דיווח: ההבנה כרגע בריאד ובוושינגטון: נתניהו לא מסוגל להשיג קואליציה שתתמוך בהסכם שכולל את הפסקת הלחימה בעזה ויצירת אופק להקמת מדינה פלסטינית  

הלפידיוט הסתכל במראה, הביט בשרירים, וחשב שלהיפגש עם אנשי ממשל בכירים, כשר בכיר בממשלת ישראל זה כמו לצאת עם החבר'ה לגנקי, להתמסטל ולצוד כמה פרגיות..

ערס צעצוע שלא ממש עשה צבא, וחשב שהוא פטיש גדול.

לעומתו כרישי המשא ומתן בארה"ב, באירופה, הביטו בו וראו פרגית פראיירית.

והכרישים נתנו ביסים.. ועוד איזה ביסים.

הלפידיוט, גנץ, בנט, ואשכנזי, ננגסו מנכסיה של ישראל אחד אחרי השני.

אז אתה כמובן גייסת את זה לעוד התנגחויות סחל'ה רל"ביות שמתבססות על כלום. השמאל הרל"בי זה מחנה שכל העת עסוק בתעמולת גזלייטינג, ובהשחתת השיח וטימטומו.

##

מחנה שונאי עמם המייחלים לחורבנו רואים במבוכה והכאב והבלבול בהם נתון בציבור לנוכח האופן בו הצבא עם הגנרלים המהוללים בעולם קרס מול מתקפת הונים על טויוטות, הזדמנות לקחת את עם ישראל המבולבל והנבוך ולמשוך אותו מהאף ואל התהום.

##

נתניהו תמיד נלחם בתפישה של שתי מדינות, והצליח לדחות את הלחצים של הממשלים הדמוקרטיים.

בין היתר באמצעות הבידול של החמאס מהרשות. גם בנאום בר אילן תמיד שמר על האופציות פתוחות על מנת למנוע זאת.

המחדל הצבאי של טבח קפלן, כלשעצמו היה מדהים (מליציה של נק"ל עם טנדרים מכניעה את צה"ל, את חיל האויר, את המודיעין, כובשת שטחים בישראל ללא הפרעה, ומבצעת טבח), ובלתי צפוי.

כעת בגלל המחדל, השמאל מנסה עם האמריקאים לנצל הזדמנות שאין בידול, כביכול, והחמאס "נעלם" כביכול, על מנת להקים מדינה פלשתינית, 5 דקות מכפ"ס ונתניה.

השמאל נמצא באמוק להקמת מדינה (ראו סרטוני אהוד ברק וחבריו), ואינו מבין שכל הדור הפלשתיני הנוכחי עבר הסתה מגיל אפס, ומעונין אך ורק בהשמדת מדינת ישראל. אין כל בשלות בצד הפלשתיני, ואין כל תועלת בכפיית הסכם שיופר חיש קל, ויאפשר כניסת כוחות איראנים ופרוקסי לגדה.

כי השמאל איבד את הרצון או הסבלנות במאבק הציוני. הוא רוצה שחרור חטופים "עכשיו". הוא רוצה עסקה "עכשיו". הוא רוצה "שלום עכשיו", כאילו שכל זה תלוי רק בנו...

האויב מבין זאת, ולכן כל עסקה תוביל לחטיפות עתידיות, וכל שעל שישוחרר ינוצל נגד ישראל. ההתדרדרות בשמאל ובקפלן, משדרת חולשה של ממש, אבדן עשתונות, ואפס סבלנות ויכולת עמידה. במיוחד האנארכיה בקפלן, בגיבוי מוקדי הפקידות בישראל, משדרת קרע בחברה הישראלית, ולפיכך החישוב הוא שהזמן פועל כנגד ישראל, וקיצה מתקרב.

נוסיף לכך את המבנה הפרלמנטרי הבעייתי בישראל, בו המפלגות הערביות עלולות להוות לשון מאזניים לשליטה, כאשר פקידי הבג"צ דואגים לייצוג נאות של הלאומיות הפלשתינית בפרלמנט (השוללת את מדינת ישראל), על מנת לדכא כל השלמה בין הערבים ליהודים, ולמנוע אינטגרציה.

נקודת האור בחברה הישראלית, היא עדיין הנטיה ימינה, ההתנגדות למדינה פלשתינית, וההתגייסות של הציבורה ימיני החילוני, ביחד עם הציבור הדתי והמסורתי. גם בצבור החרדי חלה תפנית, בגיוס וגם בתעסוקה. לכן השמאל המעוניין ביצירת קרע לצורך תפישת השלטון, מבקש ליצור כאוס, מראית של גיוס בכפיה (לא ילך ולא יעיל), כדי להציל את אחיזתו במוקדי הפקידות.