הנשיא ריבלין לקהילת הלהט''ב: ''אני יודע שלא קל, אך ציבור אדיר כבר פתח את ליבו בפניכם''.  

והשאלה החשובה - האם בשם הסימפטיה נוותר על ערכינו?

אני לא מקפח אדם בגלל שיש לו הרגש לרוקן לי את הכיס. אני מקפח כאשר הוא בפועל רוקן לי אותו.

לכל אדם יש נטיות ויצרים וכל אדם נלחם את מלחמתו.

הבעיה מתחילה כאשר האדם גאה בכשלים שלו ולא מנסה אפילו לתקנם.
צריך להכיר במציאות הכשל, זה נכון וחובה. מכאן והלאה צריך לברור איך עוברים אותו.

חבל שאתה לא מצליח להבין את נקודת המבט שלי.

נקודת המאבק נוגעת בנקודה כללית ורחבה יותר מאשר "חדר המיטות". זוהי פשוט נקודת המחלוקת בין דרכי העולם.
דרך אחת שטוענת שיש להתגאות בכשלים ולא לנסות לתקנם ודרך אחרת שטוענת שיש להתגאות בכשלים ולנסות לתקנם.

רוב אם לא כל ניסיונות ה״המרה״ הוכחו ככושלים וגרמו להמון נזק לאנשים שניסו זאת.

אז שכל אחד יעשה מה שטוב לו, לא ענייננו…

בכל אופן הנקודה של הומואים ולסביות לאו דווקא נובעת ממניעים דתיים כמו שמירת השבת.

גם חילונים גמורים/עמים שונים המגדירים עצמם ללא אמונה נמצאים באותה הדעה שלי - שמדובר בסטייה לא מקובלת.
מדינות אפילו מחוקקות זאת בחוק - ולא מדינות דתיות.

יש מדינות בעבר שגם רצחו הומואים על אף שהמשטר לא היה דתי, גרמניה למשל.. בקיצור הדוגמאות מההיסטוריה ומהווה לא מיטיבות עם הטענה שלך

ואתה צודק, מי שיחגוג מצעד גאווה בבני ברק או במאה שערים מפר את הסטטוס קוו, אבל למה שלא יחגגו בתל אביב?