מה אתם יודעים, אנחנו כבר 30 שנה ''מובלים'' לשלום  

כל מה שתיארתי מוכר גם מבחינה הסטורית לגבי תנועות אחרות. דוגמא קטנה, מהפכות 1848 באירופה לא התחילו על ידי מליוני אנשים או רוב האוכלוסיה אלא על ידי קבוצות רדיקליות שיצרו תבערה. הפאשיזם באיטליה גם הוא לא תוצר של רוב. המהפכה ברוסיה גם היא אינה תוצר של רוב.
התעלמות מקבוצות שאינן רוב בתואנה שהיותן מיעוט מעיד על חוסר השפעה היא טעות. ההסטוריה הוכיחה את ההיפך אינספור פעמים (מצד שני גם כאן אפשר לעבור לדמיונות ולנטוש את ההסיטוריה כי ממילא אין מה ללמוד ממנה).

לגבי כמות תנועות השוליים, אתה מוזמן לעיין בקישור הבא שמוליך גם לתנועות ימין. אין הבדלים גדולים, נראה דומה ברפרוף כללי.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%A0%D7%99_%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C

טענותיך לפיהם התקשורת ובית המשפט הינם "שופר השמאל" הינם לדעתי הרעה החולה בימין הישראלי. להזכירך, המחנה הלאומי עמד מאז שנת 77 ברוב ממשלות ישראל (ולא משנה איזו אידיאולוגיה הוא אימץ) . אם כך מדוע עדין התקשורת ובית המשפט נגועים בשמאלנות לדבריך? האם לדעתך הימין הישראלי אינו צריך לעשות בדק בית ולשאול עצמו: "כיצד עדין לא השכלנו להכניס אנשים עם אג'נדה ימנית לבתי המשפט ולמרכזי התקשורת" ? אולי התירוץ של "המאפיה השמאלנית השלטת" הינו התירוץ הנח והקל ואילו התשובה האמיתית היא שלמרות הכח האלקטורלי הגדול איכות האנשים ביחס לכמותם איננה מאפשרת שליטה על מרכזי הכח הללו ?!. הדבר דומה במקצת לערבים המאשימים את הציונים בכל תחלואייהם ולפיכך אינם מבצעים בדק בית ורפורמות ואינם מבינים שהאשמה היא בהם ואם קיים אדם הצועק "המלך הוא עירום" מיד משתיקים אותו בטענה שהוא סוכן של הציונים.

ולמרות כל זאת אינני חושב ששופט בית משפט עליון עם אג'נדה ימנית יפסוק אחרת מעמיתו עם האג'נדה השמאלנית.

כמו כן אני דוחה את הטענה כאילו "אידיאולוגיית השמאל מופיעים בתקשורת על תקן בעלי בית, בעוד מקביליהם על תקן אורחים מתגוננים" - בעידן האינטרנט והתקשורת הרב ערוצית בעל המאה הוא בעל הדעה. בעל המאה הוא המפרסם ולפיכך התקשורת מחפשת את הרייטינג ופחות את האידיאולוגיה, שים לב שהתקשורת הופכת לצהובה יותר עקב כך. דעותיו של טיבי או של אורי אבנרי אולי יעצבנו את הקוראים ויגררו מאות תגובות נגד, אך את הבאנר של החברה הסלולארית המתנוסס בראש העמוד יקראו מאות אלפי אנשים ואת דעותיו של בני בגין( אדם שאני מאד מעריך ) יקראו רק כמה מאות ורובם יסכימו עם דעותיו. די להציץ בתגובות האוקבק ש על מאמרי דעות של אנשי שמאל פרגמטיים (לאו דוקא קיצונים) על"מ להבין כי רוב הקוראים הם דוקא יותר מיליטנטים " ממיעוט פאסיבי ועייף שמחפש פתרונות אינסטנט" כהגדרתך.

דבר שני: אני מבין את הצורך שלך להתחנף לרקויאם, כאשר אתה מכנה אותו "ימין נורמטיבי" (לעומת ה"ימין הסהרורי" שקיים רק בדמיונכם). הבחור ידוע כימין-ימין (קרא באשכול היום על תמיכתו בתפישת שטחים כמה שיותר ועל עברו בתור מייסד מאחזים). אני מבין שבתור סמולני אתה פשוט מרגיש שהובסת ע"י דעותיו הצלולות של מייצג הימין רקויאם, ולא נותר לך אלא ללקק לו. עובדה.

ימין אמיתי מאמין בארץ ישראל השלמה, לא רק ממניעים לאומים-דתיים אלא גם כי הוכח שויתורים מובילים רק לעוד דם ואש, ולא צריך להחזיר שטחים כדי לבדוק זאת. זה כלל ידוע במזרח התיכון - מי שמחזיר שטחים הוא חלש

סיני על פי בית"ר(הליכוד) לא חלק מארץ ישראל השלמה
(רוצה אסרוק לך מפה מחוברות של בית"ר מלפני שבגין היה ראש ממשלה)
השלום עם מצרים היה אמור להציל את ישראל ואת יש"ע. 1. נטרול
המדינה הערבית הגדולה ביותר והוצאתה ממעגל האיום על ישראל.
2. הענקת אוטונומיה לפלסטנאים-ראיה ראלית של המציאות והמציאות
העתידית.
אילו בורג כמנהיג הימין הדתי לא היה "משחק" בשיחות האוטונומיה
במטרה למוסס אותם, היום הינו נמצאים במציאות אחרת(הסכם אוסלו
לא היה נולד)

ההבלגה במלחמת המפרץ היתה גבורה וחוכמה גדולה, 4 מטוסי F16
שזקוקים לתדלוק אוירי בכדי להגיע לעירק עם חימוש לא היו מזיזים
כלום לערקי ! היו מפוררים את הקואליציה המערבית כנגד עירק
והיינו מפסידים. מלבד זיקפה לאומית זמנית זה לא היה תורם
כלום למצב הבטחוני וודאי שלא היה מפסיק את ירי הטילים.

את חברון ביבי אולץ להחזיר מכח הסכם אוסולו, ראש ממשלה
נבחר לא יכול להפר הסכם בין לאומי שהאמרקאים חתומים עליו
ביבי ניסה להדליק את הפלסטנאים בכדי למצוא סיבה להפר את ההסכמים.
חברון אמורה היתה להמסר (על פי אוסלו) בהמהלך הבחירות, ביבי נבחר
וכל העולם והשמאל בישראל התנפלו עליו לקיים את ההסכם, הוא פתח את
מנהרת הכותל בתקווה שזה ידליק את הפלסטינאים ויתנו לו סיבה
להפר את ההסכם, זה לא עזר לו הרבה, המקסימום שהוא הצליח להשיג
היה לפתוח במשא ומתן מחודש על חברון ולנסות לשנות במשהוא את
הסכם אוסלו. הוא הצליח להפחית את כמות הכוחות החמושים ואת
סוג הנשק שישאו עליהם, להשאיר את המקומות הקדושים ברבונות
ישראלית ולהרחיק את הישבו הפלסטנאי כ200 מטר מהרובע היהודי
ומהמקומות הקדושים. אגב, את(השיחות) ההסכם חברון(השיפור בהסכם אוסלו)
ניהל אריק שרון כשר חוץ.

ההתנתקות היא חלק מהסכם אוסלו(חזרה לגבולות 67) למעשה ההתנקות
החלה עם בניית החומות סביב הארץ(זה הגבול פחות או יותר) אריק
יצג את הליכוד עד השלב שבו הוא ובניו הסתבכו בפלילים, מאותו
שלב אריק הוא לא אריק ולא יצג את הליכוד.

2. ההבלגה היא אבי ה"איפוק זה כוח" של אריק. לא היה נכון להבליג, וגם במבחן התוצאה עירק לא נוצחה סופית באותה מלחמה אלא רק בזו שאחריה. ההבלגה הזו חינכה אותנו להבלגות מבישות אחרות, כמו זו שבשדרות ועכשיו באשקלון. יכול להיות שבטווח הקצר זה לא היה מועיל אבל בטווח הארוך כן. כבוד לאומי הוא דבר מהותי מאד במזרח התיכון.

3. ביבי היה יכול להגיד שהפלשתינאים לא מקיימים את חלקם (מה שנכון) ולכן ההסכם מבוטל. רק הישראלים צריכים לעמוד במילתם כאשר האויב מרמה וצוחק לנו בפרצוף?

4. עדיין ההתנתקות יצאה מהליכוד למרות שאריק פרש אחריה. גם ביבי למרות שהתפטר הצביע בעד ולא הטה את כובד משקלו לביטול התכנית, או לפחות לנסות.

כתבת: הליכוד זה לא כהנה או מרזל ! ואכן, זו מפלגת מרכז לכל היותר, לא ימין אידאולוגי של ז'בוטינסקי: 2 גדות לירדן.

1. אין לי מושג לגבי התחרטות של בגין, לא שמעתי אותה ועליה
משום מקור, מתנצל, ויצמן הוא בשבלי לא מקור לעדות מהמנה !

2. האמרקאים לא סיימו את המלחמה בסיבוב הראשון "מפחד" ריסוק
טוטלי של הצבא העירקי והפלת סאדם. הם העדיפו להשאיר אותו
עם מעט כח צבאי(לא מאיים ותוקף)אבל מספיק מרתיע בכדי שהאירנים
לא יפלשו לעירק. העירקי לא למד את הלקח, היה חשש בארצות
הברית שהאיש עדיין מאמין בכח, וחזר לנצל את הכספים לבנית נשק
השמדה המוני, במקום לשקם את ההעם.
אגב, האמרקאים עד היום תקועים בעירק כי הם לא הצליחו לבנות
שם משטר וכח שימנע פלישה אירנית.

3. ביבי לא מצא סיבה רצינית לעצור או להפר את ההסכם, לרגע
אתה שוכח את הטרור שהפעיל עליו השמאל מבית ואת הלחץ שהפיעל
קלינטון- ההסכם היה הבייבי שלו, ופסגת ההצלחה, הוא היה טובח
את ביבי אם היה הורס לו את התהילה.
בני בגין רצה שביבי יפר את הסכם, הטענה שלו היתה שהעם בחר
בביבי ולא בפרס, בכדי להפר את ההסכם, הוא טען שהבחירות
היו משאל עם על ההסכם.(משפטית לא היתה לטענה הזאת אחיזה)

הליכוד לא שונה בדעותיו מדעותיו של של מרזל, אבל יש מרחק
לא קטן בין שאיפות לבין בררות המציאות.

את שמיר אתה ודאי לא יכול להאשים באהבת הכיסא ומנעמי השלטון,
בדעותיו הוא עוד יותר קיצוני ממרזל, אבל... כעובדה המציאות
אילצה אותו להגררר לוועידת מדריד.

ידידי אנחנו לא מעצמה שיכולה לרצות או לא לרצות, אנחנו לא
פועלים בחלל רק, אנחנו עדיין מדינה קטנה ואומללה שנסמכת על
אמריקה ואירופה.

ההתייחסות של סאדאת להסכם השלום לאחר שחזר לקהיר, מחזקת את הרגשת החרטה של בגין. כאשר חזר סאדאת למצרים הוא התבקש לתאר את הרגשת על חתימת הסכם השלום והוא אמר כהאי לישנא: ''מסכן מנחם, אני קבלתי את סיני, והוא קבל פיסת נייר''
http://www.faz.co.il/story_4311

2. אם כך ישראל הפסידה את כוח ההרתעה כיוון שבמילא מטרת המלחמה לא הושגה.

3. שטויות, מנהיג אמיתי יכול לעשות הכל. ראה את שרון הבולדוזר שדחף את ההתנתקות בניגוד לכל הסיכויים.

שמיר דווקא היה ימני אמיתי, לצערי הוא לא עמד בלחצים והשתתף בועידת מדריד שהביאה בהמשך את חזון אוסלו כחלק בלתי נמנע וכן הבליג במלחמה. תתחיל להבין שישראל היא לא סמרטוט אלא מדינה שאמורה לצפצף על העולם, כמו הפלשתינים, כדי להגן על אזרחיה. ואם צריך אז מוחקים את צפון עזה בשביל זה. המחיר לא חשוב. העולם יגנה אותך בכל מקרה גם אם תחסל 100 מחבלים וילדה אחת.

ולגבי דבריך האחרונים על הליכוד - תרשה לי לגחך. הליכוד הוא הרסני לישראל עד כה, רק הוא מסר שטחים ומימש את חזון השמאל.
מנהיג כמו פייגלין בראש הליכוד היה גורם לי לשקול לבחור בו, אבל שוב הפרדוקס - כמה אחוז מהציבור היה בוחר בליכוד אם פייגלין היה עומד בראשו? צריך איזה מנהיג אמוני שבאידאולוגיה שלו יהיה קשר בלתי נפרד בין העם לארצו ושום "ויתורים כואבים". מי שלא מאמין בכך בכל נשמתו סופו שייכנע ללחצים חיצוניים. בשביל זה צריך אמונה, אין מה לעשות.

אני מודה שאני לא יודע מה הפתרון האלקטורלי. בבחירות האחרונות הצבעתי מרזל למרות שידעתי שיש סיכוי לא קטן שלא יעבור את אחוז החסימה. האם צריך שרוב הערבים בארץ יתקוממו נגדנו באינתיפאדה שלישית מזויינת כדי שנבחר בו, או שנמשיך לחלום על שלום?

אנשי הלח"י חיסלו יריבים (כולל יהודים שהוכרו כבוגדים), וזאת בשעה שהיה להם נשק מועט ועלוב. לו היה להם הנשק של היום...

הרעיון שנסיתי להעביר הוא שלא תמיד יש בררה ולפעמים צריכים
להתאים את האידאולוגיה לאפשריות. לא לוותר על האידאולוגיה אבל
לא ללכת עם הראש בקיר.

הלחי התפצל מהאצל כי היתה קבוצה שלא הסכימה לנצור אש כנגד הברטים,
עד שיובטח הניצחון נגד גרמניה. היסטורית לדעתי האצ"ל צדקו, לא היה
נכון לזנב בברטים כאן, בזמן שהם נלחמים לעצור את התפשטות הצורר.

אין צורך להרחיב את השרשור הזה לסיפורי גבורה של האצ"ל והלחי.

אני חושב שהרעיון הובן.

בוא נעזוב רגע את שמיר ובגין בצד כי בזמנם לא נעשה כמעט שום צעד על מנת ל"פתור" את הבעיה הפלשתינית. בוא נתייחס לעשרים וחמש השנים האחרונות בהן כן מומשה אידיאולוגיה השמאל. הודית שהעסק תקוע. כלומר הנסיונות לא הניבו תוצאות. כלומר נכשלו. האם כשלון כל כך מובהק לא מעורר את הצורך בבדיקה מעמיקה ומחודשת של כל הקונספציה? האם כישלון שנמרח על פני דור שלם אינו מחייב חשבון נפש והסקת מסקנות?

לשיטתך "דווקא הקיפאון והיאוש הביאו את האינתיפאדה". הצהרה מעניינת. תוכל לקשור אתה לאירועי 2001? איך לשיטתך אפשר להסביר את ההתפרצות הכל כך אלימה של הערבים בתקופה בה הוצע להם הכל?
גם כעת בעצם מציעים להם הכל. יש כעת ממשלה שמוכנה לתת להם מדינה פלשתינית מחר, רק שיקחו. איך תסביר את המשך הטרור? למה העסק לא מניע? רק לפני שנה ישב עמיר פרץ, נציג שלום עכשיו, בממשלה. למה הוא לא הצליח?

אתה מצליח לחבר את קצות החוטים יחד? כלומר האם אתה מצליח למצוא את הקשר בין הצהרות הערבים על רצונם בהרס מדינת ישראל והמשך פעילות הטרור שלהם?

אתה אומר ש"אי אפשר להגיד שהמצב החמיר דווקא בגלל הניסיונות לפתור את הבעייה". אתה יכול למצוא קשר בין חימושם של עשרות אלפי אנשים לבין יותר פעולות טרור? אתה יכול מצוא קשר בין נטישת ציר פילדלפי בשם היציאה מהשטחים וקטיושות על אשקלון? אתה יכול למצוא קשר בין עם שבוחר בחמאס ותומך באופן מוחלט בטבח במרכז הרב לבין המשך פעילות הטרור?

היכן המכשול שמונע ממך לעשות את החיבור הלוגי הפשוט שקושר את קצות החבל יחד לכדי תמונה מציאותית מבוססת וריאליסטית?

הסקרים שאתה מספר עליהם מעודדים ביותר. איך הם מסתדרים עם בחירתם הדמוקרטית של הפלסטינים בשלטון החמאס?

אחרי שאתה מסביר את הנ"ל, תסביר בבקשה אם "רוב הפלסטינים מוכנים לפשרה של 2 מדינות בגבולות 67,וליחסים נורמלים עם ישראל", וכאן מאידך גיסא כיהנו ממשלות שביקשו לממש מדיניות שמאל, איך זה שלא קמה מדינה פלשתינית והגיע השלום? מי מנע מערפאת וברק להגיע להסכם שלום?

כתבת ש"האינתיפאדה השניה פרצה לאחר שהמו"מ נתקע", זה לא קצת מוזר?
כי עד כמה שזכור לי ברק הציע להם 97% משטחי יהודה ושומרון וכפיצוי לשלושת האחוז הנותרים , הציע להם את חולות חלוצה. אז למה בעצם נתקע המו"מ? מה עוד היה חסר כדי להביא שלום? במה עוד היו צריכים להתגמש הפלסטינים שלשיטתך "לא היו גמישים מספיק במו"מ"?

ואיך כל זה משתלב עם עם אמירות כמו:
"כולנו תוכניות של מקריבי חייהם, שהאדה – מתאבדים. ואני אומר לחללים והמתאבדים שכבר מתו בשמם של החללים המתאבדים שעודם בחיים: שבועתנו בעינה עומדת והתחייבותנו בתוקפה להמשיך במהפכה"
ערפאת בנאום ביום הפתח 1.9.95

"אנו נמשיך בג'יהאד, ג'יהאד ארוך, ג'יהאד מסובך, ג'יהאד מתיש, הרוגים קדושים, קרבות, אולם זה השביל לניצחון, שביל התהילה, דרך הג'יהאד" ערפאת נואם לפני פועלים פלשתינים ב-1995

"ואחר כך בא הסכם (אוסלו) על הטוב והרע שבו. ואם מישהו מכם יש לו התנגדות להסכם אוסלו, הרי לי יש אלף. אבל אחי, אני רוצה להזכיר לכם דבר מה: כאשר הנביא חתם על הסכם חודייבה... אני רק מזכיר לכם. אינני מביא דבר משלי, רק מזכיר לכם" ערפאת באוניברסיטת קהיר באוגוסט 1995

לא לחינם שאלתי אותך מה הקריטריונים שעל פיהם ניתן לקבוע הצלחה או כישלון. כי הם המפתח לשיפוט המציאות. את הקריטריונים אפשר להגדיר על פי הגדרת המטרה שניתנה מלכתחילה לכל הרפתקאת הדמים של אוסלו.

קריטריון ראשון: שלום. שלום במשמעותו הבסיסית, בטחון אישי משופר, הפסקת מצב המלחמה, הפסקת הטרור.
קריטריון שני: שיפור מצבנה הפנימי של החברה היהודית על ידי הסרת סלע המחלוקת המרכזי.
קריטריון שלישי: צמיחה כלכלית שתתבסס על הורדת ההשקעה בבטחון, יצירת איזורי סחר חופשי, שיתופי פעולה כלכליים עם המשק הפלשתיני ומשקים ערביים אחרים.
קריטריון רביעי: יחסי חוץ משופרים ודעת קהל עולמית אוהדת וזאת לאחר הורדת מדינת ישראל מסדר היום העולמי בהקשרשל נושאי מלחמות וטרור.

הקריטריון הראשון: לב ליבו של ההסכם ומטרתו המרכזית נחלו כישלון מוחלט. לית מאן דפליג שמצבנו הבטחוני בהשוואה של לפני ואחרי הסכם אוסלו הידרדר באופן קשה. לא ספקולציות ולא משחקי "אם" אלא ברמה העובדתית והפשוטה ביותר, המצב הידרדר באופן קשה.

הקריטריון השני: בהשפעת כשלון ההסכם לשפר את הבטחון ולהביא שלום, כמובן שבניין הקלפים כולו קורס. סלע המחלוקת לא הוסר אלא גדל. כעת יותר מתמיד ברור מה מונח על השולחן. אנחנו לא לפני הניסוי אלא אחריו. החברה היהודית של אחרי אוסלו ובעיקר של אחרי הרס גוש קטיף והאלימות בעמונה היא חברה משוסעת ומפולגת. גם בפן הזה הכשלון הוא מוחלט.

הקריטריון השלישי: גם הוא קרס בעקבות הראשון. המשק הישראלי מצליח לצמוח לא בזכות הסכמי אוסלו אלא למרות המציאות הבטחונית הקשה שיצרו ההסכמים. המשק הפלסטיני (אם אפשר לכנות אותו כך) מפגר וחסר כל אפשרות לשיתוף פעולה עם המשק המערבי הטכנולוגי של מדינת ישראל. האלימות והטרור לקחו מהם אפילו את המעט שהיה להם קודם, בנייה וחקלאות. גם בתחום זה, בהשוואה של לפני ואחרי, שיתוף הפעולה הכלכלי עם הפלשתינים כיום שואף לאפס וכמעט שלא קיים. כלומר, ביחס למה שציפו להשיג, ניתן להגדיר גם את זה ככשלון מוחלט.

הקריטריון הרביעי: זה אולי התחום היחידי שבו אין כשלון אבל לא ברור למה זה קשור. לדעתי אסון התאומים הוא הסיבה המרכזית למצבה התקין של מדיניות החוץ הישראלית. האופן שבו השפיע האירוע על שינוי המדיניות האמריקאית ביחס לערבים ולטרור וביחד עם התמיכה והאהדה של ארה"ב כלפי ישראל מקרינים ומשפיעים על מדינות רבות בעולם בהתייחסותם לישראל.
דעת הקהל עצמה (בעיקר באירופה וכמובן במדינות הערביות) נשארה עויינת כשהייתה.

הבעיה היא הסמולנות, שהיא וותרנות וכניעה לאוייב. אי אפשר להאשים מפלגה כזו או אחרת, אפשר רק להאשים אישים באופן ספציפי. כי לא רק רבין מהאבודה ביצע מעשי סמולנות, אלא גם שרון מהליכוד. ויש עוד מספיק פוליטיקאים שהיו בליכוד ועברו למפלגות שמאלניות.