מעניינת אותי דעת ההמון הפשוט: האם הייתם מתערבים בוויכוח קולני בפרהסיה (רכבת) בין בני זוג? האם הייתם מבקשים שקט. מנסים לייעץ. בוכים איתם יחד. או פשוט סותמים וממשיכים בשגרה?
בדרך כלל אני נוהג עם זרים על פי הכלל: שומר נפשו יברח. אבל במקרה הזה אין סכנה. אם הם פוצחים בויכוח קולני, הם בעצם משתפים את הקהל. אני רואה בזה הזמנה. אני מן טיפוס כזה שיש לי מה להגיד על כל דבר כמעט. מה היה הויכוח? שאדע מה לעזור... כמובן שאם היו אומרים לי לא להתערב, הייתי נסוג. בגדול הכלל הוא צינון רגשות שליליים. אסור לכעוס. אם יש טענות, צריך לנסח אותן בצורה מסודרת ורגועה. כדאי לקחת כמה דקות לשתות כוס מים קרים ולאחר שנרגעים עורכים דיון מסודר בו כל אחד אומר את טיעוניו ומקשיב לתגובת השני. אני יודע שיש בעולם המון דברים מאוד מכעיסים, אבל כעס משמעותו: מגיע לי. הצדק שלי נפגע. מה יעזור לך לצרוח שאתה מסכן? השאלה מהי המטרה האמיתית שלך: להעניש את השני על ידי כך שתצרח עליו. או לגבש דרך התנהלות חדשה טובה יותר.
לפעמים אנשים, בעיקר בני זוג/ ילדינו, /הורינו, בני גיל הזהב.. מספרים "מתלוננים" ע"מ לקבל עצה. אך לפעמים מספרים בעיקר בגלל שרוצים שיקשיבו להם.
פשוט מאוד: רק רוצים להוציא את מה שמציק להם. מבלי "שהצד המקשיב" ישיא עצה.
רלוונטי בעיקר למקורבים לנו.
מספיק לנו להוסיף: "אני מקשיב/ה". זהו. - יש אלו המתלבטים. במקרה זה ניתן להוסיף: "מה היית רוצה לעשות? מתלבט/ת כיצד להמשיך?"
צריך לזהות מתי זה מתאים ומתי באמת ובתמים זקוקים לעצה. אך מניסיון - אנשים נבונים לא ירצו עצה נוספת, פשוט אוזן קשבת : )
לכתבניק הייתי מוסיפה שכפי שנראה לבני זוג כמו במקרה זה: צד אחד רוצה להשמע. רוצה שבן/בת הזוג יקשיב. לא רק לשמוע - להקשיב. לקחת בחשבון את מה שמציק..
והצד השני אולי לא מקשיב/ מנסה להתגונן/ להצטדק/ להוציא מה שמציק גם לו.
להתערב? תלוי בסיטואציה. להשיא עצות? לא הייתי מייעצת. לא יודעת אם הייתי מתערבת. לא זכור לי שנכחתי במצב כזה. אם זו מריבה קולנית שכך הם מתבטאים - לא מתערבת. אם זו מריבה המבטאת נקודת משבר - ייתכן שכן. תלוי במס' האוזניים המקשיבות בקהל, במבוכה העלולה להיווצר אצל בני הזוג במידה ואפנה אליהם.
אינטואיטיבית צריך לדעת למי מהשניים להתייחס קודם, להביע אמפאתיה ואז לנסות לתווך.
שבנסיעה באוטובוס כשיש ויכוח פוליטי אני לא יכול שלא להתערב ולהכריז שהשמאל היא האידאולוגיה האווילית ביותר בהיסטוריה האנושית. לא תמיד אוהבים לשמוע מה שיש לי, אבל אני יודע לסתום פיות לשמאלנים.
7. זה כן. למרות שנכחתי בסיטואציות הזויות עם אנשים שניכר עליהם שהם ניזונים ממידע לעוס בתגובה להודעה מספר 5
ערכתי לאחרונה בתאריך 31.05.17 בשעה 10:48 בברכה, Bones
..ומניפולטיבי מתקשורת "מינסטרימית". לא תמיד מגיבה.
בהתאם לעמדה בנקודת הסיטואציה: אם במקום שמייצגים תפקיד ניטרלי מסויים, מנועים מלהביע דעה אף אם האדם ממול מדבר שטויות! או מפאת כבוד לאנשים רגישים אחרים שנכחו.
אך במקום ציבורי אחר, שבו הבעת עמדה לא תפגע בצד שלישי; מגיבים בחוכמה.
מצד שני לפעמים שתיקה מול טיפשים גם בתפקיד מייצג - עלול להתפרש כהסכמה ((אז משפט מלווה במבט של "מאיפה נחתת?!" יכול להספיק : ))
אנשים הניזונים ממידע לעוס זה רוב האנשים. הציבור הוא עדר, הוא לא יודע לחשוב לבד. "החכמים" חושבים בשבילו. היום כל המנהיגים וכל העולם ואשתו יודע שחייבים שתי מדינות לשני עמים. אז כל גולם שלא יודע לחשוב לבד, מאמץ את התפיסה העדרית הזו. למרות שאת מי שכחו לשאול? את המדע. אם היו שואלים היו מופתעים לגלות שהמומחים אומרים בדיוק ההיפך. כל בר דעת מבין שמדינה פלסטינית זה מתכון למלחמה וצרות.
אני מאוד אוהב להתווכח עם שמאלנים, וצריך להחזיק את עצמי חזק כדי להמנע מכך. אני לא יכול להתפרץ לכל שיחה, אבל לפעמים אני משחיל איזה משפט. אם מתייחסים אז אני ממשיך, אם לא, אני שותק. יש לי טיעונים שמשתיקים שמאלנים, וחבל שאנשים מתקשים לאמץ אותם. הטיעון נורא פשוט: במלחמת השחרור (ולא רק) העולם הערבי ניסה להשמידנו. המשמעות: כל דבר שהיינו עושים חוץ מלהשמיד את כל הערבים זו כבר עליונות מוסרית. יש מישהו שיכול להתווכח עם זה? אבל כולם בתוך הקופסה, וכולם כבר בנקודת המוצא שאנחנו חייבים להיות עם מוסר מטורף. אני חושב ששמאלנים פוחדים ממני. אולי אני סתם מנסה להחמיא לעצמי, אבל אני לא רואה שמאלנים עומדים בתור להתווכח איתי... מה הסוד? אני לא מחוייב לקונספציות שכל העדר טובע בהן. אני אומר שאם היינו מגרשים את כל הערבים במחלמת השחרור וששת הימים, זה היה יופי של עליונות מוסרית. שכן שוויונות מוסרית משמעה שהיינו אונסים ושוחטים את כל הערבים! חוצפתם של השמאלנים הטוענים שזוכתם של הערבים לשאוף להשמידנו, וחובתנו להתייחס אליהם כאל אח"מים מכעיסה אותי.
ירדת מהרכבת וחשבת שפיספסת הזדמנות לתווך ביניהם ואולי זו מריבה לפני הסוף? השאלה אם זה מציק כי אתה אדם ישר, אוהב ואיכפתי. או כי באמת ובתמים ייתן ונפלה בידיך הזכות ליישר ביניהם ההדורים - והיא התפספסה.
זה גם דבר שיש לקחת בחשבון לפני שמתערבים; תועלת. מועיל רק למצפון שלנו (אם כך אז נצטרך להתאפק מלהתערב) או באמת יתן תועלת לאחרים.
ערכתי לאחרונה בתאריך 31.05.17 בשעה 11:36 בברכה, Bones
הוספתי 3# רק לתועלת אישית. בעיקר לגבי הקרובים לנו, רוצים שהיקרים להם - יקשיבו להם מבלי לשפוט. או להעביר ביקורת. או להשיא עצות.
לגביך אהרון5 : -)) דוגרית. לרוב הרעיונות שלך מוצלחים. לעיתים אנשים עם כישרון, יכולת ומוטיבציה - אך ללא הזדמנות או אפשרות מיצויי. מתסכל. כמו שרשמת תחושת החמצה! * אך למה סיוע גם לזוג או אדם בודד זה זניח? לא כביקורת. תוהה. אולי תחושת ההחמצה תקטן, אם תועיל גם בדברים קטנים. ביומיום.. גם במשהו "פעוט".
בנוגע לעצותיך בכלל; גם אם מי שפנית אליו ישירות לא הושפע. ייתכן שהמסר עובר הלאה ומי שמאזין לשיח ביניכם - יושפיע וזה ישפר את חייו. באופן אישי, נוטה (יחסית :/ להתאפק אם צד תמים עלול להפגע בדרך כלשהיא. משתדלת. אולי זו נטייתנו כנשים.
לא התכוונתי לזלזל בדברים הקטנים. חס וחלילה. כוונתי הייתה בנוגע לתחושה שלי. אני כל הזמן מתוסכל, כל הזמן צועק, כל הזמן מדבר אל הקירות. כך שאם מישהו מתעלם מהעצות שלי, אני לא מקבל את זה קשה. אני כבר רגיל שמתעלמים ממני. זאת הייתה כוונתי. אני טיפוס ששמח לעזור. הייתה תקופה שהייתי נכנס לאתר סטיפס ומוסיף את הטיפים שלי. אבל ראיתי שיש שם כבר אנשים שנותנים טיפים טובים. יש לי בראש שני פרויקטים גדולים כבר חודשים ארוכים: פרויקט למיגור תאונות הדרכים, ומכתב גלוי למניעת התאבדות. יש לי סבלנות לכל אחד, ומי שירצה להיעזר בי כדי לסדר את המחשבות שלו, אשמח מאוד לסייע. חלילה, אני ממש לא מזלזל בדברים הקטנים. כל אחד הוא אור קטן... אני לא הייתי קטן? מאז קטנתי עוד יותר והפכתי לאפס... חחח. אנשים לא מוצאים בי עניין, אבל בהחלט אם מישהו ירצה להתייעץ אתי, בשמחה.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
חבר מתאריך 19.10.15
64032 הודעות
בתגובה להודעה מספר 0
בדרך כלל אני נוהג עם זרים על פי הכלל: שומר נפשו יברח.
אבל במקרה הזה אין סכנה.
אם הם פוצחים בויכוח קולני, הם בעצם משתפים את הקהל.
אני רואה בזה הזמנה.
אני מן טיפוס כזה שיש לי מה להגיד על כל דבר כמעט.
מה היה הויכוח? שאדע מה לעזור...
כמובן שאם היו אומרים לי לא להתערב, הייתי נסוג.
בגדול הכלל הוא צינון רגשות שליליים.
אסור לכעוס.
אם יש טענות, צריך לנסח אותן בצורה מסודרת ורגועה.
כדאי לקחת כמה דקות לשתות כוס מים קרים ולאחר שנרגעים עורכים דיון מסודר בו כל אחד אומר את טיעוניו ומקשיב לתגובת השני.
אני יודע שיש בעולם המון דברים מאוד מכעיסים, אבל כעס משמעותו: מגיע לי.
הצדק שלי נפגע.
מה יעזור לך לצרוח שאתה מסכן?
השאלה מהי המטרה האמיתית שלך: להעניש את השני על ידי כך שתצרח עליו.
או לגבש דרך התנהלות חדשה טובה יותר.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 11.9.16
6421 הודעות
בתגובה להודעה מספר 1
לפעמים אנשים, בעיקר בני זוג/ ילדינו,
/הורינו, בני גיל הזהב..
מספרים "מתלוננים" ע"מ לקבל עצה.
אך לפעמים מספרים בעיקר בגלל שרוצים שיקשיבו להם.
פשוט מאוד: רק רוצים להוציא את מה שמציק להם.
מבלי "שהצד המקשיב" ישיא עצה.
רלוונטי בעיקר למקורבים לנו.
מספיק לנו להוסיף: "אני מקשיב/ה". זהו.
- יש אלו המתלבטים. במקרה זה ניתן להוסיף: "מה היית רוצה לעשות? מתלבט/ת כיצד להמשיך?"
צריך לזהות מתי זה מתאים ומתי באמת ובתמים זקוקים לעצה.
אך מניסיון - אנשים נבונים לא ירצו עצה נוספת, פשוט אוזן קשבת : )
לכתבניק הייתי מוסיפה שכפי שנראה לבני זוג כמו במקרה זה: צד אחד רוצה להשמע.
רוצה שבן/בת הזוג יקשיב. לא רק לשמוע - להקשיב.
לקחת בחשבון את מה שמציק..
והצד השני אולי לא מקשיב/ מנסה להתגונן/ להצטדק/ להוציא מה שמציק גם לו.
להתערב?
תלוי בסיטואציה.
להשיא עצות? לא הייתי מייעצת.
לא יודעת אם הייתי מתערבת. לא זכור לי שנכחתי במצב כזה.
אם זו מריבה קולנית שכך הם מתבטאים - לא מתערבת.
אם זו מריבה המבטאת נקודת משבר - ייתכן שכן.
תלוי במס' האוזניים המקשיבות בקהל, במבוכה העלולה להיווצר אצל בני הזוג במידה ואפנה אליהם.
אינטואיטיבית צריך לדעת למי מהשניים להתייחס קודם, להביע אמפאתיה ואז לנסות לתווך.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 19.10.15
64032 הודעות
בתגובה להודעה מספר 3
שבנסיעה באוטובוס כשיש ויכוח פוליטי אני לא יכול שלא להתערב ולהכריז שהשמאל היא האידאולוגיה האווילית ביותר בהיסטוריה האנושית. לא תמיד אוהבים לשמוע מה שיש לי, אבל אני יודע לסתום פיות לשמאלנים.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 11.9.16
6421 הודעות
בתגובה להודעה מספר 5
ערכתי לאחרונה בתאריך 31.05.17 בשעה 10:48 בברכה, Bones
..ומניפולטיבי מתקשורת "מינסטרימית".
לא תמיד מגיבה.
בהתאם לעמדה בנקודת הסיטואציה:
אם במקום שמייצגים תפקיד ניטרלי מסויים, מנועים מלהביע דעה אף אם האדם ממול מדבר שטויות!
או מפאת כבוד לאנשים רגישים אחרים שנכחו.
אך במקום ציבורי אחר, שבו הבעת עמדה לא תפגע בצד שלישי; מגיבים בחוכמה.
מצד שני לפעמים שתיקה מול טיפשים גם בתפקיד מייצג - עלול להתפרש כהסכמה ((אז משפט מלווה במבט של "מאיפה נחתת?!" יכול להספיק : ))
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 19.10.15
64032 הודעות
בתגובה להודעה מספר 7
אנשים הניזונים ממידע לעוס זה רוב האנשים.
הציבור הוא עדר, הוא לא יודע לחשוב לבד. "החכמים" חושבים בשבילו.
היום כל המנהיגים וכל העולם ואשתו יודע שחייבים שתי מדינות לשני עמים.
אז כל גולם שלא יודע לחשוב לבד, מאמץ את התפיסה העדרית הזו.
למרות שאת מי שכחו לשאול? את המדע.
אם היו שואלים היו מופתעים לגלות שהמומחים אומרים בדיוק ההיפך.
כל בר דעת מבין שמדינה פלסטינית זה מתכון למלחמה וצרות.
אני מאוד אוהב להתווכח עם שמאלנים, וצריך להחזיק את עצמי חזק כדי להמנע מכך.
אני לא יכול להתפרץ לכל שיחה, אבל לפעמים אני משחיל איזה משפט.
אם מתייחסים אז אני ממשיך, אם לא, אני שותק.
יש לי טיעונים שמשתיקים שמאלנים, וחבל שאנשים מתקשים לאמץ אותם.
הטיעון נורא פשוט: במלחמת השחרור (ולא רק) העולם הערבי ניסה להשמידנו.
המשמעות: כל דבר שהיינו עושים חוץ מלהשמיד את כל הערבים זו כבר עליונות מוסרית.
יש מישהו שיכול להתווכח עם זה?
אבל כולם בתוך הקופסה, וכולם כבר בנקודת המוצא שאנחנו חייבים להיות עם מוסר מטורף.
אני חושב ששמאלנים פוחדים ממני.
אולי אני סתם מנסה להחמיא לעצמי, אבל אני לא רואה שמאלנים עומדים בתור להתווכח איתי...
מה הסוד? אני לא מחוייב לקונספציות שכל העדר טובע בהן.
אני אומר שאם היינו מגרשים את כל הערבים במחלמת השחרור וששת הימים, זה היה יופי של עליונות מוסרית. שכן שוויונות מוסרית משמעה שהיינו אונסים ושוחטים את כל הערבים!
חוצפתם של השמאלנים הטוענים שזוכתם של הערבים לשאוף להשמידנו, וחובתנו להתייחס אליהם כאל אח"מים מכעיסה אותי.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 16.2.15
13004 הודעות
בתגובה להודעה מספר 0
אשמח אם תפרט על איזה סוג ויכוח אתה מדבר...
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 11.9.16
6421 הודעות
בתגובה להודעה מספר 0
(ומחילה על הדוגרי : )
ירדת מהרכבת וחשבת שפיספסת הזדמנות לתווך ביניהם ואולי זו מריבה לפני הסוף?
השאלה אם זה מציק כי אתה אדם ישר, אוהב ואיכפתי. או כי באמת ובתמים ייתן ונפלה בידיך הזכות ליישר ביניהם ההדורים - והיא התפספסה.
זה גם דבר שיש לקחת בחשבון לפני שמתערבים;
תועלת.
מועיל רק למצפון שלנו (אם כך אז נצטרך להתאפק מלהתערב) או באמת יתן תועלת לאחרים.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 19.10.15
64032 הודעות
בתגובה להודעה מספר 4
כל רגע אני חש שיכולתי להציל את האנושות אבל לא מתאפשר לי.
כך שדברים כאלו קטנים מבחינתי וזניחים ואין לי יומרה לעזור.
מצד שני, מי שרוצה בעזרתי, אני אשמח.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 11.9.16
6421 הודעות
בתגובה להודעה מספר 6
ערכתי לאחרונה בתאריך 31.05.17 בשעה 11:36 בברכה, Bones
הוספתי 3# רק לתועלת אישית.
בעיקר לגבי הקרובים לנו, רוצים שהיקרים להם - יקשיבו להם מבלי לשפוט. או להעביר ביקורת. או להשיא עצות.
לגביך אהרון5 : -)) דוגרית.
לרוב הרעיונות שלך מוצלחים.
לעיתים אנשים עם כישרון, יכולת ומוטיבציה - אך ללא הזדמנות או אפשרות מיצויי.
מתסכל. כמו שרשמת תחושת החמצה!
* אך למה סיוע גם לזוג או אדם בודד זה זניח? לא כביקורת. תוהה.
אולי תחושת ההחמצה תקטן, אם תועיל גם בדברים קטנים. ביומיום.. גם במשהו "פעוט".
בנוגע לעצותיך בכלל; גם אם מי שפנית אליו ישירות לא הושפע. ייתכן שהמסר עובר הלאה ומי שמאזין לשיח ביניכם - יושפיע וזה ישפר את חייו.
באופן אישי, נוטה (יחסית :/ להתאפק אם צד תמים עלול להפגע בדרך כלשהיא. משתדלת. אולי זו נטייתנו כנשים.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 19.10.15
64032 הודעות
בתגובה להודעה מספר 8
לא התכוונתי לזלזל בדברים הקטנים. חס וחלילה.
כוונתי הייתה בנוגע לתחושה שלי.
אני כל הזמן מתוסכל, כל הזמן צועק, כל הזמן מדבר אל הקירות.
כך שאם מישהו מתעלם מהעצות שלי, אני לא מקבל את זה קשה.
אני כבר רגיל שמתעלמים ממני.
זאת הייתה כוונתי.
אני טיפוס ששמח לעזור.
הייתה תקופה שהייתי נכנס לאתר סטיפס ומוסיף את הטיפים שלי.
אבל ראיתי שיש שם כבר אנשים שנותנים טיפים טובים.
יש לי בראש שני פרויקטים גדולים כבר חודשים ארוכים:
פרויקט למיגור תאונות הדרכים, ומכתב גלוי למניעת התאבדות.
יש לי סבלנות לכל אחד, ומי שירצה להיעזר בי כדי לסדר את המחשבות שלו, אשמח מאוד לסייע.
חלילה, אני ממש לא מזלזל בדברים הקטנים.
כל אחד הוא אור קטן...
אני לא הייתי קטן?
מאז קטנתי עוד יותר והפכתי לאפס... חחח.
אנשים לא מוצאים בי עניין, אבל בהחלט אם מישהו ירצה להתייעץ אתי, בשמחה.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד