יועז הנדל הפובליציסט שמקדם את האידיאולוגיה שלו באמצעות המיניות שלו  

בעידן החדש שאנו ניצבים בפתחו, אפשר לסחור גם בגברים כפרגיות מובחרות: שאלו את יועז הנדל הפובליציסט שמקדם את האידיאולוגיה שלו באמצעות המיניות שלו
(...)
הנה כי כן ניצבים גברים בפתחו של עידן חדש, שבו מצטמקות זכויות היתר שלהם. עידן שבו נשים משיבות להם מלחמה שערה. עידן שמתהפכות היוצרות וגברים נמדדים כאובייקטים. ואולי זה הדבר שמפניו הם כה חוששים — שאפשר גם בהם לסחור כפרגיות מובחרות. לא הייתי נדרשת לסוגיית הרדוקציה אלמלא הגיע לידי השבוע "נשים", דו־ירחון המיועד לנשות המגזר הדתי־לאומי, מעין גרסה צנועה וקורקטית של השבועון "לאשה". משנכנס אדר נוהג המגזין ללבוש פנים מבדחות ומארח על שערו גבר לבוש מחופש. בחג הזה החליט העיתון לפנק את הקוראות בפובליציסט ד"ר יועז הנדל. ובאיזו תחפושת בחר בחורנו האמיץ? אנה ואלזה? ושתי? רקדנית פלמנקו? לא ולא. הוא בחר להתחבר אל האלטר־אגו — זולנדר מהרי יהודה.
(...)
ברור לכולנו כי הגיע אל הסטודיו של הצלם במראה המקורי שלו, הדוּש מיו"ש, שערו סתור, קוצי דרדר בחולצתו ורגבי האדמה הקדושה רוחשים בסנדלי השורש שלו. כי זה הנדל שלנו — אך נדלקות עליו המצלמות, נכבית בו הרוח המתנחלת; מאז ומעולם חשדתי שהוא מסוג הבריות המעמידות פני שורשיוּת בשעה שהן עפות על עצמן. מדוע שלא יצרף אליו את תעופן הצמרת השני של המגזר, בצלאל סמוטריץ', על הפוני השובבי, העיניים התכולות ושיער החזה המתבדר ברוח, ויחד ישיקו בויז באנד.