פרשת השבוע - מקץ  

מאת אברהם הללי עו"ד
מביא: יעקב https://rotter.net/User_files/forum/566a99501db86813.doc

אַל תִּבְטַח בָּאָדָם לְלֹא סִיָג בְּעֵת צָרָה יֵעָלֵם וְאָתָּה תִּשְׁאֵג
בְּטַח בְּכֹוֹחֲךָ דָי לְךָ וְהוֹתֵר וְעַל הַבְטָחוֹת שַׁוְא מָהֵר וְוַתֵּר

שבת שלום קהל קדוש וחג אורים שמח

פרשת השבוע מקץ - חָנֻכָּה

בְּטַח בְּעַצְמֶךָ
מִקֵּץ הַדְּבָרִים לֹא טוֹב לָאָדָם לִבְטוֹחַ
בּאָדָם וּבְחֵילוֹ וְאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁכּוֹחַ
לֹא בְּחַיִל וְלֹא בְּכֹחַ נֶאָמְרוּ דִּבַרֵי חָכְמָה
גָּם לֹא בְּאָדָם שֶׁיִּשְׁכוֹן דּוּמָם בַּאֲדָמָה
וּבְלֶכְתּוֹ מַשְׁאִיר דְּמָמָה

לְסַעַד מִבֶּן בְּרִית תְַּצָּפֶּה לַשַּׁוְא וּתְחַכֶּה
הַבְטָחֲתוֹ כְּהֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ בָהֵם תִּזְכֶּה
כִּי טֶבַע הָאָדָם לִשְׁכּוֹחַ רַק עַצְמוֹ יִזְכּוֹר
וּבְרִית אֲשֶׁר כָּרַת עִמְךָ יִשׁכַּח לִשְׁמוֹר
כִּי כִּפְנֵי הַכֶּלֶב פְּנֵי הַדּוֹר

דִּבְרֵי שֶׁפֶר נִשְׁמַע לָרֹב מִפִּי הַלְאֻמּים
כַּאֲשֶׁר יִשְׂרָאֵל מְשַׁלֵּם לְקִיּוּמוֹ בְּדָמִים
בְּגִנּוּיֵים יִזְכֶּה הוּא בְּהַכּוֹתוֹ מַכָּה נִצַּחַת
וּמִנִּצְחוֹן יִשְׂרָאֵל עַל צָרָיו לֹא יִרְווּ נַחַת
וְיִרְבֶּצוּ כַּכֶּלֶב עַל שַׁחַת* *משל: כלה לא אוכל שחת אבל גם לא נתן לאכול
אל תבטחו בנדיבים
זה אמרו חכמינו ז''ל בקשר לדברי יוסף שאמרם לשר המשקים שהיה כלוא עמו לאחר שפתר לו את חלומו באמרו לו: כי כעבור שלושה ימים פרעה ישחררו מבית הכלא וישא ראשו ויחזירו אל מעמדו. בהמשך לכך אמר יוסף לשר המשקים: "כִּי אִם זְכַרְתָּנִי אִתְךָ כַּאֲשֵר יִיטַב לָךְ וְעָשִיתָ נָא עִמָּדִי חֶסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מן הבית הזה".(וישב מ/יד)כאן יוסף שם מבטחו באדם בשר ודם ולא למד העצה עתיקת היומין: "אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה", על טעותו זו שלם יוסף בשנתיים כליאה נוספות על אלה שכבר ישב אותן. כי שר המשקים לא זכר את יוסף במשך שנתיים ימים מיום שפתר לו יוסף את חלומו. ללמדך שהאדם אנוכי לא יעשה חסד, אלא אם יש לו מזה תועלת אישית. והנה כְּשֶׁשַׂר-המשקים רצה לשאת חן בעיני בְּסַפֵּר פרעה את חלומותיו לעמו, אשר לא להם פותר בכל ממלכתו, אמר שר המשקים לפרעה : חטאי אני מזכיר היום (מא/ט) וספר לפרעה על יוסף היושב בכלא אשר ידוע הוא פותר חלומות, וּמֻכַּר בכינוי צָפְנַת פַּעְנֵחַ כי שר המשקים ושר האופים נוכחו לדעת זאת היטב. רש''י בא לחזק את החובה לבטוח בה' וצטט הפסוק: אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רְהָבִים (אֶל מִצְרַיִם). (תהלים מ/ה) שם מצרים כ"רהבים" לקוח מישעיהו הנביא שאמר: וּמִצְרַיִם הֶבֶל וָרִיק יַעְזֹרוּ, לכן קראתי לזאת "רַהַב" הֵם שָׁבֶת (ישעיה ל/ד). יוסף נקנה כעבד על ידי פוטיפר סריס פרעה, ואשת פוטיפר שהיה סריס אצל פרעה חשקה ביוסף יְפֵה התֹּאַר. יוסף לא התפתה לחזוריה של אש פוטיפר העלילה עליו שרצה לאנוס אותה ונכלא. חכמינו אמרו כי אילולא היה יוסף צדיק גמור, היה נעתר לחיזוריה של זו. יוסף העדיף לְהִכָּלֶא ולא לחטוא עם "אשת איש" על כן מכונה הוא "יוסף הצדיק". מוסר השכל מהפרשה, שהדרך לפסגה מלאה מכשולים וחתחתים.טוב לאדם להתגבר אלה כדי להגיע ליעדו-לפסגה אשר יוסף הגיע אליה במצרים.

המנהיגות מולדת עם האדם.
זו אמירה שיש לה כיסוי דוקא בקשר ליעקב אבינו ויוסף בנו. השנים הגיעו לפסגה בדרך הקשה אבל בדרך בטוחה. ואכן יש דמיון רב בין יעקב לבין בנו יוסף. על יוסף נאמר כי הוא "רועה". ויעקב היה רועה אצל לבן, הכינוי "רועה" ניתן גם למנהיג הרועה ''צאן מרעיתו''. המנהיג הוא כמו רועה המופקד על צאן שולחו. על המנהיג כרועה הצאן עליו לשמור על עמו. בהמשך, משה רבנו היה גם רועה צאן יתרו חותנו. לגבי משה לית מאן דפליג שהוא מנהיג שלא קם כמוהו לעם ישראל. לכן מובן דבר היות משנה למלך מצרים לפרעה, למרות קטרוג נכבדי מצרים בפני פרעה, על כי יוסף אינו אלא עבד שנקנה בכסף ואפילו איננו יודע שפת הארץ (שפת לא ידעתי אשמע- בתהלים). כאמור גם יעקב היה רועה צאן לבן ויצא משם עם כבודה רבה ומיעקב קם והיה עם ישראל. מנהיגותו של יוסף על מצרים קבלה תוקף בלתימעורער מפרעה שאמר לו: אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך. (כא/מ) "ישק'' במשמעות "משק", והכוונה שניהול משק מצרים יהיה על פי יוסף. ואכן כפי שנוכח יוסף פעל בנאמנות רבה לפרעה, וגרם שבשנות הרעב המלך אגר תבואות בר בהם קנה את כל קרקעות האיכרים במצרים והפך את המצרים לאריסים משועבדים לפרעה. אולי זו גם הסיבה שגם בני ישראל במצרים שועבדו. לאחר מות יוסף היו בני ישראל לעבדים לפרעה. יוסף בחכמתו ניהל משק מצרים כך שהמצרים קבלו עליהם את הדין. יוסף בחכמתו השפיע על פרעה לפעול כעצתו. המדרש אומר כי יוסף הציע לפרעה להטיל מס על נתיניו, כדי שלא ימרדו בו, ואמר לפרעה שעליו לשמש דוגמא לנתיניו: תַּעֲשֶׂה אתה ואז גם עמך יעשה כלשון הפתגם התלמודי האומר: קְשׁוֹט (התקן) עַצְמְךָ תְּחִלָּה, ואחר קְשׁוֹט אֲחֵרִים. יוסף צדק בשימו את פרעה רם ונעלה עד כדי שראו בו נתיניו אלילם. על כן נאמר : המנהיגות מולדת עם לידת האדם הגבר נכר ביוסף .

רעב בארץ כנען
אצל שלושת האבות היה רעב בארץ. אצל אברהם נאמר: ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם (לך לך יב/') הרעב חזר שוב גם בתקופת יצחק שם נאמר: ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם, אלא שכאן יצחק לא ירד למצרים: וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה. (תולדות כו/א) ובימי יעקב אמר יוסף: ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים (מא/נד) הרעב פקד גם את ארץ כנען שהיא אחת מן הארצות ששרר בהם הרעב. גם כאן הדרך להתגבר על הרעב היתה בירידה מן הארץ למצרים , שם יוסף היה שם המשביר למצרים ולארצות השכנות למצרים. סופו של מהלך ירד יעקב וכל ילדיו ונשותיו ועבדיו למצרים בעידוד הקב''ה שאמר לו: אנכי האל אלהי אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם.(ויגש מו/ד) הַסְּנַרְיוֹ הזה של רעב או יוקר מחיה בארץ גורם גם בימינו לירידה מהארץ בטענה כי מחפשים רְוָחָה ואולי גם הצלחה.בנכר. בשלושת המקרים אצל אבותינו, תוצאות הירידה לא היו כפי שקוו שיהיה. היתה כאן אשליה בתחילת הירידה עשוי להיות טוב, אך בהמשכה רע ומר היה בכל המקרים שבהם בני העם שירדו מן הארץ. לאורך הדורות נהגו היורדים כולל אבותינו שירדו מן הארץ, לשוב אליה כשרע להם בנכר והאשליה התפוגגה, והם התאכזבו. כאשר יכלו לשוב לארץ מהרו לעשות זאת ולא תמיד יכלו לשוב.(שנים לפני מלחמת העולם השניה). היורדים נרדפו על ידי תושבי הארץ וסופם היה רע מר ונמהר ונסתים לדאבון לבנו בשואה) וחמור מזה שערי הארץ אז היו נעולים. לא בכדי אחד החוקים החשובים ביותר שמדינת חוקקה אחרי קוממיותה הוא חוק השבות אחד החשובים לקיומו של עמנו, חוק הפותח את שערי הארץ לכל יהודי באשר הוא שם . לא לשוא מדינת ישראל מתנגדת לזכות השיבה, מה עוד אלה אשר כביכול יש להם זכות לשוב כבר אינם בין החיים. מוסר השכל לאלה שרואים ב"מילקי" ו"בקוטג'" סיבה לירידה מן לגרמניה או לכל ארץ אחרת באירופה, בעוד הקרקע שם כבר בוערת . אלה אשר בוחרים לעזוב את הארץ לתמיד עושים זאת כנראה מפני שמאסו להיות שותפים לחידוש קוממיותו של עם ישראל ולהלחם על כך כשזה צריך.

בּוֹאוֹ עוֹז רוּחֶנוּ נָרִים
נָשׁוּב נִקְרָא וּנְעָיֵּן בְּדִבְרֵי היָּמִים
לָשִׂים עַמֶּנוּ חָזָק בְּקֶרֶב הָעַמִּים
לִסְמוֹך עַל עַצְמֶנוּ כְּמוֹ הַמַּכַּבִּים
אֶל אֱמוּנָתֶנוּ בְּכוֹחֶנוּ נֵהֵא שָׁבִים
זֹאת לְצֶאֱצָאֵינוּ אָנוּ חָבִים
בְּעוֹדֶנּוּ בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל סִפּוּר גְּבוּרָה
וְהַקְרָב לוֹבֵשׁ צוֹרָה וּפוֹשֵׁט צוּרָה
ְאָנוּ נחזק את יְדֵי אָחִים כֹּל דַקָּה
לְנַצֵּחַ אֶת צָרֶינוּ כַּמַּכֵּבִּים בַּחֲנֻכָּה
כִּי הָאֱמוּנָה עֵצָה בְּדוּקָה
עַל כֹּל אַלֶּה נוֹדֶה נְשַׁבֵּחַ וּנְהַלֵּל
וּנֹאמַר גְּבוּרוֹת יִשְׂרָאֵל מִי יְמַלֵּל
יוֹם יוֹם בְּמִקְרָא הַהַלֵּל