לפיד בעצרת: אפשר להרוג את סינוואר גם בפברואר. את החטופים צריך להחזיר עכשיו  

*הנאום המלא:*
כל יום שואלים אותי אותה שאלה: האם מדינת ישראל עושה מספיק כדי לשחרר את החטופים. התשובה היא לא. היא לא עושה מספיק. כי הם עוד לא חזרו הביתה. 100 ימים עברו. אם הם עוד לא חזרו הביתה, המדינה לא עושה מספיק.
 
"ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך", כתב יהודה הלוי לפני כמעט אלף שנה. תשאלי ציון, תשאלי כל יום, תשאלי כל שעה לשלום אסיריך, עד שהם יחזרו.
 
ציון הלא תשאלי לשלום רומי? היא בת 23, היא הלכה למסיבה, היא רצתה לרקוד. היא צריכה לחזור הביתה. ציון הלא תשאלי לשלום נעמה, דניאלה ואגם, הן בנות 19. תמר היא בת 78. עודד בן 83. תשאלי לשלומם ציון, תחזירי אותם הביתה ציון. הם הילדים שלנו, הם ההורים שלנו, תשאלי ציון, אל תפסיקי לשאול לרגע.  
 
אחרי הטבח הנורא של ה-7 לאוקטובר מדינת ישראל הציבה לעצמה שתי מטרות. הראשונה היא למוטט את החמאס, השניה היא להחזיר את החטופים. אלו שתי מטרות שוות בחשיבותן, אבל לא בדחיפותן. להחזיר את החטופים היא המטרה הדחופה יותר.
 
את יחיא סינוואר אנחנו יכולים להרוג גם בפברואר. אנחנו נהרוג אותו, במוקדם או במאוחר. את החטופים צריך להחזיר הביתה עכשיו.
 
אמרתי לראש הממשלה, אמרתי על דוכן הכנסת, אמרתי השבוע למזכיר המדינה האמריקאי, אני אומר מפה עכשיו: האופוזיציה תתן גיבוי לכל מהלך, לכל עסקה. אנחנו לא נטען שהיינו עושים עסקה טובה יותר. אנחנו לא נעשה עליכם סיבוב. אם זה יביא אותם הביתה, אתם תקבלו מאתנו את הגב הרחב ביותר שאפשר.
 
אין לנו ברירות טובות ורעות. יש לנו רק ברירה אחת. הברירה היחידה היא להחזיר אותם הביתה. אנחנו חייבים להם את זה. ציון הלא תשאלי לשלום תמיר, הוא בן 19, לשלום נועה, היא בת 26. ציון הלא תשאלי לשלום שלמה, הוא בן 85.
 
הם לא נשבו בקרב. הם לא לקחו סיכון מחושב. הם נמצאים שם מפני שמדינת ישראל נכשלה והפקירה אותם. זה הכשלון הנורא בתולדות המדינה, וזה לא הכשלון שלהם. זה הכשלון של הממשלה וכוחות הבטחון ועכשיו זו חובתה של הממשלה וחובתם של כוחות הבטחון להחזיר אותם הביתה.
 
תפקידה הקשה ביותר של ההנהגה, המבחן הגדול של המנהיגות, הוא לא מול האוייב. הוא מול אנשיך. להגיד להם גם את מה שהם לא רוצים לשמוע. לעשות גם את ההחלטות שהם לא יאהבו. להתייצב בפניהם ולא לנסות להסתיר שלכל החלטה יש מחיר כואב.
 
מי שמציע פתרונות קלים מרמה את עצמו ומרמה את הציבור. אנחנו צריכים לבחור בדרך הקשה, אבל יש לה רק סוף אפשרי אחד: לראות את מעבר הגבול נפתח ואת הילדים שלנו עוברים דרכו אל תוך החיבוק של המשפחות שלהם.
 
עד שהם לא יחזרו הביתה, החוזה הישראלי נשבר. הוא מוטל בפנינו על רצפת ההיסטוריה, שבור לרסיסים. הדרך היחידה לאחות את השברים, היא לשים בצד את כל השיקולים חוץ מאחד: החובה להביא אותם הביתה.
 
למדינת ישראל יש מושגים אחרים מכל מי שמקיף אותנו על קדושת חיי אדם. אוייבינו חושבים שזו חולשה, הם טועים. בגלל הטעות הזו הם נשארים עניים, אלימים וכושלים. הערבות ההדדית היא סוד כוחנו.
 
זה מה שהופך אותנו למה שאנחנו. המחוייבות המוחלטת אחד לשני. זה שאכפת לנו. עד כמה שאכפת לנו. ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך, תשאלי כל יום, תשאלי כל לילה. תשאלי לשלום דולב, נולד לו תינוק שהוא לא פגש מעולם. הוא כבר בן שלושה חודשים.
 
לבנו נשבר ב-7 לאוקטובר. כל עוד יש ישראלי אחד, ישראלית אחת, שבויים במנהרות החמאס, לבנו יישאר שבור. כל עוד יש חטופים בעזה, מוחזקים בידי מפלצות, המשימה לא הושלמה. כל עוד הם לא באו הביתה, כולנו שבויים.
 
אם זה יהיה קשה מנשוא, נישא את זה. אם זו תהיה קריעת ים סוף, כבר קרענו אותו. ממשלת ישראל חייבת לעמוד במבחן הזה. חייבת להחזיר הביתה את החטופים. אין אפשרות אחרת.