "אין לכם שום מושג כמה כסף הובטח לחרדים ומאילו סעיפים הסכום הזה מורכב" ההפך הוא הנכון. אנחנו יודעים בדיוק בכמה אתם חומסים את אוצר המדינה, בתקציב ומעבר לתקציב. אנחנו יודעים כי בניגוד גמור לדבריך, תקציב הישיבות 2002 (סעיף תקציבי 4022) לא רק שלא קוצץ ב- 8% ככל יתר סעיפי התקציב, אלא עוד עלה בכמאה מיליון ש"ח(!) והוא מסתכם עתה בסכום הצנוע של 1,173,819,000 ש"ח. סכום זה גדול במאות-מיליונים מכל "תקציב התרבות החילונית" של מדינת ישראל. (סה"כ תקציבי המדע, התרבות והספורט: 697,804,000 ₪, סעיף ראשי 91, תקציב המדינה 2002)".
יושם לב, להשוואה המטעה שעושה הכותב בין תקציב הישיבות מחד גיסא לתקציב "התרבות החילונית" מאידך גיסא. ההגיון היה מחייב להשוות תקציב חינוך לתקציב חינוך, ותקציב תרבות לתקציב תרבות. כך, מן הראוי היה להשוות את תקציב הישיבות לתקציב בתי הספר התיכוניים והאוניברסיטאות. לחילופין ניתן היה להשוות את תקציב החינוך החילוני כמכלול, לתקציב החינוך החרדי כמכלול. (הכל, כמובן באופן יחסי למספר התלמידים), את תקציב התרבות החילוני מן הראוי היה להשוות לתקציב התרבות החרדי (שוב, כמובן, תוך ביצוע ההתאמות הדרושות). הכותב יכול היה גם להשוות את סך כל תקציבי החינוך והתרבות שמהם נהנים אנשים חילוניים לסך כל תקציבי החינוך והתרבות המיועדים לחלק החרדי באוכלוסיה. דבר אחד מכל אלה לא נעשה. במקום זאת בוחר הכותב להשוות מין לשאינו מינו: תקציב החינוך החרדי לתקציב התרבות החילונית. מה שהכותב "שוכח" לספר לקוראים הוא שסעיף החינוך הוא מטבע ברייתו סעיף תקציבי גדול בהרבה מסעיף התרבות.
86. ועוד, שם, מוסיף הכותב:-
"אנחנו יודעים, למשל, שיש לשר הפנים רזרבה סודית של 150 מליון ש"ח בסעיף 1801 של תקציבי הרשויות המקומיות, ואנחנו יודעים היטב באיזה כיסים הרזרבה הזו בד"כ נוחתת וגם עבור מה".
יושם לב לרמיזה המחשידה שבדברים אלו. הקורא שאינו שותף ל"ידיעתו" של הכותב יכול להגיע רק למסקנה אחת: הכספים שב"רזרבה הסודית" נגנבים והגנבים הינם (כמובן, אלא מי?) חרדים.
87. ועוד, שם:-
"אנחנו יודעים שישיבת 'מיר' (עמותה מס' 580037638) קיבלה בשנת 2001 סכום צנוע של 34,624,970 ש"ח מכספי משלם המסים, ואנחנו גם יודעים כמה טונות של אוויר חם קיבלנו בתמורה".
שוב מן הראוי לשים לב לדרך הצגת ה"נתונים" על ידי הכותב (לא בדקנו אף אחד מן המספרים המובאים במאמר, אם הם נכונים, ואנו מתייחסים כאן רק לשיטת ההצגה). כדי להראות כמה גדול היקף הכספים ש"סוחטים" החרדים מן התקציב מובא כאן סכום אחד המתייחס לישיבה אחת. מה שהכותב אינו מספר הוא שהמדובר בישיבה הגדולה ביותר בישראל.
88. ושם, בהמשך:-
"אנחנו אפילו יודעים שכאשר עשרות-אלפי בתי אב חרדיים מקבלים שירותי בריאות בלי לשלם מס בריאות (שכן אין בהם, במזיד ובזדון, אף לא מפרנס אחד), פירוש הדבר שיש מי שמסבסדים גם את הבריאות שלך ושל עדתך. בעניין פעוט זה, למשל, שאין לו אפילו זכר בתקציב המדינה, אנחנו ומשפחותינו מממנים אתכם בלמעלה מ- 200 מליון ש"ח נוספים! ואנחנו יודעים שזה רק סעיף אחד מתוך עשרות שכאלה, מעל ומעבר לכל התמיכות וההעברות וההנחות וההטבות והמתנות והמענקים והמלגות וההשלמות שרק אתם מקבלים ורק אנחנו נותנים. אנחנו יודעים".
הכותב אינו מגלה מנין הוא "יודע" שבעשרות אלפי בתי אב חרדיים אין אף מפרנס אחד (ואין הם משלמים, בשל כך, מס בריאות). "נתון" זה הינו נתון לא נכון שתכלית ההגזמה שבו היא אחת ויחידה: הפצת שנאה.
89. יושם לב גם לביטוי "במזיד ובזדון".
הכותב מתעלם מן העובדה שמשפחות חרדיות שאין בהן מפרנס אחד עושות כן מטעמים אידיאולוגים. למען הערך של למוד התורה הן מוכנות ליטול על עצמן מראש ובמודע חיים קשים ברמת חיים נמוכה ואף בעוני וכל זאת כדי שהבעל – האב יוכל להקדיש את חייו ללימוד התורה.תהיה אשר תהיה דעתו של הכותב על נכונותה וצדקתה של החלטה זו ועל השתתפות המדינה בפרנסתן של משפחות כאלה הביטוי "במזיד ובזדון" הינו ביטוי הרחוק מאוד מתיאור הוגן של הדברים.
90 בהמשך אותה כתבה מוסיף הכותב את הדברים הבאים:-
"...אני מתנגד לכך שחרדים יקבלו תקציבים, לא משנה כמה ואיך. אני מתנגד לכך התנגדות נמרצת ומוחלטת ואלחם בכל לבבי ובכל נפשי ובכל מאודי כדי למנוע מכם "תקציבי חרדים" נפרדים מכל סוג, צורה ומין. ובמאבקי זה אתמוך יתדותיי בשלושה:
1. אני מתנגד לכל קשר בין דת לשלטון. אני מתנגד שהשלטון יממן דת. כל דת.
2. "תקציבי החרדים" הם, בעצם, תמיכה מעשית ומוסרית באתוס הרואה בכל עבודה יצרנית פחיתות כבוד. בכך תומכים תקציבים אלה בטפילות חברתית ובהשתמטות. אינני מוכן לתמוך בהתנהגות נלוזה שכזו. לכו לעבוד. כולכם. ולא בכלכלה השחורה.
3. חלק ניכר מ"תקציבי החרדים" מופנה ל"חינוך החרדי": מ"חדרים" ו"תלמודי תורה" ועד לישיבות וכוללים. ה"חינוך" החרדי הוא מדגרה של קנאות חשוכה, בוז ושנאה למדינת ישראל, לדמוקרטיה ולחירויות הפרט וזכויותיו. כל אלה הם הערכים שלי. אינני מוכן להקציב אגורה אחת לתמיכה בשונאי וברודפי ערכיי. ילדיכם זכאים לקנות דעת בדיוק כמו ילדי: מתימטיקה, אנגלית, ביולוגיה, היסטוריה, אזרחות. ואפילו תנ"ך. את השנאה תוכלו ללמד אותם אחרי הצהרים על חשבונכם".
והנה יצא המרצע מן השק. לא שוויון ולא דמוקרטיה עומדים לנגד עיניה של "שינוי" אלא התנגדות אידיאולוגית לכך שחרדים יקבלו תקציבים ולא משנה כמה ואיך.
זוהי קריאה ברורה להפליה לרעה של חלק מן הציבור אך ורק בשל היותו חרדי. זוהי, ללא ספק, הסתה גזענית.
91. עוד יושם לב כי הכותב (כמו רבים מדוברי "שינוי") מבקש להתערב בתוכנם של הדברים הנלמדים במוסדות החינוך החרדי. אם נקלף מדברי הכותב את הכינוי המשמיץ ("שנאה") שבו הוא מכנה את הלימודים התורניים נוכל לראות שהכותב (בשם הדמוקרטיה וחירויות הפרט!) מבקש לשלול מחרדים גם את האפשרות לחנך את ילדיהם לפי אמונתם.
92. בנספחים כ-3 עד כ-6 מובאים מאמרים נוספים של בריזון-"קדיד-לפר" שפורסמו ב"עתון שינוי" והכוללים ביטויי הסתה וביזוי כנגד חרדים ואמונתם: "פערים עמוקים דו"ח שטחי", "מסמרים בארון הדמוקרטיה" "על הישיבות הקדושות", "דרייערים ופרייערים".
תוכנם של מאמרים אלו מדבר בעד עצמו ואנו נסתפק בהצגתם כנספחים לעתירה זו.
ה. טיעון משפטי
ה1. הפעולות והאמירות שתוארו לעיל - הסתה גזענית והמרדה
93. האמירות והפעולות של "שינוי" ודובריה שמקצת מן המקצת מהן תוארו לעיל מהוות ללא כל ספק הסתה גזענית.
תכנם של הדברים מדבר בעד עצמו ודומה שאין צורך להרחיב על כך את הדיבור.
נזכיר בהקשר זה את פרשת רע"א 2709/98 היועץ המשפטי לממשלה נגד רשימת מולדת-גשר-צומת לבחירות לרשויות המקומיות, נצרת עלית, פ"ד נג(1) 351 (האותיות בסוגריים מרובעות מתייחסות למספר האסמכתא ברשימת האסמכתאות המצ"ב).
באותו ענין אושרה פסילה של רשימה בבחירות לרשויות המקומיות בשל הסתה גזענית, אם נעיין בסעיף 5 לפסק דינו של הנשיא ברק בפרשת מולדת נמצא כי חלק נכבד בהתבטאויות שנפסלו שם היה התבטאויות שענינן מניעת "השתלטות ערבית על נצרת עילית" - ניסוח דומה להפליא לניסוחי "שינוי" ודובריה בדבר ה"השתלטות החרדית".
94. יש מכנה משותף ברור בין המקרה דנן לפרשת מולדת הנ"ל והוא המאבק וההתבטאויות כנגד ציבור מסוים שנבחר כיעד להסתה ולשנאה. שם נעשה הדבר בשל היותו של הציבור שבו נערך המאבק - ערבי, כאן בשל היותו של הציבור שבו נערך המאבק - חרדי.
כמו בפרשת מולדת האמורה גם כאן המדובר בתופעה פסולה עד מאוד שיש בה פגיעה בערכי יסוד.
95. באותו סעיף מפסק הדין בפרשת מולדת מובא כרוז משלהי אוגוסט 1998, אשר לפי האמור שם, בסעיף 6 לפסק הדין, ציין לגביו השופט מצא יו"ר ועדת הבחירות המרכזית כי הוא כולל ביטויים גזעניים שקשה להעלות על הדעת חמורים מהם. בין הקטעים המובאים מתוך הכרוז מופיעה הבטחה לבוחרים בנצרת עלית:-
"נבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי אין לערבים מה לעשות בשכונת בן גוריון!".
דברים דומים נוכל למצוא לרוב במסמכים שתוארו לעיל ושבהם עולה מלחמה נגד "התחרדותה" של ירושלים, מאבק כנגד "השתלטות חרדית על שטחי מחיה חילוניים" ומאבקים רבים כנגד מגורי חרדים ופעילויות חרדיות באזורים המוגדרים חילוניים.
96. דוגמא בוטה נוספת, מהימים האחרונים, נוכל למצוא בידיעה המתפרסמת ב"חדשות שינוי" באתר האינטרנט של מפלגת "שינוי" (העתק, שהוצא מהאתר ביום 10.3.03 מצורף בזה כנספח כד).
בכותרת לאותה ידיעה נאמר:-
"שינוי נאבקת בהתחרדותה של קריית אונו. מתכוננים לבחירות המקומיות. השר לפיד יבקר בקרית אונו ביום שישי הקרוב".
בגוף הידיעה נאמר:
"חברי רשימת שינוי המתמודדת בבחירות למועצת העיר בקרית אונו שיערכו ב- 1 באפריל 2003, ערכו כינוס חירום בו הזהירו מפני התחרדותה של קריית אונו. יו"ר הרשימה, עו"ד איתי גרין, אמר כי בשטח ישנם כמה וכמה סימנים המעוררים דאגה: בנייתה של ישיבה חרדית מול הבקו"ם והשכרת בתי מגורים לאברכים.
שינוי מתחייבת לשמור על צביונה הציוני של העיר ולמנוע התנחלות של גורמים חרדיים במקומותינו. לא ניתן לראש העיר הנבחר לאבד את הראש בקואליציות בהן מוכרים את הערכים ואת התושבים תמורת שלטון" אמר גרין".
הנה כי כן נאבקת "שינוי" נגד השכרת בתי מגורים לאברכים בקרית אונו, "התנחלות של גורמים חרדיים במקומותינו", ובנייתה של ישיבה חרדית מול הבקו"ם. המשיב מס' 4, על פי האמור באותה ידיעה, בא לעודד מאבק זה בביקור בקרית אונו.
97. שתי דוגמאות אלו אינן אלא מקצת מן המקצת וגם בחומר הלא ממצה שהבאנו לעיל ניתן למצוא דוגמאות בוטות וקשות רבות שההסתה הגזענית ניכרת בהן על פניהן.
98. העותרים טוענים כי אף שהשנאה וההסתה,שבהם רוויים פעולותיהם ודבריהם של שינוי ודובריה,אינם באים על רקע ביולוגי אין הדבר שולל את היסוד הגזעני בהתנהגותם.
ראו בהקשר זה ע"ב 2831/95 הרב עידו אלבה נגד מדינת ישראל , פ"ד נ (5) 222 בסעיף 15 לפסק דינו של השופט מצא. על המעבר מהגדרת גזענות המבוססת על "עליונות הגזע" להגדרה המבוססת על "עליונות הקבוצה החברתית, ראו: ט. איינהורן: הגבלת סיעה בעלת מצע גזעני על פי סעיף 7 א' לחוק יסוד הכנסת (האגודה הישראלית לבעיות הפרלמנטריזם, ירושלים התשנ"ג-1993 עמ' 22-51.(מצ"ב כנספח כה)
99. משכך יש לראות בהתבטאויותיהם של שינוי ודובריה האמורים (והמשיבים 4 ו-5 בכללם) משום עבירה על סעיף 144 ב' לחוק העונשים תשל"ז-1977 הקובע:-
"(א) המפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות דינו מאסר חמש שנים.
(ב) לענין סעיף זה אין נפקא מינה אם הפרסום הביא לגזענות או לא ואם היה בו אמת או לא".
100. ההתבטאויות שנזכרו לעיל מפי ראש תנועת "שינוי" (המשיב מס' 4) ודוברים בכירים בה (המשיב מס' 5 אשר מונה מטעמה כחבר כנסת וכשר ורוני בריזון אשר מונה מטעמה כחבר כנסת), פורסמו בעיתון המפלגתי של "שינוי" ללא הסתייגות, ונכללים באתר האינטרנט של "שינוי".
בנסיבות אלה אין כל ספק שלא רק המשיבים 4 ו-5 נגועים בהסתה גזענית אלא גם תנועת "שינוי" עצמה וכי בבחינת היקף ההסתה הגזענית שנגוע בה כל אחד מהמשיבים 4 ו-5 אין לבחון רק את הדברים שהוא עצמו אמר או כתב אלא גם את הדברים שנכללו במאמריהם ובהתבטאויותיהם של דוברים בכירים אחרים בתנועת "שינוי" כמובא לעיל ושהוא לא הסתייג מהם ולמעשה הסכים להם.
101. במעשיהם של "שינוי" ודובריה האמורים (והמשיבים 4 ו-5 בכללם) יש גם עבירה על סעיף 136 (4) לחוק העונשין תשל"ז-1977 הקובע כחלופה בעבירת ה"המרדה" גם:-
"לעורר מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסיה".
פירושו של סעיף זה והשאלה מהו הערך המוגן היו נושא לדיון נוסף (דנ"פ 1789/98 פ"ד נ(5) 145 מדינת ישראל נגד בנימין כהנא .
לפי דעת הרוב (שבאה לידי ביטוי בפסק דינו של השופט אור) הערך המוגן בסעיף 136 (4) הינו "הלכידות החברתית".
אין ספק שדרך פעולתם ומטרותיה של שינוי ודובריה האמורים, שבהם ניכרת המטרה של יצירת והפצת שנאה כלפי הציבור החרדי, פוגעת בערך זה. במאמר מוסגר נציין כי גם לדעת המיעוט באותו עניין פוגעת ההתנהגות האמורה בערך זה. המחלוקת באותו עניין הייתה רק לגבי הגדרת התנהגות זו כעבירה פלילית.
102. עוד נציין בהקשר זה כי עבירה נוספת קיימת במאמרו של המשיב מס' 5 שבנספח ב' המצ"ב והמהווה עבירה על סעיף 255 לחוק העונשין תשל"ז-1977, כאמור בתלונתה של העותרת מס' 1 המצורפת בזה כנספח ג'.
ה2. הדברים והפעולות האמורים פוסלים את המשיבים 4 ו-5 מכהונת שרים
103. על פי ההלכה הפסוקה ביצועה של עבירה על ידי אדם יכול (בהתאם לחומרת העבירה ומשקלה לעומת שיקולים אחרים) לפסול אותו למשרה ציבורית גם בהעדר הוראה חקוקה מפורשת על כך. זהו עניין שיש להביאו בחשבון במסגרת שיקול הדעת שמפעיל בעל הסמכות בעת המינוי.
בג"צ 6163/92 יואל אייזנברג ואח' נגד הבינוי והשיכון ואח' פ"ד מז (2) 229
בג"צ 4668/01 ח"כ יוסי שריד נגד ראש הממשלה אריאל שרון פ"ד נו (2) 265
104. לעניין זה, נפסק, אין צורך בהרשעה פלילית דוקא ודי בכך שקיימת "ראיה מינהלית" לביצוע העבירה דהיינו שממערכת הנתונים העובדתיים שהיו כנגד עיני הרשות המחליטה יכולה היתה רשות סבירה להסיק את דבר ביצועה של עבירה פלילית (שם, בפרשת איזנברג בסעיף 57 לפסק דינו של השופט ברק).
105. מכוח עקרון זה נפסלה גם כהונתו של שר בממשלה בעקבות הגשתו של כתב אישום כנגדו (הרב אריה דרעי – בג"צ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד ממשלת ישראל ואח' פ"ד מז (5) 404 וכהונתו של סגן שר שהוגש נגדו כתב אישום אך חסינותו לא הוסרה (רפאל פנחסי –בג"צ 4267/93 אמיתי – אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נגד יצחק רבין ראש ממשלת ישראל ואח' פ"ד מז(5) 444).
106. כמוסבר לעיל עברו המשיבים 2, 4 ו- 5 על החוק במעשיהם ויש די והותר "ראיות מנהליות" לכך. המשיבים 1 ו- 3 היו צריכים כל זאת בטרם קבלת החלטת ההתקשרות בהסכם הקואליציוני עם המשיבה מס' 2 ועל מינוי המשיבים מס' 4 ו- 5 על פיו לשרים.
107. אין ספק שעבירות אלו הינן עברות חמורות מאוד הפוגעות בערכי יסוד, ופוגעות חמורות (כמוסבר להלן) באמון הציבור וביכולתם של המשיבים 4 ו- 5 למלא באופן הולם את תפקידיהם.
יחד עם זאת גם אם לא יעלה ביד העותרים לשכנע כי אכן נתקיימו במעשיהם של המשיבים 2, 4 ו-5היסודות הדרושים כדי להגדירם כעבירות, עדיין חומרת ההתנהגות וההשלכות השליליות הקשות של מינוי המשיבים 4 ו- 5, לאור התנהגות זו היו צריכים להביא למסקנה שהמשיבים 4 ו- 5 לא ימונו כשרים בממשלה. העותרים טוענים כי המשיבים 1 ו- 3 לא הביאו בחשבון את השיקולים האמורים או, לחילופין, כי לא נתנו לכך את המשקל הדרוש.
108. הרציונל של ההלכות שבהן נקבע כי יש להמנע ממנוי או להעביר מתפקידם נושאי משרה ציבורית ואף שרים וסגני שרים כאשר מתקיימות נסיבות של עבירה איננו נעוץ דווקא בהיותן של פעולות אלו בגדר עבירה אלא בהשלכה שיש להן על אמון הציבור במערכות השלטון ועל יכולתו של האדם המתמנה או מכהן בתפקיד למלא את תפקידו באופן הולם. ראו על כך בפרשת איזנברג הנ"ל וכן: בג"צ 4668/01 ח"כ יוסי שריד נגד ראש הממשלה אריאל שרון ואח' פ"ד נו (2) 265. פרשת התנועה לאיכות השלטון הנ"ל (בג"צ 3094/97 ענין הרב אריה דרעי) ופרשת אמיתי הנ"ל (ענין פנחסי).
109. יתרה מזו: בית המשפט העליון אף פסק על העברה מתפקיד (תפקיד שפיטה) בשל חשש לפגיעה באמון הציבור אף כאשר לא היתה בכלל שאלת קיומה של עבירה (בג"צ 732/84) ח"כ יאיר צבן נגד השר לעניני דתות פ"ד מ (4) 141 (ענין הרב עובדיה יוסף)
110. בבג"צ 2533/97 התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד ממשלת ישראל ואח' פ"ד נא(3) 46 עמ' 63 פסק בית המשפט העליון מפי השופט זמיר:
"...יתרה מזאת: כיוון שהמבחן הינו מהותי ולא מכני, אין לומר באופן נחרץ כי רק כתב אישום בעברה חמורה, או לפחות חקירה בדבר ביצוע עבירה כזאת, עשויים להצדיק סיום כהונה. העותרת טענה, פרקליטת המדינה הסכימה, ואף אני סבור כי אין לשלול האפשרות שהתנהגות של שר או סגן שר במקרה מסוים, אף אם אינה מגיעה כדי עבירה פלילית, תהיה חמורה במידה קיצונית כל כך, עד שיהיה בלתי סביר באופן קיצוני לאפשר לו להמשיך בכהונה. אך עדיין קיים מרחק רב בין מקרה קיצוני כזה, בגדר חריג להלכה, לבין הלכה רחבה הפוסלת שר או סגן שר מכהונה בכל מקרה של התנהגות החורגת מן הנורמה של התנהגות תקינה..."
כמוסבר להלן מתאימה לעניננו האמירה שבראש הפסקה המצוטטת שכן המדובר בהתנהגות קיצונית בחומרתה שנעשתה במשך תקופה ממושכת, בפומבי, והיתה כרוכה בהסתת ציבור (הבוחרים הפוטנציאליים של "שינוי") כנגד ציבור אחר (הציבור החרדי) במטרה להפיק מכך תועלת אלקטורלית. התנהגות זו גם הביאה לתוצאות קשות עד מאוד ביחס ובהתבטאויות כלפי הציבור החרדי והשיגה את התוצאות שלהן כיוונה.
111. העותרים טוענים כי בעניננו מתקיימים השיקולים שנקבעו בפסיקה שנזכרה לעיל כשיקולים שבשלהם יש לפסול אדם מכהונה ציבורית לרבות גם כהונה כשר.
112. בענין התנועה לאיכות השלטון הנ"ל (בג"צ 3094/97, ענין הרב דרעי) אמר הנשיא שמגר (סעיף 17 לפסק הדין) בהתייחסו לסעיף 21א לחוק יסוד הממשלה (שהסמיך את ראש הממשלה להעביר שר מתפקידו):-
"...הוראת החוק האמורה נועדה גם כדי לאפשר תגובה בצורת העברה מן התפקיד, בשל אירוע חמור בו מעורב חבר הממשלה, כאשר האירוע, יהיה זה מעשה או מחדל, משליך על מעמדה של הממשלה, מראית פניה בעיני הציבור יכולתה להנהיג ולשמש דוגמא, כשירותה להשריש אורחות התנהגות נאותות, ועיקר העיקרים כאשר הדבר משליך על אמון הציבור בשיטת הממשל והשלטון שלנו בערכים עליהם בנויה שיטתנו השלטונית והחוקית ובחובות של אזרח מן השורה, הקמות ועולות מכך".
ראו גם את הדברים האמורים בפסק הדין בפרשת איזנברג (סעיף 55 לפסק דינו של השופט ברק) ובפרשת שריד (סעיף 20 לפסק דינו של השופט מצא).
הלכות אלו שבפסקי דין מתאימות היטב לעניננו.
113. כהונתם של המשיבים 4 ו- 5 פוגעת באמון הציבור בממשלה. המדובר באנשים אשר מהם יצאו התבטאויות קיצוניות בחומרתן כנגד הציבור החרדי. כהונתם בממשלה עלולה לגרום לכך שהציבור יראה בממשלה ממשלה הרואה בהסתה גזענית ובהפליה גזענית מדיניות לגיטימית ואף לגרום לחשש שמדיניות הממשלה ופעולותיה יושפעו מעמדותיה הגזעניות של "שינוי".
114. מינוים של המשיבים 4 ו- 5 יוכל להתפרש כעידוד וכמתן פרס להסתה גזענית ופעולות גזעניות ויש בהן כדי לעודד פעולות דומות. מינויים של המשיבים 4 ו- 5 והלגיטימציה הניתנת בכך להסתה גזענית ופעולות גזעניות פוגעים קשות בערכי היסוד של מדינת ישראל ומהווים מסר שלילי לציבור בדבר יחסו של השלטון בישראל לגזענות ולהפצת שנאה כלפי חלק מהאוכלוסיה.
115. המשיבים 4 ו- 5 והממשלה שהם חברים בה לא יוכלו לשמש דוגמא ומופת לציבור ולכפופים להם ולהשריש אורחות התנהגות נאותות אלא להיפך. למשיבים אין את הסמכות המוסרית הדרושה לכהונה בתפקידיהם, הם לא יוכלו להקרין הגינות, אמינות, יושר ויושרה (אינטגריטי) כנדרש מנושא משרה כה בכירה. עצם מינוים של המשיבים 4 ו-5 מהווה מסר שלילי כי ניתן לעבור על החוק ולפעול באורח גזעני ומעורר מדנים ועדיין להתמנות כשרים בממשלת ישראל שכן המשיבים 4 ו- 5 לאחר שעברו במודע ובמכוון על הוראות החוק ונהגו באורח פסול עד מאוד המנוגד לערכי היסוד של מדינת ישראל, זכו והתמנו לשרים בממשלה.
ה3. מינויו של המשיב מס' 4 לכהונת שר המשפטים
116. למינויו של המשיב מס' 4 לכהונת שר המשפטים נודעת חומרה מיוחדת שכן הוא מונה לעמוד בראש משרד הממונה על אכיפת החוק ועל הטיפול ביזמות חקיקה.
המשיב מס' 4 לא יוכל לדרוש מן הכפופים לו לקיים ולאכוף את הוראות החוק ובפרט את אלו שהוא הפר אותן כאמור לעיל.
כאמור המשיב מס' 4 גם לא יוכל לדרוש מן הכפופים לו לפעול בנחישות הראויה (בין אם חלה על כך תווית העבירה ובין אם לאו) כלפי מי שעוסקים בהסתה ובהפצת שנאה כלפי חלק מן האוכלוסיה
117. יתרה מזו מכוח תפקידו חבר שר המשפטים גם בועדה למינוי שופטים והוא חבר גם בועדה למינוי דיינים.
בועדה למינוי שופטים ובהליך המינוי של שופטים יש לשר המשפטים (מכוח החוק) מעמד מיוחד.
לפי חוק יסוד השפיטה (סעיף 4 (ג) שר המשפטים הוא יו"ר הועדה למינוי שופטים.
לפי חוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984 הצורך במינוי שופט נקבע על פי החלטת שר המשפטים הניתן על כך הודעה ברשומות ומכנס את הועדה. על פי סעיף 7 (ב) לחוק רשאים להציע מועמדים: שר המשפטים או נשיא בית המשפט העליון או שלושה חברי ועדה כאחד.
לפי סעיפים 9 (א) ן-9 (ב) לחוק האמור שר המשפטים הוא הממנה והמוסמך להאריך מינוי (בהסכמת נשיא בית המשפט העליון) של נשיאים וסגני נשיאים של בתי משפט מחוזיים ושל בתי משפט שלום.
לפי סעיף 10 (א) לחוק האמור שר המשפטים מוסמך למנות, בהסכמת המועמד ובהסכמת נשיא בית המשפט העליון, לכהונות- בפועל המפורטות בסעיף האמור ובכלל זה מינוי שופטים של בית משפט מחוזי לכהונה בפועל בבית המשפט העליון ושופטים של בית משפט שלום לכהונה בפועל בבית משפט מחוזי.
לפי סעיף 18 (א) לחוק בתי המשפט שר המשפטים רשאי להגיש לבית הדין המשמעתי לשופטים קובלנה על שופט על יסוד אחת העילות שפורטו שם ובכלל זה (עילות שישומן כרוך בהפעלת שיקול דעת) כי השופט נהג שלא כהלכה במילוי תפקידו או כי התנהג באופן שאינו הולם את מעמדו של שופט בישראל.
לפי סעיף 7 (4) לחוק יסוד השפיטה החלטה על סיום כהונתו של שופט יכולה להתקבל על פי החלטת הועדה למינוי שופטים שהציע אותה יושב ראש הועדה (דהיינו שר המשפטים) או נציב תלונות הציבור על שופטים או נשיא בית המשפט העליון.
סעיף 11 לחוק היסוד דורש הסכמה של נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים לכך ששופט יעסוק בעיסוק נוסף או ימלא תפקיד ציבורי.
118. סמכויות דומות לסמכויות הניתנות לשר המשפטים לגבי שופטים מסורות, על פי חוק הדיינים התשט"ו-1955 לשר הדתות. בעקבות ביטול משרד הדתות ופיצול אגפיו בין משרדים אחרים, צפויות, לעבור הסמכויות והאחריות של משרד הדתות ושר הדתות, בנוגע לבתי הדין הרבניים וניהולם, למשרד המשפטים ולשר המשפטים.
119. אין זה מתקבל על הדעת שאדם שמפיו ומפי שותפים בכירים במפלגתו נשמעו התבטאויות כה חמורות כנגד חלק מן הציבור ימונה למשרה כה רגישה.
בנסיבות אלה חוסר האמון הצפוי לדבוק במינויו של המשיב מס' 4 כשר המשפטים צפוי לדבוק גם במערכת האכיפה ובמערכת המשפט.
120.. עוד נזכיר את מאמרו (נספח ב' לעתירה זו) של המשיב מס' 5 מיום 30.6.02 (אשר פורסם בעתון "הארץ" במדור "מכתבים למערכת" תחת הכתרת "אין למנות שופטים דתיים". במאמר זה התייחס המשיב מס' 5 לפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה (ע"פ 1002/02 מדינת ישראל נגד עיוב יעקוביאן) ומתח בו ביקורת, לא הוגנת, על פסק דינו של נשיא בית הדין, השופט סטיב אדלר.
במאמרו זה של המשיב מס' 5 נכללו, בין היתר, האמירות הבאות:
א. "השופט אדלר, בלא בושה, קובע כמוסכמה כי את המונח 'שבת' יש לפרש בזיקה למורשת ישראל".
ב. "מכח אמונתו הוא סבר שמותר לו לעקם את הכתוב ולפרש חוק סוציאלי פירוש הלכתי".
ג. "והאם שופט דתי בכלל יכול לפסוק בניגוד לאמונתו? לדעתי, התשובה שלילית".
ד. האם באמת אנו מצפים משופט יהודי שומר תורה ומצוות שיפסוק לפי לשונו המפורשת של החוק או לפי תקדימים ברורים בשעה שאלה מנוגדים להלכה?"
121. בעקבות פרסום המאמר האמור הגישה העותרת מס' 1 ביום 3.7.02 תלונה למשטרת ישראל כנגד המשיב מס' 5 (העתק מכתב התלונה מצ"ב כנספח ג) שבה טענה כי בדברים אלו יש משום עבירה על סעיף 255 לחוק העונשין תשל"ז-1977.
במכתב התלונה האמור נתבקשה המשטרה לפתוח בחקירה בעקבות תלונה זו, כי חומר החקירה יועבר לפרקליטות לצורך הגשת כתב אישום ובקשה להסרת חסינותו של המשיב מס' 5 בגין העבירה הנ"ל.
העותרים טוענים (בלי לגרוע מהשיקולים האחרים) כי עבירה חמורה זו, די בה לכשעצמה, כדי לפסול את מינויו של המשיב מס' 5 כשר בממשלה, אך בכך לא די, פרסומו של מאמר זה ע"י חבר כנסת מתנועת שינוי פוסל מכל וכל גם את המשיב מס' 4 לכהן כשר המשפטים.
122. אין זה מתקבל על הדעת שמי שחבר בכיר במפלגה שהוא עומד בראשה, פוסל אנשים דתיים לכהונה כשופטים, ימונה לשר המשפטים וכחבר בועדה למינוי שופטים.
ככל הידוע המשיב מס' 4 ותנועת "שינוי" מעולם לא הסתייגו מדבריו החמורים של המשיב מס' 5, המשתלבים היטב בתעמולתה של תנועת "שינוי" והוא אף נבחר, לאחר פרסום המאמר, לכהן מטעמה כחבר הכנסת וכשר.
123. בהקשר זה נוסיף ונציין כי כחבר בועדה למינוי שופטים צפויה להיות למשיב מס' 4 השפעה לא רק על מינוים הראשוני של שופטים אלא גם על קידומם של שופטים במערכת.
דבר זה צפוי לגרום, ללא ספק, תחושה קשה מאוד בקרב הנמנים על הציבור החרדי והעשויים להזדקק למערכת המשפט, כאשר הם יודעים שפסיקתם של שופטים בענינים דתיים ו/או הנוגעים לאנשים חרדים עשויה לעבור את "בדיקתם" ו"ביקורתם" של המשיבים 4 ו- 5 בהתאם להשקפת עולמם האנטי-חרדית, ממש כפי שארע באותו פסק דין ששימש רקע להתייחסותו האמורה של המשיב מס' 5.
124. על פי כתבה שהתפרסמה בעתון "הארץ" ביום 7.3.03 (מצ"ב כנספח כו) אמר המשיב מס' 4, בראיון ל"הארץ" לאחר מינויו כשר המשפטים כי יפעל להעמדת דיינים רבניים לדין משמעתי אם יבזו את בית המשפט עליון, זאת בעקבות שורת החלטות של בתי דין רבניים המבזות לדעתו את בית המשפט העליון.
125. עוד מסופר באותה כתבה כי:
"לפיד אמר אתמול בראיון ל"הארץ" : "רק היום קראתי בעיתון, שבית דין רבני בתל אביב פסק שהוא לא מכיר בנישואים בחו"ל. זה רק מוכיח את הזלזול. מעכשיו זה יקרה פחות. אנחנו נפקח עין על מה שעושים בבתי הדין הרבניים. הם לא יכולים ליהנות מפריווילגיות של אקס-טריטוריה. אני בוודאי אפקח עין על תפקודם, הרי בתי דין רבניים הם חלק ממערכת המשפט הישראלית. אני לא אשלים עם זה שהם יבזו את בית המשפט העליון. על ביזיון של בית המשפט העליון אפשר להעמיד גם אנשים לדין משמעתי. אני לא אסבול ביזיון כזה".
126. דהיינו שר המשפטים החדש מכריז בפומבי כי הוא יבחן את תוכן פסיקתם של הדיינים, אם אין בה "ביזוי" של בית המשפט העליון וינקוט בסנקציה של העמדה לדין משמעתי כנגד דיין שתוכן פסיקתו יראה לו, לשר, כמבזה את בית המשפט העליון. מכאן לא רחוקה הדרך מן התוצאה שהצבור הנזקק לבתי הדין הרבניים יגיע למסקנה (ואין זה משנה אם היא נכונה או מוטעית) שעל הדיינים יש מרות בעניני שפיטה זולת מרותו של הדין על פיו הם דנים והיא מרותו של השר החדש המצהיר מראש, סמוך לאחר כניסתו לתפקידו, כי יבחן את תוכן פסיקתם של דיינים ובהתאם לכך אף יעמיד אותם לדין משמעתי. הציבור גם עשוי להגיע למסקנה (ואין זה משנה כאמור אם נכונה היא או מוטעית) שפסיקתם של דיינים תושפע מאיומו המוצהר מראש של השר.
קשה לתאר פגיעה קשה מזו באמון הציבור. בבתי הדין הרבניים ופסיקתם.
עוד נוסיף כי אין הכרח שהתפתחות חמורה זו (הפגיעה באמון הציבור) תיעצר בבתי הדין הרבניים. אדם "רגיל" מן הציבור יכול בקלות להסיק מסקנה נוספת: אם מוכן שר המשפטים ויכול, להתערב בתוכנה של פסיקת דיינים, מי לידינו יתקע שלא יתערב גם בפסיקת שופטים? דומה שלא יכולה להיות פגיעה חמורה יותר מפגיעה זו באמון הציבור בבתי המשפט ובבתי הדין הרבניים.
127. למינויו של המשיב מספר 4 כשר המשפטים צפויה להיות השפעה לרעה על אמון הציבור מטעם נוסף הנעוץ בתלות התקציבית של מערכת המשפט בממשלה כאשר שר המשפטים הוא זה המייצג את ענינה של מערכת המשפט בממשלה והיקף התקציבים לו זוכה מערכת המשפט תלוי בו במידה רבה.
הציבור ובפרט (אך לא רק) הציבור החרדי עשוי לסבור כי פסיקת בתי המשפט בענינים הנוגעים לציבור החרדי עשויה להיות מושפעת מעמדותיו הגזעניות האנטי-חרדיות של המשיב מס' 4.
128 במאמר מוסגר נציין עוד כי עצם התלות התקציבית של מערכת השפיטה ברשות המבצעת הינה בעייתית ממילא. אין צורך להוסיף על כך במינוים של שרים אשר סימנו לעצמם כמטרה חלק מן הציבור שכנגדו הם מסיתים ואשר לצורך פגיעה בו הם גם נזקקים למערכת המשפט (ובפרט בג"צ).
129. החשש להשפעה כאמור עשוי להתחזק עוד יותר נוכח השימוש הרב שעושים המשיבים 2, 4 ו- 5 (והבטיחו שיעשו) במערכת המשפט ובפרט בפניות לבג"צ, לצורך מלחמתם בציבור החרדי כמתואר לעיל. בימים אלו אף תלויות ועומדות עתירות שהוגשו על ידי המשיב מס' 4 ועל ידי עמותת עם חופשי (שהמשיב מס' 5 הינו איש מרכזי בה) ושענינן מאבקם של המשיבים 2, 4 ו- 5 בחרדים (ענין גיוס תלמידי הישיבות וענין מלגת "הבטחת הכנסה" לאברכי כוללים שאין להם הכנסה אחרת)
אם נוסיף לדברים דלעיל, את דבריו החמורים של המשיב מס' 4 בראיון ל"הארץ" מיום 7.3.03 שנזכרו לעיל ביחס לבתי הדין הרבניים, אין מנוס ממסקנה שהמדובר בסכנה ממשית מאד לפגיעה באמון הציבור.
130. בהקשר זה נוסיף ונפנה לדברים נוספים שאמר המשיב מס' 4 בראיון האמור ושבהם הוא מציג את עצמו כבעל השפעה רבה על הצפוי לקרות בבית המשפט העליון. כך, נאמר שם בכותרת לאחת משתי הידיעות:-
"לפיד מבטיח: בייניש תחליף את השופט ברק"
בגוף הידיעה נאמר כי:
"בניגוד להערכות שנשמעו במערכת המשפטית הבהיר לפיד כי נשיאתו הבאה של בית המשפט העליון תהיה השופטת דורית בייניש...
... השר לפיד ציין שאם תהיה רפורמה בהליך מינויו של נשיא בית המשפט העליון, היא תחול רק במינויו של הנשיא הבא שיחליף את בייניש בחלוף כשש שנים כלומר בשנת 2012..."
131. בהמשך הראיון מסופר על כוונתו של המשיב מס' 4 לשנות את שיטת בחירת נשיא בית המשפט העליון, על פי הערכות שבידיעה נועד הדבר להסיר מכשולים מדרך מינויו של היועץ המשפטי לממשלה, מר אליקים רובינשטיין, לשופט בבית המשפט העליון (בהקשר זה נציין כי על פי ידיעות שפורסמו לאחרונה (ושהוכחשו על ידי המשיב מס' 4) יש למשיב מס' 4 כבר מועמד לתפוס את מקומו של היועץ המשפטי הנוכחי לאחר שיסיים את תפקידו).
132. ועוד שם בראיון מפי המשיב מס' 4: כי ימונה אדם דתי לבית המשפט העליון אך אין הוא מוכן לומר אם זה יהיה בשנה הקרובה, כי הוא יפעל למינוי שופט ערבי לבית המשפט העליון וכי לא צריך לבדוק כל הזמן כמה אשכנזים וכמה ספרדים מכהנים בבית המשפט.
133. לחיזוקה של ההתרשמות האמורה מוסיפים הפרסומים (ידיעה ב"חדשות שינוי" שהוצאה מאתר שינוי ביום 10.3.03 וידיעה ב-ynet מיום 5.3.03, מצ"ב כנספח כז) על דברים שאמר המשיב מס' 4 לנשיא בית המשפט העליון ולעתונאים (לאחר פגישתו עם נשיא בית המשפט העליון) ושבהם הוא משים עצמו פטרון על בית המשפט העליון. על פי הפרסום ב-Ynet אמר המשיב מס' 4 בתום פגישה עם נשיא בית המשפט העליון:
"השופט ברק יכול לראות בי כמי שיילחם בזירה הפוליטית למען מעמדו של בית המשפט העליון ושופטיו".
134. על פי האמור בידיעה הוסיף המשיב מס' 4 כי בתקופת כהונתו כשר המשפטים לא יהיה בית משפט לחוקה (הצעה שכידוע נשיא בית המשפט העליון מתנגד לה).
על פי הידיעה ב"חדשות שינוי" אמר המשיב מס' 4:
"המטרה שלי היא למצוא את השופטים המתאימים ביותר לכהונה בבית המשפט העליון. זה אחד הדברים החשובים והדחופים ביותר".
או בלשון אחרת: המשיב מס' 4 הוא זה שימצא את השופטים שיכהנו בבית המשפט העליון.
135. כל הדברים האמורים יש בהם כדי לגרום לציבור או לחלקים ממנו לחשוב שלמשיב מס' 4 תהא השפעה על החלטות בתי המשפט ודבריו החמורים (בראיון לעתון "הארץ") כי יפקח על החלטות בתי הדין הרבניים, מחזקים מאוד את החשש שכך יראה זאת הציבור.
136. לענין זה, חשוב להדגיש, לא די בכך שלא תהא בפועל השפעה שכזאת. עצם העובדה שהציבור, כולו או חלקו, יסבור כך (גם אם בטעות) די בה כדי להוות פגיעה חמורה ולא רצויה באמון הציבור בשפיטה.
ראו על כך בבג"צ 5364/04 עו"ד זאב ולנר ואח' נגד יו"ר מפלגת העבודה ואח' פד מט (1) 708 בסעיף 8 לפסק דינו של המשנה לנשיא ברק.
ו. בטלות ההסכם הקואליציוני בין המשיבות 2 ו- 3
137. הפגמים הדבקים במינוים של המשיבים 4 ו- 5 כשרים בממשלה, על פי ההסכם הקואליציוני שבנספח א', דבקים גם בהסכם הקואליציוני עצמו ופגמים אלו די בהם כדי לגרור את בטלותו של ההסכם הקואליציוני.
138. ההסכמה על מינוים של המשיבים 4 ו- 5 הינה, כמוסבר לעיל, בלתי סבירה באופן קיצוני, מקדמת מטרה גזענית נותנת לגיטימציה ואף עידוד ופרס להסתה גזענית והפצת שנאה ומדנים כנגד חלק מהאוכלוסיה ופוגעת באמון הציבור במערכות השלטון והשפיטה.
139. גם עצם צירופה של המשיבה מס' 2 לממשלה וההשפעה השלטונית הניתנת בידיה עקב ההסכם הקואליציוני (ולא רק במינוים של המשיבים 4 ו- 5 כשרים) הינה פסולה בהיותה מקדמת את מטרותיה הגזעניות והפסולות של המשיבה מס' 2 ונותנת עידוד ופרס למי שהשיגו קולות באמצעות הסתה גזענית והפצת שנאה ומדנים כנגד חלק מהאוכלוסיה ופוגעת באמון הציבור במערכות השלטון. עצם ההתקשרות בהסכם הקואליציוני האמור לוקה בחוסר סבירות קיצונית.
140. הפגיעה באמון הציבור הכרוכה בצירופה של המשיבה מס' 2 לממשלה והפקדה בידיה של תפקידים שלטוניים והשפעה שלטונית נובעת, בין היתר, מכך שהציבור יסבור (או עשוי לסבור) שמערכות השלטון והמשפט תושפענה מהשקפותיהם הגזעניות של המשיבה מס' 2 וקובעי מדיניותה (ובכללם המשיבים 4 ו- 5).
141. הפגיעה באמון הציבור נובעת גם מעצם העובדה שיכולה להצטרף לממשלה וליטול חלק נכבד בשלטון מפלגה אשר נבחרה על בסיס הסתה גזענית ופעולות גזעניות כאמור, הפוגעות בחלק מסוים מהאוכלוסיה ומפיצות שנאה ומדנים כנגדו, אשר נעשו תוך עבירות על החוק כמתואר לעיל ובניגוד מוחלט לערכי היסוד של השיטה הדמוקרטית בישראל.
142. ההסכם הקואליציוני פסול מטעם נוסף והוא הרקע המפלה והפסול לקשירתו: התנאי שהציבה המשיבה מס' 2 (אשר אף כי לא נזכר במפורש בהסכם, היה ללא ספק מרכיב עיקרי בו ובעל השפעה דומיננטית על הרכב הקואליציה עליו הוסכם בסופו של דבר) כי לממשלה שהיא תצטרף אליה לא יצורפו חרדים (או לפי הגירסה ה"מקלה" יותר: ש"ס). תנאי זה, שהרקע לו הינו רקע גזעני ופסול כאמור, הינו תנאי פסול בתכלית. הסכמת המשיבים 1 ו- 3 להשתית את הקמת הממשלה על תנאי זה, הינה הסכמה פסולה המנוגדת לחובותיהם על פי המשפט הציבורי ומשכך היא הסכמה בטלה.
143. עוד נוסיף כי התנאי האמור הינו בעייתי כבר בעצם כבילת שיקול דעתו ויכולתו של המשיב מס' 1 לצרף גורמים נוספים לממשלה. כאשר מצטרף לבעייתיות זו ההיבט הגזעני-המפלה האמור מעצים הדבר בהרבה את חומרתו של תנאי זה כך שאין כל ספק שאין קיום לתנאי זה ולהסכם הקואליציוני שנכרת על פיו ותוך היענות לו.
144. הלכה פסוקה היא כי ההסכם הקואליציוני כפוף לכללי המשפט הציבורי הכוללים את חובת ההגינות הכוללת את חובת העניניות והחובה לנהוג בסבירות ובשוויון.
ראו: בג"צ 1365/90 יוסף ז'רז'בסקי נגד ראש הממשלה יצחק שמיר פ"ד מה (1) 740 בפסק דינו של השופט ברק. סעיפים 7 ו- 8.
145. ועוד נפסק כי:-
"...הסכם פוליטי אשר מטרתו או תוכנו סותרים את טובת הציבור – כגון הסכם בעל אופי גזעני - בטל (בג"צ 669/86 הנ"ל)
(ראו שם בפרשת ז'רז'בסקי בסעיף 6 וכן סעיף 12 לפסק דינו של השופט ברק וכן סעיף 12, שם)
146. בפרשת ולנר הנ"ל בסעיף 15 לפסק דינו של הנשיא שמגר נפסק כי:-
"...נקודת המוצא שלנו היא כי תוכנו של הסכם קואליציוני הוא בתחום הפיקוח השיפוטי.."
147. ובהמשך:
"המקרים בהם ראינו מקום לפסילה הם אלה: ראשית, כאשר מתגלים הפגמים והאיסורים שסעיף 7א לחוק יסוד הכנסת, מונה אותם ואלו הם:
(א) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי.
(ב) שלילת האופי הדמוקרטי של המדינה.
(ג) הסתה לגזענות.
נוסף על כך ומעבר לכך, פסלנו הסכם קואליציוני כאשר גילינו בו תניות בהן דבק פסול היורד לשורשו של ענין, הנושא סממני שחיתות או השחתה בעיקר בתחומי הממון וטוהר המידות ועל הסכם זה הצהרנו כבטל (בג"צ 1523/90 לוי נגד ראש הממשלה פ"ד מד(2) 213; בג"צ 1635/90 הנ"ל) אין לראות בכך רשימה סגורה, וניתן להביא דוגמאות נוספות של פגיעה ערכית מהותית, היורדת לשורשו של הענין והמחייבת התערבות שיפוטית כגון נסיבות בהן יש פגיעה מהותית בתקנת הציבור"
148. ראו בהקשר זה גם את דברי השופט ברק בסעיף 13 לפסק דינו בענין ולנר הנ"ל שבו קבע כי פגיעה באמון הציבור בשפיטה הינה שיקול לפסילתו של הסכם קואליציוני; וראו (שם) עוד את דברי השופט ברק:-
"מקובלת עלי עמדתו של חברי, הנשיא שמגר, כי הסכם פוליטי שיש בו "פגיעה ערכית מהותית היורדת לשורשו של הענין" – בטל. כמו כן בטל הסכם פוליטי שיש בו "פגיעה מהותית בתקנת הציבור"
ועוד בהמשך (שם, בסעיף 13)
"...למותר לציין כי על פי השקפתי שלי, ההסכם הפוליטי יונק חיותו מעקרונות היסוד של המשפט הציבורי, ועל כן הוא מתבטל אם הוא נוגד את עקרונות היסוד".
וראו שם בהמשך הדברים את הציטוט מפרשת ז'רז'בסקי הנ"ל (עמ' 845).
וראו עוד בענין זה סעיפים 21-23 לפסק דינו של השופט ברק בפרשת ולנר הנ"ל.
149. התוצאה הנובעת מן האמור לעיל כי בין אם נראה בפעולותיהם ובמטרותיהם של המשיבים 1, 4 ו- 5 הסתה לגזענות "ממש", ובין אם תתקבל הדעה ש"גזענות" שבה דן החוק מתייחסת אך ורק לגזענות ה"ביולוגית", התוצאה אחת היא כי דינו של ההסכם הקואליציוני בטלות אם בשל היותו נושא אופי גזעני ואם בשל היותו נוגד את תקנת הציבור ואת עקרונות היסוד של השיטה המשפטית של מדינת ישראל.
ז. נימוקי העתירה לצווי ביניים
150. צווי הביניים מבוקשים על מנת למנוע את החשש שתיעשנה על ידי המשיבים 4 ו- 5, פעולות מכוח תפקידם במהלך התקופה שעד פסק הדין ובפעולות אלו תבוא לידי ביטוי השקפתם הגזענית הפסולה של המשיבים 2, 4, ו- 5 או כי ידבק בהן (גם לאחר מתן פסק הדין בעתירה זו וביצועו) חוסר האמון של הציבור כמוסבר לעיל. החשש העיקרי הינו מפני מינוים של שופטים ודיינים בתקופת הביניים שעד למתן פסק הדין אשר ידבק בו (במינוי) חוסר האמון הנלווה למינויו של המשיב מס' 4 כשר המשפטים.
ח. סיום
151. לעתירה זו מצורף תצהירו של יו"ר העותרת מס' 1.
152. בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת לתת את הצווים המבוקשים בראש עתירה זו ולהפוך את הצו על תנאי לצו מוחלט.
153. כן מתבקש בית המשפט הנכבד לקיים דיון בעתירה זו בדחיפות וזאת לאור החשיבות הרבה של נושאי העתירה והשלכותיהם המיידיות והמעשיות.
_________ _________
התנועה להגינות שלטונית נחמה ציבין, עו"ד
באמצעות מרדכי איזנברג, יו"ר העמותה ב"כ העותר מס' 2
העותרת מס' 1
תאריך: י"ב אדר ב' תשס"ג
16 במרץ 2003
בבית המשפט העליון בירושלים בג"צ 03/__
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בענין העותרת:
1. התנועה להגינות שלטונית (ע"ר) מס' 9-522-036-58
באמצעות מרדכי איזנברג - יו"ר העמותה, ת.ז. 4-06553224
רח' הרצל 33 בני ברק 51370, טל' 6192918-03 פ' 5701031-03
דואר אלקטרוני: [email protected]
2. מרדכי ציבין, עו"ד
באמצעות ב"כ עו"ד נחמה ציבין
מגדל לוינשטיין, דרך מנחם בגין 23 תל אביב
טלפון 5609090-03 פקס' 5609080-03
דואר אלקטרוני: [email protected]
- נ ג ד -
המשיבים:
1. אריאל שרון – ראש ממשלת ישראל
2. סיעת שינוי בכנסת ה- 16
3. סיעת הליכוד בכנסת ה- 16
4. יוסף (טומי) לפיד – שר המשפטים
5. יוסף פריצקי – שר התשתיות הלאומיות
תצהיר
אני, מרדכי איזנברג, ת.ז. 4-06553224, משמש כיו"ר התנועה להגינות שלטונית, לאחר שהוזהרתי כי עלי להצהיר את האמת שאם לא כן אהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק, מצהיר כי העובדות המפורטות בסעיפים 92-5, 97-96, 135-120, 142 לעתירה דלעיל הן למיטב ידיעתי אמת.
16/3/03 ______
חתימה
אישור
אני הח"מ עו"ד נחמה ציבין מאשרת בזה כי היום 16/3/03 הופיע בפני מר מרדכי איזנברג, ת.ז. 4-06553224, המוכר לי אישית, ולאחר שהזהרתיו כי עליו לומר את האמת ואת האמת כולה וכי יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן, אישר נכונות הצהרתו דלעיל וחתם עליה בפני.
16/3/03 ________
עו"ד נחמה ציבין
בבית המשפט העליון בירושלים בג"צ 03/__
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בענין העותרת:
1. התנועה להגינות שלטונית (ע"ר) מס' 9-522-036-58
באמצעות מרדכי איזנברג - יו"ר העמותה, ת.ז. 4-06553224
רח' הרצל 33 בני ברק 51370, טל' 6192918-03 פ' 5701031-03
דואר אלקטרוני: [email protected]
2. מרדכי ציבין, עו"ד
באמצעות ב"כ עו"ד נחמה ציבין
מגדל לוינשטיין, דרך מנחם בגין 23 תל אביב
טלפון 5609090-03 פקס' 5609080-03
דואר אלקטרוני: [email protected]
- נ ג ד -
המשיבים:
1. אריאל שרון – ראש ממשלת ישראל
2. סיעת שינוי בכנסת ה- 16
3. סיעת הליכוד בכנסת ה- 16
4. יוסף (טומי) לפיד – שר המשפטים
5. יוסף פריצקי – שר התשתיות הלאומיות
תצהיר
אני, מרדכי ציבין, עו"ד, ת.ז. 4-06553224, לאחר שהוזהרתי כי עלי להצהיר את האמת שאם לא כן אהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק, מצהיר כי העובדות המפורטות בסעיפים 92-5, 97-96, 135-120, 142 לעתירה דלעיל הן למיטב ידיעתי אמת.
16/3/03 ______
חתימה
אישור
אני הח"מ עו"ד נחמה ציבין מאשרת בזה כי היום 16/3/03 הופיע בפני מר מרדכי ציבין המוכר לי אישית, ולאחר שהזהרתיו כי עליו לומר את האמת ואת האמת כולה וכי יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן, אישר נכונות הצהרתו דלעיל וחתם עליה בפני.
16/3/03 ________
עו"ד נחמה ציבין
מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
