מחרטות נגד מחשבים וחרדים נגד משטר האייתולות  

האמת שליברמן לא עלה עליהם בעצמו, הוא קיבל אותם מזוכה פרס נובל דן שכטמן, שמסר גם לי את הנתונים (אבי עבד איתו יחד באותה הפקולטה).

מסתבר שבישראל ישנם כ- 7,000 בוגרי הנדסה חדשים במקצועות התעשייה הכבדה כל שנה. באיראן? 240,000. אמנם אוכלוסייתה של ישראל הינה כ- 10 מליון איש ואילו של איראן כ- 90 מליון איש, כלומר כדי ליצור תחרות "הוגנת" יש להכפיל את כמות הבוגרים בישראל בערך פי 9. ועדיין, 7,000 × 9 = 63,000 שהם כרבע מכמות הבוגרים בלבד בהשוואה לאיראן.

שכטמן הסיק מכך שתי תובנות:

הראשונה היא שכל החכמולוגים שטענו שניתן לזרוק את המחרטות והכרסומות לטובת התעשייה החכמה ועתירת הידע פשוט טעו.

כן, התעשייה החכמה חשובה ורווחית. אבל נשק בפועל מייצרים עם מחרטות ולא מחשבים, ומסתבר שאם לא רוצים להיות תלויים לחלוטין באחרים צריך לדעת לעשות את זה גם בעצמך.

התעשייה האיראנית, למרות ההתקדמות העצומה שלה, עדיין לא עומדת באותה רמה של זו הישראלית. אבל לא רק האיכות אלה גם הכמות קובעת, וכשהאיראנים מסוגלים לספק את הנשק שלהם לכל מאן דבעי, אנחנו בבעיה.

התובנה השנייה של שכטמן, אולי פחות תובנה אלה חצי הלצה, היא שמשעשע לראות שמשטר האייתולות, משטר שהוא שם נרדף לרודנות דתית קיצונית, שולח את נעריו ללמוד הנדסה - ואילו דווקא מדינת ישראל הדמוקרטית, הנאורה והמתקדמת שולחת את בניה לישיבות והכוללים.

את ההבדל בעקבות המדיניות חסרת האחריות הזו רואים בתוצאות.