בדיקת ''ישראל השבוע''| תיק לפיד: איך הגיע רה''מ לעיתון ''במחנה''? עושים סדר בין הגרסאות השונות  

מי שייכנס לראשונה לערך הוויקיפדיה של יאיר לפיד, יופתע למצוא שם התייחסות מעניינת, ויוצאת דופן, לפרק חשוב בביוגרפיה של ראש ממשלת ישראל: שירותו בצה"ל. את רוב שירותו הצבאי עשה לפיד ככתב צבאי בעיתון "במחנה". אולם ביחס לחודשי שירותו הראשונים, בשנת 1982, ונסיבות העברתו לעיתון הצבאי, הציג לפיד לאורך השנים "שתי גרסאות שונות", כפי שמציין הערך.

לפי הראשונה, החל לפיד את שירותו בטירונות נ"מ והגיע ל"במחנה" לאחר הורדת פרופיל. לפי גרסה שנייה, לפיד היה בשריון, נפגע מרימון עשן בתחילת מלחמת לבנון, ומשם הגיע ל"במחנה". לאורך השנים נמנע לפיד מיישוב הסתירה בין הגרסאות, ומיעט להגיב לאזכורים ולתהיות שעלו פה ושם ברשתות החברתיות ובתקשורת.

למעט, אולי, פעם אחת. זה קרה בשנת 2017, בתגובה לפוסט שפרסם בפייסבוק אברהם האס, כתב האתר החרדי "כל הזמן". האס תמה כיצד מסתדר שירותו הצבאי של לפיד ב"במחנה" בתפקיד לא קרבי, עם תחביב האגרוף שלו. לפיד ענה להאס כי מאז ילדותו סבל מאסתמה, אך הסתיר זאת משלטונות הצבא כדי להתגייס לשירות קרבי. לדבריו, הוא גויס לנ"מ, "ולקראת סוף הטירונות, שנערכה בפלמחים, קיבלתי התקפת אסתמה ונשלחתי לביה"ח תל השומר, שם הורידו לי לצערי פרופיל צבאי ל־45 והודיעו לי שלא אוכל לשרת בקרבי".

זו לא היתה הפעם הראשונה שבה לפיד מתייחס לטירונות בנ"מ. זה קרה לפחות פעם אחת נוספת, ביולי 1995, בטורו האישי במוסף "סופשבוע" של מעריב, "לא סופי", שם ציין באורח אגבי, "בטירונות של הנ"מ, על החוף בפלמחים, לימדו אותי לפרק ולהרכיב אם-16, לטעון מחסנית, לירות למרכז המטרה. זו היתה טירונות חורף..."

אין סיבה לפקפק בתיאורים אלה, בפרט כשהם נתמכים בעדות נוספת. בציוץ שפרסם בטוויטר בספטמבר 2018, סיפר הפעיל החברתי איקי אלנר, לשעבר מנכ"ל תנועת "חוקה לישראל" וממייסדי "המכון למנהיגות העתיד", כי לפיד אכן התגייס יחד איתו לנ"מ, ואף הוסיף התייחסות לנסיבות פליטתו המהירה מהחיל: "התחיל באותו אוהל איתי, טירונות נ"מ פברואר 1982", והוסיף: "מהר מאוד מצא דרך להתקדם ל'סיירת עטים' של 'במחנה'". בתגובה לגולש שצייץ מחדש את הפוסט, ענה אלנר: "התקפי 'אני חייב לצאת מכאן' זכורים לי ולכל החבר'ה מהטירונות". בשיחה עם "ישראל היום" סירב אלנר להרחיב בנושא, אך לא התכחש לדבריו. אדם נוסף שהכיר היטב את לפיד במשך שנים אישר בשיחה עם "ישראל היום" כי למיטב ידיעתו, לפיד אכן התחיל את שירותו בטירונות נ"מ.

אולם, כאמור, לפיד הציג גרסה נוספת, שלפיה הגיע ל"במחנה" אחרי ששהה בלבנון בתחילת מבצע שלום הגליל, בשריון. הביטוי העדכני, והמוכר יותר, לגרסה זו, מופיע בספרו משנת 2010, "זיכרונות אחרי מותי", מעין אוטוביוגרפיה של אביו, יוסף (טומי) לפיד ז"ל, הכתובה בגוף ראשון, בשמו. "הימים הראשונים של מלחמת לבנון עברו עליי במתח מורט עצבים", כותב שם לפיד, "שכן יאיר נכנס למלחמה יחד עם חטיבה 500 של השריון, ובמשך שבוע לא שמענו ממנו". לפיד מספר כיצד נפגע משאיפת עשן בעת הנחתת מסוק, פונה לרמב"ם, ומשם הגיע הביתה והלך לישון.

"שעתיים אחר כך הגיע חייל ממחלקת הנעדרים של צה"ל", מוסיף לפיד, "הביא לנו את הקיטבג שלו ואמר שהוא משתתף בצערנו. מסתבר שיאיר היה על ג'יפ עם שני קצינים, ירד ממנו לאכול צהריים, ושני הקצינים המשיכו לנסוע ומאתיים מטר אחר כך עלו על מוקש ושניהם נהרגו. כשהתיק של יאיר התגלה בין שברי הג'יפ ההרוס, הסיקו האחראים לעניין שגם הוא נהרג. אלמלא ישן בחדר השני, יש להניח שהייתי מקבל התקף לב בו במקום".

ניסינו לאתר חיילים או קצינים ששירתו עם לפיד בחטיבה 500, ואולי זוכרים אותו. לצורך כך פנינו לאל"מ (מיל') רונן איציק, מח"ט שריון לשעבר הפעיל רבות בתיעוד ההיסטוריה של החיל ובהנצחתו. איציק פרסם לבקשתנו שאלה פתוחה בקבוצה הפייסבוק "כפיר בשל"ג 1982", אשר בה חברים מאות מבוגרי חטיבה 500 בתקופת מלחמת לבנון הראשונה. "חברים, האם ראש הממשלה לפיד שירת בחטיבה בשל"ג?", שאל. אף אחד מחברי הקבוצה לא השיב בחיוב.

פנינו באופן ישיר לכמה קצינים נוספים. אחד מהם הוא דני סבוראי, ששירת כסמג"ד בגדוד המקביל, 430, ובשלב מוקדם של המלחמה החליף את המג"ד שלקה בליבו. בשיחה מניו זילנד אמר סבוראי כי גם הוא אינו זוכר שלפיד שירת בגדוד שלו, או בחטיבה בכלל: "זו פעם ראשונה שאני שומע את הצירוף הזה, לא שמעתי אף פעם לפני כן שלפיד שירת אצלנו". הוא לא היה היחיד. עם זאת, סבוראי ציין כי אינו יכול לשלול אפשרות שאינו זוכר את לפיד, אשר עדיין היה אז אלמוני. גם אל"מ (מיל') עמי אבן, שבתחילת מלחמת לבנון שירת כמפקד גדוד 195 של החטיבה, טוען: "לפיד בוודאות לא שירת בגדוד שלי, אך איני יכול לשלול את האפשרות ששירת במסגרת אחרת בחטיבה בתקופת הזמן שעליה דיבר". לאבן, כפי שנראה בהמשך, יש נגיעה ישירה לחלק מהאירועים שמתאר לפיד.

"זיכרונות אחרי מותי" אולי נהנה מחופש יצירתי, אולם הוא אינו המקור היחיד. פרטים נוספים על נסיבות הפגיעה שספג מרימון עשן באירוע הנחתת המסוק, סיפק לפיד בראיון שהעניק לעיתון הסטודנטים של אוניברסיטת חיפה, "פרספקטיבי", בשנת 2005. "הייתי בחטיבת שריון במלחמת לבנון", הוא מספר, "ומישהו זרק עלי רימון עשן וחטפתי התקפת אסתמה, ואז הגשתי כתבת מבחן לבוחנים של 'במחנה' ונהייתי כתב צבאי, כך שבאופן רשמי זו תחילת הקריירה שלי". בהמשך תיאר לפיד את אופן השלכת רימוני העשן: "בהנחתת מסוקים זורקים רימוני עשן בהצלבה ואז נוצר איקס של עשן, והמסוק נוחת באמצע. הזורק היה כנראה שחקן בייסבול מתוסכל, זרק את זה על כל המגרש - וזה הגיע עד אליי, אז לצערי זה לא היה משהו הרואי".

אל"מ (מיל') איציק מבהיר כי נוהל ההנחתה שתיאר לפיד לא התקיים מעולם: "אין דבר כזה לזרוק 'רימוני עשן בהצלבה'. אלא אם כן לפיד ניחן בכוחות על־טבעיים שמאפשרים לו לשלוט ברוחות השמיים, התיאור שהוא מספק אינו אפשרי מאחר שהוא נוגד את חוקי הפיזיקה. כאשר זורקים שני רימונים אחד בקרבת השני, העשן שמפיקים שניהם נישא באותו כיוון ולא נוצר 'איקס של עשן והמסוק נוחת באמצע', זה פשוט לא ייתכן. בהנחתת מסוק זורקים רימון עשן בודד, שנועד לסמן לטייס את נקודת הנחיתה הסמוכה ואת כיוון הרוח".

גם רב סרן (מיל') מ', טייס מסוקי תובלה פעיל, אישר כי דבריו של לפיד אינם תואמים את הידוע לו.

כשמבצעים נוהל של הנחתת מסוק על ידי חיילי יבשה, כמה רימוני עשן זורקים?

"קודם כל, לא תמיד זורקים רימון עשן בהנחתת מסוק. אם ההנחתה היא בשטחנו והטייס מבקש אז זורקים רימון אחד, לצורך זיהוי נקודת ההנחתה וכיוון הרוח".

אתאר לך סיטואציה ותגיד לי בבקשה מה אתה חושב עליה מבחינה מקצועית: "הנחתנו את המסוק ליד אגם קרעון בלבנון, וכשמנחיתים מסוק זורקים שני רימוני עשן בהצלבה - העשן יוצר X והמסוק נוחת במרכזו".

"לא, מה פתאום! אין סיכוי. זה קשקוש. הרימונים לא עושים X, זה הרי תלוי בכיוון הרוח".

אולם עוד בטרם נפגע מרימון עשן, מתאר לפיד כאמור אפיזודה טרגית, שבה היה עם שני קצינים על ג'יפ, ירד ממנו לאכול, ו־200 מטר אחר כך הם "עלו על מוקש" ונהרגו. הקיטבק שלו נמצא בין שברי הג'יפ ההרוס והושב להוריו. גרסה נוספת לסיפור זה מביא לפיד בטור קצר שפרסם ב"במחנה", בשנת 1994. זו גרסה רזה יותר, שבה לפיד מעיד כי "נכנסתי ללבנון כמעט במקרה. בדיוק גמרתי איזה קורס, ושלחו אותי למעבר הגבול בתקווה שמישהו יידע מה לעשות איתי". לפיד מתאר כיצד "סא"ל נמרץ אחד" החליט להציבו בתפקיד קשר על "ג'יפ של שני קצינים", וממשיך: "אחרי יומיים ירדתי לאכול משהו, והם עלו על מארב ונהרגו. משם העבירו אותי לעזור למסייעת של יחידת שריון, ואחר כך לבסיס אספקה, ואחר כך למנחת המסוקים". בטור זה, אגב, לפיד לא מתאר השלכת רימוני עשן בהצלבה, אבל מספר כיצד הרימון השלישי שנזרק לעברו "עשה באוויר קשת יפה, והתגלגל עד לרגליים שלי".

מי הם אותם שני קצינים שלפיד שימש במשך כיומיים קשר על הג'יפ שלהם, ואשר "עלו על מוקש" או "עלו על מארב" ונהרגו? פנינו לאל"מ (מיל') ד"ר בני מיכלסון, לשעבר ראש מחלקת היסטוריה בצה"ל וכיום יו"ר העמותה הישראלית להיסטוריה צבאית וההיסטוריון המלווה של פעילות עמותת "יד לשריון". לדבריו, ידועה לו רק תקרית אחת בתקופה שאליה התייחס לפיד (גם אם לוקחים שולי ביטחון מבחינת מרווח הזמן), ואשר תואמת את המאפיינים המאוד ספציפיים שתיאר: שני קצינים מחטיבה 500 שנהרגו כשנסעו בג'יפ. ההרוגים היו רב סרן צדוק בן מנחם ז"ל ורב סרן מנחם (מני) בן צור ז"ל. "התקרית הזו זכורה לי היטב", אומר מיכלסון. "במהלך ניסיונות החילוץ נעלם המח"ט דורון רובין ז"ל, שיצא לחפש את הקצינים, ונוצר חשש ממשי כי נחטף או נהרג". בסופו של דבר, חזר רובין בריא ושלם. גם בבדיקה שערכנו באמצעות אתר "יזכור" של החללים שנפלו בשלושת השבועות הראשונים של מלחמת לבנון (21-1 ביוני 1982), לא נמצאו מקרים דומים לזה שתיאר לפיד.

אבי סגל, ששימש קצין השלישות של חטיבה 500 באותה תקופה, היה צמוד לבן מנחם ולבן צור בשבוע שבו נהרגו. סגל נשאל בעבר כמה פעמים לגבי נוכחותו של לפיד באירוע, והעיד כי לא היה בסביבתם שום חייל שענה לשם זה. בשיחה עם "ישראל היום" הוא סירב להרחיב בנושא, אך אישר כי הוא עומד מאחורי הדברים שאמר בעבר. לשאלה אם ייתכן שלפיד שירת בחטיבה 500 בתפקיד אחר, גם אם לא לקח חלק בתקרית שניכס לעצמו, השיב כי אינו יכול לענות על כך בביטחון, מאחר שמתוקף תפקידו כקצין השלישות החטיבתי עברו תחת ידיו שמות של חיילים רבים.

כאן נכנס לתמונה לאל"מ (מיל') עמי אבן, שכאמור, בתחילת מלחמת לבנון שירת כמפקד גדוד 195 של החטיבה, וחשוב מכך, לענייננו - לקח חלק מרכזי במבצע החילוץ של הקצינים שנפגעו בתקרית המדוברת.

יכול להיות שלפיד היה מצוות לשני הקצינים שנהרגו בג'יפ?

"ממש לא".

איך אתה יודע לומר לי את זה בוודאות?

"אני הייתי שם, השתתפתי בחילוץ שלהם. הייתי שם יחד עם דורון" (אלוף (מיל') דורון רובין ז"ל, אז מפקד חטיבה 500; ת"מ).

כזכור, בשתי גרסאותיו לתקרית סיפר לפיד כי היה בג'יפ עם עוד שני קצינים, אולם אבן מעיד כי בג'יפ נסעו דווקא שלושה, ולפיד לא היה ביניהם: "כשהם חצו את הקו הם היו שלושה אנשים: קצין התחזוקה, קצין האספקה והעוזר של קצין התחזוקה. מתוכם שניים נהרגו ואחד הצליח לנוס משם ולחזור אלינו". לדברי אבן, הקצין שהצליח להימלט בחיים נפטר ממחלה לפני כמה שנים. בטור שפרסם טען לפיד כי הג'יפ נקלע למארב מייד אחרי "שירדתי ממנו במקרה כדי לאכול משהו", ובספרו "זיכרונות אחרי מותי" טען כי הג'יפ עלה על מוקש והתפוצץ.

על פי אבן, לא היה מארב וגם לא היה מוקש - הג'יפ נכנס לשטח שהיה בצד הסורי של קו הפסקת האש, כתוצאה מהכוונה שגויה שקיבלו הקצינים: "ביום שישי, 11 ביוני, בשעה 12 בצהריים, הוכרזה הפסקת אש זמנית. הסמח"ט רצה לכנס את קציני המטה לפגישה אצלו והוא כיוון את הקצינים שהיו בג'יפ לנקודת המפגש. כשהם הגיעו לתלולית העפר שהגדירה את קו כוחותינו הם דיווחו לו על כך, אולם הוא השיב: 'אתם מאחור, תנו גז ותתקדמו קדימה'. כמובן שהיתה זו טעות בתום לב. האנשים שהיו במקום אמרו לקצינים ש'אין יותר יהודים קדימה, רק סורים', אבל הם סמכו על הסמח"ט. גם הוא נפטר לפני כמה שנים, ולכן אי אפשר לשוחח איתו".

לפיד סיפור בספרו כי הקיטבג שלו "התגלה בין שברי הג'יפ ההרוס", וכך הסיקו בצה"ל כי הוא נהרג בתקרית. אולם אבן מספר שהג'יפ כמעט לא נפגע, ולמעשה המשיך בנסיעה עד שהצליח לחבור מחדש ללוחמי צה"ל: "החבר'ה האלה עברו את הקו, כמו שאמרתי לך, ונתקלו בסורים. שניים נפצעו אבל השלישי לא נפצע והוא חזר אלינו עם הג'יפ. הוא הצליח לצאת לבד כשהוא נהג בג'יפ. את הקצינים שנהרגו מצא החילוץ הרגלי שלנו מחוץ לג'יפ, וייתכן שכשנפגעו הם לא היו בתוכו".

אז למעשה לא הגעתם לג'יפ הרוס וממנו חילצתם גופות וחפצים.

"ממש לא. הקצין ששרד, הגיע עם הג'יפ אלינו. כתוצאה מזה שהג'יפ עמד הרבה זמן בצד הסורי כשמכשיר הקשר שלו פועל, התרוקן לו המצבר. למזלו של יקי, הדרך מאיפה שהוא עמד לעמדה שבה אנחנו היינו היתה במדרון, והוא למעשה התגלגל אלינו על ניוטרל".

ולבסוף, לפיד טען בספרו "זיכרונות אחרי מותי" כי על סמך הקיטבג שלו שאותר בין שברי הג'יפ ההרוס, הגיע לבית משפחתו חייל ממחלקת הנעדרים של צה"ל בעודו מחזיק בשק החפצים, ומסר את תנחומיו. התיאור הזה סותר את נוהלי קביעת המוות של חללי צה"ל ויידוע בני משפחותיהם. "לצערי, יצא לי להיות במעמדים שבהם הודענו לבני משפחה על נפילת יקירם", אמר אל"מ (מיל') איציק. "אין דבר כזה שקובעים מוות על פי קיטבג שנמצא בכלי הרכב - זה מופרך לחלוטין; וכמובן שבשום אופן לא מגיע חייל בגפו על מנת ליידע את המשפחה על הנורא מכל. תמיד מגיעה קבוצה שלמה עם נציג מטעם קצין העיר, שכוללת גם קצין נפגעים ופסיכולוג, ולרוב מצטרף גם נציג של היחידה, בוודאי במצב של חייל נעדר".

בהוראת ראש אכ"א
נ"מ או שריון, או שמא נ"מ ואז שריון? בכל מקרה, לפיד טוען להורדת פרופיל שבעקבותיה הגיע ל"במחנה": במסגרת טירונות נ"מ, או לאחר הנחתת המסוק בלבנון. וכאמור, הוא גם מתאר כיצד הגיש "כתבת מבחן לבוחנים של 'במחנה' ונהייתי כתב צבאי". אך מהיכן בדיוק "הונחת" לפיד ל"במחנה"? ניסיון לדלות מצה"ל את הפרטים נענה בסירוב, מטעמים מקובלים של "צנעת הפרט". את התשובה לכך, או לפחות אינדיקציות מהימנות, נאלצנו לנסות לאתר ממקורות אחרים.

בשיחה עם "ישראל היום", שמתפרסמת כאן לראשונה, מתארת ד', ששירתה בתחילת שנות ה־80 בתפקיד מנהלה מרכזי במערכת "במחנה", את הנסיבות שבהן "הונחת" לפיד בעיתון - דבר שאירע, לפי דיווחים שונים, בסתיו 82', כלומר חודשים ספורים אחרי שנפגע מרימון עשן בלבנון.

"יום אחד קיבלתי טלפון מלשכת ראש אכ"א, האלוף משה נתיב. הפקידה של האלוף הודיעה לי שבתוך כשעה יגיע אלינו חייל חדש בשם יאיר לפיד, וכי עלינו לקלוט אותו ככתב במערכת. כשתהיתי על פשר הפנייה החריגה, שלא תאמה את האופן שבו הגיעו כתבים ליחידה לאחר הליך מיון מסודר, היא השיבה לי: 'אל תשאלו שאלות, פשוט תקלטו אותו. תמצאו לו משהו לעשות ואל תיגעו בו'. התשובה שלה לא סיפקה אותי ומחיתי על כך שהחייל, שכלל לא ביקשנו שיגיע אלינו, יתפוס לנו תקן. על כך נעניתי: 'אל תדאגו בקשר לזה - הוא לא ייספר במצבת התקנים שלכם'. רק לאחר שהגיע ליחידה התברר לי כי מדובר בבנו של מנכ"ל רשות השידור, טומי לפיד".

הגרסה של ד' תואמת גרסאות של מפקדים ששירתו באותה תקופה ב"במחנה" וסיפרו בהזדמנויות שונות על החייל הצעיר יאיר לפיד ש"הונחת" בעיתון בהוראה מלמעלה, מבלי שעבר מיונים כלשהם, בניגוד לדבריו של לפיד בעבר.

בפברואר 2018 רעשה הארץ בעקבות חשיפת תחקיר "עובדה", שלפיו ח"כ יעקב פרי מיש עתיד, לשעבר ראש השב"כ, שיקר במשך שנים בנוגע לשירותו הצבאי. ב־2002 סיפר פרי בראיון ל"גלובס" כי שוחרר מהשירות לאחר כמה חודשי טירונות בצנחנים, בעקבות פציעה. לפני כן, בספר שפרסם ב־1999, טען כי בעקבות אותה פציעה הועבר לתזמורת צה"ל, ובה סיים את שירותו. התחקיר חשף כי פרי לא גויס לצה"ל מלכתחילה, מאחר שסבל ממום בליבו.

פרי הנבוך אולץ להתפטר מהכנסת, ויו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, פרסם הודעה נחרצת שהציבה רף ערכי חד־משמעי לגבי נבחרי ציבור ששיקרו בנוגע לעברם הצבאי. "החלטתו של יעקב פרי (להתפטר מהכנסת) משקפת את ערכי יש עתיד ואת הנורמות הציבוריות שחרטה על דגלה", קבע. את הכלל המחמיר הזה הציב לפיד בזמן שהוא יודע כי עלו תהיות על סתירות מהותיות בגרסאות השונות שהוא עצמו מסר במשך השנים, בנוגע לשירותו הצבאי שלו. חלקן הופנו אליו על ידי עיתונאים דוגמת רוית הכט וחיים אתגר, מבלי שזכו לתגובה.

פרי קיבל פטור משירות בצה"ל בשל בעיה רפואית אמיתית, ולאחר מכן התגייס לשב"כ, הצטיין עד שהגיע לתפקיד ראש השירות ואף נפצע במהלך שירותו. לפיד, לפי המקורות השונים, שובץ ב"במחנה" זמן מה אחרי שירד מלבנון, ב"הנחתה" מלמעלה בעיצומה של הלחימה, ולפי העדויות, מבלי שעבר את המיונים שלהם נדרשו מועמדים אחרים. שנים לאחר מכן לפיד אפילו לא טען שפרי שוחרר משירות בנסיבות פסולות, אלא רק ששיקר לגבי הנסיבות - וקבע כי די בכך כדי לחייב את פרישתו מהחיים הציבוריים.

פרשת פרי והעמדה התקיפה שלפיד נקט מחדדות עוד יותר את חוסר הסבירות במצב שנוצר, שבו אין לציבור הישראלי מידע אמין, מוסמך וחד־משמעי לגבי שירותו הצבאי של ראש הממשלה. כל עוד היה עיתונאי, כוכב טלוויזיה, ואפילו שר בממשלה, האינטרס הציבורי בפרשה היה אולי מינורי. אולם כראש ממשלה, וכמי שממש בימים אלה מבקש את אמון הציבור להמשיך להנהיג את מדינת ישראל, אנו סבורים כי הגיעה העת לפזר את הערפל.

הזמנו את לשכת ראש הממשלה לשפוך אור על השאלות הפתוחות הנוגעות לחודשי שירותו הראשונים, התפקיד שמילא בלבנון והחוויות שתיאר, ונסיבות הגעתו ל"במחנה".