ממשלת ישראל בהודעה רשמית: מחויבים להשבתם של כל החטופים הביתה  

אנשי התועבה, ראשי הרשע יושבים במאורותיהם, מחככים ידיים בהנאה גדולה, הם שומעים מלמעלה את רעש האימים של ההפצצות, את גבורת הלוחמים, מכירים בתבוסתם ובאסון שהמיטו על עמם, אזרחים שמעולם לא עניינו אותם אלא כמגן אנושי ובשר תותחים.

אנשי התועבה רואים את הסערה הכואבת המתחוללת במדינת ישראל, מול ממשלת ישראל, מול שערי משרד הביטחון, מול מנהיגי המדינה והצבא, הם מחייכים אל מול שובה של המחלוקת והפלגנות, הקיטוב ומלחמות היהודים.

חלומם הגדול של אנשי התועבה לפורר את ה-יחד הישראלי, לפגוע באופן משמעותי בלכידות הלאומית, בחוסן הלאומי הנפלא שהתלכד בין טבח והיה לאגרוף פלדה, חלומם להפעיל את מגנון ההשמדה העצמי של מדינת היהודים.

אין בדל של טענה מכל סוג שהיא למשפחות החטופים, אין טרוניה ולא כעס, אין פקפוק ולא הרהור, יש בי חמלה והבנה עצומה לכאבם ולמציאות הנוראה בה הם חיים את חייהם מאז שבת שמחת תורה.

ליבי יוצא אל בני המשפחות, אל האבות והאימהות, אל האחים והאחיות, אל הילדות והילדים, אל הסבים והסבתות, אל הנכדים והנינים, אל הדודים והדודות, ליבי יוצא אל כל מי שמסתובב בימים אלו כצל אדם, כחי-מת הנאבק להציל חיים כל עוד נשמה באפו.

המציאות המתקיימת על זמן שאול ומגששת באפלת חוסר המידע גובה מחיר נורא ממשפחות החטופים, מחיר שאין לו מחיר, שאי אפשר לכמת אותו, מחיר הזיכרון והגעגוע, מחיר התקווה והייאוש, מחיר נסיעה בכפייה, ברכבת הרים מטלטלת, מאיימת להתנפץ אל הסלעים בכל רגע נתון.

במציאות אוטופית היה ראוי להותיר את כל ההתעסקות בהשבת החטופים להנהגה הצבאית והמדינית בחדרים אטומים, רחוקים מאוזן האויב ומעין האזרחים, דנים בכל האחריות במחירים ובאופנים להתמודדות עם בעיה מורכבת ומאתגרת זו, מאין כמותה.

אלא שה- DNA היהודי - ישראלי, למוד פדיון השבויים, מיום עמדו על בימת ההיסטוריה, תובע, בשל הניסיון המר, כי אין כאור השמש המחטא, השקיפות, ובעיקר מנופי לחץ על המדינה לשלם מחירים, לעיתים בלתי נסבלים, בלתי אפשריים, בלתי אחראיים.

הנהגת מדינת ישראל "זכתה" בדין בהבנה כי רק לחץ ציבורי, מחאות, הפגנות, עצרות עם וצעדות, למען שחרור חטופים ושבויים, בתמיכה מוחלטת של התקשורת, יובילו לכניעה ולשחרור נגד של מחבלים ורבי מרצחים שידיהם טבולות בדם יהודים- ישראלים.

בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל רשומות באותיות של קלון על קיר הכניעה עסקאות מחרידות של חילופי שבויים, שאת מחירם אנו משלמים בימים אלה.

המתרחש היום לנגד עינינו הוא שילוב של מרכיבים המייצרים את הפצצה הגרעינית החברתית ,הלאומית, היהודית - ישראלית, פצצה שניתן לפרק אותה ללא התפוצצותה בתבונה, באומץ ובעיקר באחריות.

מעולם לא הייתה כמות כזו של חטופים ובהם עשרות ילדים, נשים, קשישות, נערות, לוחמים, מעולם לא הייתה מציאות של משא ומתן בעיצומו של קרב, מעולם לא היה מפגש אינטרסים מחריד ביותר בין עם הנטבחים הנרצחים, הנאנסים, המשספים, השוחטים, הרוצחים לבין משלחי אנשי התועבה.

בעוד מהמאורות והמנהרות, מבתי המלון במדינות המארחות את אנשי התועבה וסייעניהם, מביטים מאושרים, מלאי סיפוק, נלהבים מהמציאות הישראלית המדממת והכואבת, רושם ניצחון תודעתי נוראי.

אני מתעקש שלא להשתלב בתחושות הרווחות בחלק גדול בציבור אודות מפעילי המשפחות החטופים, אודות הדמויות המנהלות את הקמפיין, אודות ההאשמה המוטחת רק בממשלה, הפיכתם לסרבני השחרור, למי שמתנגדים לשובם של החטופים הבייתה, הרע הגדול מול הטוב.

אני מסרב בתוקף לחשוב שמי מהמשפחות עסוק ברגעים חשובים אלה בפוליטיקה קטנה ועלובה, אני מאמין ובטוח שהמשפחות מייחלים רק לשוב אהוביהם, לגבי חלק מהנהלים את הקמפיין אני פחות בטוח.

אני מסרב להאמין שהתקשורת מלווה ומשמיעה רק קול אחד של משפחות החטופים המלווים באנשי יחסי ציבור ומשמיעה בקול ענות חלושה את דעתם של משפחות החטופים המתנגדות למחיר הנדרש בגין שחרור אהוביהם, המתנגדות לשילוב פוליטיקה קטנה ועלובה במאבק החשוב להשבת בניהם.

ועכשיו אפשר, מותר, וחובה להרהר בקול בטוח וברור, על רקע האסון הנורא אליו מדינת ישראל צועדת בעיניים פקוחות, מהו המחיר שמדינת ישראל רשאית לשלם עבור שחרור החטופים, מהי האחריות הלאומית לתשעת מיליון אזרחי המדינה, מהן ההשפעות על ביצוע העסקה לביטחון המדינה בשנים הבאות, מה מחיר הלוחמים בשדה הקרב בהפסקת לחימה של מספר ימים, מהו המסר לאויבנו מימה וקדמה צפונה ונגבה.

עדיין לא מאוחר, צריך לפעול לאחדות נטולת כל סממן פוליטי ואינטרס זר, למען כל משפחות החטופים לייחל שהעסקה, כל עסקה, תתקבל באחריות, בראייה לאומית.

אסור לערב פוליטיקה במשימה החשובה, אסור לערב אינטרסים פוליטיים, אסור לנצל כאב לאומי לניצול הזדמנויות פוליטיות, הכאב הוא עצום ורב, הדאגה רבה, אין צורך בהתעסקות בחוקים מיותרים, בהתנצחות עם משפחות החטופים.

עכשיו הזמן לחבק את המשפחות, לייחל לשוב אהוביהם, לגלות אחריות ובעיקר לא להוסיף עוד אותיות של קלון על קיר הכניעה. 

יש לי שתי בעיות גדולות עם מה שעלול לקרות:

כמו בשיר ארץ צבי : שעצבונה וששונה הם שתי וערב בבגד יומה.

העצב והשמחה מחוברים יחד במדינה שלנו. זו מציאות חיינו.

ברוכים השבים ארז קלדרון, סהר קלדרון. כפיר ביבס, שיר ביבס, אריאל ביבס,
רז, אביגיל, נועם אביגדורי, דפנה, אלה.

נותנים הישג לארגון טרור שרצח 1400 איש.
נותנים לו את היוזמה.
מפלים בין חטוף לחטוף.
לא מתחשבים בשאר הקורבנות.
שכחו שיש עוד אזרחים שצריך להתחשב בהם הן בעוטף והן בכלל הארץ.

איך בכלל אפשר לחשוב שזה הישג ישראלי. מטומטמים.

לגזור ולשמור: זה נותן לחמאס את האופציה להסתיר חטופים וייתכנו כאלה שלא יחזרו אל תחומי ישראל יותר.