נשיא המדינה: אחדות אינה אחידות, אחדות אינה סתימת פיות  

כולנו, ובמיוחד נבחרי הציבור, שהתברכנו בעם שכזה, בדור שכזה, שואלים ומחויבים לשאול את עצמנו כל העת: מה אנו עושים כדי שנהיה ראויים להם? כדי שנהיה ראויים להקרבתם. כדי שנהיה ראויים לגבורתם. כדי שנהיה ראויים לזכרם. כדי שנהיה ראויים. זה הצו – האחד, המאחד: לדעת לא רק להילחם יחד. לא רק למות יחד. אלא לחיות יחד, לבנות יחד, להיות ראויים - יחד.

חשוב לי להדגיש: אחדות אינה אחידות, אחדות אינה סתימת פיות, אחדות אינה הפסקת הדיון והוויכוח בדברים הנוגעים לליבת הקיום של המדינה, החברה והדמוקרטיה הישראלית. הבית הזה, בית המחוקקים, הוא גם מקדש הוויכוח והדיון הישראלי, והמרחב לקבלת ההחלטות המשפיעות ביותר על חיינו.

אין לאף אחד ספק שהבית הזה יקיים בקרוב מאד את הדיונים החשובים וכנראה גם הסוערים ביותר שיש. על מלחמה ועל שלום, על היום שלפני ועל היום שאחרי, על ביטחון, על כלכלה ועל חברה, על מדיניות ותהליכים פוליטיים וציבוריים, על הסקת מסקנות והפקת לקחים, וכן, גם על תהליכי הנורמליזציה שלנו במזרח התיכון – שחמאס, חיזבאללה, החות'ים, וראש תמנון הרשע הטרוריסטי - איראן מנסים לסכל בכל כוחם.

*אני חש חובה לבטא כאן את רחשי לב העם, ולומר: יש דרך לנהל ויכוח. גם כשמתווכחים: להיות ראויים! אסור לחזור לשיח של השישה באוקטובר. אי אפשר לדבר על שינוי בַּשִּׂיחַ הציבורי, בלי שהמשכן הזה יעשה בעצמו שינוי בַּשִּׂיחַ! אי אפשר לדבר על כבוד הדדי ועל אחדות – בלי שהכנסת תיקח חלק מרכזי בשינוי. הדרישה של העם, של המשפחות, של החללים – חייבת לחלחל לְכָאן. חייבת להשתקף מִכָּאן. חייבת להפוך לְצַו החקוק על קירות המשכן הזה. זו חובתנו, כלפי העם הזה, כלפי הדור הזה. להיות ראויים.*

*אחיותיי ואחיי משפחות החטופים - אנחנו מחויבים להחזיר הביתה כל אחת ואחד מהם ופועלים בכל דרך לשחרורם. זה חלק קריטי בַּבְּרִית בין מדינת ישראל לאזרחיה ולחייליה. עם שלם עומד אתכן בימים הנוראים האלה! החטופים ואתן בלב של כולנו – כל דקה, כל שניה!*