היום (לפני) במזרח התיכון: המלך האחרון  

באופן סמלי, יום אחד (ו-36 שנים) אחרי מות אביו, רֶזָא שָׁאהּ (או רֶזָא חָ'אן) מת הבן - כמו האב גם הוא מת בגלות.

מה הסיפור של מֹחַמַּד רֶזָא פַּהְלַוִי?

מֹחַמַּד רֶזָא ואחותו התאומה אַשְרָאף נולדו ב-26 באוקטובר 1919 בטהראן, בירת פרס הקָאגָ'ארית. מֹחַמַּד רֶזָא התחנך בשוויץ ונחשב לצעיר הססן. ב-15 במרץ 1939 התחתן נסיך הכתר הצעיר מֹחַמַּד רֶזָא ב"נישואים פוליטיים" עם פאוזיה פואד בתו של מלך מצרים פואד הראשון.

אחת המטרות של הנישואין הייתה לעמעם את המאבק הסוני-שיעי. לצד שינויים בחוקים כדי לתת לנסיכה (ובהמשך המלכה) אזרחות, אך בפועל, בארמון עדיין קראו לה "המצריה".

חייו של נסיך הכתר מֹחַמַּד רֶזָא השתנו מן הקצה אל הקצה כאשר במהלך מלחמת העולם השנייה פלשו הבריטים מהמפרץ (מדרום) והסובייטים מהצפון אל תוך הממלכה האיראנית ואביו רֶזָא שָׁאהּ ויתר על הכס - והילד הפך למלך.

השָׁאהּ החדש עלה לכס מלכותו בגיל 22. ב-12 השנים הראשונות היו מאופיינות בחוסר יציבות פוליטית. בתקופה זו כיהנו 17 ממשלות ו-12 אנשים כיהנו כראש ממשלה. חישוב מהיר יגיד לנו כי הזמן הממוצע לממשלה היה של שמונה חודשים.

המתיחות עם ברית המועצות המשיכה ובמהלך 1946 הוקמה ונפלה (באותה שנה) "הרפובליקה של מהאבאד" תחת הנהגתו של הלאומן הכורדי קאזי מוחמד.

היו כמה ניסיונות התנקשות בשָׁאהּ אחד מהם היה ב-1949 אז ניסה איש מפלגת תודה הקומוניסטית להתנקש בחיי. העובדה שהוא נורה בחמש יריות ישירות ושרד היו למֹחַמַּד רֶזָא עוד סימן שהאלוהים שומר עליו.

אחרי שהתגרש מהנסיכה המצרית (שהפכה למלכה מאז שהוכתר לשָׁאהּ ב-1941) ובתחילת 1951 התחתן בשנית, והפעם עם סוֹרָאיַה אֵסְפַנְדִיָארִי בַּחְ'תִיָארִי, בתו של שגריר איראן במערב גרמניה, שהייתה קתולית.

בהמשך השנה נרצח ראש ממשלת איראן דאז, חאג' עלי רזמארא, בידי אחד מחברי הארגון הקיצוני פידאין אל-אסלאם. רזמארא התנגד לרעיון הלאמת הנפט האיראני - אך ממלא מקומו יהיה מהדוחפים הגדולים להלאמה ולעימות עם בריטניה.

נושא הלאמת הנפט הוא נושא שירעיד את כסאו השָׁאהּ ושל הממלכה כולה.
כשבוע לאחר רצח ראש הממשלה רזמארא הועברה חקיקה באיראן על הלאמת "חברת הנפט האנגלו-איראנית" - מהלך שדחף מֹחַמַּד מֹצַדֶק, חבר המג'לס, הפרלמנט האיראני, ובהמשך כשבועיים גם ראש ממשלת איראן. המהלך הוביל לעימות עם בריטניה שהפעילה את חברת הנפט האנגלו-איראנית

כן כן, רבים מדברים על גַמָאל עֲבְּד א-נָאצֶר, נשיא מצרים בשנים 1954-1970 כגיבור שנעמד מול בריטניה במהלך 1956 כשהלאים את "חברת תעלת סואץ". אבל מֹחַמַּד מֹצַדֶק הקדים אותו בחמש שנים כשהלאים את הנפט האיראני.

המהלך הדרמטי הוביל בסופו של דבר להדחת מֹצַדֶק. באחד במאי חתם מֹחַמַּד רֶזָא שָׁאהּ על חוק המבטל זיכיון אנגלו-איראני והקמת חברת הנפט האיראנית הלאומית. העימות עם בריטניה רק התעצם כולל מהלך של תביעה לדין נגד איראן לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג.

בינתיים מעמדו של מֹצַדֶק עלה, מול השָׁאהּ שהחוויר מולו. מֹצַדֶק שהיה ראש ממשלה כריזמטי ראה בדמות השָׁאהּ, כדמות ייצוגית בלבד וביולי 1952 ניסה להעביר את מוקד הכוח מהשאה ומהצבא אל המג'לס ואל ראש הממשלה, כלומר אליו. השָׁאהּ התנגד למהלך ומֹצַדֶק בתגובה - התפטר מתפקידו כראש ממשלה. אך אחרי מהומות נאלץ להשיב אותו עם כל התוספות לתפקיד.

אחרי שבאוגוסט 1953 השָׁאהּ גבר על יריבו מֹצַדֶק (בסיוע בריטי-אמריקני, פרטים לעומק יגיעו כשנגיע לאוגוסט, סבלנות) והתגרש מסוֹרָאיַה אֵסְפַנְדִיָארִי בַּחְ'תִיָארִי 1958, עקב אי-יכולתה של סוֹרָאיַה להעמיד יורשים נישא בשלישית והפעם עם פרח דיבא, שהייתה בת 21 בחתונתם.

לזוג נולד בן בכור רזא כורש עלי, ואחריו גם פארנאז, עלי רזא ולילה.

לקראת "המהפכה הלבנה של השָׁאהּ והעם" ב-1962 החליף השָׁאהּ שמעמדו התחזק עם השנים, ראשי ממשלה. "המהפכה הלבנה" הייתה שורת רפורמות ליברליות שהנהיג השָׁאהּ לקידום איראן ועצמו, כמובן. מהלך זה זכה לאישור של העם בתחילת 1963 עם משאל עם בממלכה.

שנת 1963 אמנם ידועה כשנה של "המהפכה הלבנה", אך זהו גם שיא במאבק של מֹחַמַּד רֶזָא נגד מי שהתגלה כיריבו הגדול, חכם ההלכה אַיַתֹאלַלה רוֹחאלַלה חֹ'מֵינִי שדיבר נגדו הן במרץ, בטקס לציון מות גַ'עַפְר אַ-צאדק, האִמָאם השישי, שנערך במדרסת פַיְזִיַה בעיר קֹם.

המתח עלה וזה מה שמביא אותנו ל-"מחאת החמישה ביוני" (כן כן, יוני ולא יולי) בעקבות מעצרו של חֹ'מֵינִי.

המעצר בא אחרי דרשה של חֹ'מֵינִי לכבוד יום עָאשוּרָאא' ב"מַדְרַסַת פַיְזִיַה" בעיר קֹם בה גינה חֹ'מֵינִי את השָׁאהּ, השווה בינו לבין הח'ליף האֻמַיי השני, יַזִידִ בִּן מֻעָאוִיַה. חֹ'מֵינִי אמר כי השָׁאהּ הוא איש עלוב והזהיר כי העם יקרא לעזוב את איראן אם לא ישנה דרכו.

בשיא המהומות, עם החשש כי השָׁאהּ יהרוג את חֹ'מֵינִי הוא הוכרז כ"אַיַתֹאלַלה עֹטְ'מַא". סוף הסאגה, הזמנית כמובן, הגיעה ב-1964 אז אַיַתֹאלַלה חֹ'מֵינִי נשלח לגלות לתורכיה ולאחר מכן לעיר נג'ף, בעיראק שם היה רוב שנותיו בגלות.

ניסיון התנקשות שני בחיי השָׁאהּ קרה ב-1965 כשאחד משומרי הראש שלו, ירה לעברו במקלע כשהגיע לארמון השיש בטהרן.

היו גם הפגנות נגדו בגרמניה, גם מת אחד המוחים במחאת סטודנטים בברלין המערבית שם הייתה ביקר מֹחַמַּד רֶזָא שָׁאהּ פַּהְלַוִי באופרה שנערכה בדויטשה אופר ברלין.

באוקטובר 1967 מֹחַמַּד רֶזָא פַּהְלַוִי הכריז על עצמו - כ"מלך המלכים".
רעייתו היא הוכתרה ל"שאהבנו" או "קיסרית איראן המודרנית". השָׁאה גם הכריז עליה כ"עוצרת הכתר" אם ילך לעולמו בטרם ימלאו לנסיך הכתר 21 שנה. מינוי אישה לתפקיד היה יוצא דופן בממלכה במזרח התיכון.

במהלך 1973 נעצרו 12 אזרחים בחשד לקשירת קשר להתנקש בשאה זמן קצר לאחר מכן, אבל לא היה ניסיון כזה בפועל.

אם חשבתם שנפטרתם מאַיַתֹאלַלה רוֹחאלַלה חֹ'מֵינִי, המנהיג הגולה - אז הוא קרא מגלותו בעיראק באפריל 1974 להקמת רפובליקה אסלאמית באיראן, במקום המלוכה הקיימת.

עימות עם עיראק נמנע עם החתימה של מֹחַמַּד רֶזָא על "הסכם אלג'יר" עם סגן הנשיא דאז, צַדָאם חֻסֵין. כידוע, לימים אותו צַדָאם חֻסֵין, כנשיא עיראק יילחם עם איראן בשנים 1980-1988, אבל זה כבר אחרי הדחת השָׁאהּ.

הסיפור עם חֹ'מֵינִי לא נגמר שניצל את השנים בעיראק נגד השָׁאהּ והאימפריאליזם אך במהלך 1978 גורש חכם הדת הגולה מעיראק לכווית ולאחר שכניסתו לכווית נמנעה - חֹ'מֵינִי נוסע לעיירה פרבר נוֹפְלְ לֶה-שאטוֹ ממערב לפריז.

במהלך 1978 המחאה נגד השָׁאהּ התגברה ונקודת מפתח במהפכה האיראנית הייתה טבח "יום שישי השחור" בכיכר ז'אלה שבטהראן. 40 ימים אחרי הטבח, מה שמוכר כ"ארבעין" (אבלות "השלושים", של השיעים) - יצאו ההמונים לציין את זה - גם שם מתו אנשים - וכך המשיכו גלי הפגנות שבסופו של דבר שיתקו את הממלכה.

ב-16 בינואר 1979 מֹחַמַּד רֶזָא פַּהְלַוִי, השָׁאהּ האיראני נסע לחופשה במצרים עם משפחתו. הסיבה הרשמית הייתה משום שהרגיש חולשה וזקוק למנוחה, ומועד חזרתו לאיראן תלוי במצב בריאותו.

השָׁאה יצא לחופשה גם ב-1953 במהלך הדחת מֹצַדֶק. אך הפעם לא חזר למולדתו איראן.

להשלמת התמונה - באחד בפברואר שב יריבו המר של השָׁאה, אַיַתֹאלַלה רוֹחאלַלה חֹ'מֵינִי לאיראן ואחרי 10 ימים, חֹ'מֵינִי הכריז על הקמת הרפובליקה האסלאמית של איראן.

סוף חיי השָׁאה היו ברקע עימות קשה בין מולדתו איראן וחבריו לשנים רבות, ארה"ב. כשבארבעה בנובמבר 1979 מאות סטודנטים איראניים צרו על השגרירות האמריקנית בטהראן ולקחו 90 בני ערובה, 63 מתוכם אמריקנים - מה שמוכר בשם "משבר בני הערובה באיראן".

דרשו את השבת השָׁאהּ לאיראן - אבל לא להשיב אותו לכסאו אלא במטרה לשפוט ולתלות אותו. מה שרבים לא ידעו - הוא שהשָׁאהּ היה חולה מאוד - וכפי שאנחנו יודעים - ביום זה בשנת 1980 - מת במצרים, שם נקבר ושם אף ביקרתי בקברו בקיץ 2019, כפי שאפשר לראות באחת התמונות שצירפתי.

זהו סיפורו של של השָׁאהּ, המלך האחרון של איראן.

אשמח מאוד לשמוע את דעתכם על הסיפור - תשאלו, תעירו ותתנו חידודים - בקטנה ובהרחבה - בתקווה שזה יופיע ליותר אנשים וגם הם יקראו ויגיבו.
אני אמשיך לעדכן בפרויקט #היום_במזרח_התיכון - מוזמנים להמשיך לעקוב, לקרוא, להגיב ולשתף 🙂

תודה למדרגים המפרגנים (מוזמנים להמשיך 🙂 )

המעוניינים לעקוב אחרי הפרסומים שלי - תוסיפו aravimislam לטלגרם, לטוויטר, לאינסטגרם, ליוטוב או לפייסבוק.

נעם בנעט - חלון למזרח התיכון המתחדש.