פס''ד: מותר לדבר בפלאפון ברכב בפקק תנועה  

שמו של עו"ד אורי ברגמן מצוי בכותרות לאחרונה באופן כמעט יום יומי, שכן ברגמן הוא אחד משני המנהלים המיוחדים של הבנק למסחר שקרס בעקבות מעילת ענק.

אלא שלפני ימים אחדים רשם לעצמו ברגמן הישג בנושא שונה לגמרי אשר נוגע הרבה יותר לחייהם היום יומיים של אזרחי מדינת ישראל. הנושא הוא דיבור בסלולרי במהלך נהיגה.

סיפור המעשה: בבוקרו של יום 4 בנובמבר 1999 נסע ברגמן ברחוב מבצע קדש בתל אביב ברכבו מסוג איסוזו טרופר ולרוע המזל נקלע לפקק תנועה שהזדחל ברחוב לכיוון קניון איילון. הנסיעה הזו היתה מלווה בעצירות מוחלטות למשך פרקי זמן ממושכים וההתקדמות היתה איטית בפרקי זמן קצרים.

במהלך ההתנהלות הזו דיבר ברגמן במכשיר הסלולרי שהיה מצוי בריכבו, כאשר בזמן בו הרכב עמד בפקק עשה שימוש באפרכסת, ואילו בזמן שחלה התקדמות בתנועה עבר ברגמן לעשות שימוש בדיבורית שבריכבו.

לצידו של ברגמן נסעה ניידת משטרה אשר הורתה לו לעצור והשוטר שבה העניק לו קנס על כך ששוחח בסלולרי (לא באמצעות הדיבורית) תוך כדי הנסיעה.

ברגמן לא הסכים להשלים עם הדו"ח וביקש להישפט בטענה ששוחח בסלולרי רק בעת שהרכב עמד בפקק ובשעה שהמשיך לנסוע החזיר את המכשיר לדיבורית. השוטר יש לציין טען כי ברגמן דיבר בסלולרי הן כשהרכב עמד בפקק והן במהלך הנסיעה האיטית בפקק.

מכל מקום, בימ"ש השלום דחה את טענותיו של ברגמן ואימץ את גרסתו העובדתית של השוטר תוך שהוא מסתמך על הקביעה כי יש להעדיף באופן רגיל במקרים כאלו את גרסת השוטר. ביהמ"ש הטיל על ברגמן קנס בסך 1,000 שקל. ברגמן סירב להיכנע ועירער על ההחלטה לביהמ"ש המחוזי. וכך נדרשה לסוגייה השופטת שרה סירוטה.

סירוטה חילקה את הסוגייה לשניים. ראשית, לעדותו של השוטר מול עדותו של ברגמן. בנקודה זו קובעת השופטת כי בחקירתו בבית המשפט הודה השוטר שהוא אינו זוכר פרטים רבים. לעומתו התרשמה השופטת כי ברגמן זכר את המקרה לפרטי הפרטים.

עוד קבעה השופטת כי נכון שבאופן רגיל ביהמ"ש לערעורים לא מתערב במימצאי מיהמנות העדים - אך במקרה זה מאחר והשופטת בביהמ"ש לתעבורה (בימ"ש שלום) לא קבעה מדוע ראתה להעדיף עדות השוטר על פני עדות המערער, ובמיוחד לאור התמיהות שעלו מעדות השוטר, הרי שניתן ליישם את החריג לכלל שיש להעדיף את גרסת השוטר.

הסוגייה השנייה והמשמעותית יותר היתה השאלה המשפטית הבאה - האם המונח "תנועה" בתקנה 28 לתקנות התעבורה - אותה תקנה האוסרת למעשה שימוש בטלפון סלולרי תוך כדי נסיעה - פועלת גם במקרה שבו הרכב עומד ולא זז.

להבנת הרקע לשאלה יש להכיר את אותה תקנה בה נעשה שימוש כדי להעמיד לדין את כל דברני הסלולרי תוך כדי נסיעה. התקנה אינה מתייחסת לדיבור בסלולרי אלא לחובה להחזיק את ההגה בשני הידיים. התקנה קובעת למעשה כך:

(א) נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה; אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה.

(ב) האמור בתקנת משנה (א) יחול גם על הנוהג ברכב שבו הותקן או מצוי מכשיר טלפון קבוע או נייד, והנוהג ברכב רשאי להשתמש בטלפון רק באמצעות מיקרופון המותקן ברכב.

לפיכך מעלה השופטת שעלה עקרונית. מהי אותה "תנועה", האם משמעותה תזוזה פיסית של הרכב או שמא משמעותה כללית יותר ועמוקה יותר במובן הימצאותו של הרכב על הכביש תוך שהוא משתלב יחד עם שאר הרכבים סביבו בתנועה.

ההבדל בין שתי הפרשנויות ברור. במקרה הראשון מותר יהיה לנהג להרפות מההגה במקרה בו הרכב עומד בפקק או ברמזור או בכל מקרה שהרכב עצמו אינו בתנועה. במקרה השני יאסר עליו לעשות כן.

השופטת סירוטה מודה כי היא לתומה סברה שהפרשנות הנכונה היא שגם בעמידה בפקק אין הנהג רשאי להסיר יד אחת מן ההגה, שכן גם אז הרכב בתנועה. אלא שברגמן צירף לשופטת פסק דין שדן בדיוק בנקודה זו במסגרת הצבאית.

פסק הדין ניתן ע"י השופט סא"ל קמא בבית הדין הצבאי לערעורים, שבחייו האזרחיים משמש כסגן נשיא של ביהמ"ש המחוזי בירושלים.

באותה פסיקה קובע השופט כי: "מתן מענה קצרצר" לשיחת טלפון נייד בעת שהרכב אינו בתנועה, דהיינו אינו בנסיעה, לא נכלל בגדר האיסור שבתקנה 28(א).

השופט מוסיף כי "לא יעלה על הדעת כי נוהג רכב המצוי במצב של עצירה מוחלטת של הרכב, אינו יכול להסיר יד אחת מן ההגה ואף את שתי ידיו כל עוד הרכב נמצא במצב של עמידה. יהא זה בלתי סביר לדרוש מנוהג רכב המצוי בהמתנה ברמזור או בחניה בצידי הדרך שיחזיק את ההגה בשתי ידיו כל עוד הוא מצוי בדרך ובתוך הרכב".

השופטת סירוטה נענתה לבקשתו של ברגמן להכיר בפסק הדין הצבאי כמחייב גם במקרה שלו ומאחר שסירוטה כבר קבעה כי אין להעדיף במקרה הנוכחי את עדות השוטר על פני זו של ברגמן, הרי שבשילוב עם הקביעה כי בעת פקק יכול נהג להתרווח להסיר ידיו מההגה ואף לדבר בסלולרי, היא מחליטה לזכות את ברגמן מכל אשמה.