עמית סגל פירסם שבהתנתקות לא נשפכה חומצה על חיילים, חיילת שהיתה שם פרסמה תיאור הפוך  

בסוף השנה שעברה ערך "ידיעות אחרונות" מיזם מיוחד לרגל 80 שנה לעיתון. בכירי הכותבים בחרו שערים היסטוריים בולטים וכתבו עליהם ממרחק הזמן. העיתונאי עמית סגל, בעל טור קבוע במוסף לשבת של העיתון בשנתיים האחרונות, בחר לכתוב על גיליון "ידיעות אחרונות" מה-19 לאוגוסט 2005 שעל שערו התפרסם מאמר מאת מי שהיה אז העורך הראשי, רפי גינת. "יהודי לא שופך חומצה על יהודי", קראה כותרת הטור של העורך הראשי, זאת לצד דיווח על עשרות נפגעים מחומר צורב ששפכו המתבצרים בכפר-דרום על כוחות הביטחון.

אמש (26.7), במלאות 15 שנים לנסיגה מרצועת עזה, הפנה העיתונאי עמית סגל לטקסט שפרסם במקור בסוף השנה שעברה על סיקור תוכנית ההתנתקות. "בדיעבד, התברר שהרעל היחיד באותו יום בכפר דרום היה דווקא דיו", כתב סגל. "112 מהמפגינים על הגג נעצרו. איש מהם לא הועמד לדין, בטח לא הורשע. ועדת החוקה של הכנסת גילתה שעל החיילים לא הושלכה כל סודה קאוסטית. זו הייתה עלילת דם שנהגתה במשטרה ואומצה ללא עוררין בידי תקשורת מוטה".

היום, במענה להצפה מחודשת של גרסה זו, החליטה שירי ברייר זיו-אב, ששירתה אז כחיילת והיתה שותפה לפינוי כפר-דרום, לפרסם בעמוד הפייסבוק שלה פוסט פומבי ולמען אותו לסגל, כדי להעמיד אותו על טעותו.

"פוניתי לסורוקה עם עוד כמה חיילים, כל אחד מאיתנו עם פצעים על גופו במקומות אחרים. הרופאים אמרו ששפכו עלי חומצה חזקה לפתיחת סתימות"

"עמית סגל - אני החיילת שאתה מוחק. שאתה טוען שלא קיימת", כתבה ברייר זיו-אב. "אני, שהלכתי להביא מים והייתי בדרך בחזרה אל המחלקה שלי, ובדרך עברתי מתחת לבית הכנסת, כשכאב חד פילח את פני ואת עיניי. בסורוקה אמרו שהמזל שלי היה שהייתי בדרך חזור ולא הלוך, כי היו לי 2 שישיות מים, 18 ליטר ביד. 18 ליטר שהאנשים סביבי הוציאו מיד מהבקבוקים ושפכו לתוך עיני הבוערות. פוניתי לסורוקה עם עוד כמה חיילים, כל אחד מאיתנו עם פצעים על גופו במקומות אחרים. הרופאים אמרו ששפכו עלי חומצה חזקה לפתיחת סתימות. אני 'יצאתי בזול', עם כוויות קלות סביב העיניים. המים הצילו לי את העיניים. שוחררתי מסורוקה באותו היום".

לדבריה, כשנה לאחר האירוע זומנה לחקירה שבה נשאלה אם ראתה מי שפך עליה חומצה. "איך מישהו אמור לענות על השאלה הזו ברצינות כשהגג מלא באנשים ונמצא הרבה מעליו ונופלת עליו חומצה לעיניים?", כתבה. "אבל אתה יודע מה? הגענו לחלק הזה בפוסט שבו מצופה ממני לתפוס את הקוטב השני. הרי בכתבה שאתה מצטט מ-2005 הכותב מחק את כאבם של התושבים שמחו את מחאתם על כאבם והתנגדו לצעד שהאמינו בכל ליבם שאינו נכון וצודק. הוא עשה להם עוול והציג אותם רק כרעים. ובתמורה - אתה מוחק את הצד השני, ומציג את אותם אנשים ששפכו עלי את החומצה כ'ישראלים הטובים שביקשו למחות'...

"ועכשיו מצופה ממני להמשיך את השרשרת ולעשות את מה שאתה עשית כאן ממש- למחוק את ההיסטוריה שלהם, או שלך, כדי להציג את זו שלי. אתה יודע מה עמית? אני מוותרת על התענוג. זו תהיה טעות. אני רוצה משהו אחר. אני רוצה להיות מסוגלת להגיד את דעותיי וחוויותיי בלי למחוק את הדעות וההיסטוריה של אחרים. להבין שהעבר, והכאב והתקווה שלי קיימים לצד העבר והכאב והתקווה שלך. מציעה שתפעל באותה הדרך".

השאלה האם שפכו המתבצרים בכפר דרום חומצה על כוחות הפינוי או לא העסיקה את תומכי ומתנגדי תוכנית הנסיגה מעזה, ומוקדש לה אפילו תת-פרק בערך ויקיפדיה על ההתנתקות.

בוועדת החוקה של הכנסת, אותה מזכיר סגל, אכן נערכו מספר דיונים על ההתנתקות, כולל על סוגיות השלכת חומצה לעבר הכוחות המפנים. בין היתר העיד שם ד"ר פרץ כהן, הרופא של כפר דרום מטעם שירותי בריאות כללית, שטען כי על החיילים שפכו מים ו"הם לא נראו עם כוויות, לא ראיתי אחד שנראה קצת עם כוויות. זה היה מדהים לשמוע אחר כך בתקשורת שהיתה חומצה. ראיתי חלק נכבד מאוד מאלה שנקראו 'פצועים', אני מעיד שבעיניים שלי לא ראיתי אף אחד במצב שחייב שאני אעזוב הכול ואגש לטפל בו. פשוט לא ראיתי".

עם זאת, מדובר בעדות אחת. גם יו"ר הוועדה דאז ח"כ מיכאל איתן (גילוי נאות: בעל קשר משפחתי לחתום לעיל) הבהיר בדיון כי "אנחנו לא יכולים לברר את העובדות כאן ועכשיו. אלה דברים שנאמרו, הם צריכים להיבדק, יכול להיות שאני גם טועה".

משתתפים אחרים בישיבה הפנו לעדויות הפוכות, לפיהן היו מכלים של חומצה על הגג שבו התבצרו מתנגדי הפינוי, או זיהוי של מעבדת משטרת ישראל כי המתבצרים השליכו חומצה חזקה מסוג סודה קאוסטית על כוחות הפינוי. בזמן אמת דיווח בשידור חי ניר דבורי לחדשות 2 על חיילים פצועים שנשפכה עליהם חומצה. כלי תקשורת רבים דיווחו על עשרות פצועים, אך ביישוב הכחישו שימוש בחומצה.

כחצי שנה לאחר הפינוי פרסם ערוץ 10 כי לא נמצאו שיירים של סודה קאוסטית בבגדי השוטרים, אולם לא נשלל כי חומצה אחרת נשפכה על המפנים. בבית-החולים סורוקה הבהירו למחרת האירוע כי לא נעשה שימוש בחומצה אלא בחומר לדילול צבע (טרפנטין). אפילו אנשי כפר דרום הודו בזמן אמת, כך לפי פרסום ב"הארץ", כי המתבצרים "השתמשו בטרפנטין".

כיום קשה למצוא איש ימין שיעיד על שימוש בטרפנטין באירוע. אמילי עמרוסי טענה השבוע כי המתבצרים שפכו על כוחות הפינוי "מים עם שאריות טחינה. אפילו בלי לימון". לפי העיתונאי איתמר פליישמן, "כשהגיעו התיקים לביהמ"ש, נשלחה המשטרה לבצע בדיקת עומק. בדו"ח שהופק התברר כי שפיכת סודה קאוסטית לא היתה ולא נבראה. התיק קרס והנאשמים זכו לחנינה מבלי להישפט". בסופו של דבר, כפי שסגל כתב, איש מהמפגינים לא הורשע בכתבי אישום שכללו בהתחלה טענות לשימוש בחומצה. ממילא, כל המתנגדים להתנתקות הפכו זכאים לחנינה בעקבות חוק מיוחד שהתקבל בשנת 2010. עתירה שהוגשה לבג"ץ נגד החוק, נדחתה.