השר לביטחון הפנים עמר בר-לב בוחן אפשרות להחמיר את הקריטריונים הנדרשים לצורך קבלת רישיון להחזקת נשק  

ואני מזכיר את הלקח העיקרי ממלחמת יום כיפור: להיערך לפי יכולות (ופוטנציאל) ולא רק לפי הערכת הכוונות שלהם!

כשמדינת ישראל תפקיר את האזרחים כמו שהיה בפרעות האחרונות, הפעם יהיו בנמצא פחות כלי נשק להרתעת ולבלימת חלק גדול מהפורעים.

אז מה היה לנו?

1. ערבי נאצי נוסע בכביש במרכז הארץ ולפתע מחליט לשבור עם המשאית תוך נסיון לרצוח נהג קורקינט יהודי שרכב לצידו.
2. היהודי עף לצד השני והודות לאינסטיקט משובח של נהג ניצל מדריסה חזיתית.
3. הנאצי מהמשאית יורד מהרכב עם סכין שלופה ביד.
4. הנאצי צועק יהודים מסריחים לנהגים שחוסמים אותו
5. הערבי הנאצי מנסה לדרוס שוב את נהג הקורקינט שחזר לאזור
6. הערבי הנאצי רודף אחרי הנהג עם סכין שלופה
7. הנדרס שכמעט נרצח הגיע למסור עדות וגילה שהוא נחקר באזהרה (!) אחרי שהנאצי התלונן מהר נגדו
8. מנגד, הנאצי הערבי כל כך נעדר מסוכנות שהוא כבר שוחרר לחמישה ימי מעצר בית (לשם ההשוואה: כששפי פז נעצרה על גרפיטי המשטרה דרשה מעצר עד תום ההליכים)
9. (אם לא היו כאן מצלמות+סערה ציבורית שהתחילה ברשתות - סביר להניח שהתיק כבר היה ממוסמס ונסגר מחוסר ענין לציבור. גם כעת ספק רב אם הוא יקבל בנטו יותר משנתיים מאסר)
10. בשורה התחתונה: יהודים? קנו נשק, שלחו את הילדים לחוג הגנה עצמית, תהיו ערניים, קחו אחריות על החיים של המשפחה שלכם.
11. למרבה הצער עם מערכת אכיפת החוק הפרוגרסיבית והאימפוטנטית שצמחה לנו - אנחנו לבד שם בחוץ. כל דאלים גבר.

תראו בסירטון אפילו המראיין מפחד לדבר נגד המשטרה

תמשיכו לסגור עיניים ולחשוב שהבן אדם כל יכול.
כשאין חכמה אלוקית, ניצחית, כשרוצים למחוק את עבר, זאת התוצאה.
וזה לא יעזור לסגור עיניים ולהמשיך ככה - הקב"ה מעמיד אותנו עם גבר לקיר. כשנרצה או לא, הזמן יגיע - וזה קרוב מתמיד בע"ה - להתעורר ולחזור למקורות.

ובבקשה, אל תאמרו שנסתכל סביבנו ושאיך הופכים את התורה לביזנס. צריך לכסתכל על מה שכתוב ולא על התנהגות בפועל של אנשים.

כל מה שכתבתי לא בא מתוך התנסאות ח"ו אלא מתוך כאב. וכשכואב, זועקים.

שבת שלום ובשורות טובות לכל אחד ואחת, מתוך שמחה וטוב לבב.

אוסיף רק איזה סיפור קטן:

"גנב נכנס לי הביתה, הסלון בלאגן, המטבח בלאגן, כל הבית הפוך" מתקשר בנאדם למשטרה. עד להגעת הניידת, הוא נכנס בזהירות לחדר הילדים ורואה בלאגן, נכנס לחדר השינה – בלאגן. בדרך לחצר הוא רואה בלאגן, ומה בחצר? אשתו יושבת וקוראת ספר להנאתה.

"שתהיי בריאה, הייתי בטוח שפרצו לנו לבית, מה כל הבלאגן הזה?" הוא שואל. "מידי פעם אתה שואל מה אני עושה כל היום בבית, רציתי שתראה איך נראה הבית ביום שאני לא עושה כלום" ענתה לו.

במעמד הר סיני, זכינו לקבל את התורה הקדושה. יש החושבים שהתורה היא משהו ארכאי, עתיק יומין שלא שייך לתקופתנו ולא באמת זקוקים לזה. אז זהו שלא!

אנו רואים כי לולא התורה הקדושה, אנשים חיים בבלאגן, חיים בחוסר סדר כזה עד שנדמה שמישהו פרץ לנו לא רק לבית, אלא פורץ גבולות וכל סדרי החיים.

לא יעזור לנו לטמון את הראש בחול ולהכחיש, אנו נמשיך לטאטא מתחת לשטיח ולבסוף כולו יבער, המחירים שנשלם יהיו גדולים, זה המצב ללא זהות מוצקה וללא תודעת חירות.