''אני לא מוצאת סימנים לשמאלנות באף ערוץ טלוויזיה'' (ד''ר נועה לביא חוקרת תקשורת)  

"נתחיל מזה שהצעירים לא הולכים לפריים טיים", אומרת לביא, "הם לא צופים במהדורות המרכזיות של הערוצים הגדולים. את רוב התקשורת הפוליטית שלהם הם צורכים ברשת, בטוויטר, אינסטגרם או פייסבוק, והם משתפים בין הפלטפורמות השונות. עמית סגל הוא אושיית רשת במקביל להיותו פרשן. ציוץ שלו יכול להגיע בצילומי מסך ושיתופים גם למי שלא מגיעים לטוויטר. אבל הרטוריקה שלו עצמה, הצמצום במלים והעברת המסרים, מתאימה לא רק לצעירים אלא לכולנו. כולנו התרגלנו לצרוך תוכן קצר ושטוח בהרבה מובנים. כולנו, לפי מחקרים, צימצמנו את הרטוריקה שלנו. סגל נהיה אושיה כזאת כי הוא מתאים לרוח הזמן, לתקשורת קצרה, מיידית, ברורה ופשוטה – ולהקשר הפוליטי המקומי, שהוא ההליכה של צעירים כמבוגרים ימינה. אם מסתכלים על סגל כמקרה מבחן ותוהים למה הוא כל כך משפיע, צריך להתייחס לתובנה מוקדמת שנחקרה כבר, ולפיה התקשורת לא משפיעה כמו שהיא מחזקת את הדעה הרווחת. סגל הוא היום הבון טון כי הוא בעצם תואם את העמדה השלטת".

אז התקשורת לא שמאלנית?

"אני רוצה לכפור בטענה שהתקשורת שמאלנית. ככל שאני מנתחת את שידורי החדשות בבחירות, מתברר שהתקשורת מיינסטרימית וממסדית. ומאחר שהממסד ימני, התקשורת מייצגת אותו. אני לא מוצאת סימנים לשמאלנות באף ערוץ טלוויזיה. הכל ממסדי, ציוני, את יכולה לקרוא לזה ימני. בייחוד כרגע, סביב סיקור הבחירות, אפשר לראות שעמידת הדום של התקשורת מול ראש הממשלה מציבה סימן שאלה גדול סביב הטענה שהיא שמאלנית או אנטי ביבי. להגיד שהיא שמאלנית זה פייק ניוז. וכשמבינים שהתקשורת המסחרית תלויה ברייטינג, מבינים שהטאלנטים הם שישקפו את הדעה הרווחת בציבור. ולראיה – עמית סגל".