הרב מיכה הלוי: אי אפשר להיות 'רב עיר מרחוק', תחרות בכשרות משמעותה שבעל עסק שיזלזל בנהלים יוכל 'לנייד' לגוף אחר  

אני לא טוען שאני יכול להחליט בשביל מישהו מה מידת יראת השמיים שלו, והדתומטר שלי עוד לא חזר מהתיקון. בסדר. אבל צריכים להיות גבולות גזרה הגיוניים.

הסיבה היא שליהודי אין מצב ניוטרל. או קדימה או אחורה.

יהודי הוא כאן בשליחות. יש לו תכלית, כי לעולם כולו יש תכלית. מה שמקרב אותו לתכלית הוא מצווה. מה שמרחיק אותו מהתכלית זה עבירה. ממילא, כל פעולה שהוא עושה יכולה וצריכה להימדד על פי התכלית: הוא חלק מהבעיה או שהוא חלק מהפתרון. הוא לא תייר. הוא לא יכול להיות תייר בעולם כי הרי הוא חייב לומר "בשבילי נברא העולם". נמשיל משל: נשיא צרפת לא יכול לומר שהוא בארמון האליזה רק כדי להינות מהיופי הארכיטקטוני - באמת יפה שם והכל אבל יש לו עבודה לעשות.

אני יודע שזו מחשבה קצת מלחיצה, אבל היא האמת. כך היהדות רואה את הנוכחות של היהודי בעולם ולמען האמת, את הנוכחות של כל פרט בעולם - הכל נועד לתכלית. אפילו נמלה שהולכת עכשיו באמזונס ואין לנו מושג עליה, יש לה תכלית. אלא שליהודי נודע תפקיד יותר מורכב: להביא את העולם לתיקונו ולפרסם שם השם בעולם. הוא עושה את זה על ידי בחירה בין טוב לרע. בחר יותר פעמים בטוב מאשר ברע - זכה לו וזיכה את העולם. בחר יותר פעמים ברע מאשר בטוב - הפסיד לו והזיק לתכלית של תיקון העולם. זה קצת פשטני אבל עקרונית כך המצב. להרחבה בעניין אני מאד ממליץ על "דרך השם" לרמח"ל שממש עושה סדר בדברים.

לשאלתך: בהנחה שבפתק ההצבעה הוא מועיל לנושאים שחשובים לו (והבחירות מבוססות על ההנחה הזו. הדמוקרטיה הישראלית ממש מוכיחה אותה: לאחרונה היו הרבה מקרים שמנדט זז ממקום למקום על כמה מאות או אפילו עשרות קולות, ועינינו הרואות כמה תלוי על מנדט אחד) - אז ברור שגם זה נכלל בפונקציה של בחירה בין טוב לרע. אם היית אומר לי שצריך לבחור בין שני סוגי סמלים למיתוג מחדש של המוסד לביטוח לאומי, כנראה שבעניין הזה לא מדובר בבחירה באמת אלא בטעם אישי. בחירות פוליטיות יותר מהותיות מזה.

בכל פעולותיו אדם נמדד על פי ההלכה. זה קצת טריקי משום שיש מידה רבה של גמישות באופן שבו יהודי יכול להתנהל, בבחינת הפנקס פתוח והיד רושמת, והרבה פעמים רק בדיעבד מראים לנו מה המשמעות האמיתית של מעשינו.

הרבה ובעצם כמעט הכל תלוי ברצון. למשל, ההחלטה שלי לכתוב פה יכולה להיות בגלל שאני אוהב לקרוא את עצמי ובכלל אני פובליציסט מתוסכל, או שהיא נובעת מהרצון לפרסם את שם השם בעולם ולהחזיר את האחים שלי לדרך. לפי זה תימדד הפעולה שלי (לפי הרצון והכוונה ולא לפי האפקטיביות).

האם כל מי שהצביעו למפלגות לא דתיות הוא לא דתי? לא בהכרח. האם חסר לו במידת ההתבטלות לדעת תורה? כן ואני חושב שגם הוא יודה בזה. את הקריטריון של כפיפות ציינתי כקריטריון מוביל, אבל אנחנו בני אדם ואנחנו נמצאים כל הזמן על הסקלה שבין רוצה ולא רוצה, יכול ולא יכול.

האם מישהו שבעיקרון שומר שבת אבל קצת יוצא לו לעבור על מלאכת בורר או טלטול ברשות הרבים, כי הוא לא למד ולא חושב שזה אסור, האם נאמר שהוא יהודי לא טוב? חלילה חלילה. אבל ודאי חסר לו בשמירת מצוות השבת. אם הוא ירצה הוא ילמד והוא ישתפר בזה. אם הוא לא ירצה, הוא לא ילמד ולא ישתפר בזה, וזו נקודת הבחירה שלו. הרבה מאד יהודים יקרים מאד מדליקים נרות בשבת ועושים קידוש אבל אז נכנסים למכונית ונוסעים לעיר. זו בחירה שהם עושים. זה לא שכל מה שהם עשו לא נחשב להם. על כל מצווה ואפילו על הרהור מצווה של יהודי יש נחת רוח בשמיים. האם זה הכי טוב שהם יכולים כדי להגיע לתכלית או שחסר להם במימוש התכלית שלהם כיהודי? אני חושב שהתשובה ברורה.

באופן דומה יש את המצווה של "ככל אשר יורוך".

מבחינה עיונית צרופה היהדות מעדיפה את האדם שהרב שלו אומר לו להצביע והוא הולך להצביע כי הוא אמר לו על פני אדם שהרב שלו אמר לו, והוא מתחשב בזה אבל אז הוא הולך ובודק, וקורא מצעים של מפלגות וניתוחים פוליטיים ואז מחליט מה להצביע - ברור שעדיף הראשון משום שהוא ביטא במעשיו את הכלל של "ככל אשר יורוך". היהודי לא מתייעץ עם ההלכה, הוא מציית לה.

היה קצת ארוך אז אסכם: להלכה יש מה לומר על כל מה שיהודי עושה ובמיוחד בשאלות הרות גורל. בחירות הן שאלה הרת גורל ולהלכה היהודית יש מה לומר על זה ולכן דעת תורה רלוונטית לגבי זה.

ואוסיף - הבעייה קיימת כבר היום בבד"צים שונים, למרות שמדובר בגופים שמתיימרים לתת כשרות "בוטיק" מהודרת ועל כן יש להם גם אינטרס עיסקי להקפיד ולהחמיר (ועדיין כל מי שדיבר פעם עם בקיא בתחום יודע שהנגיעה שהרב מתאר משפיעה).

אני מבין שזו הסיבה שהרב אומר שקריטי ששמירת הבסיס של הכשרות תהיה באחריות רב העיר שאיננו תלוי כלל כלכלית בעסקים (בשונה מרב של גוף השגחה פרטי) ועל גבי זה יש מקום שהבד"צים ייתנו תעודה על סמך עמידה בחומרי גלם ספציפיים וכדו' שהם ברמת הידור של אותו בדצ.

הדברים חמורים לכאורה פי כמה וכמה כשמדובר יהיה בגופים שאינם מתיימרים כלל להיות מהודרים אלא לספק כשרות בסיסית לאוכלוסיה שאמנם אם תשאל אותם הם יגידו לך "חשוב לנו לאכול כשר" אך אינם מתערבים אקטיבית ברמה של להתקשר למשגיח או לברר על גוף הכשרות במסעדה שהרגע נכנסו אליה.

אתם תחפשו את הבדצ. אבל אלפים אחרים יחפשו את הנייר. כל נייר. אנשים חיים בתחושת בטחון מזויף שאם הם אכלו טריפה אבל יש תעודה על הקיר, אז העבירה על הראש של מי שהוציא את התעודה והסועד עצמו מילא כרסו בכיף.

הטענה שאתם מעלים היא טענה כללית על הרבנות: איך יוצא שהמשגיחים עצמם ברובם בכלל לא אוכלים רבנות אלא בד"צ. התשובה היא שצריך לעיין במטרת הרבנות. מטרת הרבנות היא לא להביא את הכשרות לרמה הגבוהה ביותר אלא לרמה המינימלית שעוברת על פי ההלכה (כולל שימוש בהרבה היתרים כגון ביטול ברוב של מיעוט הניכר, ביטול בגרמא, חזקות של רוב ומיעוט וכו') - העיקר שיהיה אפשר ולו בדוחק לסמן וי על האוכל הזה. שיהיה ליהודי שאכל שם משהו לענות אחרי 120 כשישאלו אותו על אכילות שאכל, שלפחות לפי חלק מהפוסקים ובדיעבד מה שהוא אכל כשר.

אני הייתי מתקן את הקטנוע הזקן שלי במוסך אופנועים. היה שם מוסכניק חמוד עם R750. ולא הבנתי, איך יכול להיות שהוא מתקן לי את הקטנוע אבל בעצמו נוסע על כלי הרבה יותר חזק. המשל ברור.

אז כן, אני גם אוכל בל"נ בדצ ומהבחינה הזו יוצא שאני משלם יותר בשביל השגחה שאינה מספיקה לי. אבל היא מספיקה לשכן שלי, לבן דוד שלי, ליהודי אחר שאני אפילו לא מכיר אבל הנשמות שלנו חצובות מאותו מקום, וההשגחה הנחותה הזו תציל אותו מגיהנום. אז שווה לי. כנראה שלכהנא לא שווה.

ודווקא על עניין הכשרות הכי קשה להגן מהסיבה שהזכרת. שכן יש כשרויות פרטיות רבות רבות, ולרוב הן נחשבות מהודרות ומקפידות יותר מזו של הרבנות הראשית.

ומי שלא סומך על הרבנים שלו שלא יתפתו וימכרו את הכנות שלהם שלא יאכל בחוץ.