המלצת קריאה: ברית ה 7 סיכול ממוקד לכל שינוי (גם לאחר הבחירות)  

http://www.themarker.com/markerweek/1.2558547www.themarker.com/markerweek/1.2558547

"השחיתות השלטונית הפכה לסכנה קיומית. יש כאן משטר אוליגרכי שהורס את המדינה"
אורי יעקב, מייסד התנועה למען האמת בישראל, מכיר את הליכוד מבפנים ■ עכשיו הוא פותח את הפה על המערכת הפוליטית ועל ראש הממשלה: "הפסקנו להיות דמוקרטיה. אנחנו מתפוררים. נתניהו הפך את התפקיד למטרה. זו השחיתות החמורה והמסוכנת ביותר"

אורי יעקב, ספר קצת על עצמך.

אני רווק, אבא לילד בן 10, מתגורר בירושלים. למדתי באוניברסיטה העברית לתואר ראשון במדעי המדינה וגיאוגרפיה והמשכתי לתואר שני בתקשורת. הייתי יועץ התקשורת של אהוד אולמרט כאשר היה השר לענייני מיעוטים. בעת שהייתי סטודנט עבדתי בכנסת כעוזר הפרלמנטרי של ח''כ לשעבר יהושע מצא, והייתי פעיל פוליטי בתא הסטודנטים של הימין באוניברסיטה העברית - קסטל.

קסטל של צחי הנגבי וישראל כ"ץ?

כן, בהתחלה עבדתי אתם, אבל קסטל פעל בצורה לא דמוקרטית, עבר תהליך השחתה ולכן מיעט לעסוק בטובת הסטודנט ועסק יותר באינטרסים הפוליטיים ובקריירה של ראשיו. בעקבות זאת יזמתי פרישה, ויחד עם השר לשעבר דני נווה הובלנו קבוצה שהקימה את גלע''ד - תא סטודנטים לאומי עצמאי ודמוקרטי. שנה לאחר מכן מכן זכינו בבחירות לאגודת הסטודנטים, וקסטל שאיבד את השררה נעלם.

גם אביגדור ליברמן היה חבר בקסטל?

כן, הוא היה שתקן, נחבא אל הכלים, ושימש בעיקר כנושא כליו של ישראל כ"ץ והזרוע המבצעת שלו כאשר כ"ץ היה יו''ר האגודה. כאשר אני שומע את סגנון הדיבור של ליברמן היום, נדמה לי שזה בגלל אותן שנות שתיקה שלו בקמפוס.
סגנון כבד ושקט אבל לא ביישן?

ליברמן היה ונשאר ביישן, אלא שעם השנים הוא אימץ את שיטת המתפקדים בפריימריס ונהפך לקבלן קולות, בעיקר מקרב עולי בריה''מ לשעבר. בזכות זה הוא נהפך לאחד האנשים החזקים בליכוד. הוא סייע לנתניהו להשתלט על המפלגה לקראת בחירות 1996, ובתמורה נתניהו מינה אותו לתפקיד מנכ''ל הליכוד ומאוחר יותר למנכ''ל משרד ראש הממשלה.

מתי עזבת את הליכוד?

הייתי חבר מרכז ליכוד במשך עשר שנים. החלטתי לפרוש מהליכוד לאחר בחירתו השנייה של נתניהו לראשות הליכוד.

למה עזבת את העבודה עם אולמרט?

כי הגעתי למסקנה שאיני משרת את הציבור.

לאן הלכת?

הייתי דובר רשות הנמלים והרכבות ולאחר מכן הקמתי עסק עצמאי לייעוץ תקשורת, לניהול משברים ולייעוץ אסטרטגי. ב–2002 הקמתי את התנועה למען האמת בישראל, שמטרתה לחקור מה הם הגורמים לרמת השחיתות בישראל ולחוסר היכולת למשול ולנהל את ענייני המדינה לטובת אזרחיה ובמקביל להציע פתרון לבעיה באמצעות שורת רפורמות.

מה בדיוק עושה התנועה למען האמת?

התנועה למען האמת עוסקת בחקר הגורמים לרמת השחיתות בישראל שהיא בלתי סבירה ביחס למדינה הנחשבת כמדינת חוק דמוקרטית, וכן בחקר הגורמים לחוסר יכול המשילות הקיצוני שמגיע עד כדי שיתוק של השלטון. שנים מדברים על השיטה, וכעת אנחנו נחשוף כיצד נוצרה השיטה, שהיא למעשה אוליגרכיה, כיצד היא פועלת, מי האליטות וקבוצות הכוח השותפות בה, מה תפקידה של כל קבוצות כוח, מהם הנזקים שהיא גורמת למדינה ולציבור. אנו נמצאים בשלבים סופיים של העבודה ונערכים לשלב של גיוס משאבים כדי לארגן ולגייס את הציבור למאבק אזרחי המוני לא מפלגתי להעברת הרפורמות בחקיקה בכנסת.

מה מכשיר אותך להגיד איך זה צריך להיות אחרת?

כי ראיתי איך הדברים מתנהלים מבפנים וזה נתן לי פרספקטיבה לבחון את הדברים בצורה שיטתית. למדתי את הנושא בצורה יסודית. אני חוקר ואוסף חומרים כבר 15 שנה, נפגש עם מומחים וכותב מאמרים וניירות עבודה. לאחר עבודת תחקיר ממושכת אני יכול לנתח את שורש הבעיה של המערכת הפוליטית ולהציע פתרון.
ואתה אומר שישראל מושחתת.
כן. מאוד. אם אתה מוציא את מדינות העולם השלישי, אתה מוצא שבמדד השחיתות העולמי ישראל מובילה בפער עצום על מדינות דמוקרטיות מתוקנות.

אבל בכל מקום יש קצת שחיתות.

נכון. אבל אצלנו לא מדובר בקצת. הגענו למצב שהשחיתות השלטונית נהפכה לסכנה קיומית. ההתנהלות השלטונית ושיטת המשטר האוליגרכית שנוצרה כאן גורמות להתפוררות פנימית, ובשל כך מגבירות את הסכנות החיצוניות. כבר שנים רבות יש בישראל דמוקרטיה פורמלית בלבד, ועל הריסותיה קם משטר אוליגרכי שהורס את המדינה והחברה.

מתי הפסקנו להיות דמוקרטיה?

זה החל לפני כ–25 שנה. כיום השלטון האוליגרכי מורכב ממיעוט שבו שותפות כמה קבוצות כוח: האליטה הפוליטית, אליטת שלטון החוק, האליטה הפקידותית, קבלני קולות, ההסתדרות על ועדיה החזקים ובעלי הון ועיתון. ברית האינטרסים בין קבוצות כוח אלה גרמה להסתאבות ולהשחתה של כל מוסדות השלטון ושלטון החוק, וכתוצאה מכך לפגיעה חמורה בניהול ענייני המדינה בכל תחומי החיים - הכלכלי, החברתי, המדיני וגם הביטחוני.

אז יש בחירות וזו הזדמנות לשנות. אם אזרחי ישראל רוצים בשינוי, הם יצביעו לשינוי. זו הדמוקרטיה.

לא. הבחירות הן רק תחפושת. מי שקובע עבור הציבור מי יהיו נבחריו הם קומץ של קבלני קולות בדילים רקובים או ראשי מפלגות שמכתיבים רשימה לכנסת, כמו יאיר לפיד, משה כחלון ואביגדור ליברמן. מפלגות השלטון נהפכו לעסק פוליטי מושחת המתנהל באופן המנוגד לחוק, לערכי הדמוקרטיה ולטובת המדינה והציבור, ואף פוגע במפלגות עצמן. את עיקר מאמציהם וזמנם מקדישים הפוליטיקאים ועסקניהם לרישום קבוצות מאורגנות של מתפקדים למפלגות כדי שיסייעו להם להיבחר. כך התפתחה תופעה פסולה של קבלני קולות, המקבלים טובות הנאה מפוליטיקאים בתמורה להצבעה ולתמיכה בפריימריס. למשחק הפסול הזה הצטרפו בעלי הון, שתורמים כסף למתמודדים שיוכלו לממן את הוצאות הפריימריס ובתמורה יקדמו גם את האינטרסים שלהם בממשלה ובכנסת. במידה רבה, קבלני הקולות קובעים מי יהיה הח"כים, מי יהיה שר וגם מי יהיה המועמד לראשות הממשלה.
אז הכל מתחיל בשלב בחירת רשימות המועמדים?

הפריימריס היא שיטה מושחתת ומשחיתה. שם נזרע זרע הפורענות, משום שהנאמנות של הח"כים והשרים היא לקבלני קולות או לחלופין לראשי המפלגות שבכוחם לחרוץ את גורלם הפוליטי. הבעיה כבר לא בשיטת הממשל, אלא בשיטת המשטר.

וזה משפיע גם על איכות הפוליטיקאים שנבחרים.

במדינות מתוקנות די במעידה אתית כדי שנבחר ציבור יתפטר מתפקידו ויפרוש. אצלנו אפילו אחרי שהם מורשעים בפלילים הם חוזרים לבית הנבחרים, שלא לדבר על הדה־לגיטימציה שהם עושים למערכת המשפט ולשלטון החוק בהתקפות פרועות בזמן שמתנהל נגדם הליך פלילי. הפוליטיקאים אצלנו ברמה נמוכה. אנשים טובים מהאקדמיה ומי שהצליחו במגזר הפרטי כמעט לא באים. רמת נבחרי הציבור אצלנו לא מקובלת אפילו בעולם השלישי. זו תוצאה של השיטה: דמוקרטיה שבה נבחרי ציבור פועלים רק על פי חוק ולא על פי נורמות ואתיקה מביאה לתרבות פוליטית מושחתת.

אז מה אנחנו רוצים מנתניהו?

די הרבה. ממשלת נתניהו הקודמת השתלטה על כל המוסדות והמנגנונים שתפקידם במשטר דמוקרטי לפקח על השלטון, לבקר אותו, לפקח עליו לרסן את כוחו, לחשוף את מחדליו, לאכוף בו את החוק והמשפט ולבזר את כוחו על ידי הפרדת רשויות. הממשלה, שהיא הרשות המבצעת, מחזיקה כיום בכוח עצום ואין עליה כמעט פיקוח ובקרה, משום שהכנסת שתפקידה לחוקק חוקים ולפקח על הממשלה נהפכה לחותמת גומי שלה גם כאשר היא פוגעת באינטרס הציבורי. חמור מכך: בעוד שתפקידו של הצבא להגן על המדינה מפני סכנות חיצוניות, תפקידו של שלטון החוק הוא להגן מפני סכנות פנימיות של הפרות חוק בכלל ושחיתות שלטונית בפרט.

אתה מתכוון שנתניהו מינה את שומרי הסף?

בממשלה הקודמת נבחרו לעמוד בראש מוסדות שלטון החוק וביקורת המדינה מועמדים נוחים לשלטון: יהודה וינשטיין כיועץ המשפטי לממשלה ויוסף שפירא כמבקר המדינה. מאוחר יותר עמד וינשטיין בראש הוועדה שמינתה את שי ניצן לתפקיד פרקליט המדינה במקום משה לדור, שנלחם בשחיתות עם מני מזוז. גם אשר גרוניס נבחר לתפקיד נשיא בית המשפט העליון בחקיקה פרסונלית, הפסולה בכל מדינה מתוקנת. אז אמנם בעתירות שיש לגביהן פיקוח בינלאומי והמדינה וראשיה יכולים להסתבך בזירה הבינלאומית הפוליטית והמדינית - כמו בנושא התנחלויות על שטח פרטי - גרוניס תמך. אבל במרבית העתירות הנוגעות לשחיתות שלטונית או לפגיעה באינטרס הציבורי והחברתי גרוניס דחה את העותרים, ואף השית עליהם הוצאות עצומות כדי להרתיע עותרים חברתיים. כאשר הוגשה עתירה נגד החלטת וינשטיין לסגור את תיק חברות הקש של ליברמן, בניגוד להמלצת לדור, גרוניס שאל את העותרים ''האם אתם מצפים שאשמש כיועץ מעל היועץ המשפטי לממשלה?'', ובכך למעשה העמיד את היועץ המשפטי לממשלה מעל ביקורת שיפוטית של בג''ץ. גם בבג''ץ ראשי הרשויות שנגדם הוגש כתב אישום - גרוניס היה נגד השעייתם מהתפקיד.

סגירת תיק ליברמן היתה גם היא במסגרת הזאת.

בישראל רק היועץ הוא בעל הסמכות לאשר פתיחת חקירה נגד נבחר ציבור ולהגיש נגדו כתב אישום, ולכן כאשר בצומת הקריטית הזאת למאבק בשחיתות שלטונית יושב אדם שנוח לשלטון, נוצרת פגיעה אנושה בשלטון החוק ובמאבק בשחיתות שלטונית. לא רק תיק ליברמן נסגר. גם תיק ביביטורס נסגר עוד לפני שנפתחה חקירה. למעשה, מאז פיטוריו של היועץ המשפטי לממשלה פרופ' יצחק זמיר לפני כמעט 30 שנה, כל היועצים המשפטיים לממשלה, למעט מני מזוז, היו מינויים פוליטיים שלא ניהלו מאבק בשחיתות השלטונית ואפילו עצמו עיניים.

היועמ"ש יהודה וינשטיין
היועמ"ש יהודה וינשטיין. צילום: אילן אסייג
גם פרשות נתניהו הקודמות נסגרו.

הגדיל לעשות אליקים רובינשטיין כאשר בכמה פרשיות שחיתות, כמו בר־און־חברון ופרשת עמדי, החליט לסגור את התיקים למרות המלצה של המשטרה והפרקליטות להגיש כתבי אישום נגד נתניהו ואחרים. גם בכמה מפרשיות השחיתות שעליהן עמלו מזוז ולדור שנים כדי לחקור והגיעו לכדי הגשת כתבי אישום, הנאשמים זוכו בבתי המשפט בפסקי דין מעוררי מחלוקת משפטית, המכשירים לכאורה שחיתות שלטונית. כך היה במשפט טלנסקי, במשפט ראשונטורס, במשפט השגריר של ליברמן, במשפט המינויים הפוליטיים של הנגבי ובעוד שורה של פסקי דין.

הכל שחור? לא היה גם שום דבר טוב?

מי שהציל במקצת את אובדן האמון במערכת המשפט היה השופט דוד רוזן במשפט הולילנד, אבל בית המשפט העליון גורר רגליים ולא מקבל הכרעה בערעור שהגיש אולמרט. העובדה שבוועדה למינוי שופטים חברים פוליטיקאים ונציגי מערכת המשפט ועושים דילים במינוי שופטים פגעה מאוד בעצמאותה של מערכת המשפט וכן בפיקוח של הרשות השופטת על הרשות המבצעת והמחוקקת - ולהפך. למעשה, כיום אין מנגנון פיקוח על מערכת המשפט. נוצר מין מאזן אימה בין הרשות השופטת לרשויות המבצעת והמחוקקת.

אז הכל שחור.

המינוי של וינשטיין היה צורם במיוחד בשל ניגוד עניינים חמור מהעת שהיה עורך דין בשוק פרטי. וינשטיין ייצג שורה של פוליטיקאים בכירים, בהם את נתניהו בפרשת עמדי. המינוי של וינשטיין נעשה בעת שמעל ראשו של ליברמן ריחפו פרשיות שחיתות חמורות, אבל נתניהו היה תלוי בליברמן להקמת ממשלתו. בנסיבות חמורות אלה נתניהו מסר למפלגתו של ליברמן את המשרד לביטחון פנים (השר יצחק אהרונוביץ') הממונה על המשטרה; את ועדת חוקה, חוק ומשפט (ח"כ דוד רותם) שבין היתר מפקחת על הרשות השופטת; ואת משרד המשפטים הממונה על מערכת המשפט והפרקליטות כאשר שר המשפטים יעקב נאמן עמד בראש הוועדה למינוי היועץ המשפטי לממשלה. על פי כללי ועדת שמגר, הוועדה אמורה היתה לבחור יועץ משפטי ולהעביר את המועמד שנבחר לאישור הממשלה. אבל בוועדה לא הגיעו להכרעה בין ארבעת המועמדים, ובמקום לבחון מועמדים נוספים ולבחור יועץ משפטי לממשלה, נאמן העביר את כל ארבעת המועמדים לבחירת הממשלה — שבחרה בווינשטיין. כך למעשה נעקפו המלצות ועדת שמגר, שהוקמה בעקבות פרשיית השחיתות החמורה ביותר מאז קום המדינה — בר־און־חברון. אם בוחנים את תפקודו של וינשטיין מאז נכנס לתפקיד, אפשר לזהות בבירור אכיפה מינורית — וחמור מכך, סלקטיבית לכאורה — על פי האינטרסים של ראש הממשלה.

כלומר, מוסדות שלטון החוק נתונים להשפעה פוליטית.

כן. הפוליטיזציה הזאת, שלא לומר ההשחתה של מוסדות שלטון החוק, יחד עם הרוב האוטומטי שיש לממשלה בכנסת, גרמו לקריסה של הפרדת הרשויות המתבקשת בדמוקרטיה, שתכליתה למנוע כוח משחית בידי רשות אחת על ידי פיקוח של האחרת. בהיעדר הפרדת רשויות מלאה ואפקטיבית ובהיעדר חוקה שקובעת את כללי המשחק, הדמוקרטיה הישראלית נהפכה לפארסה.

אתה מתעלם מכך שלא מעט שחיתויות בכל זאת הגיעו לבתי המשפט.

ראשית, כמעט כל הפרשיות שהגיעו לבתי משפט היו תוצאה של המאבק בשחיתות שניהלו מזוז בעת שהיה היועץ המשפטי לממשלה ולדור בעת שהיה פרקליט המדינה. אני אומר לך שהפרשיות האלה הן רק קצה הקרחון וטיפה בים השחיתות בישראל. על פי כל הגדרה, לרבות של שופטת העליון דפנה ברק־ארז בספרה האחרון "אזרח, צרכן, נתין", שחיתות שלטונית היא כל התנהלות של גורם שלטוני שפוגעת באינטרס הציבורי למטרות של רווח אישי — יהיה אשר יהיה, לרבות שרידות שלטונית או כל רווח אישי, פוליטי או אחר. הבעיה של השחיתות הזו היא שאי אפשר לאכוף אותה בכלים פליליים, אף שהיא הרבה יותר מזיקה ומסוכנת משחיתות של מעטפות הכסף, מרמה, שוחד, גניבה או הפרת אמונים שאותם אני מגדיר פשיעה שלטונית.

תן דוגמה לשחיתות כזאת.

למשל, אם ראש ממשלה מקדים את הבחירות משיקולים אישיים שגורמים לפגיעה בניהול ענייני המדינה ולהוצאות של מיליארדי שקלים — זו שחיתות שלטונית. אם ראש הממשלה ושותפיו מקימים קואליציה שאינה מאפשרת למשול ולנהל את ענייני המדינה, משיקולים אישיים — זו שחיתות שלטונית. אם ראש הממשלה מפקיר את יחסי החוץ של ישראל כאשר הוא מותיר את משרד החוץ ללא שר משום שהוא ממתין עד לסיום משפטו של שר החוץ והוא עושה זאת משיקולי הישרדות אישית — זו שחיתות שלטונית. אם ראש הממשלה ממנה שרים שאינם ראויים ואינם מתאימים לתפקידם והם פוגעים באינטרס הציבורי, משיקולים של שרידות שלטונית — זו שחיתות שלטונית. אם שר האוצר מעביר חוק מע"מ 0% שפוגע בציבור (על פי דעת רוב המומחים) בגלל אינטרסים פוליטיים אישיים — זו שחיתות שלטונית.

מה אתה רוצה מלפיד? חוק מע''מ 0% עבר בממשלה ובכנסת כמעט את כל שלבי החקיקה.

בדיוק, זה מה שאני טוען, שהמוסדות האלה כבר לא משרתים את האינטרס הציבורי, או שהשיקול של האינטרס הציבורי אינו דומיננטי אצלם בהשוואה לשיקול האישי והפוליטי. גם נתניהו תמך בחוק מע''מ 0% ורק סביב פיטורי לפיד הוא ביטל אותו, טען שהוא רע והסביר שתמך בו רק מפני שלפיד לחץ עליו. איפה האחריות שלך כראש ממשלה? אתה ראש ממשלה ואתה ביודעין וכדי לשרוד מאפשר לחוק שצפוי לפגוע בשוק הדיור לעבור? יש כאן התנהלות ממשלתית שלא קיימת באף מדינה בעולם. כל שר עושה ככל העולה על רוחו במשרדו וכל מה שמשרת את האינטרסים האישיים שלו, גם אם הדבר פוגע באינטרס הציבורי, וראש הממשלה שותק כדי לשרוד והשרים האחרים שותקים כדי לשרוד וכל המפלגות השותפות לקואליציה שותקות כדי לשרוד בשלטון ולפעמים גם האופוזיציה שותקת, במיוחד כאשר מדובר בשחיתות.

הכל עניין של הישרדות?

ראש הממשלה ושריו הפכו את התפקיד למטרה במקום אמצעי לשרת את המדינה ואזרחיה. זו השחיתות החמורה והמסוכנת ביותר, משום שהיא גורמת נזקים עצומים ברמת המקרו בכל התחומים של חיי הציבור — החברתי, הכלכלי המדיני והביטחוני. אין דרך לאכוף את השחיתות הזו כי זה עניין של תרבות פוליטית מושחתת, והחוק לא נותן לזה מענה. לעומת זאת, הפשיעה השלטונית גורמת נזק ברמת המיקרו בלבד. הציבור הזדעזע ממה שנחשף בקלטות אולמרט־זקן. זה חמור. אבל הנזק שנגרם לאינטרס הציבורי כתוצאה ממעשיהם של אולמרט וזקן ובפרשיות דומות הוא מינורי ביחס לנזקים שנגרמים כתוצאה מהתנהלות ממשלתית מושחתת שפוגעת במדינה ובאזרחיה למען רווח פוליטי־אישי. הבעיה שזה נהפך לנורמה מקובלת. הכל גלוי, והציבור וגם התקשורת כבר התרגלו והכל אדישים לתופעה, אף שמדובר בסכנה קיומית למדינה ולחברה ופוגע פגיעה חמורה בכל תחומי החיים של הציבור. זה אסון.

ואיפה הציבור? מה, הוא מטומטם?

לא, פשוט אין לו ברירה. בבחירות הציבור הוא לא יותר מחותמת גומי: הוא יכול לקנות את כל החבילה (המפלגה), או לדחות אותה ולקנות אחרת. זו אחת הסיבות העיקריות לכך שהפוליטיקאים כאן מצפצפים על הציבור. נוצר מצב שבו ראש הממשלה הוא מריונטה של ראשי מפלגות הקואליציה, של שרים ממפלגתו שבגלל שיטת הפריימריס יש להם בסיסי כוח עצמאיים ולכן ראש הממשלה זקוק להם ולכן הוא ממנה אותם על פי כוחם במפלגה וחושש לפטר אותם. כך שבהיעדר אימת הדין על נבחרי הציבור ובהיעדר מורא הבוחר, משום שלא הציבור בוחר אותם, אלא מקבל רשימה סגורה של מועמדים שנבחרו בשיטה לא הוגנת, טוהר בחירת מועמדי המפלגות לכנסת אינו פחות חשוב מטוהר הבחירות לכנסת. איזו חלופה יש למשל לציבור ימני לייט שרוצה להצביע למפלגה נקייה?

בכל זאת מצביעים בסוף.

כן, אבל בגלל איבוד האמון, יש בריחה למפלגות מגזריות או למפלגות אווירה שבכל פעם מחדש מאכזבות, וכך אין מפלגת שלטון מרכזית גדולה שבכוחה להקים ממשלה יציבה ולנהל מדיניות. התפתחה כאן תרבות פוליטית שבטית שבה אין כמעט מעבר של קולות או שהוא זניח, משום שמרבית המצביעים בוחרים שוב ושוב באותה מפלגה בלי קשר להישגיה או כישלונותיה. תרבות פוליטית שבטית אינה מאפשרת קיום משטר דמוקרטי מהותי, משום שהרעיון הדמוקרטי מבוסס על אפשרות לנייד קולות ממפלגה למפלגה על בסיס של הצלחה או כישלון בעת שהמפלגה בשלטון. המערכת הפוליטית התרסקה לרסיסי מפלגות קטנות ובינוניות, ואינה מאפשרת לנהל את ענייני המדינה. הקמת הקואליציה והממשלה נהפכו למטרה במקום לאמצעי לנהל את ענייני המדינה. הניגודים האידיאולוגיים בקואליציות שקמות יוצרים שיתוק ממשלתי, ובכל הנושאים הגורליים לעתיד המדינה אי אפשר לקבל החלטות.

אלה לא הסיבות שיצרו את המחאה החברתית?

המחאה היא החמצה היסטורית. הטעות היתה שמנהיגי המחאה לא השכילו להבין ולדרוש מהכנסת והממשלה טיפול בגורמים לבעיות, במה שיוצר את הבעיות החברתיות־כלכליות, בגורמים לשחיתות השלטונית ולקשרים בין הון לשלטון. במקום לדרוש רפורמות מהפכניות למיגור השיטה שיוצרת את הבעיות, ילדי רוטשילד ניהלו דיאלוג עם ראשי השיטה, ומה שקיבלנו זה עוד ועדה. הם לא הבינו שהשיטה האוליגרכית הקיימת לעולם לא תוכל לספק צדק חברתי וצדק בכלל.

מבחינה זו המחאה גרמה נזק גדול. מצד אחד היא גרמה לשינוי בתודעה ושיח הציבורי, אך מצד שני היא לא הצליחה לחולל לשינוי וזה יצר ייאוש בציבור, היתה אכזבה גדולה, וכל עוד הציבור לא יבין מדוע המחאה נכשלה ולא יוצג לו פתרון לשורש הבעיה, הוא לא ייצא שוב לרחובות כל כך מהר. ידוע לי אישית כי השלטון וראשיו, כולל ראש הממשלה, היו בפאניקה וחששו שהמחאה תדרוש שינוי מהפכני לרבות הפלת השלטון. אבל נתניהו ואנשיו השכילו להתמודד עם הבעיה והצליחו להוליך שולל את מחוללי המחאה בהבטחות שווא שהם אינם יכולים לקיים בגלל השיטה.

אז מה אתה מציע?

השחיתות החמורה והיעדר יכולת המשילות הם תוצאה של אוליגרכיה שהשחיתה את כל מנגנוני הדמוקרטיה — שלטון החוק, התקשורת שאמורה להיות כלב השמירה, הפרדת רשויות, המפלגות שהן מסד הדמוקרטיה, בחירת המועמדים לכנסת, הבחירות הכלליות וקואליציות רקובות. זה היה תפקידה של האקדמיה והאינטלקטואלים לקום ולומר ''עד כאן. אם נמשיך כך לא נשרוד''. אבל לצערי שתיקת האקדמיה לנוכח שקיעת הדמוקרטיה הישראלית זועקת לשמים. בכל העולם מהפכות דמוקרטיות מובלות בידי השכבה האינטלקטואלית וההמון מצטרף בשלב השני, רק לא אצלנו. גם התקשורת נכשלה. גם היא מרבה לעסוק בסימפטומים ולא בשורש הבעיה.

יש מישהו בכנסת שיכול לקדם רעיונות כאלה?

לא. רק אם היתה קמה מפלגה שזה הדגל שלה ומקבלת רוב בכנסת, השינוי יכול היה לבוא משם. אבל נכון להיום, גם מגלגלי העיניים מהשמאל בפרט ומהאופוזיציה בכלל שותפים לשיטה. גם ראשי מפלגות וח"כים באופוזיציה מסכימים אתי שכללי המשחק הדמוקרטי הופרו. במצב זה שוחרי הדמוקרטיה לא יכולים לשחק בכללי משחק מושחתים ולא דמוקרטיים, ועליהם להתפטר כאיש אחד מהכנסת ולהוביל הקמת תנועת מחאה מהפכנית דמוקרטית. כך תיחשף קבל עם ועולם ערוותם של נתניהו ושותפיו לשלטון על התרמית של ''הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון''. צעד כזה יכול להוביל למחאה מהפכנית שתשנה את כללי המשחק. כל עוד האופוזיציה לא עושה זאת, היא שותפה לשיטה.

תן תוכנית קונקרטית.

יש להטיל איסור על גיוס תרומות לבחירות כלליות וכן לבחירות פנימיות. המדינה כבר מממנת חלק ניכר באמצעות מימון מפלגות, וגם אם זה יעלה קצת יותר בסופו של דבר זה ימנע שחיתות שחלק ניכר ממנה היא תוצאה של התלות של נבחרי ציבור בתורמים, שלרוב הם בעלי הון. כן ייקבע מנגנון סינון לבחירת המתמודדים בפריימריס על פי קריטריונים ברורים. רישום מתפקדים על ידי קבלני קולות ייחשב לעבירה פלילית. אנחנו מציעים שרק המפלגה הגדולה ביותר תוכל להקים ממשלה, בתנאי שקיבלה לפחות 35% מהקולות. וכדי שזה לא ייהפך לפארסה — איחוד מפלגות לפני הבחירות ופיצולן לאחר מכן — ייאסר בחקיקה להתפצל לאחר הבחירות. בבחירות לכנסת יציגו המפלגות את רשימת המועמדים לכנסת פתוחה, והבוחרים יוכלו לסמן מהרשימה מספר מועמדים לכנסת. כך הבחירה הסופית של נבחרי הציבור תעבור לציבור. מדובר בשילוב של בחירות אישיות ובחירות יחסיות, שמתאים לתרבות הפוליטית בישראל. אנו מתנגדים לבחירות אזוריות, משום שישראל היא מדינה קטנה וחלוקתה לאזורי בחירה עשויה להריץ מועמדים באזור על ידי קבלני קולות ובעלי אינטרסים אחרים. בנוסף, יש להציב חומה סינית בין השלטון למוסדות שלטון החוק. פוליטיקאים לא יהיו מעורבים באף מינוי של בכירים — במשטרה, בפרקליטות, במערכת המשפט ובמוסד היועץ המשפטי לממשלה. נציע להקים אקדמיה לשופטים. שופט הוא המקצוע היחיד שאף שהוא חורץ גורלות, אינו דורש הכשרה והתמחות. עד אז הרכב הוועדה למינוי שופטים לא יכלול פוליטיקאים ולא שופטים. כדי שהפרדת הרשויות תהיה מלאה, ח"כ לא יוכל לכהן כשר, וזאת כדי שהכנסת תמלא את שני תפקידיה: חקיקה ופיקוח על הממשלה. ראש הממשלה ימנה את השרים רק לאחר שיעברו הליך שימוע באחת מוועדות הכנסת, כמו בארה"ב.

מה לגבי מינויים פוליטיים, אחת הרעות החולות אצלנו?

פוליטיקאים לא יהיו מעורבים במינויים בשרות הציבורי. המציאות מוכיחה שכל המינויים הפוליטיים, כולל משרות אמון, נועדו לשרת את האינטרסים האישיים של הפוליטיקאים ולא את האינטרס הציבורי. רבים ממשרות האמון והמינויים בשירות הציבורי על ידי פוליטיקאים משמשים כזרוע המבצעת שלהם בענייני שחיתות. לכן כל המינויים, כולל של בכירים בשירות הציבורי, יבוצעו על ידי ועדות מקצועיות על בסיס קריטריונים שיפורסמו בפני הציבור. פוליטיקאים הם לא מנהלי כוח אדם, אלא קובעי מדיניות, ולכן אין כל סיבה שיעסקו בכוח אדם. בבריטניה שר לא יכול למנות אפילו מזכירה. שתי הוועדות — אשר ושמגר — המליצו על כללי אתיקה לח"כים ושרים, כללים שנאמן כשר משפטים הקפיא ולא העביר לחקיקה. יש להעביר את ההמלצות שלהן בחקיקה ולהקים בית דין לאתיקה לנבחרי ציבור, שיהיה בעל סמכות להטיל עונשים עד כדי הדחה מהכנסת והממשלה. כך גם לגבי אתיקה עיתונאית. לא נפרט, אבל יש לנו הצעות מפורטות גם לרפורמות בנוגע לעצמאות השידור הציבורי, לבחירת נשיא המדינה שנהפכה לפארסה אצלנו, לחובת הצבעה בבחירות לכנסת ולפרסום הצהרת הון על ידי נבחרי ציבור.

אז מה, לפרק הכל ולבנות מחדש?