סין אוגרת אספקה על רקע התגברות המתחים מול ארה''ב ובנות בריתה  

הסוכנויות הכלכליות של סין, כולל רשות התכנון העליונה, הוועדה הלאומית לפיתוח ורפורמה, והמשרד המפקח על החקלאות, סימנו לאחרונה את "הביטחון" בראש סדר העדיפויות לשנת 2022, לפי פרסומים רשמיים. הרשויות מתחייבות להבטיח את האספקה ​​של כל דבר, החל מדגנים ועד אנרגיה וחומרי גלם, כמו גם את התהליכים הכרוכים בייצור והפצה של חלקים וסחורות תעשייתיות.

לאחר שהגבירה את רכישות התבואה בחודשים האחרונים, סין פירטה גם תוכניות להפריש שטחים חקלאיים נרחבים לגידול פולי סויה ולעיבודם, יבול חקלאי שהיא כמעט נטשה את יצורו לאחר כניסתה לארגון הסחר העולמי ב-2001.

בצילום: פולי סויה נקצרים בחווה במחוז היילונגג'יאנג.

האג'נדה הכלכלית המכוונת-ביטחונית מסמנת את מימוש האסטרטגיה שנחשפה על ידי הנשיא שי ג'ינפינג ב-2020 לתת עדיפות לספקים ולצרכנים מקומיים כמניע המרכזי של כלכלת סין על פני השקעות זרות ויצוא - או כפי שביג'ינג מכנה את שינוי הדגש בממשלה:"זרימה כפולה עם מחזור פנימי כגוף העיקרי."

נראה שהציר של פניה פנימה הואץ ככל שהיחסים של סין עם חלק גדול מהעולם המפותח (מדינות המערב העשירות. מרסו) הפכו מתוחים יותר. שורה של נושאים, החל ממגיפת הקורונה ועד לזכויות אדם ותביעת הריבונות של בייג'ינג על טייוואן, העמידו את ארה"ב ורבים מבעלי בריתה, כולל אוסטרליה, קנדה ויפן, מול סין, אשר נקמה על ידי הגבלת היבוא של חלק ממוצריהן. איסור על יבוא פחם אוסטרלי , במיוחד, החמיר את המחסור באנרגיה בחלקים רבים של סין בשנה שעברה.

יותר ויותר אסרטיבית ולאומנית, סין, בתורה, מחפשת דרכים להפוך לעצמאית יותר לא רק בטכנולוגיה אלא גם בכל הנוגע לצרכים בסיסיים כמו חלק ממצרכי מזון שעבורם המדינה מסתמכת כבר זמן רב על יבוא.

"קערת האורז של העם הסיני חייבת להיות מוחזקת בחוזקה בידיים שלהם בכל עת, וקערת האורז חייבת להכיל בעיקר דגנים סיניים", אמר מר שי בפגישה ברמה גבוהה בנושא חקלאות בסוף דצמבר, כך לפי התקשורת הממלכתית.

זו לא הפעם הראשונה שמנהיגי סין קוראים למזון ולביטחון כלכלי כולל, אבל הפעם המסר מגיע עם סממנים פוליטיים חזקים, המדגישים את רצונו של מר שי להקרין דימוי של כוח בזמן שהוא מתכונן לשבור את מערכת הירושה המבוססת. להישאר בשלטון במקום למסור את המושכות לדשדוש מנהיגות של פעם בעשור בסוף השנה.

כמו כן, המניעים את השינוי הם החששות מפני הפגיעות הגוברת לסנקציות של ארה"ב ככל שהיחסים הדו-צדדיים ממשיכים להחמיר.

אבל משימת האספקה ​​העצמית לא תהיה קלה, במיוחד עבור מדינה שהרוויחה מאוד מהשתלבותה עם שאר העולם והפכה גם למפעל בעולם וגם לצרכנית הסחורה הבלתי ניתנת לשובע שלה.

היצוא, שנשאר חזק לאורך כל המגיפה, הניע את הצמיחה של סין בשנה שעברה, כאשר הדרישות לציוד מגן מתוצרת סין ולמכשירים לעבודה מהבית עלו. עם זאת, הצריכה המקומית, מקור הצמיחה המיוחל של בייג'ינג, נותרה חלשה כאשר השינוי הכלכלי של מר שי - שבמרכזו העצמת "מדינת המפלגה" , בניגוד לכוחות השוק וומקורות ההון הפרטיים - פגע באמון העסקים והצרכנים. חוסר הוודאות בנוגע להגבלות המגיפה גם גרמה לצרכנים להסס להוציא כסף.

עוד לפני שהגבירה את מאמציה לפניה פנימה, סין הוציאה משאבים רבים להקמת מעבדות המחקר, אוניברסיטאות וחברות סיניות כדי לנסות לגמול את המדינה מההתמכרות שלה לטכנולוגיות זרות כמו מוליכים למחצה אמריקאים. אבל בכירים בתעשייה אומרים שלמרות שסביר להניח שסין תהיה עצמאית במידה רבה בשבבים "טובים מספיק" כמו אלו המשמשים למצלמות בשנתיים הקרובות, היא עדיין תהיה תלויה במערב ובטייוואן עבור שבבים מתקדמים יותר. כמו אלה המשמשים לרכבים חשמליים, עד 2035.

הסכם סחר לשנתיים עם ארה"ב הסתיים בחודש שעבר, מה שמותיר את רוב המכסים המוטלים על מוצרים סיניים. וושינגטון גם הגבירה את המאמצים להגביל את מכירות הטכנולוגיה לחברות סיניות. זה מגביר את דחיפות לבייג'ין לטפח את היצרנים שלה כשהיא נערכת לסנקציות נוספות על חברות סיניות.

לשנה הקרובה, המערכות הכלכליות של סין קבעו את סדר העדיפויות של מוצרי מזון כגון פולי סויה וזרעי שמן. מאז כניסתה של סין ל-WTO ב-2001, המדינה הפכה תלויה כמעט לחלוטין במדינות כמו ארה"ב וברזיל לצרכי פולי הסויה שלה. כעת, בייג'ין מתכננת להגדיל את הייצור העצמי של פולי סויה, שרובם משמשים להאכלת חזירים, ומתחייבת להגביר את התפוקה במחוז היילונגג'יאנג בצפון מזרח ב-19% השנה וב-1.6 מיליון דונם.

אנליסטים כמו קן מוריסון סקפטיים לגבי תוכנית הסויה. "הגברת ייצור יבול אחד מפחיתה את ההיצע באחר" כגון תירס, אמר מר מוריסון, סוחר סחורות לשעבר של Cargill Inc., ענקית החקלאות האמריקאית, שכותב כעת ניוזלטר על התעשייה. "אדמה לעיבוד שמתאימה לגידול יבולים אינה יושבת בטלה."

צבירת המלאי של סין כבר מעלה את המחירים העולמיים של דגנים וסחורות אחרות. אנליסטים וכלכלנים תוהים אם לסין יש את היכולת לבנות עתודות של נפט, פחם, עפרות ברזל וחומרים אחרים מבלי שתצטרך לקנות יותר ממדינות שיש לה קשרים מוכחים, כמו אוסטרליה וארה"ב.

יועצי המדיניות של בייג'ינג טוענים כי הדחיפה ליצור עצמי עצמאי הוא מאפיין מרכזי של עידן הפיתוח החדש שאותו דגל מר שי, מנהיג לאומני נלהב שהדגיש את הצורך לייצר בסין, עבור סין, הכל משירותים ועד לוויינים. בזמן ביקור ב-Fiberhome Networks, יצרנית ציוד תקשורת בבעלות המדינה, בנובמבר, מר שי העלה זיכרונות כיצד הצליחה הרפובליקה העממית הצעירה להשיק את פרויקט הגרעין והחלל שלה בשנות ה-60 למרות מצור בינלאומי.

לאחר מכן הוא דחק ב-Fiberhome, שנכנסה לרשימה השחורה על ידי ארה"ב בשל הפרות לכאורה של זכויות אדם של קבוצות אתניות מוסלמיות במערב אזור שינג'יאנג, "לנטוש את האשליות ולסמוך על עצמנו".

בעוד שהדגש הביטחוני משקף את החמרה של קשריה של סין עם כמה משותפות הסחר הגדולות שלה, שינוי המדיניות הרחיק לכת לפעמים עד שהצית חשש ממשי מסכסוכים מזוינים. למשל, משרד המסחר של סין בסוף השנה שעברה דחק ברשויות המקומיות "להבטיח אספקת מזון במהלך החורף". ההצהרה המעורפלת שלו, שפורסמה על רקע רטוריקה מתלהטת יותר ויותר ביבשת הסינית בנושא טייוואן , עוררה חשש כי בייג'ינג עלולה להשתלט על טייוואן בחזרה בכוח.