לוחמיו ופקודיו של ברק חירם קוראים לרמטכ''ל: ''תגבה אותו, מפקד אמיץ וערכי''  

תודה למפקדי צה"ל על שירותם למען המולדת והעם, תודה על השנים הארוכות על כל המשתמע מהן, תודה על ההקרבה האישית וההקרבה המשפחתית, תודה רבה , עכשיו מתחילים ומאתחלים מחדש.

אסור לחזור על המשגה שאפשר לראש שירות הביטחון הכללי לערוך, תוך כדי המלחמה, סבב מינויים, כך גם אסור לרמטכ"ל לערוך סבב מינויים במטכ"ל עד תום המלחמה, את מפקדי זרועות הביטחון ימנו מחליפי הקודקודים הנוכחים ולא יותירו מינויים בירושה של אותה רוח, אותו כישלון, אותו חידלון, אותה חרפה.

המפקדים החדשים ייבחרו על פי קודים שונים מאלה שנבחרו עד כה והובילונו עד הלום, המינויים נדרשים להתקיים ולהיבחן על פי כישוריהם, נועזותם, איכויותיהם ולא על פי זיהויים כחלק "מהמשפחה" הלוחמת והחולמת.

אם ישנם דברים שהוכחו בוודאות כחלק ממארג הכישלון והמחדל בטבח שבת שמחת תורה, הם התאבנות המערכת הצבאית על זרועותיה, העיוורון הקולקטיבי, אחידות הדעה, ניוון המחשבה העצמאית, תרבות ההשתקה, ומעל כולם הרוח העצלה של החוטאים בחטא היוהרה.

ברור כי כמו במערכת הפוליטית בה יש לבצע, בתום המלחמה, חריש עמוק, כך מצופה ממחוללי המחדל והכישלון להניח דרגותיהם ולהתכונן לוועדת החקירה הממלכתית, עוד טרם שתוקם ועדת החקירה.

אסור לאפשר לצמרת הנוכחית למנות את יורשיהם, את מחליפיהם, זכה עם ישראל לגלות את אריות האומה בשדה המערכה הנוכחית, מפקדים עשויים ללא חת, מפקדים עם רוח יהודית-ישראלית מוכווני ניצחון והכרעה, מפקדים של       "הנני" המובילים את אוגדותיהם וחטיבותיהם בעוז רוח ובאמונה יוקדת.

המטכ"ל הבא יורכב מתתי אלופים, מאלופי משנה חדורי רוח קרב, מלאי אמונה בצדקת דרכם, סוסים שועטים ובועטים החפים ממטרות שאינן מטרות המלחמה- ניצחון, הכרעה.

אסור לאפשר חסימות קידומם של מפקדים נערצים ונועזים דוגמת העוול הנורא שנעשה לגיבור ישראל, עופר וינטר, מהקצינים המהוללים אשר היה אמור לשבת במטכ"ל ולהשמיע קול אחר, קול שונה, קול של קצין יהודי גאה בערכיו, באמונותיו, באלוקיו.

כאז כן היום, הניסיון המתוזמן על ידי בעלי אינטרסים לחסום את התקדמותו של המפקד הנועז, תא"ל ברק חירם, הוא המשך הקונספציה המוכרת של הצבת מחסום בפני סוסים אצילים ודוהרים, על אף שיש רבים הסבורים כי אין לקדמו רק לתפקיד מפקד אוגדת עזה כמתוכנן, אלא למנותו לתפקיד אלוף פיקוד הדרום.

כיום ישנה שכבה של מפקדים אמיצים, נטולי אג'נדות ממומני קרנות למיניהן, שכבה של גיבורים מלאי רוח ועוז אשר הם, ורק הם, יוכלו לשבור את הקונספציה הצבאית בהיכנסם למטכ"ל החדש, מטכ"ל הרוח האחרת אשר ייבנה מחדש בתום המלחמה.

לראש ממשלת ישראל ולשר הביטחון הזכות והחובה למנוע מחטפים ומינויים לא ראויים במוקדי ההשפעה המובהקים, חובתם להגן על חיי אזרחי מדינת ישראל, אסור לחזור על משגה המינויים בשב"כ.

אחרי טבח שבת שמחת תורה המציאות הנוראה והמחרידה, שעלתה בדמים רבים בחטופים, בחללים, בפצועים ובעקורים מביתם, היא הזדמנות להבריא את הצבא, את זרועות הביטחון למיניהם, לסלק את רוח התבוסתנות, הרוח העצלה והיוהרה ולהכניס במקומה רוח יהודית – ישראלית של עוז ואמונה, של מלחמה עד הניצחון, עד ההכרעה, של צבא ההגנה וההתקפה לישראל, צבא היודע בעבור מה הוא נלחם, על מה הוא מגן ומדוע מוכנים לוחמיו להקריב עצמם בעת הצורך.

המטכ"ל הבא חייב להיות מטכ"ל תוסס, מטכ"ל עוצמתי, מטכ"ל המתמקד בתפקיד הצבא, ללא חטוטרת של עניינים שאינם מעניין הצבא, מטכ"ל של סכין המתחדדת בירך חברתה, מטכ"ל  שיעבוד קשה מאוד, כדי שלעולם לא ישוב כישלון ומחדל טבח שבת שמחת תורה, כדי שחרפה זו לא תשוב לעולם.

התוצאות אליהן שאף חמאס:
1. הלם תודעתי
2. עשרות רבות של אירועי בני ערובה. בעוטף, ובעומק ישראל
3. היה היבט מודיעיני - כניסה לבסיסי מודיעין, חטיפת אנשי מודיעין וחומר מודיעיני
4. לגבי הכור בדימונה - כיבוש הכור היה הישג אסטרטגי.
5. לפתוח את הדרך בפני חיזבאללה.

המצב בישראל :
הלם מוחלט. משבר קשה בין הדרג המדיני לצבאי. שיתוק מוחלט בשעות הראשונות.
אבל :
1. מפקד המשטרה מחוז דרום הוציא פקודת פרש פלשת ב 6.41
2. כוחות רבים הגיעו על דעת עצמם. למשל המסוקים עם החיילים הגיעו עקב חבירת מפקדי שטח ללא הנחיית מטכ"ל. חיילים רבים וכוחות הגיעו על דעת עצמם.

כך שהישגי החמאס היו חלקיים: מודיעינים, טבח והלם תודעתי, עשרות אירועי בני ערובה.
כשלו בלהגיע לעומק ישראל, לכור, לבסיס חיל האוויר, ועוד.

לתוך המצב המורכב הזה הגיע ברק. היתה הנחייה קשה דרמטית, לנקות את השטח ממחבלים ולסיים את אירועי בני הערובה מהר ככול שניתן, ובכול מחיר.
מי שמפקד על משימה כזאת, בהכרח לא יצא טוב. כי תמיד יש 2 דילמות:
1. לשחרר בני ערובה באמצעות חיילים. חיילים יהרגו, גם חלק מבני הערובה
2. להשתמש בכח חיצוני. בפועל היו רק טנקים.

במקרה האמור , הרבה מחבלים, מבנה יחסית מבוצר. פעולת שיחרור היו נהרגים יחסית הרבה חיילים, וסביר לבניח בני הערובה.
ההחלטה במקרה הזה היתה לחסוך בחיי חיילים. עניין קשה בעייתי.

וצריך לתת לברק את כל הגיבוי. הוא לקח פיקוד במצב בלתי אפשרי . קיבל החלטות שנויות במחלוקת מעצם טבען. והוא חייב גיבוי. את כל הגיבוי.
למרבה הצער, הוא משלם מחיר על כך שלקח את האחריות וביצע משימה בלתי אפשרית. ועכשיו המערכת מתנערת ממנו.
כך לא מתנהג צבא, כך לא אמור להתנהג רמטכ"ל.