ביקורת על הפרקליטות במשפט נתניהו: ''טעויות מהותיות והתנהלות בריונית''  

בין השאר יצאה גוטליב גם נגד מתלוננות "בחלוף כמה שנים נגד ידוען", בטענה כי הן נקמניות ותו לא. "הן גם תמיד מגיעות לתקשורת העוטפת והמלטפת", הוסיפה. "אי אפשר לשאול אותך מה עשית אצלו במלון ב–11 בלילה, אי אפשר לבדוק את העבר שלך". זה כמובן לא נכון. כמי שזה תחום עיסוקה, השאלות האלה נשאלות בהחלט, וגם נענות. למעשה, האשמת הקורבן כל כך מוטמעת בחברה שלנו, שהנפגעות עצמן מנדבות את המידע הזה. חלקן מלקות את עצמן שנים לאחר האירועים ונוטות להאשים את עצמן, גם כשכבר ברור לגמרי שהן לא "שידרו" דבר למי שתקף אותן וגם כשאמרו מפורשות "די". רבות מהן גם מסבירות היטב וברהיטות למה לקח להן זמן לדבר ואפילו למה לקח להן זמן להבין בעצמן את מה שקרה. לכל אלה — הפחד לדבר, הבושה והשתיקה הנלווים לפגיעות מיניות — יש הסברים ברורים וידועים לכל מי שעוסק בתחום. אבל את גוטליב כל אלה לא מעניינים. התפקיד שלה אחד ויחיד: היא כאן כדי להגן על המיוצגים שלה, והיא אומרת בעצמה שכל האמצעים החוקיים כשרים לשם כך.