''מניעת הישגים מהאויב'' – הניצחון על פי כוכבי  

פרטים משיחה סגורה של הרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי הגיעו לחדשות 12 ושודרו אמש במהדורה. כוכבי, כך ניכר, מספק הסברים ותירוצים לכשלים הנוגעים אליו בכל הנוגע למתקפה הרצחנית של החמאס ב-7 באוקטובר. הוא נוגע בשאלות כמו ההתראה המודיעינית, רמת ההיכרות של המערכת עם היכולות של חמאס, שאלת ההרתעה וכדומה. בכל התחומים האלו יש לו הסברים ותשובות אבל בשני תחומים, לפחות לפי מה שפורסם, לא זכו כלל להתייחסות: בניין הכוח ופיתוח הדוקטרינה.

בעוד שמדיניות, ניהול סיכונים ותעדוף גזרות, הם נושאים שבהם האחריות מוטלת בעיקר על הדרג המדיני, בניין הכוח והדוקטרינה אלו שני התחומים העיקריים עליהם מופקד הרמטכ"ל באופן בלעדי. זה המקצוע שלו. אבל בנוגע לתחומים האלה הוא לא נשאל, וממילא אין לו תשובות.

בשני הנושאים האלה הצבא שבנה כוכבי נכשל לחלוטין. הרכב הכוחות בהגנה על העוטף היה דל, מצויד גרוע ולא מתאים למשימה, ותורת ההפעלה במגננה קרסה לחלוטין. גם אחרי פתיחת המלחמה התברר כי צבא היבשה לא ערוך כלל למלחמה והיה צורך בשבועות ארוכים של צבירת חימושים, רכישת אמל"ח ופיתוח תכניות כדי לפתוח בשלב העיקרי של המתקפה בעזה.

הכשלים הללו אינם מקריים כלל והם נובעים מהתפיסה העקרונית של כוכבי את המגננה, כפי שנחשף כאן לפני מספר שבועות במסמך הבסיסי שלו להגנה בעוטף עזה, המכונה "הגנה רב ממדית". זהו מסמך פנטסטי הכולל תיאורים דמיוניים של עליונות טכנולוגית ומודיעינית מוחלטת שמאפשרת לצה"ל ליירט כל סוג של מתקפה ולחסל את כל האיומים בקלות רבה. כל זאת בזמן שממשיכים לצמצם את צבא היבשה ולהשקיע ביחידות העילית שלו על חשבון המסות הלוחמות.

בפועל החמאס ניצל את חולשות המגננה הטכנולוגית שלנו ואת היומרנות לשליטה מודיעינית מוחלטת כדי להרדים ולהטעות את הכוחות ערב הפלישה. היהירות שבמסמכי כוכבי היא אם כל חטאת.

אבל זה לא הכל. גם תפיסת הניצחון של כוכבי כשלה לחלוטין. הוא דיבר הרבה על "קטלניות" ו"שילוביות", אבל מה הצבא אמור להשיג עם הכלים האלה? לפי מסמכים שייחשפו כעת, כוכבי לא ראה במתקפה את העיקר. אחת הכותרות במסמך ההגנה הרב ממדית, הוא "הניצחון מתחיל בהגנה" זה לא מקרי.

הדוקטרינה השלטת בצה"ל כיום להתמודדות עם ארגוני הטרור היא לא להכריע אותם צבאית באמצעות מתקפה, אלא לשלול מהם הישגים במגננה עד שיתייאשו ויחדלו מדרך הטרור. "ניצחון ברמה האסטרטגית" הגדיר כוכבי ב"מצפן הרמטכ"ל" שלו (מספר 13) הוא "הבאת האויב להכרה בחוסר האפקטיביות של האסטרטגיה שלו ולזניחתה".

וכיצד גורמים לו להכיר בחוסר האפקטיביות של מאמציו? בהגנה רב ממדית:

"מניעת הישגים מהאויב באמצעות הגנה אפקטיבית בכל המימדים תשלול מהאויב את תוחלת המשך הלחימה ותהפוך את המחירים הנגבים ממנו למשוללי הצדקה בראייתו".

זו התורה כולה של כוכבי-הלוי. לא מנסים להשמיד את האויב, לפגוע ביכולותיו או לחסל את פעיליו, אלא נערכים להגנה חזקה, שתמנע ממנו להביא הישגים. וכשזה יקרה, תישלל ממנו ה"תוחלת להמשך הלחימה" ותביא "להימנעות של האויב מהפעלת כוח ולזניחת גישתו הצבאית הנוכחית".

המטרה אינה להשמיד את כוחו הצבאי של האויב, אלא לגרום לו לשנות את רצונו. האויב ינסה שוב ושוב לתקוף אותנו, עד שיתייאש. וכשהוא יתייאש הוא יהפוך לפציפיסט ושמאלני. כי אם הוא לא מצליח לחסל את ישראל באמצעות פעולות הטרור שלו, הוא ינסה להגשים את מטרותיו באמצעים אחרים.

התזות הללו גם פורסמו באופן גלוי בגיליון מיוחד של כתב העת 'בין הקטבים' שעסק בתוכנית החומש של כוכבי – "תנופה". בהקדמה פרי עטו כתב כוכבי כך:

"היעד של "תפיסת ההפעלה לניצחון" ושל תר"ש "תנופה" הוא לקעקע את תפיסת האויב, ולבנות כושר צבאי שיוכיח לאויב שתפיסתו איננה יעילה עוד".

איך עושים את זה? באמצעות שלילת יכולות:

"עקרונות התפיסה, מרכיביה ושיטות הלחימה החדשות נועדו לשלול את יכולת הלחימה של האויב עד להכרעתו. מעל לכול נדרשת שלילת יכולת האש של האויב – זו המכוונת לתקיפה רחבת־היקף ואפקטיבית של העורף האזרחי, של תשתיות המדינה וצה"ל, ושל הכוחות הלוחמים".

אין כאן תמרון, כיבוש, השמדת כוחות האויב וכדומה. אלא "שלילת יכולת" דבר שאפשר להשיג גם, ואולי אפילו עדיף, במגננה. מדוע כוכבי סבור שאפשר לנצח כך? "הטכנולוגיה! טכנולוגיה היא מכפיל כוח חשוב המאפשר לממש חלק ניכר מהשינויים שהצבענו עליהם". (סימן הקריאה המתלהב במקור)

המגננה הטכנולוגית בעוטף עזה ובצפון שהושקעו בה מיליארדים רבים לא נועדה רק להגן על היישובים, אלא להביא בסופו של דבר לזניחת דרך הטרור של האויב ולפתוח את הפתח לשלום. זו היומרה שנתלתה באמצעים הללו. הם יתרסקו על הקיר הטכנולוגי שלנו, ויבינו שצריך להפסיק לנסות.
מדובר בהמשך של תיאוריה הרסנית ששולטת בצה"ל עוד מאמצע שנות ה-90, תחת הסלוגן ש"אין פתרון צבאי לטרור", ויש מקום להאריך בכך במאמר נפרד. זהו המשך תזת "הרקטות יחלידו על הכנים" המפורסמת של בוגי יעלון ביחס להתעצמות חיזבאללה, ורעיונות שנכללו תחת הכותרת "העימות המוגבל" ביחס לטרור הפלסטיני. העובדה שחשיבה מסוג זה ממשיכה להכתיב את פיתוח הדוקטרינה בצה"ל ממש עד ערב המלחמה האחרונה היא חמורה ובעייתית.

גם כעת, אחרי סיום השלבים המרכזיים של הלחימה ברצועת עזה, ניתן לשמוע את שובה של הגישה הזו בדמות שאלת "היום שאחרי" והציפייה שהחמאס או הפלסטינים "ישתנו" אחרי שהם ראו "מה קרה להם" וכדומה.