דיווח, וופי גולדברג הושעתה מתוכניתה לשבועיים אחרי שטענה כי ''השואה לא קשורה לגזע''  

איך אמר דרעי במשפט הראשון: ״תראו מה שצבע יכול לעשות״

2018
רוזאן בר התנצלה על דבריה הגזעניים שהובילו אתמול (שלישי) לביטול תוכנית הטלוויזיה שלה. "אל תרחמו עלי, חבר'ה", כתבה. "אני רק רוצה להתנצל בפני מאות האנשים, והכותבים הנהדרים (כולם ליברלים) והשחקנים המוכשרים שאיבדו את עבודתם בתוכנית שלי בגלל הציוץ המטומטם שלי".

בציוץ אחר, רוזאן התנצלה באופן אישי בפני ואלרי ג'ארט, היועצת המשפיעה של נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה, אותה העליבה אתמול. "אני רוצה להתנצל בפנייך", כתבה, "אני מצטערת שפגעתי בך. אני מקווה שתוכלי לקבל את התנצלותי הכנה!". בציוץ נוסף היא כתבה שהקדישה את חייה "למאבק בגזענות".

הפרשה החלה כאשר בר כתבה כי ג'ארט, אפרו-אמריקאית ילידת איראן, היא שילוב בין תנועת האחים המוסלמים ובין הסרט "כוכב הקופים". בתגובה, וחרף הרייטינג הגבוה מאוד של "רוזאן", רשת אי-בי-סי הודיעה על ביטול הסדרה. בהצהרה מטעם הרשת, שכנראה מיהרה לבטל את הסדרה מחשש לחרם פרסומות, נמסר כי "רבים מדבריה של רוזאן בטוויטר איומים ואינם תואמים את ערכי הרשת, והחלטנו לבטל את הסדרה שלה". בהמשך, הודיעה הסוכנות שלה, "ICM Partners", כי היא מבטלת את החוזה עמה. במקביל, חברת הסטרימינג "הולו" ורשתות אחרות הודיעו כי הן מבטלות את השידורים החוזרים של הסדרה.

טכנולוגיית ההשמדה

האנושות המתקדמת, כפי שאומרים לנו, קיבלה באופן טבעי את הומוסקסואלים, את התרבות שלהם, את זכותם לבוא בברית הנישואין, לאמץ ילדים ואת יכולתם לקדם את נטייתם המינית בבתי ספר וגני ילדים. אומרים לנו שזהו התהליך הטבעי.משקרים לנו.
השקר על התהליך הטבעי של הדברים הופרך על ידי סוציולוג אמריקאי בשם ג'וזף אוברטון, אשר תיאר טכנולוגיה של החדרת שינוי בתוך החברה ביחס לעמדות עקרוניות של פעם.

תקראו את המאמר הזה ותבינו איך בדיוק מייסדים בחוק את ההומוסקסואליות ונישואין חד מיניים. ואז תבינו באופן חד משמעי שעבודה דומה בתחום הכשרת פדופיליה וגילוי עריות תושלם באירופה כבר בשנים הקרובות. וגם המתת חסד של ילדים, דרך אגב.

מה עוד אפשר לגרור משם לעולם שלנו, ע"י השימוש בטכנולוגיה המתוארת ע"י אוברטון?
היא עובדת ללא תקלה.

ג'וזף פי. אוברטון (1960-2003), סגן הנשיא הבכיר של מרכז לפוליטיקה ציבורית Mackinac Center - נהרג בהתרסקות מטוס. הוא ניסח את מודל שינוי תדמית הבעיה בחוות דעת של הציבור - שנקרא לאחר מותו "חלון אוברטון".

ג'וזף אוברטון תיאר איך רעיונות בלתי מקובלים לחלוטין בקרב הציבור, הוצאו מפח האשפה של הבוז הציבורי, כובסו ובסופו של דבר הוכנסו לספר החוקים.

לפי "חלון האפשרויות של אוברטון", לכל בעיה או רעיון בקהילה קיים סוג של חלון הזדמנויות. במסגרת החלון הזה אפשר לדון או לא לדון בפומבי ברעיון, לתמוך בו באופן גלוי, לפרסם אותו, לייסד אותו בחקיקה. את החלון מזיזים, בשינוי מבחר האופציות לפעולה, מהשלב "הבלתי מתקבל על הדעת", ז"א זר לגמרי למוסר הציבורי ולכן נשלל במידי, עד השלב של "פוליטיקה אקטואלית", קרי של דיון ציבורי פומבי ,החדרתו לתודעה הציבורית ומיסודו בחוק.

זאת אינה שטיפת מוח, כפי שזה נשמע, אלא טכנולוגיה הרבה יותר מתוחכמת. מה שהופך אותה לכל כך יעילה היא יישומה העקבי והשיטתי והעדר שקיפות של עצם העובדה של השפעה מתוכננת עבור קהילת יעד / הקורבן.
בהמשך, אתאר בהדגמה מפורטת, את התהליך הרב שלבי בו החברה מתחילה קודם לדון במשהו בלתי מתקבל על הדעת, אחר כך להתחיל להתייחס אליו כאל משהו מקובל ובסופו של דבר קבלת החוק החדש המייסד ומגן על המשהו הזה שפעם נחשב לדבר מזעזע.

ניקח לצורך הדגמה רעיון מופרך לגמרי. למשל, קניבליזם, זאת אומרת הרעיון לייסד בחוק את הזכות של האזרחים לאכול אחד את השני. דוגמה מספיק קשה?
אבל ברור לכולם שממש עכשיו, ב- 2014, אין שום אפשרות לפתוח בתעמולה למען קניבליזם – הציבור יתקומם מיד. המצב הזה מצביע על כך שבעיית הלגליזציה של קניבליזם נמצאת בשלב אפס של חלון אפשרויות. שלב זה, לפי תיאוריה של אוברטון, נקרא "בלתי מתקבל על הדעת". ועכשיו בואו נדגים בעזרת המודל איך "הבלתי מתקבל על הדעת" הזה ייושם במציאות לאחר כל שלבי האפשרויות של החלון.

טכנולוגיה
אני חוזר ומדגיש: אוברטון תיאר טכנולוגיה, אשר מאפשרת הלבנה של כל רעיון.
שימו לב! הוא לא הציע איזו גישה מיוחדת, לא ניסח בצורה חדשנית את המחשבותיו – הוא תיאר טכנולוגיה קיימת ועובדת. במילים אחרות הוא תיאר פעולות עקביות שבאמצעותן ניתן תמיד להגיע לתוצאה רצויה. בתור נשק להשמדת קהילות אנוש למיניהן, טכנולוגיה זאת יכולה להיות הרבה יותר יעילה מנשק גרעיני.

כמה שזה אמיץ!
הקניבליזם כרגע נחשב לתועבה ואינו מקובל בשום דרך בחברה מערבית. הדיון בעניין אינו מקובל לא בתקשורת ואף לא במעגל אנשים מכובדים. נכון לעכשיו זו תופעה בלתי מתקבלת על הדעת, אבסורדית ואסורה. לפיכך, השלב הראשון של הזזת חלון אוברטון – להעביר את הנושא של קניבליזם מהאזור הבלתי מתקבל על הדעת לאזור הרדיקלי.
הרי יש לנו חופש הביטוי.

אז למה לא לדבר למשל על הקניבליזם?
למדענים מותר הרי לדבר על כל דבר – אין להם אף נושא אסור, הם חייבים לחקור הכל. אם כך, בואו נארגן כנס אתנולוגי בנושא "מנהגים וטכסים אקזוטיים של שבטי פולינזיה". נדון בו בהיסטוריה של קניבליזם, נכניס את המושג לדיון מדעי ונקבל ציטוטים סמכותיים בעניין באופן מקצועי.

כפי שאתם רואים, אפשר לדבר על אכילת אדם באופן קונקרטי וגם להישאר במסגרת המכובדת של המדע.
החלון של אוברטון התחיל לזוז. המשמעות היא הגדרת הגבולות מחדש, מה שמבטיח מעבר מהגישה השלילית ביותר של החברה כלפי הנושא לשלב חיובי יותר.

בו זמנית עם הדיון המדעי חייבת להופיע איזו קבוצה בשם "חבורת הקניבלים הרדיקאלים". ולא משנה אם היא תוקם רק באינטרנט – את הקניבלים הרדיקאליים ללא ספק יצטטו ויציגו בכל כלי תקשורת הרלוונטיים.
ראשית, זאת תזכורת נוספת לקיום התופעה. שנית, יש צורך בפריקים הראוותניים של התופעה המיוחדת הזאת, על מנת ליצור דמות של דחליל רדיקאלי. אלה יהיו "הקניבלים הרעים" לעומת הדחליל בקצה השני – "פשיסטים הקוראים לשרוף במדורות את כל השונים מהם".

אך נדבר על דחלילים בהמשך. בתור התחלה מספיק לפרסם מאמרים על מה שחושבים על אכילת בשר אדם מדענים בריטיים וכל מיני מעוותים רדיקאליים מסוג אחר.
להלן התוצאה הראשונה של הזזת חלון אוברטון: ה"לא יעלה על הדעת" נכנס לתודעת הציבור, הטאבו נחרב, נהרסה הבנה חד משמעית של הבעיה – נוצרו גוונים של "אפור".

בעצם למה לא?
בשלב הבא החלון זז קדימה ומעביר את קניבליזם מתחום של ה"רדיקאלי" לתחום של ה"אפשרי".
בשלב זה נמשיך לצטט "מדענים". הרי אי אפשר להפנות את הגב לידע - על קניבליזם כמובן. כל מי שיסרב לדון בנושא, יוכרז כצבוע ומתנשא.
בדרך לגינויי ההתחסדות, חייבים להמציא איזה שם אלגנטי לקניבליזם. וזאת על מנת שכל מיני פשיסטים לא יעזו לכנות את ה"חושבים אחרת" במושג הזה המתחיל באות "ק".
שימו לב! יצירת המונח התרבותי הינו הרגע המכריע. על מנת להלבין את הרעיון הבלתי אפשרי חייבים להחליף לו את השם האמיתי.

אין יותר קניבליזם.
עכשיו נקרא לזה, למשל, אנטרופופגיה. אך גם מונח זה יחליפו בקרוב, אחרי שיגדירו גם אותו כמעליב מדי.
המטרה בלהמציא שמות חדשים היא להסיח את דעתנו ממהות התופעה בעזרת ההגדרה המילולית שלה, להפריד בין צורת המילה למשמעות שלו, לתלוש למתנגדים האידיאולוגיים את הלשון. קניבליזם הופך להיות אנטרופופגיה ולאחר מכן לאנטרופופיליה, בדומה לפושע אשר מחליף שמות ותעודות זהות.
במקביל למשחק עם השמות מייצרים את האירוע התקדימי המבסס - היסטורי, מיתולוגי, אקטואלי ואף מדומה, העיקר שיראה לגיטימי. הוא יימצא או יומצא כ"הוכחה" לכך שאנטרופופיליה יכולה להיות דבר לגיטימי.

"האם אתם זוכרים את המיתוס על אימא המסורה, שנתנה לילדיה המתים מצמאה לשתות את הדם שלה?"
"ומה לגבי הסיפורים על אלים של התקופה העתיקה שאכלו אחד את השני כל הזמן – אצל רומאים זה היה דבר המקובל בשגרה!"
"ותיקחו את הנוצרים הקרובים אלינו יותר – אצלם בכלל אין שום בעיה עם אנטרופופיליה! עד עצם היום הזה הם שותים דם ואוכלים בשר של האלוהים שלהם בטכס מוסדר. הרי אתם לא מאשימים את הכנסייה הנוצרית במשהו רע? מי אתם בכלל לעזאזל?"
היעד העיקרי של האורגיה הזאת בשלב זה היא לפחות באופן חלקי להוציא את אכילת אדם מהתחום הפלילי. לפחות פעם אחת, באיזשהו רגע היסטורי.

זה מה שצריך להיות
לאחר שהוצג לראווה מקרה תקדימי לגיטימי, נוצרת הזדמנות להזיז את חלון אוברטון מהתחום של "האפשרי" לתחום "הרציונלי".
זהו שלב שלישי, בו התופעה המלאה נחתכת לרסיסים קטנים.
"החשק לאכילת אדם הינו גנטי, זה בטבע של אדם".
"לפעמים לאכול בן אדם זה הכרחי, ישנם נסיבות שאי אפשר לסרב להם".
"ישנם אנשים החושקים בכך שיאכלו אותם".
"אנטרופופילים מאותגרים"
"פרי אסור תמיד מתוק יותר"
"לבן אדם חופשי יש זכות להחליט מה הוא יאכל"
"אל תסתירו מידע ושכל אחד יחליט לבד באם הוא אנטרופופיל או אנטרופופוב".
"האם באמת יש נזק באנטרופופיליה? זה לא הוכח מדעית."

בתודעת הציבור יוצרים "שדה קרב" מלאכותי בנושא. בקצוות מציבים את הדחלילים של רדיקלים מופרעים בעד ונגד.
המתנגדים האמיתיים – זאת אומרת: אנשים רגילים שלא רוצים להישאר אדישים כלפי בעיית הסרת הגבולות בפני קניבליזם – משויכים באופן אוטומטי לדחלילים ומתייגים אותם כשונאים רדיקאליים.
התפקיד של הדחלילים הללו הוא ליצור דמות של פסיכופתים משוגעים – שונאי אנטרופופגיה אגרסיביים, פשיסטים, הקוראים לשרוף בעודם חיים גם קניבלים, יהודונים, קומוניסטים וכושים. כלי תקשורת מספקים בגאווה את החשיפה לכל אלה - למעט למתנגדים האמתיים של הלגליזציה.

בהצבת כוחות מסוג זה, האנטרופופילים עצמם ממוקמים כביכול באמצע, בין הדחלילים, בטווח של "היגיון" מאיפה שהם, עם כל הפתוס של "שפיות והומניות," מגנים את "פשיסטים מכל סוג שהוא".
"המדענים" ועיתונאים בשלב זה מוכיחים לכולם שהאנושות לאורך כל ההיסטוריה שלה אכלה אחד את השני וזה נורמאלי. עכשיו אפשר להעביר את נושא האנטרופופיליה מהתחום "הרציונלי" לקטגוריה המקובלת. חלון של אוברטון ממשיך לזוז.

במובן הטוב של המילה
לפרסום הנושא של קניבליזם חייבים את התמיכה של תכנים פופולריים ולקשר אותם לדמויות היסטוריות או מיתולוגיות ובמידת האפשר גם עם סלבריטאים של ימינו.
אנטרופופיליה נכנסת בצורה מאסיבית לחדשות ותוכניות בידור. אנשים נאכלים בסרטים בבתי קולנוע, בשירים וסרטוני וידאו.
אחד האמצעים השיווקיים של תהליך הפרסום נקרא "תביטו סביבכם!"
"האם לא ידעתם שהמלחין הידוע ההוא הינו..אה.. אנטרופופיל?"
"ותסריטאי פולני הידוע לכולם – כל החיים שלו היה אנטרופופיל ואף לא נרדף על כך."
" וכמה מהם הכניסו לבתי חולים פסיכיאטריים! כמה מיליונים גורשו והופשטו מאזרחותם! דרך אגב, מה דעתכם לגבי הקליפ החדש של ליידי גאגא "Eat me, baby"?

בשלב זה הנושא המקודם עולה לכותרות, הוא מתחיל להתפשט באופן רנדומאלי בכלי תקשורת, שואו ביזנס ופוליטיקה.
הגישה היעילה הבאה: מהות הבעיה נידונה עד מוות ברמה של מובילי המידע (עיתונאים, מנחי תוכניות טלוויזיה, פעילים חברתיים וכו' ) – ללא השתתפות של המומחים.
ואז ברגע כשכולם כבר ישתעממו והדיון יגיע למבוי סתום, לאור הזרקורים ייצא המומחה הנבחר בקפדנות במטרה זו ומכריז: "רבותיי, בעצם הדברים בכלל לא נכונים. והבעיה היא לא כאן אלא שם. וצריך לעשות כך וכך" – ונותן את הכיוון הספציפי הנדרש לצורך הזזה נוספת של חלון אוברטון.

על מנת להצדיק את תומכי הלגליזציה, מייפים את הפושעים בעזרת איפיונים הומאניים ואנושיים שכלל אינם קשורים למהות הפשע שלהם.
"אלה אנשי הרוח והיצירה. נו אז מה אם הוא אכל את אשתו?"
"הם באמת אוהבים את הקורבנות שלהם. אוכלים, זאת אומרת, אוהבים".
"לאנטרופופילים ישנו IQ מאוד גבוה והם מאוד שמרניים ומוסריים בכל שאר הנושאים".
"אנטרופופילים בעצמם קורבנות. הם אולצו להפוך לכאלה בגלל החיים הקשים".
"הם חונכו כך" וכו'

זיבולי שכל מסוג זה הם פשוט הלחם של תכניות הפאנלים בטלוויזיה.
"אנחנו נספר לכם סיפור אהבה טרגי שלהם! הוא רצה לאכול אותה! והיא רק רצתה להיות נאכלת! מי אנחנו שנשפוט אותם? יכול להיות שזאת האהבה? מי אתם שתעזו לעמוד בדרך לאהבה הגדולה הזאת?!"

אנחנו השלטון
חלון אוברטון מתחיל לעבור לשלבו החמישי כשהעניין מחומם מספיק על מנת להעביר אותו מקטגוריה פופולארית לתחום של הפוליטיקה האקטואלית.
מתחילה עבודה על הכנסת בסיס חוקתי. קבוצות לוביסטיות בממשלה מתאגדות ויוצאות מהצל. מפורסמים משאלי עם סוציולוגיים המוכיחים כביכול אחוז גבוה של תומכים במהלך לגליזציה של קניבליזם. פוליטיקאים מתחילים למשש את הדופקולהוציא הצהרות פומביות בקשר לחקיקה רשמית לביסוס העניין. לתודעה הציבורית נכנסת דוגמה חדשה – "איסור של איסור אכילת אדם".
זו היא מנה המיוחדת של ליברליזם – טולרנטיות כאיסור לטאבו, איסור של תיקון ואזהרות בנוגע להשפעה הרסנית של נטיות מעוותות הללו עבור החברה.

כעת, בשלב האחרון של החלון מ"פופולרי" ל"פוליטיקה אקטואלית" הציבור כבר נשבר. החלק החי בו עדיין ימשיך להתנגד לביסוס החוקתי לדברים הבלתי מתקבלים על הדעת עד לפני זמן יחסית קצר. אך בסה"כ הקהל נשבר. הוא כבר הסכים ונכנע להפסד שלו.
החוקים התקבלו, נהרסו הנורמות של חיי האנושות, בהמשך הנושא יתגלגל בסופו של דבר לבתי ספר וגני ילדים ואז הדור הבא יגדל ללא שום צ'אנס להישרדות. כך קרתה לגליזציה של פדרסטיה (עכשיו הם דורשים לכנות את עצמם הומואים). ועכשיו אירופה ממש מול עינינו מקבלת לתוכה גילוי עריות והמתת חסד של ילדים.

איך לשבור את הטכנולוגיה
המודל שתואר ע"י אוברטון פועל הכי חלק בקהילה טולרנטית. בקהילה שבה אין אידאלים וכתוצאה אין הפרדה ברורה בין הטוב לרע.
אתם רוצים לדבר על כך שאימא שלכם זונה? רוצים לפרסם על כך מאמר בעיתון? לחבר שיר? להוכיח בסופו של דבר שלהיות זונה זה תקין ואף הכרחי? זאת בדיוק הטכנולוגיה אותה תיארנו מעלה. היא מתבססת על ה"הכל מותר".