נתניהו והקשר עם הדמוקרטים: הסיפור האמיתי  

אדמונדס היה חייל פשוט מטנסי, אך עם עולם ערכים מוצק. בתגובה לפקודת הסלקציה, הורה לכל אלפיים השבויים האמריקנים - יהודים ולא יהודים כאחד - לעמוד בפתח אוהליהם. קצין הוורמכאט, גרמני בשם זיגמן, הבין מייד. "לא יכול להיות שכולם יהודים", אמר לאדמודנס. אך האמריקני התעקש: "כולנו יהודים". זיגמן בתגובה, שלף אקדח והצמיד את הקנה לרקתו של אדמונדס. בלי להניד עפעף השיב החייל האמריקני: "אם תירה בי, תצטרך לירות בכולנו, ולאחר המלחמה תואשם בפשע מלחמה". הנאצי, למרבה התדהמה, החזיר את האקדח לנרתיק, הסתובב והלך.

מעשה הגבורה של אדמונדס, שגם אשתו וילדיו לא הכירו, נודע רק לאחר שנפטר. ב-2015 חקר "יד ושם" את המקרה והחליט להעניק לבני משפחתו את אות חסיד אומות העולם. כפי שמקובל, שגריר ישראל במדינה שבה מתקיים הטקס - במקרה זה מדובר היה ברון דרמר, התבקש להוביל את הטקס. דרמר היה נרגש מאוד כשלמד על הסיפור. הוא החליט שהטקס יתקיים בשגרירות בוושינגטון ושאת האות לבנו ונכדיו של אדמונדס יעניק לא אחר מאשר נשיא ארה"ב באותה עת, ברק אובאמה.

שבועות ספורים קודם לכן, דרמר עוד פעל ככל יכולתו לסיכול הסכם הגרעין שרקם אובאמה עם איראן, ואף הצליח בכך באופן חלקי. עיתונים שונים, בישראל ובארה"ב, סימנו אותו כאויב ממשל אובאמה. הם כתבו שבעקבות פעילותו, דרמר מוחרם על ידי הממשל הדמוקרטי ושלמעשה אין לו מה לעשות עוד בוושינגטון. הטענות הללו לוו בפרשנויות שהלכו וגאו לאורך שנותיהם של נתניהו בראשות הממשלה, ושל דרמר כשגריר בוושינגטון.

מיתוס התקשורתי שלפיו נתניהו ודרמר נטשו את הדמוקרטים הועצם על ידי יריביו הפוליטיים של ראש הממשלה דאז, גם כשהיו באופוזיציה וגם כעת כאשר הם בממשלה. "אחרי שנים שבהן הממשלה הקודמת הזניחה את הקונגרס ואת המפלגה הדמוקרטית, וגרמה נזק ניכר ליחסי ישראל-ארה"ב, אנו בונים היום מחדש יחסי אמון עם הקונגרס", אמר בצאת החג ראש הממשלה החליפי ושר החוץ יאיר לפיד, בעקבות העיכוב במימון כיפת ברזל.

האגדה קנתה לה אחיזה כה רבה, עד שגם בדרג המקצועי של ישראל, קרי במשרד החוץ, כבר מתייחסים לטענות הללו כעובדה מוגמרת. "כל אחד יודע שנתניהו תמך במיט רומני. הוא אפילו הצהיר על כך פומבית", אמר לי לאחרונה בכיר במשרד. כשביקשתי ממנו להציג את העובדות והציטוטים שעליהם מתבססת טענתו, הוא התקשה לעשות זאת. 20 דקות השקיע בחיפושים - וכמובן לא מצא.

הוא הדין לסיפור שלפיו "נתניהו הזניח את הדמוקרטים". גם הוא לא מעוגן במציאות, או למעשה המציאות הפוכה. כי ראש הממשלה הקודם, הקפיד לפגוש כל חבר קונגרס שהגיע לארץ, בלי קשר למפלגה אליה הוא משתייך. חלק מהבכירים הדמוקרטים היו ונותרו ידידיו האישיים. הנה רשימה חלקית של פגישותיו, בשנים בהן הוא כביכול החרים את הדמוקרטים או הוחרם על ידם: 22.1.2020 - משלחת חברי קונגרס דו־מפלגתית בראשות יו"ר בית הנבחרים של ארה"ב ננסי פלוסי. 3.10.19 - משלחת דו־מפלגתית של דמוקרטים ורפובליקנים, בראשות אלסי הייסטינגס (דמוקרט). 7.8.19 - משלחת של כ-40 חברי קונגרס דמוקרטים בראשות מנהיג הדמוקרטים בבית הנבחרים, סטני הוייר. 7.8.17 - משלחת של כ־18 חברי קונגרס דמוקרטים בראשות חבר הקונגרס סטני הוייר.

ניחא, אם היה רק מדובר בפרשנויות בעיתונים. הבעיה מתחילה כאשר מעצבי המדיניות מתחילים להאמין לבלוף שהם עצמם מכרו, ועל יסוד אשליות מבססים מדיניות.

כך, למשל, לפיד טוען כאמור שנתניהו הזניח את הקשר עם הקונגרס. כל ילד יודע שזו טענת הבל, שהרי נתניהו נשען דווקא על הקונגרס במאמציו לבלום מהלכים בעייתיים של אובאמה. השיא היה נאומו של נתניהו ב־2015 נגד הסכם הגרעין, שלא נישא בכנסת או בבלפור, אלא באותו קונגרס, שלדברי לפיד נתניהו הזניח. לא מובן איך אדם שמתיימר להיות רציני כותב שטויות שכאלה.

לפיד מפיל על נתניהו את העיכוב בהעברת המימון לכיפת ברזל, שאותו יזמו שלוש חברות הקונגרס האנטי־ישראליות, בהובלת AOC. זו טענה רדודה. האם שר החוץ של ישראל באמת חושב שראשידה טאליב ואילהן עומר נוקטות קו אנטי־ישראלי בגלל ביבי? האם הוא יכול לשכנע אותן לעבור משנאה לישראל לתמיכה בה? על מי הוא עובד עם הפופוליזם הזה? על עצמו או עלינו?

ההתבטאויות השגויות, החוזרות והנישנות, של האיש החזק בממשלה, מפחידות. הוא אמור לקבל החלטות מכריעות על חיינו. האם באמת נדונו לשטחיות שכזו? וכאמור, לא רק בו מדובר, אלא גם במיטב הדיפלומטים שלנו, שלא יודעים עובדות בסיסיות על קשרי ישראל ארה"ב. גם ראש הממשלה בנט ויועציו השתתפו בחגיגת הספינים הזו, והדבר מטריד ביותר.

הזמן חלף ותשובה לא הגיעה. היועצים הבודדים בשגרירות שידעו מה מתכנן השגריר אמרו לו שחבל על התקוות ושהנשיא לא יגיע. דרמר הוסיף להאמין שאובאמה יבוא. הוא העריך שדווקא לאחר ההתנגשות עם ישראל, הנשיא האמריקני ירצה להפגין בפומבי את מחויבותו לביטחון מדינת היהודים.

הימים נקפו ומהבית הלבן עדיין אין תגובה. הטקס נקבע ל-27 בינואר 2016 והשגרירות החלה להזמין אורחים, אך לא קבעה סדר ברור לאירוע או קבעה מי הנואמים. דרמר עדיין חיכה לאובאמה. בראשית ינואר, הכעס בארץ עליו הלך וגבר. תדרוכים נגדו בשם גורמים במשרד החוץ, על כך שהוא מקלקל טקס חשוב, צצו בעיתונים. מאוחר יותר גם הגיעה שיחה נזעמת מבכיר ביד ושם.

ב-12 בינואר, שבוע לפני הטקס המיועד, אובאמה נשא בקונגרס את הנאום השנתי לאומה האמריקנית. זמן קצר לפני תחילת האירוע, הגיע דרמר לבית הלבן עם שליחות מסוימת שנתניהו הטיל עליו. אחרי שהעביר למקדונה את המסר שהפקיד בידיו נתניהו, עדכן אותו ראש הסגל שאובאמה נענה להזמנה ושיגיע לטקס בשגרירות. בינגו.

מקדונה רק הוסיף בקשה שלא לפרסם את הדבר. "הבית הלבן יטפל בסידורי התקשורת", הבהיר ראש הסגל. אחר כך הפתיע מקדונה את דרמר בשאלה, "מה עוד אוכל לעשות בשבילך"?

לשגריר הישראלי הייתה תשובה. הוא סיפר שהוא "מצטער להחמיץ את הנאום של הנשיא בקונגרס. אני ממש אוהב את האירוע הזה ומקפיד ללכת אליו מדי שנה. אבל בשעה שאתה ואני מדברים פה, כבר חסמו את הדרכים כי הנאום מייד מתחיל". מקדונה שוב הפתיע והשיב, "אין בעיה, בוא איתנו". וכך היה. השגריר הישראלי, שבארץ כתבו כי שרף את הקשרים עם הבית הלבן, הגיע בשיירה של אנשי הנשיא לנאום השנתי שלו בקונגרס.

יום שישי הגיע. הבית הלבן הודיע כמובטח על הגעתו המפתיעה והתקדימית של הנשיא לשגרירות ישראל. עשרות מנהיגים יהודיים - ביניהם כאלה שנהגו לתדרך את התקשורת בארץ ובארה"ב, כי דרמר בכלל מוחרם על ידי הדמוקרטים - התנפלו על הטלפון שלו בבקשה לקבל הזמנה לטקס.

הבעיה הקשה יותר הייתה שבאותו סוף שבוע ירד בוושינגטון שלג כבד במיוחד. השלג נערם בחצר השגרירות לגובה מטר וחצי וחסם את דרכי הגישה. הטקס נקבע ליום רביעי, כאשר יום ראשון הוא יום שבתון בארה"ב ובאותו שבוע גם ביום שני העיר הייתה מושבתת מסיבה כלשהיא. כך שלמעשה נותרה יממה אחת לפינוי השלג ולהקמת אוהל הבידוק הביטחוני והאירוח.

האגף הטכני בשגרירות הודיע לדרמר שבתנאים האלה ובפרק הזמן הזה לא יעמדו במשימה. "זה אירוע היסטורי. אין מצב לדחייה. אם לא תמצאו מי שיפנה את השלג, אני והילדים שלי נעשה זאת", השיב השגריר.

ביום שני בבוקר, 48 שעות לפני הטקס, אכן הפגין דוגמה אישית והחל לפנות בעצמו את השלג. תוך זמן קצר הצטרפו אליו רבים מהעובדים ומעשה קסמים גם חברה מקצועית שתעשה זאת נמצאה פתאום.

ביום המיועד, הגיעו לשגרירות בני משפחת אדמודנס, הנשיא אובאמה, נשיא יד ושם הרב לאו -150 אורחים נוספים. דרמר אמר בנאומו כי רודי אדמונדס השיב את תשובת האדם לשאלת האלוהים "אייכה".

אובאמה אמר כי כל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו האם היה נוהג כמו אדמונדס לו היה במצבו. הנשיא הדמוקרט חתם את דבריו במילים, "אלוהים ברך את ארצות הברית ואת מדינת ישראל".

תשעה חודשים מאוחר יותר, אובאמה אישר את הסכם הסיוע הביטחוני הנרחב ביותר שארה"ב חתמה אי פעם עם ישראל. אלה העובדות על ישראל והדמוקרטים בתקופת בנימין נתניהו. הגיעה השעה שבמקום לפזר צ'יזבטים, לפיד, בנט ויתר העוסקים במלאכה, יתחילו להכיר אותן.