אגף חללים: ''חשבנו ש-300 הרוגים זה סוף העולם''  

(צילום: דובר צה"ל)

יהודית לזרוביץ', חדשות סרוגים

13.05.24 | 09:48| 1 תגובות

יחידת אנו"ח- איסוף נתונים וחללים בצה"ל תפקדה בצורה יוצאת מהכלל בשבעה באוקטובר, רב פיקוד העורף סא"ל הרב יצחק אניגר ורב"ט איתמר הרשקו משתפים בחוויה מכוננת חיים שעברו במשך חודשים במחנה שורה

רב"ט איתמר הרשקו, היה במשך שנים אברך במרכז הרב ועוזרו של הרב מנחם בורשטין ממכון פועה, את גיל הגיוס הוא עבר ובמשך שנתיים נלחם להתגייס לצבא.

בקיץ האחרון בגיל 42 קיבל הודעה כי הוא מתגייס לשלב ב' בצה"ל. איתמר עבר טירונות והשתבץ ליחידת אנו"ח- אגף נפגעים וחללים. כשהוא נכנס ליחידה ועבר סיור במחנה שורה הוא לא ידע מה הוא הולך לראות שם חודשיים אחרי.

(איתמר הרשקו, צילום: דובר צה"ל)

וכך הוא מתאר :"בקיץ עברנו בשורה בכל התחנות לראות איך קולטים את החלל ומה סדר הליכי הזיהוי, הקירור, חדר הפרידה של המשפחה והוצאה לקבורה ורק אז שאלו אותנו אם אנחנו מסכימים לתפקיד. ראינו את החשיבות והמשמעות והסכמנו מיד. חודשיים אחר כך היה השבעה באוקטובר".

"כל זיהוי מקל על חיפוש חטופים"

איתמר וחבריו היו אחראים על המערך האזרחי, שם הם טיפלו במשאיות שהובילו את הנרצחים מהמסיבה ומהקיבוצים ואיתמר משחזר: "כל ההרוגים עברו תהליך זיהוי עם טביעת אצבע וכל שרשרת הזיהוי קיבלנו הוראה לפתוח מאגר ביומטרי, הורדנו את הגופות מהמשאיות ועבדנו בשרשרת מקצועית ומהירה כדי לשחרר כמה שיותר מהר לקבורה. ביצענו את המשימה מתוך ידיעה שכל זיהוי מורידה אבן מהלב של המשפחות"

"כשהגיעו אמבלונסים (ולא משאיות) עם נרצחים זו היתה בשורה טובה כי זה אומר שיש משפחה ויש זיהוי ויש הלוויה ויש הקלה שזה לא חטוף. היו למעלה מ-3000 נעדרים, כל אדם שזיהינו זה היה פחות חטוף בעזה. על אחת השקיות היה כתוב ניר עוז, אי אפשר היה לדעת אם הוא מהקיבוץ או ברח מהמסיבה, עד סוף השבוע עשינו את התהליך"

ומוסיף איתמר לתאר "בתחילת השבוע השני המשימה היתה קשה שבעתיים מהמשימה הראשונה, ירדנו לבארי, לשטח. בשבוע הראשון קיבלנו את הנרצחים לאחר המעשה פתאם ראינו את הבית, ראינו מה הם עברו, איך הם הגיעו למצב שהם הגיעו, זה היה מטלטל. היצר עוד היה מורגש באזור".

(צילום: דובר צה"ל)

"אישה מבוגרת ולידה בחורה צעירה: סבתא ונכדה"

"הרגשנו שזוהי לא משימה פיקודית אלא משימה לאומית, הדברים תפקדו שם בצורה פלאית כולם נתנו את הלב שלהם, במחנה שורה לא ויתרו על שום דבר, הכל היה מעוגן רפואית והלכתית.

הרב יצחק יוסף נתן פסק לא לקבור אף אחד עד הזיהוי. במלחמת העצמאות ויום הכיפורים קברו זמנית והוחלט כי יזהו לאחר המלחמה, פה הבינו שחלק מהחוסן הלאומי הוא להיות בוודאות, כל חלל שנמצא היה הקלה שהוא לא חטוף בעזה".

ניכר שאיתמר עבר חוויה מכוננת חיים והוא ממשיך בשטף "כל המערכות עבדו יחד, משטרת ישראל, פיקוד העורף, הרבנות הצבאית, כל אחד נתן את כולו, זוהי מערכת שלא נוסתה מעולם, הכל עבד בצורה מעוררת התפעלות".

ומוסיף תובנה "אחד הדברים שהיו מאד קשים בימים הראשונים זה משפחות שלמות שהגיעו, אמרתי לעצמי מה זה שונה מהמשפחה שלי, זה רק עניין גאוגרפי, הם לא חיפשו מישהו מסויים רק יהודים. היתה אישה מבוגרת ולידה בחורה צעירה, סבתא ונכדה, הלב שלנו היה קרוע ומורתח, הנפש זעקה, אי אפשר לקלוט בכלל מה עברנו. יאמר לזכותם של המפקדים שעשו לנו שיחות בסוף כל יום, ציוותו לנו קב"נים ואנשי מקצוע שנעבד את החוויה".

"הרב יצחק יוסף פסק לא לקבור לפני זיהוי חלוט"

סגן אלוף, הרב יצחק אניגר, רב פיקוד העורף ממושב שוקדה בדרום, היה על גג ביתו במשך כל השבעה באוקטובר, הישוב שוקדה ממוקם קילומטר וחצי מבארי והוא שמר לראות שאין מחבלים שמתקרבים לישוב. וכך הוא מתאר: "אתה מתחיל לשמוע על חיילים שהכרת, נג"דים שהכרת, ואסור לצאת מהמושב, לקח עוד שעות עד שיצאתי, חשבנו מדובר ב- 300-400 חללים, שיצאתי הבנתי את גודל האסון"

הרב מתאר את היחידה "יחדת האנו"ח טיפלה בהרוגים האזרחים, היתרון של היחידה משלב ב' שאלו אנשים בוגרים, עם בשלות ונסיון, חברה' רציניים ואיכותיים.

ב14 באוקטובר עברנו על כל גופות המחבלים לראות שלא הגיע לשם בטעות יהודי. תוך כדי המשימה הבנו שצריך פה תעצומות נפש גדולים, לראות את הזוועות לא היה פשוט בכלל, היינו שלושה ימים במלון ועברנו טיפולים להתמודד עם כל מה שראינו, אנשים פתחו וסיפרו מה הם ראו, היו איתנו קב"נים, מטפלים, הכל כדי שנוכל להתגבר על הזוועות שראינו".

הרב מציין "לא היה זיהוי מתוך הנסיבות, גם אם גופות הגיעו עם תעודת זהות לא הסתמכנו על זה, כל נרצח עבר את שרשרת הזיהוי, הבדיקות והסימנים השונים עד לזיהוי חלוט. במערך שלנו אין חזרות על רטוב, לומדים הלכה ומתפללים שלא יגיע לידי מעשה"