ניתוח מבריק של איש השמאל דורון ארזי חבר מפלגת העבודה על המצב לפני הטבח  

טיעון החוזר ועולה עכשיו מפי דוברי שמאל ומרכז נגד נתניהו הוא כי הוא היה זה שעודד וטיפח את החמא"ס, נמנע מהכרעתה, שמר אותה על אש קטנה, תידלק אותה וסייע לה, וכל זאת כדי להעמיק את הבידול בין עזה לבין הגדה, להחליש את הרש"פ ולנצל את פילוג העם הפלסטיני כדי להימנע ממו"מ עם הרש"פ שהיה מחייב ויתורים.
זה נכון;
אבל חוסר-יושר הוא מצד דוברי השמאל להעלות טיעון זה עכשיו, וליצור בכך את הרושם כי השמאל תמך בהכרעת החמא"ס ורק נתניהו מנע זאת.
וכן חוסר-יושר הוא לטעון, שלו היה נערך מו"מ עם הרש"פ הוא היה מצליח והיינו משיגים סוף-סוף הסדר שלום.
הנה מה שכתבתי בתשובה לכמה טיעונים כאלה מצד אנשי שמאל בדיון בקבוצה אחרת:
****************
אבל אתה שוכח שהשמאל - ואני מוסיף, להבהרה, "אנחנו בשמאל" - ביקר אסטרטגיה זאת לא מתוך תביעה להכרעה צבאית של חמא"ס אלא להיפך, מתוך דרישה ל ע ו ד
ויתורים לחמא"ס. וזאת מטעמים הומניטאריים - נחמץ הלב (באמת, לא באירוניה) על סבל העזתים, והשמאל, נאמן (בצדק) לתפיסתו הכלל-אנושית האוניברסליסטית, חיפש דרכים להקל עליו.
המשמעות הייתה נסיגה זוחלת מכל תביעה בטחונית כלפי חמא"ס וחיפוש אחרי כל מיני סידורים של "הודנא" ו"תהדיאה" ו"הסדרה" או אחרי כל מיני עיסקאות תיאורטיות מופרכות של סיוע כלכלי תמורת פירוז שהפכו בהדרגה לסיוע כלכלי תמורת שקט שהחמא"ס מנצלת להתעצמות ומפרה בכל עיתוי הנוח לה.
זה היה פיתרון בטחוני?
זאת ועוד: השמאל המוסרני התמקד בסבל הפלסטיני מייד אחרי השלב הראשון של כל סבב לחימה שפרץ אחרי ש"אי אפשר היה כבר יותר", ודרש כל מיני דרישות להקלה על הפלסטינים במנותק מכל שיקולי ביטחון.
אז פלא שהציבור הישראלי החשדן, למוד הניסיון של התפוצצות הסכמי אוסלו, לא מאמין לו ואינו מוכן להפקיד בידיו את השלטון?
זאת ועוד: השמאל הציג תמיד את הרש"פ כאלטרנטיבה לחמא"ס. על רקע זה הוא גם מבקר את נתניהו, שעודד את החמא"ס כדי להתחמק ממו"מ עם הרש"פ.
זה נכון כשלעצמו - באמת נתניהו ניצל את הפילוג הפלסטיני כדי לחמוק ממו"מ כזה.
אבל בכך השמאל רומז כאילו הוא היה מצליח במו"מ כזה. ולא היא: השמאל אינו מוכן לקבל שעמדת היסוד של הרש"פ היא גם זו של החמא"ס, והם נבדלים רק במידת הפרגמטיזם שלהם לגבי הנכונות לשאת ולתת עם ישראל. אבל הרש"פ שואפת לשבור את ישראל על שולחן הדיפלומטיה; בכל מו"מ היא סוחטת עוד ועוד ויתורים ואז מפוצצת את השלב הסופי שלו, ובסבב הבא - דורשת שהמו"מ יתחיל מן הוויתורים הישראליים של הסבב הקודם. מטרתה הסופית, והיא מצהירה זאת, היא השגת "זכות השיבה"."כלומר חיסול ישראל.
בשלב מסויים בראשית נשיאותו של אובמה, מִפַּחַד הנשיא האמריקאי, נתניהו נֶאֱלץ להכריז בנאום בר-אילן על תמיכתו בשתי מדינות ולנהל מו"מ ואף להקפיא במהלכו את ההתנחלויות. נכון שהוא עשה זאת, כפי שכולם יודעים, שלא בתום לב. אבל אבו מאזן, לו רצה, היה יכול לתפוס אותו במילה ולמסמר אותו להתחייבות זו ולקבל מדינה פלסטינית - בתמיכתם המלאה של האמריקאים.
הוא לא עשה זאת ובסופו של דבר פוצץ את המו"מ.
כלומר, נתניהו, עם כל נוכלותו, היה תמיד יכול לסמוך על הסרבנות הפלסטינית.
סרבנות-השלום הפלסטינית, אתוס לאומי שלם של חיסול ישראל, הן בגירסתו הרדיקלית והן בגירסתו הפרגמטית, היא גורם היסטורי הקיים ומשפיע עצמאית, בלי קשר לנתניהו.
את זה השמאל מסרב להפנים.