היום הייתי בירושלים. ומי שלא ראה אותה היום לא יודע את המגניטיוד של העיר הזאת.
נסענו עם בוקר לביתר עילית, אל אחי, הרב מרדכי ארם-צובא. אכלו ארוחת ארוחת ברנצ', לאזניה עם מצות גבינה ופיטריות עם תוספת של ברוקלי וסלט שף, עם מצות ממולאות ומטוגנות. עם ריבת חלב וחמאה וקוטג', והעוגה והעוגיות היו שיא המטעמים. עוגת מצות עם תפוחי עץ ואגוזים ושוקולד.אחרי זה נסענו לכותל. חנינו מתחת למתחם, עלינו במעלית, ומשם עלינו לרגל לכותל.
אלפי מאות אנשים הציפו את העיר, פילגרמים, המון חרדים, ערבים, נוצרים, תיירים, ובכל מקום ובכל פינה הרבה אנשי ביטחון. המשטרה והצבא היה בכל מקום והם היו אדיבים.
עברנו מחסומים על מחסומים, כי העיר היתה מוקפת ביטחון ונחסמו דרכים ועקפנו ועקפנו את העיר, עד שנכנסנו.
כך נאמר: אם את עולה לירושלים בדרך של יסורים יש בכך ברכה.
מאות אלפי אנשים עולים ויורדים בין רחובות וסימטאות העיר אנשים עם עגלות וינוקאים רבים, חילונים וחרדים, החרדים התלבשו במיטב לבושם התפארתי בשטריימל הכי גבוה, ובמקטורנים ופאות מהודרים.
הקטן אצלנו בחבורה, הצביע על האנשים הללו ושאל, תראי איך הם לבושים, אמרתי לו הם לבושים בגדי חג, אז הוא אמר לי שהוא אוהב הכי הרבה את חג פורים.
הנהירה לכותל היתה מדהימה בזרם, נשים נהרו בשני מסלולים, מסלול של נכנסות ומסלול של יוצאות והכל התנהל בסדר מופתי. בסבל רב, אב מקובל.
בכל כוחותי נהרתי לכיוון הכותל. ראיתי הר של נשים מול הכותל. חשבתי הדרך היחידה להגיע לכותל היא "להשתחל". והשתחלתי, אפוא שראיתי טיפה חלל נכנסתי אליו.
לאט לאט, הגעתי לכותל. ניסיתי להשחיל את הפתק, ממש נדחקתי, וחיכיתי, ובסוף הגעתי, ניסיתי ליצב את הפתק שהוא לא יפול, ופתאום מצאתי מקום שהפתק שלי פשוט "נשאב" לשם.
התפללתי, ביקשתי, נתתי צדקה, מטלתי ידי, הלכתי אחורה.
ההילולא היתה גדולה, היו אלפי אנשים, היתה במה שעליה שרו מקהלת ילדים שירים נפלאים. כולם רקדו. היו מאות אלפי אנשים.
ישבנו על רצפת רחבת הכותל מחכים אחד לשני.
אחרי זה ירדנו לעיר העתיקה.
בזכרוני, היה אסור להיכנס לשם כי זה היה מסוכן, אבל היום לא וויתרתי על כניסה לשער יפו לשוק.
היה מדהים לראות אלפי פילגרימים ועשרות כוחות בטחות. אלפי אנשים בערו ביערים ובשדות את זבחי הפסח, עשן העולה עלה באש והטריף את האנשים.
מאות אלפי מטיילים נראו נופשים ומברבקיוקים ביערות של ירושלים.
תשמעו
בירידה לשוק שער יפו נדהמתי לראות את אלפי האנשים ואת רבבות אנשי הביטחון.
אני שנים רבות שמעתי שאסור להכנס לעיר העתיקה.
והיום לאחר ארבעים שנה אני נדהמתי לראות שהחיים חזרו לתיקונם כימי קדם.
העיר הזאת היא כוורת
וכל אחד צריך לדעת את מקומו בעיר.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
