גדולי ישראל - הרב לוי יצחק שניאורסון  

תאריך לידה י"ח בניסן ה'תרל"ח , מקום לידה הומל
תאריך פטירה כ' באב ה'תש"ד (בגיל 66) מקום פטירה אלמטי
מקום פעילות יקטרינוסלב
השתייכות חסידות חב"ד
תחומי עיסוק זוהר, קבלה

הרב לוי יצחק שניאורסון (כונה: ר' לויק; י"ח בניסן ה'תרל"ח - כ' באב ה'תש"ד, 1878–1944) היה רב ומקובל, שימש רב בעיר יקטרינוסלב שבאוקראינה בין השנים ה'תרס"ט - ה'תרצ"ט (1909–1939), מהמנהיגים הבודדים של היהדות התורנית בברית המועצות בתקופה שבין המהפכה הקומוניסטית ומלחמת העולם השנייה.
הרב שניאורסון היה נכד נכדו של האדמו"ר הצמח צדק מחב"ד, נינו של רבי ברוך שלום שניאורסון ואביו של הרבי מליובאוויטש.

תולדותיו
ר' לוי יצחק נולד בי"ח בניסן ה'תרל"ח (1878) בעיירה פודוברנקה שליד הומל לזלדה רחל (בת שניאור זלמן חייקין) ורבי ברוך שניאור. בי"א בסיון ה'תר"ס (1900) התחתן ר' לוי יצחק עם חנה, בתו של הרב מאיר שלמה ינובסקי, רבה של העיר ניקולייב שבאוקראינה. אחותה מרים גיטל נישאה לרבי שמואל שניאורסון אחיו של בעלה לוי יצחק.
את סמיכתו לרבנות קיבל בין היתר מהרב חיים מבריסק והרב אליהו חיים מייזליש מלודז'.
משנת ה'תרס"ב, לקח חלק פעיל בכל האסיפות בענייני הציבור שבראשן עמד האדמו"ר הרש"ב כאחד מחסידיו הבולטים. בין היתר לקח חלק במבצע המצות אל החיילים היהודיים במלחמת רוסיה-יפן. כמו כן לקח חלק באיסוף חומר הראיות להגנתו של מנחם בייליס במשפט בייליס ועלילת הדם.

בשנת ה'תרס"ט (1909) החל לשמש כרב בעיר יקטרינוסלב (ב-ה'תרפ"ו (1926) שונה שמה לדנייפרופטרובסק). הוא החזיק בתפקיד עד תרצ"ט (1939), אז נאסר בשל פעולותיו להפצת יהדות, שהיו אסורות על פי חוקי ברית המועצות. לאחר יותר משנת מאסר, שבה נחקר ועונה, נשפט ונשלח לגלות בעיר צ'ילי בקזחסטן, שם שהה כארבע שנים. עקב קשיי המאסר והגלות חלה הרב שניאורסון. לאחר סיום תקופת הגלות עבר בהשתדלות חסידים לעיר אלמא אטא, ושם נפטר בכ' באב ה'תש"ד (1944). עדויות מתקופה זו התפרסמו מפי ד"ר גדליה מזל, אשר שהה שם יחד עם אביו הרב ישראל אברהם שקשר ידידות עם רבי לוי יצחק.

הוא נקבר בבית העלמין היהודי בעיר, ועל קברו הוקם "ציון", ששופץ לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי. ביום השנה לפטירתו מתקיימת עלייה המונית לקברו.
נוסף על בנו הראשון המפורסם - רבי מנחם מנדל שנישא לבתו של הרבי הריי"צ, ולימים כיהן בעצמו במשרה רמה זו, היו לרב שניאורסון עוד שני בנים: ישראל אריה לייב שניאורסון (כ"א באייר תרס"ו - י"ג באייר ה'תשי"ב (1952, נקבר בבית העלמין העתיק בצפת), ודובער, שנרצח על ידי הנאצים בבית חולים לחולים כרוניים.
אשתו, הרבנית חנה, יצאה מברית המועצות, בבריחת החסידים הגדולה בשנת ה'תש"ו (1946). בשנת ה'תש"ז (1947) הגיעה לארצות הברית, ושם חייתה לצד בנה, הרבי מחב"ד, עד פטירתה בו' בתשרי ה'תשכ"ה (1964).

רוב כתביו נלקחו בעת המאסר על ידי הק.ג.ב., כתבים מעטים בקבלה שכתב בשנות גלותו נדפסו על ידי הרבי, בנו, בספרים "תורת לוי יצחק" (הערות בש"ס, שני חלקים) "לקוטי לוי יצחק" (הערות לתניא, לזוהר ואגרות לבנו, ארבעה חלקים). כתבים נוספים שלו, שלא בנושאים תורניים, נדפסו בחוברות "ארכיון לוי יצחק" ו"קובץ כ"ף מנחם אב שישים שנה". לקט מדבריו יצא לאור בספר 'פניני לוי יצחק'.

ביאורים רבים לכתביו נאמרו ונכתבו על ידי בנו במשך השנים. חלקם נאספו לסדרת הספרים "תורת מנחם - תפארת לוי יצחק" מסודרים לפי סדר החומשים. עד עתה נדפסו שלושה כרכים מתוך הסדרה, על ידי הוצאת ספרים קה"ת, וכן בספר "לקוטי שיחות" חלק ל"ט המבאר ביאורים של ר' לוי יצחק על אגרת התשובה שבספר התניא.

תולדותיו נדפסו בסדרת הספרים "תולדות לוי יצחק" (שלושה כרכים).
לקט אמרות וביאורי בנו, הרבי מחב"ד, עליו ועל תולדות חייו נדפסו בספר "פאר לוי יצחק".
לזכרו ייסד בנו רשת כוללים למבוגרים בשם 'כולל תפארת זקנים - לוי יצחק'.
תקופת חייו של הרב לוי יצחק שניאורסון על ציר הזמן