האם ירדן שכחה את התחייבויותיה בחוזה השלום?  

הדבר כלל מעשי פרובוקציה ואלימות של צעירים פלסטינים שהתבצרו בתוך המסגד, אספו סלעים, מוטות מתכת וזיקוקים, כולם נועדו לשימוש נגד יהודים המתפללים בכותל המערבי ונגד משטרת ישראל האחראית להבטחת הסדר הציבורי.

הצטרפו לטלגרם שלנו – לחץ כאן

הפרעות אלה עוררו התבטאויות ופעולות של בכירים ירדנים, שהביעו תמיכה ועידוד לאלימות, וכן השמיעו איומים על ישראל וקריאות לשנות את ההסדרים הנוכחיים בנוגע להר הבית.

הרגישות של המקום בכלל ולמתחם אל-אקצא בפרט, והפוטנציאל להסתה מסיבית של מי שמתכוונים לעורר אלימות, הם תופעה מוכרת וקבועה כבר עשרות שנים, אם לא מאות שנים. מנטרות שנשמעו כללו באופן עקבי האשמות כגון "אל-אקצא בסכנה".
השמצות הללו, חסרות האחריות מופצות במכוון, והובילו לאורך השנים, כצפוי, למהומות אלימות ולנזקים, כמו גם לנפגעים והרוגים רבים.

בעוד שישראל מפעילה מאז 1967 ריבונות ושליטה כוללת על שטח המקומות הקדושים בירושלים, הניהול והארגון היומיומיים של ביקורים ותפילות בתוך מתחם מסגד אל-אקצא היו היסטורית, וממשיכים להיות באחריות המשרד לענייני האסלאם והמקומות הקדושים של ירדן.
בהסכם השלום בין ישראל לירדן משנת 1994 הוסכם בסעיף 9:

"… להבטיח חופש גישה למקומות בעלי משמעות דתית והיסטורית" ו"לפעול יחד לקידום היחסים הבין-דתיים בין שלוש הדתות המונותאיסטיות, במטרה לפעול להבנה דתית, מחויבות מוסרית, חופש פולחן דתי וסובלנות ושלום".

ישראל גם התחייבה "לכבד את תפקידה המיוחד של ממלכת ירדן ההאשמית באתרים הקדושים למוסלמים בירושלים", ולכן ירדן המשיכה, בתיאום עם ישראל, לנהל את האתר ולסידורים הדתיים והאזרחיים, כולל ביקורים של יהודים ולא-מוסלמים, כפי שעשתה לפני 1967, בכפוף לפיקוח ולנוכחות הביטחונית הישראלית.
חתימתה ואשרורה של ירדן של חוזה השלום מ-1994 שיקפו הסכמה והכרה של ירדן בסמכותה הכוללת של ישראל, לרבות אחריות ביטחונית, על מתחם הר הבית, בכפוף להכרה ישראלית בתפקידה המיוחד של ירדן כפי שנקבע בסטטוס קוו ב-1967.

בעקבות הפרות סדר דומות בהר הבית בשנת 2015 , הסדר זה אושר מחדש בהבנות בין מזכיר המדינה האמריקאי דאז ג'ון קרי לבין ממשלות ישראל וירדן, וכן בהצהרת מועצת הביטחון של האו"ם מספטמבר 2015.

למרות המצב המשפטי זה, נראה כי הדיווחים האחרונים על יוזמה ירדנית, שהועברה לממשל האמריקאי, להסרת שליטתה של ישראל בהר הבית ולהעברת אחריויות ביטחונית ואחרות מישראל לווקף, נראים כחורגים לחלוטין מהתחייבויותיה של ירדן בחוזה השלום.

כמו כן, נראה כי התבטאויותיהם של בכירים ירדנים, המביעים תמיכה ועידוד לפורעי אל-אקצא, אינן עולות בקנה אחד עם התחייבויותיה של ירדן.

ביקורתו החריפה של מלך ירדן עבדאללה על ההתמודדות המשטרה הישראלית נגד המהומות והאלימות מהמסגד חורגת ממחויבויותיה של ירדן לפי חוזה השלום, כמו גם ממחויבויותיה להבנה הדדית וליחסי שכנות טובים.
ראש ממשלת ירדן, אל-ח'סאונה, השתמש בשפה פוגענית במיוחד בגנות "תומכי הציונות" ו"ממשלת הכיבוש" של ישראל, ובירך את המתפרעים הפלסטינים והאשים את ישראל בהפרת הסטטוס קוו:
"אני מצדיע לכל פלסטיני ולכל עובדי הווקף האסלאמי הירדני, העומדים בגאווה כמו צריחים, משליכים את אבניהם במטח חימר לעבר האוהדים הציונים המטמאים את מסגד אלאקצא בחסות ממשלת הכיבוש הישראלית".
הצהרה פרלמנטרית כזו של ראש ממשלת ירדן אינה עולה בקנה אחד עם התחייבותה של ירדן מכוח סעיף 11 של חוזה השלום "לפעול לטפח הבנה וסובלנות הדדיות המבוססות על ערכים היסטוריים משותפים" ו"להימנע מתעמולה עוינת או מפלה זו נגד זו, ולנקוט בכל האמצעים המשפטיים והמנהליים האפשריים כדי למנוע הפצת תעמולה כזו על ידי כל ארגון או אדם הנמצא בשטח של כל צד או אדם הנמצא בשטחה של אחת משתי המפלגות ."

חוזה השלום בין ישראל לממלכה האשמית מ-1994 מהווה דוגמה מוצקה ויציבה לשכנות טובה בין שתי המדינות, שנשמר במשך כמעט שלושים שנה.

בעוד ששני הצדדים היו, מלכתחילה, מודעים לחלוטין לרגישות המקומות הקדושים בירושלים ולמשמעותם הדתית וההיסטורית, הם עשו כל מאמץ למנוע ולהימנע ממתיחות, ולהבטיח שהמקומות הקדושים ינוהלו לטובת כלל המבקרים והמתפללים.

יש לקוות שירדן תבטיח את המשך כיבוד ההתחייבויות המוסכמות בחוזה השלום ותמנע מפעולות והצהרות המערערות התחייבויות אלה.
אלן בייקר, לשעבר שגריר ישראל בקנדה, שימש כיועץ המשפטי של משרד החוץ הישראלי והשתתף במשא ומתן ובניסוח חוזה השלום בין ישראל לירדן. כיום הוא מנהל את התכנית למשפט בינלאומי במרכז הירושלמי לענייני ציבור.

https://jcpa.org.il/article/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%99%d7%a8%d7%93%d7%9f-%d7%a9%d7%9b%d7%97%d7%94-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%97%d7%99%d7%99%d7%91%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%94-%d7%91%d7%97%d7%95%d7%96%d7%94-%d7%94%d7%a9/