'הארץ': הסתה לחטיפת חיילים היא ''פעילות פוליטית''  

אם שואלים את מערכת 'הארץ' (מאסר פוליטי, מאמר המערכת, 9.12, וכמובן שגם במהדורה באנגלית), חאלדה ג'ראר היא "אסירה פוליטית", שהוענשה על "פעילותה הפוליטית ועליה בלבד". (בעבר, לאחר שהוגש נגדה כתב האישום, הוגדרה ג'ראר ב'הארץ' "פעילה פמיניסטית במפלגת שמאל פלסטינית")

לדעת מערכת 'הארץ', כתב האישום נשען, "בחלקו לפחות, על ראיות מפוקפקות, כגון עדויות שמיעה מעורפלות ועדויות שנגבו תחת לחץ".

מסקנת מערכת 'הארץ' מהכרעת הדין, אפוא, לא אמורה להפתיע:

בין מדינת חוק ועקרונות הצדק, ובין מערכת המשפט הצבאית אין כל קשר

אם, לעומת זאת, שואלים את מערכת המשפט הצבאית, (כפי שדווח 'הארץ' בעצמו), מתברר שלג'ראר יוחסו בתחילה 12 עבירות ביטחוניות, מתוכן הורשעה לבסוף, במסגרת עסקת טיעון ועל פי הודאתה, בשתי עבירות: פעילות בארגון החזית העממית, והסתה לחטיפת חיילים.

לא מיותר להזכיר שהחזית העממית היא ארגון טרור פעיל ורצחני, שאנשיו אחראים לחטיפות מטוסים, לטבח שנערך בשדה התעופה בלוד (22 הרוגים), לרצח שר בממשלת ישראל, ולפעולות טרור רבות אחרות למן היווסדו בשנות השישים, ועד ימים אלה. בקיץ שעבר שיגר הארגון מאות רקטות לעבר ריכוזי אוכלוסייה בישראל, (ביצוע לדוגמא כאן), לפני כשנה הבהיר הארגון בצורה ברורה ורשמית את יעדיו ואת תוכנית הפעולה שלו, ("ההתנגדות תימשך כל עוד יש חייל ציוני על אדמת פלסטין") ולפני חודשים אחדים סיפק לכך המחשה, כשנטל אחריות לפיגוע ירי בו נפגעו ארבעה ישראלים.

בסופו של דבר, זה הסיפור: מצד אחד הטענה הפלסטינית, אליה מצטרפת במשתמע מערכת 'הארץ', לפיה ג'ראר לא באמת הסיתה, שכן ההרשעה נשענת, כאמור, על עדות שמיעה "מעורפלת". ג'ראר, לפי טענה זו, נאלצה להודות בעבירת ההסתה לחטיפת חיילים, מתוך חוסר אמון במערכת המשפט הישראלית.

מצד שני, טענת התביעה הצבאית, לפיה ג'ראר הסיתה גם הסיתה, ומכאן גם ההתעקשות שעבירה חמורה ומרכזית זו לא תישמט מכתב האישום. ולראיה – איש לא הכריח את ג'ראר להודות בעבירת ההסתה, ועובדה שבחרה להודות בה.

השאלה נשארת פתוחה: למי להאמין, לפלסטינים ולמערכת 'הארץ', הטוענים שג'ראר לא הסיתה, או למערכת המשפט הצבאית ולג'ראר עצמה, שהודתה בעבירה מרצונה החופשי?