בית המשפט שב ודחה את טענת חה''כ טלי גוטליב וקבע שטענתה לפיה אין לו סמכות לדון בתביעה נגדה - חסרת ביסוס  

לצערי, ךלמקרא התגובות, נראה שהבורות נותרה בעינה.

לח"כ גוטליב יש חסינות מהותית. להבדיל מחסינות דיונית.

לפיכך, ברגע שהטענה הועלתה, אין לבית המשפט יכולת לתת פסק דין בהעדר הגנה.

זוהי טענת הגנה משפטית. לכן דרישת השופט היא בעייתית. בכל מקרה, מדובר בשאלות טכניות, כי גוטליב יכולה להתכבד ולטעון את טענת החסינות.

דא עקא - היא טענה כרגע טענת חוסר סמכות, ולא טענת חסינות.

המהדרין היו מגישים בקשה לדחיית מועד להגשת כתב הגנה, עד להכרעה בסוגיית החסינות וחלותה בנסיבות שלנו.

אבל לענ"ד, גם אם גוטליב לא תעשה דבר, בית המשפט אינו יכול לתת פסק דין "בהעדר". המבחן למתן פסק דין כזה, הוא בין היתר בקיומה של עילה משפטית לכאורה. טענת החסינות המהותית ממוטטת זאת. בית המשפט אינו יכול לדלג על כך.

מטעמי זהירות, הייתי מגיש בקשה למחיקה של התביעה מטעמי חסינות.

אגב, כל התביעה הזו מופרכת למדי, גם בלא הגנת חסינות.

טענת החסינות:

אין כל ספק שהחסינות היא מהותית, והיא חלה במקרה זה. הפרסומים של גוטליב אינם כלפי שכן שסירב לשלם ועד בית. ברסלר הפכה לדמות ציבורית, שמשחקת במגרש הציבורי. כידוע, יש לה קשר עם דמויות בשירותי הביטחון. כידוע, היא מיקמה עצמה בקצה הקשת הפוליטית. כידוע היא טענה שלממשלה "אין צבא" או שלא יהיה צבא, כלומר הצבא לא יתפקד. כידוע, הצבא לא תפקד ביום 7.10 כאשר טנדרים עם טרוריסטים בחלקם עם כפכפים ונק"ל, פרצו את הגבול.

ישנן שאלות כבדות לא פתורות, בדבר עומק הכישלון או אי הקיימות של צה"ל באותו יום ובתקופה שקדמה לכך, כאשר אספסוף גבר במהירות על צבא מאומן ומתקדם טכנולוגית.

הפער בין העליונות הצבאית, המקצועית, הטכנולוגית והכלכלית של הצבא שהובס, מהמליציה העממית מצויידת בנק"ל, עם עגלות חמורים ואופנועים, הוא עצום, ובלתי נתפס. התבוסה, היא מוחצת וברורה.

הפער העצום הזה, הוליד בין היתר תיאוריות רבות והסברים רבים עוד יותר, כמו משולש ברמודה המסתורי. עד היום, השיח הציבורי עוסק בפער הזה, ובסיבות לכישלון. אחוז לא מבוטל באוכלוסיה, אינו שולל קיום תיאוריות של בגידה. עד כאן העובדות.

האמירות של גוטליב באות מלב השיח והעניין הציבורי. זהו תפקידה במשטר דמוקרטי - בין אם נכונות או אם לאו. היא מתפקדת כנבחר ציבור, אשר מעלה דעות או טענות בקשר לנושא ציבורי. לכן היא חסינה.

שנית, גם אם לא היתה חסינות מהותית, היתה התביעה נכשלת. תביעות דיבה באות להגן על השם הטוב של התובע. על התובע להראות שיש לו שם טוב כלשהו, שנפגע, ולכן הוא זכאי לפיצוי.

ברסלר עמלה קשה כדי למצב עצמה בקצה המטיף למרי, לסרבנות, לאי שיתוף פעולה פוליטי עם כל הימין, לגידופים וכינוי גנאי של נאצים כלפי כל איש ימין שבחלקם פלנגות רצחניות....כמות הרעל והרפש שפיזרה בנאומי הצרחות שלה היא עצומה, ולא רק לגבי אנשים צפציפיים, אלא כלפי ציבורים גדולים.

מהו השם של ברסלר? - אני כאיש בעל דעות ימניות, לא הייתי קונה ממנה רכב משומש, לא הייתי פונה להקשיב לה, או להית איתה באותו חלל, גם לא בעניני הבית המשותף.... אחרים היו אולי חושבים לגדף אותה בחזרה. מחנה הימין, שהוא הרוב בעם, סבור שהיא מגלומנית , אובססיבית, שקרנית, מסוכנת לדמוקרטיה, וכד'. מחנה המיעוט, השמאל, מסכים עם דעותיה, אבל הוא בכל מקרה לא יאמין לאמירות של גוטליב.

בקיצור- יש כאן בעיה לברסלר, בערך כמו לאולמרט, שינסה לתבוע מי שמאשים אותו במוסר ירוד, או בחוסר יושר או בעבריינות...

לסיום הייתי ממליץ לגוטליב להתנהל באופן אחר.

עליה לטרוח ולהגיש כתב הגנה ארוך מאוד ומושקע, עם עשרות טענות הגנה אחרות, פרט לטענת החסינות. לאחר מכן, עליה להתייצב לדיונים, לקדמי משפט, ולבזבז הרבה זמן שיפוטי. על הדרך הייתי מגיש לתובעת שאלונים ארוכים עם התמקדות בשאלות אישיות על מנת להעריך את קשריה והמוניטין שלה בקהיליית המודיעין ובכלל. לאחר כ-10 ישיבות, לשופט היה נמאס, והא היה מנפנף התביעה, בגלל החסינות המהותית.

או אז, היתה גוטליב זכאית למאות אלפי שקלים כהוצאות משפט. על פי ההלכה, גודל סכום ההוצאות נגזר מגודל התביעה, סכום התביעה שבא להלך אימים, מופרכות התביעה מלכתחילה, וכמות הישיבות או המשאבים שהושקעו.

מחר יטען כי בזמן נאום בכנסת חה"כ אמר משפט שאינו מתפקידו אלא כ"אמירת אגב"
לכן ניתן לתבוע אותו על כך.

בקיצור
השופט מקשקש.

לגבי הקב"ה, הוא נעדר כבר 2400 שנים בערך.