עניין של הגיון  

אמרה האדמורית-הגיון לחברתה: האם שמת לב שאיש אחד עוקב אחרינו בחצי השעה האחרונה?
הרבנית-מתמטיקה: כן. תמהני מה הוא רוצה.
האדמורית-הגיון: ברור מאד מה הוא רוצה! זה לגמרי הגיוני, הוא רוצה לאנוס אותנו!

הרבנית-מתמטיקה: אוי, אלוהים! בקצב הזה הוא יגיע אלינו תוך 15-20 דקות לכל היותר! מה נעשה?
האדמורית-הגיון: הדבר היחיד ההגיוני שאפשר לעשות זה להגביר את קצב הליכתנו!
הרבנית-מתמטיקה כעבור כמה דקות: זה לא עובד!
האדמורית-הגיון: כמובן שזה לא יעבוד! האיש עשה את הדבר ההגיוני היחיד שאפשר היה לעשות - גם הוא הגביר את קצב הליכתו!
הרבנית-מתמטיקה: אם כך, מה נעשה? בקצב הזה הוא ישיג אותנו תוך דקה.
האדמורית-הגיון: הדבר ההגיוני היחיד שיש לעשות הוא להתפצל. את תלכי בכיוון הזה ואני בכיוון ההוא. הוא לא יכול לעקוב אחרי שתינו!
האיש החליט לעקוב אחרי האדמורית-הגיון.

הרבנית -מתמטיקה הגיעה לבית הכנסת, והיתה מודאגת מאד לגבי מה עלה בגורלה של האדמורית-הגיון.
כעבור זמן מה הגיעה האדמורית-הגיון, קצרת נשימה וסמוקה.
הרבנית-מתמטיקה: תודה לאלוהים שהגעת. ספרי לי מה קרה.
האדמורית-הגיון: מה שקרה זה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות. האיש לא יכול היה לעקוב אחרי שתינו, אז הוא עקב רק אחריי.
הרבנית-מתמטיקה: כן, כן, אבל מה קרה אז?
האדמורית-הגיון: מה שקרה זה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות. אני התחלתי לרוץ מהר ככל שיכולתי,

וגם הוא התחיל לרוץ מהר ככל שיכול היה.