''מצרים יוצרת עובדות בשטח בסיני שיהיה קשה, אם לא בלתי אפשרי, לשנות''  

NZIV.NET

"חבית חומר נפץ": האם הנוכחות הצבאית המצרית המסיבית בסיני" יכולה להוביל למתיחות עם ישראל?

לאחר מהפכת ינואר 2011, חצי האי סיני היה עד לפעילות מוגברת של קבוצות טרור, שהביאה למותם של מאות קצינים וחיילים מצרים בעשור האחרון.

עם הגעתו של הנשיא עבד אל-פתאח אל-סיסי לשלטון במצרים, לאחר הפלת שלטון האחים המוסלמים, פתח הצבא המצרי במערכה גדולה נגד קבוצות הטרור בסיני תוך שימוש בעשרות כלים צבאיים כבדים.

במלאת 55 שנה למלחמת ה-5 ביוני 1967, שלאחריה ישראל כבשה את סיני כולה עד שמצרים החזירה אותה לאחר מלחמת אוקטובר 1973 וחתימת הסכם השלום בין שני הצדדים, מאמר אנליטי של עוזר שר החוץ האמריקני לשעבר לענייני המזרח הקרוב, דוד שנקר, מעריך במגזין Foreign Policy, בשבת, שהעברת עוד ועוד כוחות צבאיים מצריים ואיתם ציוד צבאי רב הופכת את סיני ל"חבית אבק שרפה על הגבול בין מצרים לישראל", ומנוגדת להסכם השלום המצרי-ישראלי מ-1978.

שנקר הצהיר כי לשיתוף הפעולה המצרי-ישראלי שגרר "הפרות חמורות" של נספח הביטחון של הסכם השלום המגביל את המיליטריזציה של סיני, היה תפקיד מרכזי בהצלחתה של קהיר להביס את ארגוני הטרור בחצי האי.

"שינה את המצב הקיים"
שנקר היה בעבר עוזר מזכיר המדינה לענייני המזרח הקרוב בתקופת ממשלו של דונלד טראמפ, ובעבר עבד בלשכת שר ההגנה כמנהל לענייני הלבנט, ועוזר בכיר במדיניות הפנטגון למדינות "המשרק" הערביות.

בתפקיד זה היה אחראי על ייעוץ לשר ההגנה ולמפקדי הפנטגון הבכירים בנושאים המדיניים והצבאיים של האזור. הוא מכהן בתפקיד מנהל התוכנית לפוליטיקה ערבית במכון וושינגטון, וכתב מספר ספרים ומאמרים על האזור, כולל "רוקדים עם סדאם" ו"דמוקרטיה וממשל פלסטיניים".

שנקר ציין כי ישראל אפשרה לקהיר להציף את סיני בחיילים ובציוד כבד החורגים בהרבה ממה שהוסכם בהסכם השלום, ומצרים אפשרה גם לחיל האוויר הישראלי לטוס מעל חצי האי.

"אמנם פריסות אלו היו הכרחיות למערכה המצרית נגד דאעש, אך הן גם – אולי באופן בלתי הפיך – שינו את הסטטוס קוו בסיני", אמר שנקר, המשמש כעמית במכון וושינגטון לחקר המזרח הקרוב.

הפרשן הפוליטי הישראלי אלי ניסן מצדו שלל רעיון זה, ואמר כי לאחר התפשטות דאעש בסיני נשמעו קריאות לתיקון הסכם השלום כדי לאפשר לכוחות המצריים להילחם בארגון הטרור בחצי האי.

בראיון לאתר האמריקאי בלשון הערבית – "אל-חורה" אישר ניסן כי פריסת ציוד צבאי של מצרים בסיני באה על סמך הבנות והסכמה בין מצרים, ישראל וארה"ב, והצביע על כך שדאעש אינו מאיים על ביטחון מצרים בלבד, אלא גם על ביטחון ישראל.

הוא ציין כי היחסים האסטרטגיים והפוליטיים בין מצרים וישראל עברו התפתחות גדולה בתקופת הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי.

המומחה הצבאי, תא"ל סמיר רג'ב, מסכים לדעה זו, ומציין כי כל כניסה של כוחות צבאיים מצריים לסיני התבססה על הסכם בין מצרים לישראל, ותיקון לנספח הביטחוני להסכם השלום בין מצרים לישראל.

רג'ב אישר גם כי חלק מהתיקונים הם קבועים וחלקם זמניים, בהתבסס על המצב בסיני ובאישור שני הצדדים, והוא יסתיים רק כשהצורך הדחוף בהם יסתיים.

הוא ציין כי מצרים מבקשת, באמצעות פעולותיה בסיני ונוכחות כוחות הצבא, להגן על ביטחונה ולא לפגוע בישראל.

שנקר ציטט גורם בכיר לשעבר שמכיר את המצב שאמר כי קציני צבא מצרים יצרו קשר ישיר עם עמיתיהם הישראלים ובאמצעות הכוח הרב-לאומי והמשקיפים בסיני (MFO), הארגון הבינלאומי שהוקם כדי לפקח על יישום ההיבטים הצבאיים של הסכם ה-MFO, על מנת לבקש כמה חריגים לנספח ביטחוני של ההסכם כך שתוכל להגיב לפיגועי טרור שוטפים.

מאיים על הסכם השלום
הנספח הביטחוני להסכם השלום מחלק את חצי האי ל-3 אזורים, וקובע שמצרים יכולה לפרוס רק דיוויזיית חי"ר ממוכנת אחת עם עד 22,000 חיילים, 230 טנקים ו-480 נגמ"שים באזור A, האזור הקרוב ביותר לתעלת סואץ. .

רק אנשי משמר הגבול ושוטרים רשאים להיות באזורים B ו-C, בהתאמה, הקרובים לישראל.

בעשור האחרון, מצרים הגישה מאות בקשות לעקוף את סעיפי ההגבלות בהסכם המדברות על חיילים ונשק – וישראל הסכימה לכולן, כך העידו גורמים יודעי דבר בהווה ובעבר.

לפני ארבע שנים דיווח הרמטכ"ל המצרי דאז, מוחמד פריד חיג'אזי, כי 24,630 חיילים השתתפו בפעולות סיכול טרור בצפון מזרח סיני, בנוסף לכ-20,000 המוצבים במקומות אחרים בחצי האי, אך הערכות אנליסטים מדברות על מספרים גבוהים בהרבה – כך דיווח השבועון Foreign Policy. .

בנובמבר 2021, מצרים וישראל הודיעו כי הגיעו להסכמה להגדיל את סד"כ כוחות משמר הגבול המצריים בחלק הצפוני של חצי האי סיני, שם הם נלחמים בטרוריסטים כבר שנים, כך דיווחה סוכנות הידיעות AP .

כותב המאמר ציטט את קצין המודיעין הישראלי לשעבר, אלי דקל, שאמר כי הסד"כ המצרי בסיני הוא פי שלושה מהמספר הכולל המותר על פי ההסכם, וכמעט שני שלישים מהם פועלים בשטחים B ו-C וזאת בהסתמך על תמונות לוויין מסחריות זמינות שהוא ראה.

"בהנחה שהמספרים הללו אמינים", אמר שנקר, "למצרים יש היום לפחות פי שניים יותר חיילים בסיני משהותרו במקור בהסכם השלום, ומחציתם פועלים באזורים מוגבלים. חיילים אלו מצוידים בארטילריה ובכלי רכב אשר הם גם אינם מותרים על פי ההסכם, וזה כולל ,על פי ההערכות, 200 טנקים נוספים מעבר ל-230 המותרים בשטח A, לפי מספר גורמים יודעי דבר בהווה ולשעבר אבל כל זה נעשה באישור ישראל".

הוא ציין כי העניין המדאיג ביותר "הוא מה שמצרים עשתה ללא אישור ישראלי, כולל בניית בסיסים צבאיים ושדות תעופה כמו בניית מחנה קבע לגדוד 101 באל-עריש, ובניית 3 שדות תעופה צבאיים בסיני, למרות שההסכם קובע שניתן לבנות רק שדות תעופה אזרחיים.

"נראה שאחד המתקנים הללו הוא בסיס חיל האוויר "מיליז" (רפידים לשעבר) בשטח B, הכולל בונקרים תחמושת, אחסון דלק תת קרקעי ושמונה האנגרים מבוצרים המסוגלים לאחסן חצי מטייסת אפ-16 מצרית , כך טען כותב המאמר ב- Foreign Policy לאחר שעיין בתצ"אות שהזמין מלוויין מסחרי.

כמו כן, הוא ציין כי מצרים הקימה בונקר פיקוד בסיני עבור הארמיות השנייה והשלישית וכן מפקדה לפיקוד המאוחד ממזרח לתעלה, המנהלת פעולות סיכול טרור בחצי האי סיני, בנוסף לבניית מתקן ימי גדול במזרח פורט סעיד בתוך סיני".

"לא חיות בתקופה שבין מלחמות"
רג'ב הכחיש את נושא הקמת שדות התעופה הצבאיים של מצרים בסיני, והסביר: "הוסכם על מטוסים בעלי כנף קבועה לתמיכה בפעולות צבאיות למלחמה בטרור, בעוד שהמפקדה נועדה לנהל פעולות נגד טרור בסיני".

הוא גם הדגיש כי שתי המדינות אינן חיות בתקופה שבין מלחמות, אלא חיות במצב של שלום ואין כוונה של אף צד להיכנס לסכסוך צבאי חדש כלשהו, ​​והדגיש כי הרעיון של הסכסוך הערבי- ישראלי הסתיים ורוב המדינות השכנות לישראל חיות במצב של שלום.

הוא הצביע על קיומם של הסכמים כלכליים ומסחריים מרכזיים ועל שגשוג ביחסים בין שתי המדינות.

הוא הדגיש כי מצרים זקוקה לנוכחות צבאית רבה כדי להילחם בארגון טרור בגודל של מפלצת, וכי ישראל מרוויחה מכך שמגנים על גבולותיה ומונעים זרימת מחבלים לצד השני בדרום עזה, ובכך שומרים על ביטחונה.

"ככל שהכוחות המצריים הנוספים יישארו יותר זמן בסיני, במיוחד כעת כשנראה כי המדינה האסלאמית שולטת, כך יהיה קשה יותר לחזור למגבלות הקבועות בהסכם", אמר שנקר.

הוא הוסיף כי "ישראל מודעת להתפתחויות הללו וכנראה העלתה את חששותיה בפני מפקדי הכוח הרב-לאומי, אך לאור השיפור ביחסים עם מצרים, הם אינם ששים ללחוץ חזק ולא הגישו תלונה רשמית".

"מצרים יוצרת עובדות בשטח בסיני שיהיה קשה, אם לא בלתי אפשרי, לשנות", הוסיף.

שנקר הצהיר כי למרות ש"תגבור הנוכחות הצבאית המצרית בסיני מגיעה בתקופה שבה יחסי מצרים-ישראל פורחים, ההיסטוריה אומרת שזה יכול להשתנות במהירות, במיוחד מכיוון שרק ​​לפני פחות מעשור המהפכה המצרית העלתה לשלטון נשיא אסלאמיסטי אנטי ישראלי."

הוא הדגיש כי ההגבלות הקבועות בהסכם השלום על הפריסה הצבאית בסיני הם שביצרו את השלום, והוסיף כי לאורך זמן הפרות מצריות אלו עלולות לסכן את שלמות ההסכם.

רג'ב דוחה דעה זו, וטוען כי מצרים חתמה על ההסכם כמדינה, ללא קשר למשטרים השולטים.

לדבריו, לאור התפתחות טכנולוגיית הטילים, כלי הטיס וכלי הנשק המודרניים, נוכחותם של כוחות כאלה כבר אינה חשובה כדי להכריע מלחמה או להשיג הפתעה.

ניסן אישר כי לאחר שמצרים תביס את דאעש ויהיה לה שליטה מוחלטת במצב, ישראל תבקש ממצרים לקיים את ההסכם ולצמצם את הנוכחות הצבאית שלה בסיני.