כמה עולה יהודי? ''חמש פרות ושלושה חזירים'' | ראדו יואניד, שגריר רומניה בישראל והיסטוריון מוערך, חושף את מחקרו על פרשת פדיון היהודים  

שגריר רומניה בישראל ראדו יואניד | צילום: אפרת אשל

הדרך של העם היהודי לחירות מעולם לא היתה קלה. עשר מכות נדרשו כדי לגרום לפרעה לשלח את בני ישראל לחופשי, וגם אז הוא שינה את דעתו ורדף אחריהם למדבר. ממשיכי דרכו של פרעה בזמנים ובמקומות אחרים היו קשי־לב באותה המידה, וכדי לרכך את ליבם נדרשו אמצעים אחרים.

"אילו אמצעים?" שואל בחיוך ראדו יואניד, השגריר של רומניה בישראל, ומייד משיב, תוך שהוא מצביע על צילום של קבלה ישנה: "חמש פרות ושלושה חזירים! לא סתם פרות וחזירים, כמובן, אלא בהמות מהזנים המשובחים. זה בדיוק היה המחיר שבו מכרה רומניה הקומוניסטית משפחה יהודית בת ארבע נפשות".

עוד לפני שירותו כדיפלומט, ראדו יואניד רכש לעצמו שם של היסטוריון מוערך, שעיקר עיסוקו בתולדות יהודי רומניה בעת החדשה. מחקרו על השואה ברומניה, שהתפרסם לפני שנתיים בחסות מוזיאון השואה בארה"ב, זכה לשבחים מכל עבר, והצטרף למחקר נוסף בנושא מסתורי הרבה יותר - פדיון יהודי רומניה אחרי מלחמת העולם השנייה.

., צילום: מתוך ויקיפדיה

"סיפור העסקאות הסודיות בין ישראל לרומניה להוצאת היהודים ממנה הוא מרתק בכל קנה מידה", קובע השגריר. "הוא ראוי להיכנס לספר השיאים של גינס כהסדר הכופר היקר והממושך ביותר של העידן המודרני, והוא שינה לעד את החיים של יהודים רבים כל כך".

לדידו של יואניד, פרשת המכירה של יהודי רומניה לא נולדה בחלל ריק. קדמה לה שורה של אירועים, שהניחה את התשתית למה שיתרחש אחר כך. "מעט מדי אנשים יודעים שלצד המשימה של חנה סנש בהונגריה, שלא הוכתרה בהצלחה משום שהיא נתפסה, התנהל מבצע דומה ברומניה", מספר השגריר. "שייקה דן ואנשיו הוצנחו ברומניה בקיץ 1944, והיו להם שתי משימות: לגלות היכן הוחזקו שבויי מלחמה בריטים ואמריקנים, ולארגן עלייה של יהודים מרומניה. לצוות הזה היה מזל כפול: גם חלקם לא נתפסו, וגם באוגוסט 1944 רומניה החליפה צד במלחמה, ועברה למחנה בנות הברית. כך ניצלו מאות אלפי יהודים, ואולי גם שייקה דן עצמו, שעתיד למלא תפקיד מכריע בקניית היהודים מידי השלטונות הרומניים".

יואניד טוען שהניסיון הראשון לפתות את ראשי רומניה הקומוניסטית להיפרד מהיהודים בתמורה לכסף נערך מייד אחרי הקמת מדינת ישראל. בשנת 1949 הצייר ראובן רובין, ששירת כשליח הדיפלומטי הראשון של מדינת ישראל לרומניה, קיבל בכתב הודעה מבן־גוריון לשלם 4 מיליון דולר, סכום עצום במושגים של אותם הימים, תמורת יציאה של 30-40 אלף יהודים. בעקבות ההוראה רובין הציע את הכסף הזה לממשלת רומניה, אבל דבר לא קרה. מבכירי השלטון הרומני לא הגיעה שום תשובה.

אצל מי נולד הרעיון לפדות את היהודים בכסף?
"הוא בוודאות נולד בצד הישראלי - אולי אצל בן־גוריון, אולי במשרד החוץ או במוחם של האנשים שארגנו את העלייה הבלתי לגאלית, כמו אהוד אבריאל או שאול אביגור, אך התנאים לקבלתו בצד הרומני כנראה טרם הבשילו. בשנות השואה נספו כחצי מיהודי רומניה, ובשל העובדה שמאות אלפים שרדו - אחרי מלחמת העולם השנייה המדינה הפכה מקור חשוב ביותר לעלייה לארץ ישראל. זה יישמע מוזר, אך לפעמים הממשל הרומני לא היה מעוניין בכסף. דברים אחרים קסמו לו יותר, כמו מוצרים שהוא לא יכול היה להשיג בדרך המקובלת.

"בשנות ה־50 ובראשית שנות ה־60 רומניה היתה מדינת נפט, או ליתר דיוק - מדינה עם נפט שלא יכלה ליהנות ממנו. בתקופת מלחמת העולם השנייה הבריטים הפגיזו את שדות הנפט שלה, ואחרי המלחמה, כפיצוי על נזקי המלחמה, הסובייטים החרימו חלק גדול מציוד הקידוח וההפקה ששרד את ההפצצות הבריטיות. הרומנים ביקשו לקנות ציוד חלופי מארה"ב, אבל הנשיא האמריקני דאז טרומן השיב בשלילה לבקשה הזאת, כי הוא לא רצה לחזק מדינה שהיתה בעיצומו של תהליך ההפיכה למדינה קומוניסטית. בדיוק בנקודה הקריטית הזאת הגיע מישראל אפרים אילין, יוצא האצ"ל וחלוץ התעשייה הישראלית, ובידו הצעה מפתה: אם תתירו יציאה המונית של יהודים מרומניה - נארגן עבורכם, בניגוד לאמברגו האמריקני, שני משלוחים של ציוד קידוח. כך יצאה לדרך עסקת החילופין הראשונה. לפחות 89 אלף יהודים עלו מרומניה בזכות העסקה הזאת".

האם זאת היתה יוזמתו הפרטית של אילין?
"לפי המידע שמצוי בידי אילין היה רק שליח, אבל שליח שהופעל מטעם בן־גוריון לפי הנוסחה הבאה: אם תצליח - תהיה גיבור, אם תיכשל - אנחנו לא מכירים אותך. כך או כך, מגע הקסם של עסקת החילופין הראשונה פג בשנת 1952, מה גם שבהוראתו של סטלין כל מדינות הגוש הקומוניסטי התחילו בקמפיין אנטי־ציוני. משנת 1953 ועד 1957 זרם העלייה מרומניה הצטמצם כמעט לאפס. רק בודדים הורשו לצאת".

קומוניסטית, אבל אחרת
בשנת 1958 מספר העולים מרומניה קפץ לפתע ל־9,000 איש. ליואניד יש הסבר לכך, והוא דווקא קשור לא לישראל, אלא ליוזמה פרטית ולשינוי הנסיבות: ראשית, בתקופה הזאת כוחות הצבא הסובייטיים, ששהו ברומניה עוד מימי מלחמת העולם השנייה, התחילו לצאת ממנה. הרשויות של רומניה חשו מידה מסוימת של עצמאות, והעזו להתעניין באפשרויות של שיפור היחסים עם ארה"ב ובהגברת הסחר עם המערב. אבל איך עושים זאת? את השקיקה הרומנית זיהה הנרי יעקובר, יהודי אנגלי יליד אזור הקרפטים, ששלח את ידו במסחר חקלאי עם רומניה. "הוא בנה קשר קרוב עם אדם שבאופן רשמי נשא בתואר 'נספח כלכלי' בשגרירות הרומנית בלונדון", מציין יואניד. "לאמיתו של דבר, גאורגה מרקו - זה היה שמו - היה קצין מודיעין. ביחד, ובאישור של ראשי הממשל הרומני, הם ארגנו מכירה לחופשי של יהודי רומניה".

אם יש מי שמוכר, מישהו צריך לקנות.
"נכון. בני משפחה של יהודים רומנים שהתגוררו במערב אירופה, בארה"ב או בישראל קנו אותם ואת חירותם, ויעקובר היה המתווך. הוא סיכם עם מרקו מחיר פר אדם, או פר משפחה. כך, לדוגמה, נפדו בני המשפחה של צייד הנאצים סרז' קלרספלד. המחיר סוכם בדולרים, אבל בפועל שולם במוצרים חקלאיים שרומניה היתה זקוקה להם, כמדינה אגררית, וכך הוא מופיע בקבלות שניתנו ליעקובר: כך וכך ראשי בקר, כך וכך חזירים, כך וכך ליטרים של זרע פרים. רוב המוצרים האלה היו אסורים ביבוא לרומניה, ולכן מבחינת הרומנים זאת היתה עסקה מצוינת".

במהלך מחקרו יואניד נחשף למסמכים מסווגים של שירות הביטחון הרומני, שטיפל בעניין בהוראת ראשי השלטון, ומצא הדים ל"סחר" ביהודים במדיניות הרומנית. לדבריו, למשל, החל משנת 1958 התעמולה האנטי־ציונית נעלמה מן הנוף הרומני. "במדינות קומוניסטיות אחרות היא דווקא המשיכה ביתר שאת, אך לא ברומניה", מציין יואניד. אולי זה סתם צירוף מקרים - ואולי לא, מה גם שכעבור תשע שנים הרומנים העזו לשמור על עצמאות בעוד עניין שקשור בישראל: הם נותרו המדינה הקומוניסטית היחידה שלא ניתקה את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל בעקבות מלחמת ששת הימים.

מי אוהב ריבת שזיפים?
העסקאות בין יעקובר למרקו הגיעו לידיעתם של ראשי נתיב שאול אביגור ושייקה דן, והם הבינו שנוצרה הזדמנות פז לשדרג מבצעים פרטיים לרמה של מבצע שיציל ויביא לישראל רבבות. "הם באו ללונדון, ופשוט הורו ליעקובר בשפה לא כל כך דיפלומטית לצאת מהתמונה", מספר יואניד. "הם הבהירו לו שזהו עניינה של מדינת ישראל. אם תרצה לעבוד בשבילנו עוד כמה שנים - בבקשה, אבל תצטרך לפעול בדיוק לפי ההוראות. בכל מקרה, יעקובר נפטר מסרטן במהרה, וניהול פדיון היהודים עבר לידי הגורמים הרשמיים של ישראל".

אחד המסמכים שבו מפורט כמה שווה משפחה של יהודים, צילום: .

שדרוג רמת המגעים השפיע גם על הקריירה של גאורגה מרקו. "בשנת 1958 היו לו דרגות של סרן בשירות הביטחון הרומני, ובשנת 1967 הוא כבר היה גנרל", מעיר יואניד. "מרקו ניהל את הסחר ביהודים ישירות מול שייקה דן, ולסחר הזה היו שלוש שכבות. בשכבה הראשונה נקבע 'מחיר פר ראש'. למעשה, הוגדרו ארבע קטגוריות: לבעלי השכלה גבוהה נקבע מחיר של 3,000 דולר, וככל שרמת ההשכלה היתה נמוכה יותר - התעריף ירד. כמו כן, הוסכם שישראל לא תידרש לשלם על ילדים ועל קשישים.

"בשתי השכבות הנוספות הוגדרו תמורות אחרות שהיוו חלק מהעסקה. ישראל הסכימה לחוסר האיזון בממדי הסחר בין המדינות, כך שברוב השנים רומניה ייצאה לישראל פי שניים או אף יותר ממה שייבאה ממנה. ההפרש שולם לרומנים במזומן. אפשר, כמובן, לחשוב שהישראלים פשוט התאהבו לפתע בריבת שזיפים תוצרת רומניה - אבל כמה ריבת שזיפים מדינה קטנה כמו ישראל כבר היתה יכולה לצרוך? כך גם לגבי מכוניות דאצ'יה שישראל רכשה. בשלב מסוים, ראשי חברת הספנות צים קיבלו טלפון ממשרד ראש הממשלה ונתבקשו לקנות ספינות משא חדשות מרומניה, ולא מיוגוסלביה, כפי שהתכוונו מלכתחילה, אף על פי שתנאי הרכישה היו פחות מוצלחים. ברור שזה היה עוד אמצעי להעניק לשלטונות רומניה תמורה בעד התרת היהודים.

"ולבסוף, בשכבה השלישית ניתנה התמורה בהלוואות: רומניה לוותה כסף מבנקים ישראליים, וככל שמספר העולים מרומניה עלה - הריביות היו נמוכות יותר. מדי פעם למערכת היחסים שנוצרה התלוו פרפראות נוספות - למשל, יחידת שומרי הראש של מנהיג רומניה ניקולאה צ'אושסקו צוידה בתתי־מקלע עוזי מתוצרת ישראל - אך ככלל, חישובי התמורה היו מתוחכמים ונוהלו באופן מסודר ביותר. בסוף כל שנה, שייקה דן הקפיד לנכות מהתשלום המגיע לצד הרומני את 'המחיר' של כל היהודים ששוחררו לחופשי, אבל בחרו לא להגיע לישראל ולהשתקע במדינה אחרת".

לאן הלך הכסף?
"בצד הרומני נפתחו שלושה חשבונות בנק, שהפיקוח עליהם היה בידי צ'אושסקו באופן אישי. הכספים הוכנסו אל החשבון במזומן, או בהמחאות של בנק לאומי או של בנק הפועלים. מייד עם כל הפקדה משרד הפנים הרומני דיווח עליה לצ'אושסקו, וכך השיטה המשיכה לפעול עד דצמבר 1989, עד למהפכה שהפילה את שלטונו ושחררה את כל האזרחים הרומנים, בלי הבדל לאום ודת. שני הצדדים שמרו על חשאיות וזהירות, ורק פעם אחת זה כמעט התפוצץ: שייקה דן נתן לגנרל מרקו מזוודה מלאת מזומנים בשווייץ, וכשטס מציריך לבוקרשט הגנרל שלח את המזוודה כמטען, במקום לקחת אותה עימו למטוס. כשנחת ביעד הוא גילה לתדהמתו שהמזוודה לא הגיעה, והתברר שהרשויות בשווייץ מצאו אותה. הכסף הוחזר, אך במשך כמה שנים דן ומרקו היו מנועי כניסה לשווייץ.

., צילום: מתוך הסרט "יהודים למכירה"

דבר העסקה בין ישראל לרומניה נשמר בסוד בהצלחה מרובה. בסוד כמעט מוחלט, מדגיש יואניד - למעט חריג אחד: קיום העסקה נודע לשירות הביון של מערב גרמניה, והם ביקשו ללכת בדרכה של ישראל כדי לקנות בצורה דומה את החופש של אזרחי רומניה ממוצא גרמני. זה עבד. השלטונות הרומניים ראו שהסחר ביהודים הולך טוב, ולא מצאו סיבה מדוע לא למכור גם את הגרמנים שלהם. נוסף על הכסף, צ'אושסקו, חולה ציד מושבע, קיבל ממערב גרמניה רובי ציד של מותג היוקרה "הולנד והולנד".

בני חורין
האם הרודן הרומני לקח את יתרת הכסף לכיסו הפרטי? ובכן, במקרה של פרעונים ורודנים קשה להפריד בין הכיס הפרטי לאוצר המדינה. "צ'אושסקו הורה לרכוש בכספי מכירת היהודים כמה מטוסי בואינג 707, ואחד מהם נועד לשימושו האישי", מפרט יואניד. "הוא הקים בכספי התמורה מפעל לייצור יהלומים מלאכותיים, וניצל אותם לתשלום החוב החיצוני של רומניה. בכל מקרה, לא כדאי לחפש את המרכיב המוסרי במכירה של אזרחים - ממילא לא תמצאו אותו. היו עוד מדינות שמכרו יהודים - אתיופיה ועיראק, למשל. גרמניה המזרחית מכרה את אזרחיה לגרמניה המערבית. אבל רומניה היתה החלוצה בהפיכה של מכירת היהודים שלה לענף כלכלי של ממש".

מהזווית הישראלית לא התלוו לעסקה לבטים מוסריים - ובצדק. "למכור עבדים זה דבר אחד, מגונה לחלוטין, אך לפדות ולגאול אותם מבית עבדים - זה דבר שונה לגמרי, דבר מבורך", מסכים יואניד. במבט לאחור, אפשר להכתיר את המבצע הישראלי של פדיון יהודי רומניה כהצלחה גדולה. אלפים בכל שנה חצו בזכותו את מסך הברזל, והפכו לבני חורין.